קאסם סולימאני
.jpg) | |
| סולימאני ב-2016 | |
| לידה |
11 במרץ 1957 קנאת מלכ, המדינה האימפריאלית של איראן |
|---|---|
| נהרג |
3 בינואר 2020 (בגיל 62) בגדאד, עיראק |
| דרגה | سرلشگر پاسدار (מקביל לאלוף), לאחר מותו: سپهبد پاسدار (מקביל לרב-אלוף) |
| פעולות ומבצעים | |
קאסם סולימאני (בפרסית: قاسم سلیمانی, בתעתיק מדויק: קאסם סלימאני; 11 במרץ 1957 – 3 בינואר 2020) היה איש צבא איראני בדרגה המקבילה לאלוף בחייו (הועלה לדרגה המקבילה לרב-אלוף לאחר מותו), ששימש מ-1998 עד 2020 מפקד כוח קודס, הכוח האחראי לפעילות משמרות המהפכה האיראניים מחוץ לגבולות איראן. במשך שנים קידם את חזון "הסהר השיעי" – התפשטות המהפכה האיראנית ברחבי המזרח התיכון – ויצר מערכות אופרטיביות שנועדו לכתר את אויבותיה של איראן: ישראל וערב הסעודית, במיליציות פרו-איראניות. פיקד על החדירה האיראנית בעיראק באמצעות מיליציות שיעיות, פיקח במשך שנים על תהליך בניית הכוח וההתעצמות של חזבאללה בלבנון ושל החות'ים בתימן, והעמיק את שיתוף הפעולה האיראני עם חמאס.
לסולימאני הייתה השפעה רבה בפוליטיקה האיראנית. הוא נחשב ליד ימינו של המנהיג העליון עלי ח'אמנאי, ומעבר לתפקידיו הצבאיים נשא גם בעמדת מפתח במגעים מדיניים בין איראן למדינות שונות, מסוריה ועד רוסיה. במשך שנים היה אויב מר של ישראל וארצות הברית, והיה מהמקדמים הגדולים בעולם של רשתות טרור מוסלמי. בין היתר היה אחראי לרשת הפעילות של איראן ושלוחותיה באמריקה הלטינית, ויזם והוציא לפועל עשרות פיגועים קטלניים במצוות הממונים עליו. במהלך מלחמת האזרחים בסוריה נאבק לתמיכה במשטר בשאר אל-אסד, בנה את הברית שהובילה למעורבות הרוסית במלחמה, והיה בעל תפקיד מרכזי במלחמה נגד דאעש. במקביל, קידם התבססות צבאית איראנית בתוך סוריה כדי לאיים על ישראל. בעקבות פעילותו הסלימה המערכה בין המלחמות ואף הגיעה לנקודת רתיחה של סף מלחמה במבצע בית הקלפים. לאחר הפגיעה הישראלית בהתבססות האיראנית בסוריה במהלך שנת 2018, העביר את עיקר ההתרכזות שלו לעיראק, מה שהוביל להסלמת העימות עם ארצות הברית והשפיע על פרוץ העימות הישיר בין ארצות הברית לאיראן.
אחרי ההסלמה נהרג בסיכול ממוקד שיזמה ארצות הברית במסגרת התקיפה בנמל התעופה הבין-לאומי בבגדאד.
ביוגרפיה
משפחתו וחיים אישיים
סולימאני נולד למשפחת איכרים ענייה בכפר קנאת מלכ (אנ') שבמחוז כרמאן ב-11 במרץ 1957. תושבי הכפר ההררי היו מחולקים חברתית בין חמולות. מוצא חמולת סולימאני הוא לורי. שם אביו חסן ושם אימו פאטמה. בצעירותו עבר לעיר כרמאן והחל מגיל 12 עבד כפועל בניין כדי לסייע בהחזר חוב של אביו. ב-1975 החל לעבוד כקבלן בארגון המים של כרמאן.
כאשר לא היה בעבודה, בילה את זמנו בהרמת משקולות במכוני כושר מקומיים והשתתף בדרשות של מטיף נודד בשם חוג'את קמיאב, בן חסותו של האייתולה חומייני[1]. הוא התחתן בגיל צעיר ונולדו לו חמישה ילדים בשם נרג'ס, חוסיין, פטימה, זיינב ורזא. באותה תקופה פיתח את עמדותיו הפוליטיות ושנאה עמוקה כלפי משטר מוחמד רזא שאה פהלווי. דרך המטיף קמיאב הכיר לראשונה את איש הדת עלי ח'אמנאי. בהמשך, נרצח חוג'את קמיאב בידי אנשי המוג'אהדין ח'לק.
לסולימאני היו חמש אחיות ואח אחד. אביו, שנפטר בשנת 2017, היה חקלאי כל חייו. אמו, פאטמה, נפטרה בשנת 2013[2]. אחיו של סולימאני, סוהראב, חי ועבד עם סולימאני בצעירותו. סוהראב סולימאני הוא סוהר והמנהל הכללי לשעבר של ארגון בתי הסוהר בטהראן. באפריל 2017 הטילה ארצות הברית סנקציות על סוהראב "על תפקידו בהתעללויות בבתי הכלא האיראניים"[3]. לסולימאני היה דאן בקראטה, והוא היה מאמן כושר בנעוריו[4].
