צמרת (מסלול צבאי)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מסלול צמרת
סמל צמרת
פרטים
מדינה ישראלישראל ישראל
שיוך צה"לצה"ל צה"ל
סוג תוכניות עילית בצה"ל
בסיס האם בה"ד 10
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות 2009–הווה (כ־15 שנים)
נתוני היחידה
כוח אדם כ-70 סטודנטים במחזור
פיקוד
יחידת אם חיל הרפואה

מסלול צמרת הוא מסלול מצוינות צבאי ללימודי רפואה במסגרת העתודה האקדמית, שמטרתו להכשיר רופאים לשירות בצה"ל. הלימודים במסלול נערכים בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה, ובסיומם מוענקים לצוערים תואר ד"ר לרפואה (MD) ורישיון לעסוק ברפואה בישראל. החל משנת 2010, צמרת הוא המסלול העיקרי ללימודי רפואה במסגרת העתודה האקדמית.[1]

יעדים ומטרות

עם הקמת המסלול, נקבע כי ההכשרה בו תתבסס על תוכנית הלימודים הרגילה של הפקולטה לרפואה, בתוספת של תכנים בתחום:

  1. הרפואה הצבאית (טראומה, פיזיולוגיה צבאית, פגיעות כימיות וכו').
  2. מנהיגות רפואית (ניהול אירוע רב נפגעים, אתיקה ברפואה הצבאית וכו').
  3. אהבת הארץ מתוך העשרה וסיורים.
  4. כושר גופני ואורח חיים נכון.

בביקורו במסלול ב-29 במאי 2013, הסביר הרמטכ"ל, רא"ל בני גנץ על חשיבות המסלול[2]:

...אני חושב שהעניין הזה של צמרת... שהוא לא רק פתרון של מנהל כוח אדם רפואי, של איך פותרים את הבור (הדרישה הצבאית לרופאים), אלא הוא מביא גם חזון, גם רעיון, גם חינוך למנהיגות. אז אני שמח שהמסלול הזה קיים ואני רוצה לשבח על היוזמות לקיים אותו, להקים אותו, לדחוף אותו...

לפני הקמת המסלול

עד שנת 2009 מסלול הכשרת הרופאים הצבאיים היה דומה למסלול ההכשרה במקצועות העתודה האחרים. לאחר עמידה בסף הקבלה הצבאי, המועמדים לשירות ביטחון היו נרשמים, לפי בחירתם לכל אחת מ-4 הפקולטות לרפואה המציעות מסלול שש-שנתי. לאחר שהתקבלו אליהן הם למדו בהן עד לסיום התואר, ובחופשות בין השנים ביצעו הכשרות צבאיות (למשל טירונות, קורס קצינים וקורס חובשים). לסטודנטים במסלול זה הוענק מענק 'השתתפות בשכר לימוד' בעוד שהוצאות המגורים, המחיה ושכר הלימוד, לא כוסו במלואן. עם סיום הלימודים וקבלת הרישיון לעסוק ברפואה, הרופאים ביצעו השלמה חילית בקורס קציני רפואה סדירים ("קר"פ סדיר"). הם שירתו כ-5 שנים בתפקידי שטח ומטה, ואחריהם יכלו לבצע התמחות ו/או להתקדם לתפקידי פיקוד ומטה בכירים בחיל הרפואה.

בשנת 2008 הוחלט על הקמת מסלול אחיד להכשרת רופאים צבאיים, כיוון שמספר הנרשמים ללימודים ומספר המתקבלים אליהם ירד (עקב דרישות הולכות וגוברות). בנוסף, היה חוסר בתוכנית לימודים ייעודית לרפואה צבאית, והיו פערים בהכשרת הסטודנטים לקראת תפקודם כרופאים צבאיים (בתכני רפואה צבאית ובהיבטי ניהול ומנהיגות).

האוניברסיטה העברית זכתה להכשיר את הרופאים הצבאיים העתידיים במכרז משרד הביטחון, ובראש פרויקט ההקמה של המסלול עמד אל"ם (במיל') פרופ' שמואל שפירא. לצורך כך הוקם בפקולטה לרפואה החוג לרפואה צבאית, ובאוקטובר 2009 החלו את לימודיהם כ-50 סטודנטים במחזור א' של המסלול. משנה לשנה עלה מספר הסטודנטים בהדרגה, עד שהתייצב על כ-70 סטודנטים בכל מחזור. את המסלול מתחילים מועמדים לשירות ביטחון שזה עתה סיימו את כיתה י"ב, חיילים שיצאו למסלול מתוך שירות סדיר, עולים חדשים, מבצעי שנת שירות, בוגרי ישיבות ומכינות ועוד[3].

