פירות חולין
פירות חולין הם פירות שלא חלה עליהם אף אחת מן הקדושות ההלכתיות, החלות על פירות ותבואה, ודינם הוא חול ולא קודש. קדושה יכולה לחול על פירות בגלל חבויות החלות עליהם כגון הפרשת תרומות או מעשרות. או בגלל זמן, כגון פירות שביעית, ונטע רבעי.
שחרור הפירות מקדושתם, יהיה על ידי ביצוע החבות החלה עליהם, או על ידי העברת קדושת הפרי אל מטבע, פעולה הנקראת חילול.
חולין של תרומה גדולה
התורה לא קבעה שיעור לתרומה, וכל אחד תורם כראות עינו. האמורא שמואל אמר: חטה אחת פוטרת את הכרי כלומר: החקלאי שיש לו ערימת תבואה גדולה יכול להרים חיטה אחת כתרומה, וכל הערימה הנותרת תהפוך לחולין[1].
מצד שני: מי שנדבו ליבו יכול לתרום את כל הערימה, ובלבד שישיאיר חיטה אחת לחולין, שכן אם לא השאיר כלום לחולין, אין כאן הפרשה.
אם כן, לאחר ההפרשה כל החלק שנותר, הריהו חולין. את החלק שהופרש לתרומה, אין כל אפשרות הלכתית לחלל (לפדותו, להפוך אותו לחולין), וכאשר הוא נרקב, ואינו ראוי עוד לאכילה או לשימושים אחרים (כגון: להכין ממנו חומץ) צריך לקוברו, או לשורפו.
חולין של מעשר ראשון
בתקופת התורה, מעשר ראשון, היה מתנה שניתנה ללוויים. כמו שנאמר: ”וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל-מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה חֵלֶף עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר-הֵם עֹבְדִים אֶת-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד ... כִּי אֶת-מַעְשַׂר בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַ-ה' תְּרוּמָה נָתַתִּי לַלְוִיִּם לְנַחֲלָה”[2]. בימינו מכיוון שאין לנו כל הוכחה על אדם מסוים כי אכן הוא לוי[3]. בעל הפירות זוכה במעשר, ועליו חלה החובה להפריש תרומת מעשר מן המעשר.
אכן מלכתחילה אין קדושה בפירות מעשר ראשון. עם זאת, לאחר הפרשת תרומת מעשר, יתרת התשעים אחוז הופך לחולין גמור. באשר לעשרת האחוזים הנותרים, החלק של תרומת המעשר, כמו בתרומה גדולה, מחכים עד שיתקלקל, ואז שורפים או קוברים אותו.
חולין של מעשר שני
מעשר שני, למרות הקדושה שבו, אינו ניתן למישהו אחר, אלא נשאר בידי בעל הפירות, אשר הוא ובני משפחתו יכולים לאוכלו, ובלבד שיעשו זאת בטהרה, ובירושלים. מאחר שלא היה ניתן לשמור את הפירות מזמן הקציר, חיללו את קדושת הפירות על כסף. כלומר הבעלים פדו את פירות המעשר על פי שווים בתוספת חומש[4]. את הכסף צברו עד לעלייה לירושלים, והשתמשו בו לרכישת פירות או כל אוכל אחר, לאוכלם בירושלים. אם אדם אחר, ולא הבעלים מחלל את המעשר, אין צורך להוסיף חומש על שווי הפירות[5].
בימינו, היות שכל הציבור מוחזקים לטמאי מתים[6] . והלכה היא שמעשר שני אסור לאוכלו בטומאה[7], לכן בימינו מעשר שני אסור באכילה ובהנאה. כדי שאפשר יהיה לאכול את הפירות נוהגים בזמן הזה לחלל את הפירות על פרוטה.
חילול מעשר שני
חילול משמעו הפיכת הפירות לחולין, וזאת באמצעות העברת הקדושה מהפירות למטבע. אי אפשר לפדות את המעשר בשטרות כסף[8] אלא במטבע בלבד שנאמר: ”וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף, בְּיָדְךָ”[9]. על המטבע חייבת להיות מוטבעת צורה, או כתב, שכן אם אין זה כך, הוא נחשב אסימון[10] ולא מטבע[8]. המטבע חייב להיות שווה לפחות פרוטה אחת, שאם לא כך, כאילו פדה באסימון[8].