מלחמת איראן–עיראק
לאחר המהפכה האיראנית הצטרף, ביחד עם מספר פעילים נוספים, למשמר מיליטנטי למחצה של תומכי המהפכה שנקרא "משמר הכבוד", ובהמשך סופח גוף זה לשורות משמרות המהפכה האסלאמית, שם קיבל תפקיד פיקודי. תקופת האימונים שלו עם כניסתו למסגרת צבאית לא עלתה על חודש וחצי, ובסופם, על סמך הביצועים הפיזיים הטובים שלו, הוא מונה למאמן מגויסים חדשים. לאחר מכן נשלח עם קבוצת חיילים לעיר מהאבאד אשר בפרובינציית מערב אזרבייג'ן כדי להשתתף בהגנה על העיר מפני בדלנים כורדים. לאחר שסיים את תפקידו במהאבאד, שב לחבל מולדתו והתמנה למפקד חיל המצב של כרמאן.
עם פרוץ מלחמת איראן–עיראק הקים סולימאני גדוד שהורכב מאנשי המוצב בכרמאן ופיקד עליהם בלחימה בגזרה הדרומית של המלחמה, בחבל ח'וזסתאן. עקב המחסור של הכוחות המזוינים במפקדים מנוסים כתוצאה מהטיהור של הקצונה בעקבות המהפכה, סולימאני עלה בדרגות במהירות. הגדוד שהקים סופח לחטיבה משוריינת ולבסוף סופח לתוך הדיוויזיה ת'אראללה (אנ') של משמרות המהפכה. סולימאני היה לפקד חטיבה בעיקר בתפקידי תמיכה. כוחותיו עברו לחזית רק עם תחילת מתקפת הנגד האיראנית (מבצע רמדאן) ביולי 1982. סולימאני נפצע מספר פעמים במהלך המלחמה, וספג בין היתר פציעות ביד ובבטן מפצצת מרגמה שנפלה לידו. במהלך המלחמה מונה למפקד הדיוויזיה ת'אראללה, שהורכבה ממגויסים מפרובינציות כרמאן, סיסתאן ובלוצ'סתאן והורמוזגאן.
בתום מלחמה שב סולימאני, בפיקוד על הדיוויזיה, שהפכה לאוגדה מרחבית, לכרמאן, שם עיקר הכוחות הוקצו נגד מבריחי נשק ומבריחי סמים שפרצו את הגבול המזרחי של איראן עם אפגניסטן ועם פקיסטן. סולימאני פעל כדי להסדיר את המשילות בדרום-מזרח המדינה ולפקח על הגבול המזרחי. בנוסף, כתוצאה מהעבודה שלו הוא למד והתמחה בגזרה האפגנית ובמלחמות האזרחים ששטפו את השכנה ממזרח. סולימאני המשיך לכהן בתור מפקד דיביזיית ת'אראללה עד למינויו למפקד כוח קודס. מי שהתרשם מביצועיו של סולימאני וקידם אותו לתפקידי מפתח במשמרות המהפכה היה אכבר האשמי רפסנג'אני.[5]
מפקד כוח קודס
הגזרה האפגנית
בשנת 1997 או 1998 מונה למפקד כוח קודס, והחליף את אחמד וחידי, מפקדו הראשון של הכוח. מתוקף תפקידו נעשה לאחראי על הפעילות של משמרות המהפכה מחוץ לגבולות איראן. לאחר מינויו עסק בעליית הטליבאן באפגניסטן, וניהל פעילות חתרנית בצפון המדינה דרך שטחה של טג'יקיסטן. קאסם סולימאני, כמפקד כוח קודס, התערב בצורה בוטה במספר מדינות, לעיתים מחוץ לתחום המזרח התיכון, באמתלה של הגנת חייהם של המוסלמים או השיעים החיים באותן ארצות. על פי הערכות גורמי ביון מערביים, תחת פיקודו של סולימאני שירתו כמה אלפי סוכנים, רובם איראנים, המתאפיינים בנאמנות גבוהה למהפכה האיראנית ופועלים לייצא את "המהפכה האסלאמית" אל מחוץ לאיראן.
עם הפלישה הסובייטית לאפגניסטן בשנות השמונים, איראן תמכה, מימנה וייעצה לארגוני מוג'אהדין שונים שנאבקו בצבא הסובייטי. בין קציני משמרות המהפכה שאימנו ותמכו אז באנשי המוג'אהדין היה גם סולימאני. לאחר המלחמה התפצלו המיליציות האסלאמיות ונפתחה מלחמת אזרחים חדשה, שעם סיומה הצליח הטליבאן להשתלט על רוב המדינה, מלבד על חבל הינדו-כוש, שנשלט בידי הברית הצפונית. יחסי איראן עם הטליבאן החריפו לאחר שאנשי הטליבאן פשטו על השגרירות האיראנית בקאבול והתנקשו באנשיה. לקראת סוף שנות התשעים, איראן התכוננה לקראת האפשרות של פלישה לאפגניסטן כדי למגר את הטליבאן.