תנאי ותהליך הקבלה

מועמדים לשירות ביטחון (מלש"בים) המעוניינים להתמיין למסלול נדרשים לעמוד בתנאי הסף לעתודה האקדמית (קב"א 52 ודפ"ר 60). לאחר מכן, על המועמדים להירשם למסלול באתר "מתגייסים" (ההרשמה נפתחת בדרך כלל בחודש נובמבר בשנה המקדימה לשנת הגיוס). לאחר ההרשמה באתר, יינתן למועמד אישור להירשם לאוניברסיטה[4].

בנוסף לתנאי העתודה האקדמית, על המועמדים לעמוד גם בתנאי הקבלה של בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה, להם שני מרכיבים:

  • סף הקבלה הקוגניטיבי: מורכב מציון הבגרות המשוקלל ומציון הבחינה הפסיכומטרית. בדומה למגמות הלימודים האחרות במסגרת העתודה האקדמית, ניתן לגשת לבחינה הפסיכומטרית עד מועד אפריל בשנה האקדמית שקודמת לתחילת הלימודים (כך למשל, עבור שנת הלימודים שמתחילה באוקטובר 2021, המועד האחרון לבצע את הבחינה הוא באפריל באותה השנה). ציון הסף בפסיכומטרי איתו ניתן להתקדם לשלב הבא הוא 680.
  • מבחן אישיותי (המרק"ם): לאחר מעבר הסף הקוגניטיבי, יזומנו המועמדים לביצוע מבחני המרק"ם הנערכים על ידי המרכז הארצי לבחינות והערכה[5]. ציון הסף לקבלה במרק"ם הוא 180.

חיילים שנמצאים בשנה הראשונה של שירות החובה שלהם רשאים גם הם להתמיין למסלול. עליהם להגיש טופס 55 למחלקת הת"ש ביחידתם ולעבור ראיונות במפקדת חיל הרפואה. גם מועמדים אלו נדרשים לעמוד בכל אותם תנאי הקבלה שהוזכרו.

לאחר הקבלה ללימודים, הסטודנטים חותמים על חוזה דחיית שירות עד לסיום הלימודים (כ-7 שנים), ועל התחייבות לשירות באורך 68 חודשים - 32 בשירות חובה (החל משנת 2015) ו-36 בקבע. עבור חניכים ששירתו לפני כן, תקופת שירותם הקודמת נחשבת במניין זמן זה ועליהם להשלים את ההפרש.

מהלך הלימודים

הלימודים במסלול נערכים בקמפוס עין כרם של האוניברסיטה העברית ובבתי החולים והמרפאות המסונפים לפקולטה לרפואה, ובמהלכם הצוערים עוברים את כל מסכת הלימודים הנדרשת מסטודנט לרפואה בישראל. לאורך כל תקופת הלימודים הצוערים זכאים למגורים במעונות האוניברסיטה, להסדרי מחיה שונים (מזון, אינטרנט, שירותי כביסה ועוד) ולתשלום מלא של שכר הלימוד[1]. בנוסף, במסלול מתקיימת פעילות חברתית ענפה, שכוללת הרצאות וערבי העשרה, מסיבות, ימי ספורט וטקסים. סטודנטים רבים בוחרים להתנדב במחלקות בית החולים, בליווי חולים, בסיוע לימודי לתלמידי בתי הספר ובמסגרות אחרות.

לאורך כל הלימודים הסטודנטים יכולים להשתתף במחקר ברפואה צבאית בצמוד לרופאי צה"ל ובשיתוף המכון למחקר ברפואה צבאית. הם יכולים לפרסם את עבודותיהם בעיתונים מקצועיים ואף להגישן כעבודות הגמר לתואר ה-MD.

לעיתים הצוערים מגויסים לתפקידים שונים ובהם השתתפות במשלחות הומניטריות (צוערים מהמסלול הצטרפו למשלחת הצבאית לנפאל ב-2015[6]), סיוע למערכי חיל הרפואה בחירום (צוערים מהמסלול גויסו בזמן מבצע צוק איתן ובמהלך מגפת הקורונה), השתתפות במשלחות ייצוגיות ואקדמיות ואימונים משותפים עם חילות רפואה זרים.

השנים הפרה-קליניות

כמו כל הסטודנטים לרפואה, צוערי המסלול לומדים תחילה 3 שנים של לימודים פרה-קלינים, בסופן הם מקבלים תואר בוגר במדעי הרפואה. במהלך השנים האלו הסטודנטים מבצעים אימונים סדירים עם מדא"גית המסלול.