כאשר מחללים טבל ודאי, יש לברך ברכה, ולומר מיד אחריה את נוסח החילול. כאשר מחללים ספק מעשר שני, אומרים מיד את הנוסח ללא הברכה.
חולין של נטע רבעי
נטע רבעי הוא כינוי לפירות שגדלו בשנתו הרביעית של האילן, לאחר שלוש שנות ערלה. פירות אלו קדושים ומצווה לאכלם בטהרה בירושלים וכמו במעשר שני היו נוהגים לחללם ולקחת את הכסף לירושלים לקנות אוכל ולאוכלו בקדושה.
בימינו, היות שכל הציבור מוחזקים לטמאי מתים. והלכה היא שנטע רבעי אסור לאוכלו בטומאה. לכן נוהגים בזמן הזה לחלל את הפירות על פרוטה, ולברך כמו במעשר שני.
נוסח הברכה
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְשָנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל פִּדְיוֹן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי/נֶטַע רְבָעִי.
נוסח החילול
הַמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁיֵּשׁ כָּאן יִהְיֶה מְחֻלָּל הוּא וְחֻמְּשׁוּ עַל הַמַּטְבֵּעַ שֶׁיִּחַדְתִּי לְחִלּוּל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי/נֶטַע רְבָעִי.
חילול קדושת פירות שביעית
קדושת פירות שביעית היא קדושה אבסולוטית, ואין כל אפשרות לחלל פירות שביעית (לפדות אותם) ולהופכם לחולין, ולכן במכירת פירות שביעית, הפירות שבידי הקונה נשארים בקדושתם, והכסף שבידי המוכר גם הוא קדוש בקדושת שביעית.
קדושת דמי שביעית
לעומת זאת בכסף שבידי המוכר הוא יכול לקנות מאכל. הכסף ישתחרר לחולין, ואילו במאכל יש לנהוג מנהגי קדושת שביעית[11].
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ע"ג עמוד ב'
- ^ ספר במדבר, פרק י"ח, פסוק כ"א
- ^ ”ומכל זה איבדנו חזקת לוויה בעוונותינו הרבים” - אברהם ישעיה קרליץ, חזון איש - הלכות שביעית, דפוס המסורה, ירושלים, תשי"ב, סי׳ ה', ס"ק יב', באתר היברובוקס
- ^ ”וְאִם גָּאֹל יִגְאַל אִישׁ, מִמַּעַשְׂרוֹ חֲמִשִׁיתוֹ, יֹסֵף עָלָיו” - ספר ויקרא, פרק כ"ז, פסוק ל"א
- ^ ”ממעשרו - ולא ממעשר חבירו. הפודה מעשר של חבירו - אין מוסיף חומש” - פירוש רש"י במקום
- ^ ”מיום שפסקו מי חטאת, כולנו טמאי מתים, ואין לנו לטהרה, עד שיבוא מקוה ישראל, לזרוק עלינו מים טהורים לטהרנו” - רש"י, מחזור ויטרי - הלכות נידה, א - מכון להוצאת ספרים, ירושלים, תשכ"ג,, באתר היברובוקס
- ^ ספר החינוך, מצווה תר"ט
- ^ 8.0 8.1 8.2 משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, פרק ד', הלכה ט'
- ^ ספר דברים, פרק י"ד, פסוק כ"ה
- ^ אסימון (מיוונית: ἄσημον ("אַ-סֶמוֹן"), לשון חז"ל - ללא סימן)
- ^ ”האחרון האחרון, נתפס בשביעית, והפרי עצמו, אסור” - משנה, מסכת שביעית, פרק ח', משנה ז'
| תרומות ומעשרות | ||
|---|---|---|
| תנאים לחיוב ההפרשה | חנטה · עונת המעשרות · לקיטה · גמר מלאכה וקביעות למעשר | |
| התרומות והמעשרות | תרומה גדולה · מעשר ראשון · תרומת מעשר · מעשר שני · מעשר עני | |
| סוגי פירות | טבל · דמאי · פירות חולין | |
| שונות | פרוטה חמורה | |