בימים שלאחר פיגועי 11 בספטמבר, בכיר במחלקת המדינה האמריקאית דאז, ריאן קרוקר, נפגש בז'נבה עם קבוצת דיפלומטים איראנים להוטים לעזור לארצות הברית להשמיד את האויב המשותף שלהם, הטליבאן. דיפלומטים אלה נשלחו והיו כפופים לסולימאני. האמריקנים מסרו לאיראן מידע, כולל מפה המפרטת את עמדות הטליבאן ברחבי המדינה ואת מיקומו של מחנה אל-קאעדה. בינואר 2002, ב"נאום ציר הרשע" של נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש, כלל הנשיא את איראן בתור חברה בציר הרשע, ושיתוף הפעולה הגיע לקיצו. כוח קודס בפיקודו של סולימאני העמיק את החדירה שלו בתוך אפגניסטן, בעודה שרויה במלחמה פנימית מתמשכת. בעיקר טיפח סולימאני את הקשרים עם המיעוט השיעי באפגניסטן, ובהמשך חיל מיוחד ששלח להגנת משטר אסד במלחמת האזרחים בסוריה היה מבוסס ברובו על מתנדבים שיעים אפגנים.
גם דיכוי המיעוט השיעי החמיר את היחסים בין איראן לטליבאן. ב-2015, עם הופעת הסניף האפגני של המדינה האסלאמית, נוצר אויב משותף לאיראן ולטליבאן, ומשלחת של מנהיגי טליבאן הגיעה לטהראן. באותה שנה ביקר סולימאני באפגניסטן והגיע למספר הסכמים עם מנהיגי הטליבאן, ביניהם מניעת הקמת בסיסים אמריקאיים ליד הגבול האיראני, הפסקת סחר בסמים דרך איראן, הגדלת מספר ההתקפות על כוחות אמריקאיים באפגניסטן והפסקה מוחלטת של ההתקפות נגד השיעים של אפגניסטן. בתמורה, איראן הבטיחה תמיכה כספית וטכנית בלתי מוגבלת לטליבאן.
החדירה האיראנית לעיראק
במקור תמך סולימאני במהלך הפלישה האמריקאית לעיראק, שכן היה בכך מצב בו אמריקה מורידה את ראשו של סדאם חוסיין, אויבה הגדול של איראן. מאז תחילת נוכחותם של כוחות אמריקאיים בעיראק ב-2003, סולימאני הקים ותמך בקבוצות מיליציות שיעיות חמושות לביצוע פעולות נגד כוחות אמריקאיים, אימן וצייד אותם, מה שגרר לא פעם אבדות רבות בקרב כוחות הביטחון העיראקיים ואזרחים חפים מפשע. קבוצות מיליטנטיות אלו, תחת פיקוחו של קאסם סולימאני ובתמיכת כוח קודס, צמחו במהירות והצטברו והפכו לאתגר רציני ליציבות הממשל העיראקי. סולימאני נחשב לבעל השפעה רבה על המיליציות השיעיות. במרץ 2008 סייע בהשכנת הפסקת אש בין כוחות הממשלה העיראקית ל"צבא המהדי" (אנ') בהנהגתו של המנהיג השיעי מוקתדא א-סדר. ככל שהתגברו מלחמות השבטים בין השיעים לסונים, האוכלוסייה השיעית פנתה לאיראן לתמיכה. כאשר דאעש השתלט על ערים ואזורים, הפגיעות של השיעים וחוסר היכולת של אמריקה להגן עליהם חיזקו את מאמצי סולימאני בהעסקה ובגיוס של מיליציות שיעיות הנאמנות לאיראן.
