פרס הארווי
פרס הארווי הוא פרס המוענק על ידי הטכניון מאז שנת 1972 לציון הערכה והוקרה עבור תרומות חדשות ובולטות במדע, טכנולוגיה ורפואה (ועל תרומה יוצאת דופן לשלום במזרח התיכון). הפרס מוענק על שם לאו הארווי (1887–1973) - תעשיין וממציא.
עקרונות הפרס
בכל שנה מוענקים שני פרסים בגובה 75,000 דולר, בנושאים שונים, הנקבעים על פני סבב של חמש שנים:
- שנה ראשונה: שני פרסים במדע וטכנולוגיה
- שנה שנייה: פרס אחד במדע וטכנולוגיה ופרס אחד ברפואה
- שנה שלישית: שני פרסים במדע וטכנולוגיה
- שנה רביעית: פרס אחד במדע וטכנולוגיה ופרס אחד ברפואה
- שנה חמישית: פרס אחד במדע וטכנולוגיה ופרס אחד על תרומה יוצאת דופן לשלום במזרח התיכון
המועמדים לפרס צריכים להיות אנשים חיים (ולא ארגונים), ללא תלות באזרחות, בגיל או במגדר. המגבלות היחידות על המועמדות לפרס הן תקופת צינון של חמש שנים למי שקיבל תואר דוקטור לשם כבוד מהטכניון, ובנוסף לא יוגשו מועמדויות של עובדי הטכניון וחברי הוועד המנהל. מי שזכה בפרס נובל או בפרס וולף לא יזכה בפרס הארווי אלא אם כן תרם, מאז קבלת אותו פרס, תרומה משמעותית בתחומו. אסורה הגשת מועמדות עצמית, או הגשת מועמדות בשם ארגונים. מגישי המועמדות נדרשים לשמור את המידע בסודיות ולא ליידע את המועמדים.
את המועמדות רשאים להגיש חברי הקורטוריון, הוועד המנהל והסנאט של הטכניון; חתני פרס הארווי; חברי האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים; נשיאים, משנים לנשיא ודיקנים במוסדות מוכרים להשכלה גבוהה ולמדע בישראל ובחו"ל; ואישים אחרים, חברי ארגונים וקבוצות וגם יחידים, כפי שקובעת המועצה מדי שנה.
המועמדויות נשקלות על ידי מועצת הפרס, הכוללת את נשיא הטכניון, אחד מסגני הנשיא, דיקן בית הספר למוסמכים, ושני נציגים של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים וסנאט הטכניון. המלצות המועצה מועברות לוועדות מקצועיות בתחומים השונים ולוועדת סנאט הטכניון לתוארי כבוד ופרסים, כמו גם לנציגי משפחת הארווי ולאגודת דורשי הטכניון בארצות הברית. לאחר שכולם מאשרים את הבחירה מודיע נשיא הטכניון לזוכים על הזכייה.
הפרס מוענק בטכניון בנוכחות הזוכים, אשר עורכים הרצאות ונפגשים עם אנשי מדע בישראל.
בין הזוכים בפרס
- 1972: קלוד שנון
- 1974: גרשם שלום
- 1975: אדוארד טלר
- 1976: שאול ליברמן
- 1977: פרימן דייסון
- 1978: ברנרד לואיס
- 1980: מיכאל רבין
- 1980: שלמה דב גויטיין
- 1982: יעקב פולוצקי
- 1983: ישראל אומן
- 1986: בנימין מזר
- 1989: בנואה מנדלברוט
- 1992: מיכאיל גורבצ'וב
- 1994: ולדימיר ארנולד
- 1995: דונלד קנות'
- 1997: רוג'ר דויד קורנברג
- 1998: ריצ'רד קארפ
- 2002: עדה יונת
- 2005: אדוארד ויטן
- 2008: צ'ארלס בנט
- 2011: יהודה פרל