במהלך השנים הפרה-קליניות הסטודנטים עוברים קורסים ייחודיים ברפואה צבאית שכוללים הרצאות מפי בכירים בחיל הרפואה ובמערכת הבריאות בישראל. הקורסים עוסקים במדעי המדינה וכלכלת בריאות, הרפואה בצבא, מחקר ברפואה צבאית ותחומים קליניים הנוגעים לה (למשל רפואה מבצעית, אווירית, ימית, פיזיולוגיה של המאמץ, טראומה, רפואת אב"כ, רפואת ספורט ועוד). הקורסים מלווים בקבוצות דיון המונחות על-ידי סטודנטים בוגרים, בהן הסטודנטים מעבדים את הנושאים הנלמדים ועוסקים בנושאים הזהות והמנהיגות. בנוסף, הסטודנטים נפגשים עם רופאים בוגרי המסלול ומסיירים בבסיסי צה"ל ובאתרי מורשת.

השנים הקליניות

כמו כל הסטודנטים לרפואה, צוערי המסלול ממשיכים ל-3 שנים של לימודים קלינים במחלקות השונות בבתי החולים. בשנים אלו הם עוברים סבבים ייעודיים בבסיסי צה"ל ובמרפאות המומחים בו (טראומה ורפואת חירום, רפואת נשים, בריאות הנפש, אורתופדיה ובריאות הצבא), ומסתפחים במשך שבועיים לגדוד מבצעי. בנוסף, הם יכולים לבחור אלקטיבים (תקופות התנסות והתמקצעות) בגדודים ובמרפאות הצבאיות.

בתום השנים הקליניות, הצוערים ממשיכים לשנת סטאז'.

תוכניות מיוחדות

סטודנטים מצטיינים יכולים ללמוד תארים נוספים במקביל ללימודי הרפואה, ביניהם:

בנוסף, בשנת 2021 החלה לפעול במסלול תוכנית להכשרת מדריכי חדר כושר (מדא"גים) בשיתוף הקריה האקדמית אונו. בתום הכשרתם, הסטודנטים לוקחים חלק פעיל בבנייה ובשמירה על הכושר של כלל צוערי המסלול.

שיבוץ ושירות

לאחר הסטאז' וקבלת תואר הד"ר לרפואה (MD) הצוערים חוזרים לשירות ועוברים השלמה חילית בקורס קציני רפואה סדירים ("קר"פ סדיר"). הקורס נערך בבית הספר לרפואה צבאית בבה"ד 10 ובסופו הרופאים מקבלים דרגות סגן. בסיום הקורס, הרופאים ישובצו לתפקידים שונים ברחבי צה"ל. רופאים ורופאות שהפרופיל הרפואי שלהם מאפשר זאת יוכלו לשרת כקציני רפואה גדודיים בגדודים השונים כתפקיד ראשון ולאחר מכן להתקדם לתפקידי רופאים חטיבתיים, ולשמש כרופאים ביחידות מובחרות. בתפקידים אלו ישמשו הרופאים כמפקדי מחלקות הרפואה ויהיו אחראים לבריאות החיילים בשגרה ובחירום ויתלוו אליהם בפעילות המבצעית. בנוסף, יוכלו הרופאים להשתבץ בתפקידים טיפוליים במרפאות ובבסיסים השונים[1]. לאחר תקופת ההתחייבות הראשונית יוכלו הרופאים לצאת להתמחות בשלל תחומים ולחזור לשירות קבע נוסף כרופאים מומחים המיועדים לתפקידי קצונה בכירים בחיל.

סגל המסלול

סגל המסלול מורכב מראש המסלול (אזרח), רמ"ד תכנים אקדמאיים (קצין רפואה) ורמ"ד ניהול וארגון (קצין ארגון רפואה). בנוסף, במסלול משרתים מדא"גית וסמל.

ראש המסלול רמ"ד תכנים אקדמאיים רמ"ד ניהול וארגון
פרופ' שמואל שפירא (2009–2012) רס"ן ד"ר גל יניב (2012–2014) רס"ן אריקה פלשלר
פרופ' דוד גרץ (2012–2019) רס"ן ד"ר אווה אברמוביץ (2014–2016) רס"ן מירי בן אלישע
פרופ' יהודה צדיק (2019–2023) רס"ן ד"ר צחי נוימן (2016–2020) רס"ן יונית מלכאי
ד"ר ניר הירשהורן (2023-נוכחי) רס"ן ד"ר אביב שופר (2020–נוכחי) רס"ן אפרת ממן (2016–2019)
רס"ן דורית ברניס (2019–נוכחי)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0