ב-11 בינואר 2007 הודיע הגנרל האמריקני סטנלי מק'קריסטל כי מוחמד עלי ג'עפרי, מפקד משמרות המהפכה, וקאסם סולימאני עוברים את גבול איראן-עיראק במספר כלי רכב. האמריקאים רדפו אחריהם בתוך עיראק. שיירת הרכבים נכנסה לבניין לא ידוע בעיר ארביל שבכורדיסטן העיראקית, שעליו נכתבו רק המילים "קונסוליה", המעידה על כך שהאנשים בתוך הבניין פעלו בכיסוי דיפלומטי. חיילים אמריקאים נכנסו לבניין ועצרו 5 איראנים, שלכולם היו דרכונים דיפלומטיים, אך לא היה זכר למוחמד עלי ג'עפרי ולקאסם סולימאני. לפי מק'קריסטל, כל החמישה היו חברים בכוח קודס. כעבור תשעה ימים, בתגובה לאירוע, חטפו כוחות מיליציה פרו-איראנית חיילים אמריקאים. מספר ידיעות טענו שבאותה התקופה התנהלו מגעים מסוימים בין הפיקוד האמריקאי בעיראק לבין סולימאני. הגנרל דייוויד פטראוס אישר טענות אלו. עוד הסביר פטראוס, בריאיון עמו, שתפקידו של סולימאני היה: "מקביל לראש ה-CIA, מפקד פיקוד מרכז, מפקד המבצעים המיוחדים והשליח האזורי, כולם באדם אחד."[6]
ב-22 בדצמבר 2010, ג'יימס ג'פרי (שגריר ארה"ב בעיראק) ולויד אוסטין (המפקד העליון של כוחות ארה"ב בעיראק) בירכו בהצהרה את הקמת הממשלה העיראקית החדשה בראשות נורי אל-מאלכי השיעי, שנתמך בידי איראן. לטענת המנהיגים העיראקים, כשההצהרה הזו פורסמה, ידעו האמריקאים עצמם שסולימאני למעשה העיף אותם מעיראק, והרחיק אותם ממעגלי השלטון של בגדאד. בה בעת ארצות הברית רצתה להסיג את כוחותיה מעיראק ולסיים את מעורבותה במדינה, ועל כן אפשרה למעשה את התגברות המעורבות האיראנית על חשבונם. בסופו של דבר, עם נסיגת האמריקאים ב-2011, הנהיגו את עיראק אל-מאלכי וג'לאל טאלבאני, שני המועמדים המועדפים מבחינת סולימאני. דרך טאלבאני העביר סולימאני מסר לראש ה-CIA פטראוס, ובו הבהיר לו שהוא האחראי על המדיניות האיראנית בעיראק, לבנון, עזה ואפגניסטן. ב-2011, הפוליטיקאי העיראקי והשר לביטחון לאומי לשעבר, מואפק א-רובייעי (אנ'), בריאיון לעיתון א-שרק אל-אווסט כינה את סולימאני "ללא ספק האיש החזק ביותר בעיראק".
הגזרה הלבנונית
תחת פיקודו נמשך טיפוחו של ארגון חזבאללה בלבנון, שהחל בתקופתו של וחידי, וכן התהדק שיתוף הפעולה עם ארגון חמאס השולט ברצועת עזה מאז 2007. הסיוע לארגונים אלה התבטא בין השאר בהעברת מאות מיליוני דולרים בשנה, בהברחת אמצעי לחימה, ובהדרכת לוחמים במחנות אימונים באיראן. לפי מזכ"ל חזבאללה, חסן נסראללה, לקאסם סולימאני היה קשר הדוק עם כוחות חיזבאללה בלבנון מאז מונה למפקד כוח קודס. בנוסף להשתתפות בהצטיידות ועיצוב הפעילות הצבאית, השתתף גם בתכנון הפעילות המדינית של חזבאללה, והנחה את מהלכיה בפוליטיקה הפנים-לבנונית. לסולימאני היה קשר חם עם עימאד מורנייה, ראש הזרוע הצבאית של החזבאללה והמוציא לפועל של מבצעי הטרור הגדולים שלה. לאחר אירועי מלחמת לבנון השנייה, סולימאני הגדיל את הפיקוח הישיר של אנשי כוח קודס על פעילותו של חזבאללה כדי לוודא שלא יחזור תרחיש נוסף של מלחמה שפורצת בין חזבאללה לישראל בגלל תקרית לא מכוונת של הארגון.
עם הזמן הפכה פעילותו של סולימאני גלויה יותר לעולם הרחב, אך גם בפוליטיקה הפנימית האיראנית. המנהיג העליון עלי ח'אמנאי כינה אותו בשנת 2010 "השהיד החי" (شهيد زنده) בשל תפקודו הצבאי בכוח קודס[7]. הערכות שונות עלו באשר לאפשרות שסולימאני יירש את ח'אמינאי בתור המנהיג העליון. שמו של סולימאני נכלל ברשימת האישים שפרסמה מחלקת האוצר של ארצות הברית שעימם אסור לנהל קשרי מסחר. סולימאני הוזכר גם בהחלטה 1747 של האו"ם ממרץ 2007, שהטילה עיצומים על איראן בשל פעילותה בתחום הגרעין. לפי ה"וושינגטון פוסט"[8], בשנת 2008, במהלך המעקב שקדם להתנקשות בעימאד מורנייה, נצפה סולימאני בסמוך למורנייה, ונשקלה אפשרות להרוג את שניהם יחד, אולם ארצות הברית, שהייתה מעורבת במבצע ההתנקשות במורנייה, לא אישרה את הריגת סולימאני. באוקטובר 2019 טענה איראן כי סיכלה ניסיון ישראלי-ערבי להריגת סולימאני באמצעות מטען נפץ בדרום איראן[9].
מלחמת האזרחים בסוריה
.jpg)
מאז נעשה לנשיא סוריה, בשאר אל-אסד חיזק את הקשרים בין ארצו לאיראן והעמיק את התלות של סוריה בתמיכה של כוח קודס. מאז התגברות המשבר הפנימי בין ממשלת סוריה לאופוזיציה הסורית, סולימאני ביקר במדינה מספר פעמים כדי לסייע לבשאר אל-אסד. מאז 2011, עם תחילת מלחמת האזרחים בסוריה, סולימאני, בפיקוד על שתי מיליציות מתנדבים, נכנס למערכה לתמיכה במשטר אסד. במסגרת הדיכוי של מתנגדי אסד, ביצעו הכוחות בפיקוד סולימאני אינספור פשעי מלחמה. סולימאני גם הורה ופיקד על התערבות חזבאללה במלחמה לצד צבא אסד. סולימאני היה מעורב עמוק בחדרי המלחמה של הפיקוד הסורי, תכנן את מהלכי המלחמה ואת הפעילות הצבאית כאסטרטג בראש הפירמידה הצבאית. ב-4 בפברואר 2012, על סמך התכנון הצבאי של סולימאני, תקפו כוחות סוריה וחזבאללה את העיר חומס, וכ-337 איש נהרגו בתקיפה ואלפים נפצעו. במשך יותר משלושה שבועות ניטשו בחומס קרבות עזים בין כוחות אסד לבין המורדים, שבמהלכם הפגיז צבא סוריה את העיר באמצעות שריון וארטילריה. לאחר מכן נכנסו כוחות קרקעיים של צבא סוריה והשתלטו על מרבית שטחי העיר. משוער כי בחודש פברואר נהרגו בחומס כ-700 בני אדם. נפילתה של חומס – שהייתה גרעין השליטה על הצבא הסורי החופשי, שייצג את הגורם החילוני והיותר מתון במרד – הייתה מכה אנושה לאופוזיציה.
באמצע המלחמה, התגברו כוחות ג'יהאדיסטיים בתוך סוריה, ומתוך הג'יהאד הסלפי צמחה בעיראק ובסוריה המדינה האסלאמית (דאעש), ארגון טרור כה קיצוני שאיראן, סעודיה, ישראל, טורקיה, ארצות הברית ורוב מדינות העולם היו תמימות דעים באשר לנחיצות למגר אותו. הארגון התפשט ברחבי עיראק וסוריה במהירות. ב-2014 שלט אסד בנתחים קטנים בלבד משטח סוריה. איראן, ששלחה אלפי חיילים זרים שלה לסוריה, הייתה צריכה לשלוח אלפי איראנים ומיליציות שיעיות אחרות כדי להפוך את המצב בחזית נגד דאעש. איראן הייתה צריכה תמיכה נוספת במיגור כוחות דאעש בסוריה, וב-2015 יצא סולימאני לשליחות למוסקבה, בירת רוסיה, נועד עם ולדימיר פוטין והביא אותו להתחיל במעורבות רוסית צבאית ישירה במלחמת האזרחים בסוריה. איראן סיפקה את רוב הכוחות הקרקעיים בעוד רוסיה ניהלה את עיקר המערכה האווירית נגד דאעש בסוריה. במקביל פיקד סולימאני גם על המיליציות השיעיות בעיראק במלחמתן נגד ההתפשטות של דאעש, ואף פיקד באופן אישי על ההגנה על בגדאד נוכח התקרבות כוחות דאעש אליה.
בשנת 2016 הקים סולימאני את חטיבת האימאם חוסיין כדי לקדם את המטרות הצבאיות של המשטר האיראני נגד אויביהם בסוריה. בהמשך החלה החטיבה ליטול חלק בפעילות שיזמה החיזבאללה נגד ישראל.[10]
ההסלמה מול ישראל 2018
ערך מורחב – הסכסוך האיראני-ישראלי במהלך מלחמת האזרחים בסוריה
במהלך שנת 2017 גדלה החדירה האיראנית לסוריה וההתבססות הצבאית שלה בקרבת רמת הגולן. למודיעין הישראלי הגיע מידע שסולימאני פועל להציב מאה אלף אנשי כוח קודס על הגבול של הקו הסגול.[11] בתגובה פתח צה"ל, בפיקוד הרמטכ"ל גדי איזנקוט, בהסלמה מכוונת של המערכה בין המלחמות כדי להרוס את התשתית הצבאית של איראן בסוריה. מאז ביצעה ישראל מאות גיחות תקיפה אוויריות מעל שמי סוריה מדי שנה. העימות הסלים, בפברואר הפילה סוללת טילים איראנית מטוס F-16 ישראלי, ובמאי פתחו סוללות טילים איראניות אש על רמת הגולן. בתגובה פתחה ישראל במבצע אווירי מסיבי, מבצע בית הקלפים, שבמהלכו הותקפו 75 מטרות של כוח קודס ברחבי סוריה.[12] כתוצאה מהמבצע הישראלי, התשתית הצבאית של איראן על אדמת סוריה נפגעה בצורה קשה, והעבודה שסולימאני פיקח עליה במשך שנים ירדה לטמיון. איראן המשיכה לפעול לביסוס תשתית צבאית של כוח קודס בסוריה, אך ישראל, דרך גיחות אוויריות על בסיס יום-יומי, בלמה את ההתבססות. לאחר מכן החליט סולימאני להקצות את עיקר זמנו ומשאביו לשם העמקת החדירה האיראנית בעיראק.
הגזרה הפלסטינית
קאסם סולימאני סיפק תמיכה כספית וצבאית לארגוני טרור פלסטיניים, והעמיק את הברית עם החמאס. במקור, מנהיג החמאס שייח' יאסין התנגד לשיתוף פעולה עם איראן השיעית, אך לאחר מותו נקלע הארגון למשבר, ומנהיגיו הסכימו לחזק את הקשרים עם האיראנים. כוח קודס בפיקודו של סולימאני היה האחראי העיקרי על אספקת נשק לארגוני הטרור ברצועת עזה, וכמו כן הוא גם אימן מחבלים של החמאס והג'יהאד האסלאמי באיראן עצמה. לדברי זיאד נח'אלה, מזכ"ל הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, סולימאני היה אחראי באופן אישי על העברת הנשק לרצועת עזה. ב-7 בינואר 2019, מחמוד א-זהאר, שר החוץ לשעבר ובכיר של הנהגת חמאס, אמר בראיון לרשת אל-עאלם: "בפגישה עם קאסם סולימאני ב-2006 בטהראן, הסברתי לו על תושבי עזה את 'הבעיה הבסיסית של זכויות עובדים ושירותים חברתיים וסיוע אחר', וחאג' קאסם הגיב מיד לבקשתנו כך שלמחרת, כשהביקור נגמר, ראיתי 22 מיליון דולר במזוודות בשדה התעופה. היה אמור להיות סכום גבוה יותר, אבל (המשלחת של חמאס) הייתה 9 אנשים ולא יכולנו לסחוב יותר מזה כי לכל מזוודה היה קיבולת של 40 ק"ג."[13]
סולימאני טיפח את ארגוני הטרור הסובבים את גבולותיה של ישראל במטרה ליצור ציר מיליטנטי שמכתר אותה: חזבאללה מצפון, חמאס מעזה וארגוני טרור נוספים בגדה המערבית. סולימאני גם היה האחראי על רשת העברת האמל"ח לארגוני הטרור, בעיקר דרך הים. בנקודה מוקדמת יחסית בסחר הנשק הזה החליט להסוות את האוניות האיראניות שיצאו מנמל בנדר עבאס. האונייה קארין איי היא הדוגמה המוכרת ביותר לאוניית נשק איראנית מוסווית שנועדה לשמש מחבלים ברצח אזרחים ישראלים ונתפסה באמצע הדרך בידי כוחות צה"ל בלב ים.[14] סולימאני היה גם האדם שתכנן את המשט לעזה ב-2010 בו התחוללה תקרית המרמרה.[15]
העימות מול ארצות הברית
לאחר יציאת ארצות הברית מהסכם המעצמות על תוכנית הגרעין האיראנית, חלה הסלמה חריפה בעימות הישיר בין איראן לארצות הברית, והחל משבר המפרץ הפרסי ב-2019. מספר אוניות סוחר במפרץ הפרסי נפגעו בשתי תקריות בחודשים מאי ויוני 2019. מדינות המערב האשימו את איראן, ואילו איראן הכחישה את המעורבות. ביוני 2019 הפילה איראן כלי טיס בלתי מאויש אמריקאי RQ-4A שטס מעל המים האיראניים, מה שהגביר את המתיחות. באותו חודש נתפסה מכלית נפט איראנית על ידי הממלכה המאוחדת במצר גיברלטר בטענה שהיא מעבירה נפט לסוריה, בניגוד לסנקציות של האיחוד האירופי. בהמשך תפסה איראן מכלית נפט בריטית במפרץ הפרסי. איראן והממלכה המאוחדת שחררו מאוחר יותר את המכליות. בינתיים, ארצות הברית הקימה את המבנה לביטחון ימי בין־לאומי (IMSC), שנועד להגדיל את "המעקב והביטחון הכללי בדרכי מים מרכזיות במזרח התיכון", כך לדברי סגן מזכיר ההגנה האמריקני, מייקל מלרוי.
המשבר הסלים בסוף 2019 ובתחילת 2020, כשמיליציות השיעיות העיראקיות בארגון אל-חשד א-שעבי בעיראק הרגו קבלן אמריקני בהתקפה על בסיס עיראקי שאירח כוח אדם אמריקני ותקפו את שגרירות ארצות הברית בבגדאד – דבר שהניע את צבא ארצות הברית לפרוס מאות כוחות חדשים במזרח התיכון, ולהודיע שהוא יכוון באופן תקדימי כנגד "שליחיה" של איראן בעיראק. לאחר האירוע החליט נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ להורות על סיכול ממוקד של סולימאני.
ההתנקשות בחייו
- ערך מורחב – התקיפה בנמל התעופה הבינלאומי בבגדאד (2020)
ב-3 בינואר 2020 נהרג סולימאני בתקיפה אווירית אמריקנית (בסיוע המודיעין הישראלי)[16][17], יחד עם סגן מפקד ארגון אל-חשד א-שעבי, אבו מהדי אל-מוהנדס, בעת שנסע עם שיירתו ליד נמל התעופה הבינלאומי של בגדאד[18]. לפחות שבעה אנשים נהרגו במתקפה. מחלקת ההגנה של ארצות הברית הודיעה כי המבצע להריגתו נערך בהוראתו של הנשיא, דונלד טראמפ, וטענה שסולימאני תכנן התקפות נוספות על דיפלומטים ואנשי צבא אמריקאים[19]. לטענתו של דונלד טראמפ, ישראל הייתה אמורה להשתתף במבצע להריגתו של סולימאני, וכי בנימין נתניהו היה מעורב בכך באופן ישיר, אך התחרט וביטל את השתתפותה של ישראל יומיים לפני ביצוע הפעולה.[20] יורשו של סולימאני כמפקד כוח קודס הוא אסמאעיל קאאני. ב-6 בינואר הגיעה גופתו לטהראן, ומאות אלפים באו לחלוק לו כבוד אחרון. בהלוויה שהתקיימה למחרת בכרמאן נרמסו למוות לפחות 56 בני אדם[21]. ב-8 בינואר 2020 מטוס נוסעים אוקראיני שהמריא מטהראן טיסה 752 של יוקריין אינטרנשיונל איירליינס הופל בטיל קרקע-אוויר איראני, לטענת איראן בשל טעות מחמת המתיחות עקב הריגתו של סולימאני[22]. ב-11 במרץ, יום הולדתו של קאסם סולימאני, תקפו 15 רקטות קטיושה את מחנה טאג'י בעיראק, והרגו שני חיילים אמריקאים וחייל בריטי אחד מחיל הרפואה של הצבא המלכותי.
בריאיון ביוני 2022, לאחר ההתנקשות בסולימאני, אמר מזכיר המדינה האמריקאי, מייק פומפאו, שסולימאני תכנן להרוג 500 אזרחים אמריקאים.[23]
פיצוץ ליד קברו ביום השנה למותו
- ערך מורחב – הפיגוע בכרמאן (2024)
ביום השנה הרביעי למותו, 3 בינואר 2024, אירע פיגוע בבית הקברות בכרמאן שבו הוא קבור, ובו נהרגו 84 איש. כיממה לאחר הפיגוע הרצחני פרסם ארגון הטרור דאעש הודעה רשמית כי הוא אחראי לפיגוע.[24][25]
קישורים חיצוניים
- ד"ר רז צימט, דיוקנו של קאסם סלימאני, מפקד כוח קדס של משמרות המהפכה האיראנים, מחולל החתרנות והטרור האיראנים במזרח התיכון וברחבי העולם, באתר של מרכז המידע למודיעין ולטרור, 29 באוקטובר 2015
- יוסי מלמן, הגנרל שאירח את עימאד מורנייה בטהראן, באתר הארץ, 17 באפריל 2008
- יועז הנדל ויעקב כץ, מגנרל קאסם ועד הקסאם, באתר ynet, 8 באפריל 2011
- מרגל, דיפלומט, טרוריסט: האיראני ששולט בעולם, באתר ynet, 4 באפריל 2012
- ד"ר משה-חי הגיגת, יוצא לאור: איש הצללים של הטרור האירני נחשף, באתר וואלה!, 10 במרס 2012
- דקסטר פילקינס, מפקד הצללים, ניו יורקר, 30 בספטמבר 2013 (באנגלית)
צבי בראל, השותף הסמוי של וושינגטון בעיראק ובסוריה, באתר הארץ, 19 ביולי 2015- רונן ברגמן ורז צימט, מגע הקאסם, באתר "ידיעות אחרונות", 2 במאי 2018
"גנרל הצללים" האיראני שמטריד את המוסד: סיפורו של קאסם סולימאני, בביצוע אמיר בר שלום, סרטון באתר יוטיוב, בערוץ ה-YouTube הרשמי של תאגיד השידור הישראלי, 16 בפברואר 2018- יאסר עוקבי, "גיבור לאומי, ג'יימס בונד וליידי גאגא של השיעים": מיהו הגנרל האיראני קאסם סולימאני?, באתר מעריב אונליין, 14 במאי 2018
- ynet, המוח מאחורי הפיגועים שביסס חזית איראנית בסוריה- קאסם סולימאני - פרופיל, באתר ynet, 3 בינואר 2020
- דניאל סלאמה ואיתי בלומנטל, כך זוהה קאסם סולימאני: הטבעת על היד במקום החיסול, באתר ynet, 3 בינואר 2020
- ד"ר ירון פרידמן, "השהיד החי" - סופו של טרוריסט שהפך לסיפור אגדה איראני, באתר ynet, 3 בינואר 2020
- * שלמה גואטה, כוח אל קודס בהנהגתו של קאסם סולימאני - מעורבות בתחום הימי, במרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיות ימית, מרכז עזרי לחקר איראן והמפרץ הפרסי, אוניברסיטת חיפה, ינואר 2020
- ניר דבורי, שנתיים לחיסול סולימאני: האמריקנים פחדו מתגובת הנגד, אבל בפועל אירן מתקשה להתאושש, באתר מאקו, 8 בינואר 2022
הערות שוליים
- ↑ "The Shadow Commander". The New Yorker (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-12 באוגוסט 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ "مادر حاج قاسم سلیمانی درگذشت - سلام دلفان | اخبار شهرستان دلفان| نخستین سایت خبری تحلیلی در دلفان". سلام دلفان (בפרסית). נבדק ב-13 באוגוסט 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Editorial, Reuters. "U.S. sanctions brother of Iran's Quds force commander: White House". U.S. (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-08-13.
- ↑ "خبرگزاری فارس - رازهای زندگی سردار ایرانی/ حاج قاسم چگونه زندگی میکند". خبرگزاری فارس (בפרסית). 2015-08-24. נבדק ב-2018-08-13.
- ↑ יועז הנדל ויעקב כץ, ישראל נגד איראן, מלחמת הצללים, כנרת זמורה-ביתן, 2011, עמ' 19
- ↑ זמן אמת עונה 3 | סופו של הנסיך האיראני (חיסול קאסם סולימאני) - פרק 17, נבדק ב-2023-07-16
- ↑ "קאסם סולימאני מפקד כוח קודס", באתר BBC פרסית
- ↑ Adam Goldman and
Ellen Nakashima, CIA and Mossad killed senior Hezbollah figure in car bombing, January 30, 2015
רונן ברגמן ורז צימט, מגע הקאסם, באתר ynet, 2 במאי 2018 - ↑ דניאל סלאמה, איראן: סיכלנו ניסיון לחסל את סולימאני, באתר ynet, 3 באוקטובר 2019
- ↑ لمحة عامة: "لواء الامام الحسين" | The Washington Institute, www.washingtoninstitute.org (בערבית)
- ↑ ניר דבורי, חמש שנים למב"ם – המערכה שבין המערכות: ישראל פוגעת ביכולות האויב מבלי להצית מלחמה. בינתיים מדובר בהצלחה, באתר מאקו, 10 בפברואר 2022
- ↑ גל פרל פינקל, ה"חיבוק" שמקבל כוכבי מהימין חסר אחיזה במציאות | דעה, גל פרל פינקל, באתר גלובס, 24 בנובמבר 2019
- ↑ הנדל וכץ, ישראל נגד איראן, עמ' 245
- ↑ הנדל וכץ, ישראל נגד איראן, עמ' 257
- ↑ הנדל וכץ, ישראל נגד איראן, עמ' 261
- ↑ דודו צור ורון כתרי, "החוכמה והמומחיות לא מגיעות עם דרגות", מבט מל"מ נובמבר 2021, עמ' 4
- ↑ גל פרל פינקל, "הוא הרג חפים מפשע, הוא יהרוג עוד, אז עלינו לסיים אותו". ויש לזה מחיר, באתר "זמן ישראל", 4 בינואר 2020.
- ↑ קאסם סולימאני חוסל בתקיפה אווירית בעיראק, באתר ynet, 3 בינואר 2020
- ↑ רן דגוני, בהוראת טראמפ: חוסל מפקד כוח קודס קאסם סולימאני, באתר גלובס, 3 בינואר 2020
- ↑ ניר דבורי, גורם ישראלי בכיר על חיסול סולימאני: "נתניהו קיבל רגליים קרות, טראמפ החליט שהוא יבצע" | פרסום ראשון, באתר מאקו, 4 בפברואר 2024
- ↑ דניאל סלאמה, נרמסו למוות: 40 הרוגים בהלוויית קאסם סולימאני, באתר ynet, 7 בינואר 2020
- ↑ באיראן מודים: המטוס האוקראיני הופל בגלל "טעות אנוש", באתר מעריב אונליין, 11 בינואר 2020
- ↑ פומפאו חושף: זו הסיבה שקאסם סולימאני חוסל; בתו: "פומפאו שקרן שחי בפחד", באתר מעריב אונליין, 19 ביוני 2022
- ↑ רויטרס, ליאור בן ארי, איראן: 73 הרוגים ב"מתקפת טרור" סמוך לקבר סולימאני, ביום השנה לחיסולו, באתר ynet, 3 בינואר 2024
- ↑ מערכת ישראל היום, ביום השנה הרביעי למותו: יותר מ-100 הרוגים באיראן לאחר שני פיצוצים ליד בית הקברות שבו טמון קאסם סולימאני, באתר ישראל היום, 3 בינואר 2024
קאסם סולימאני38443551Q892014