רבי אליהו בן משה חיים
| לידה |
1807 ה'תקס"ז בגדאד, האימפריה העות'מאנית |
|---|---|
| פטירה |
1859 (בגיל 52 בערך) ה'תרי"ט בגדאד, האימפריה העות'מאנית |
| מדינה | עיראק, האימפריה העות'מאנית |
| מקום פעילות | בגדאד |
| תחומי עיסוק | דרשנות, קבלה, מסחר. |
| רבותיו | רבי משה חיים |
| תלמידיו | רבי יוסף חיים. |
| בני דורו | רבי חיים אברהם גאגין, רבי אברהם ענתבי, רבי עבדאללה בן משה חיים, רבי עבדאללה סומך, רבי דויד חי בן מאיר, רבי עובדיה הלוי, רבי רפאל קצין. |
| חיבוריו | מדרש אליהו- באורים ורמזים על דרך הסוד על סדר המקרא ומאמרי הש"ס |
| בת זוג | מזל טוב בת מאיר חי מעתוק. |
| אב | רבי משה חיים |
| אם | מרים לבית שנדוך |
| צאצאים |
בניו- רבי יוסף חיים, רבי משה, יחזקאל, ניסים, ששון. ביתו פרחה. נכדיו- רבי יעקב חיים, רבי בנימין בן רבי משה. ניניו- רבי דוד חיים, רבי יהודה צדקה. בני ניניו- רבי מרדכי אליהו, רבי נעים בן אליהו, רבי עזרא בצרי, רבי דוד צדקה, רבי משה צדקה, רבי דוד בצרי. נכדי ניניו-הרב שמואל אליהו, הרב יוסף אליהו, רבי יצחק בצרי. |
רבי אליהו בן רבי משה חיים (ה'תקס"ז, 1807 - ז באלול ה'תרי"ט, 6 בספטמבר 1859) היה מקובל, דרשן, פוסק וסוחר, ממנהיגי הקהילה היהודית בעיר בגדאד שבעיראק במאה התשע עשרה. היה אביו של רבי יוסף חיים מבגדאד מחבר הספר "בן איש חי".
ביוגרפיה
רבי אליהו נולד בשנת ה'תקס"ז[1] בעיר בגדאד שבעיראק (אז חלק מהאימפריה העות'מאנית), לאביו רבי משה חיים שימש כרב העיר בגדאד ואב בית הדין שלה, ולאמו מרים לבית שנדוך. הוא היה בן הזקונים של הוריו ולפניו היו שתי בנים- ראובן ורבי עבדאללה ובת אחת-רחל יהודה. בצעירותו למד תורה אצל אביו וכשגדל התפרסם כרב גדול בתורה בנגלה ובנסתר.
לאחר פטירת אביו בשנת ה'תקצ"ו, התמנה רבי אליהו למלא את מקום אביו כדרשן הקהילה. הוא היה דורש כל שבת על פרשת השבוע בבית הכנסת "צלאת אל-זגירי" בו נהג להתפלל. ובשלוש השבתות המרכזיות בשנה- שבת שובה, שבת זכור ושבת הגדול, היה רבי אליהו דורש בבית הכנסת המרכזי "צאלת אל-כאבירי". בשלוש שבתות אלה, הדרשנים של כל שאר בתי הכנסת בעיר לא היו דורשים, וכל יהודי בגדאד היו מתכנסים לבית הכנסת "צלאת אל-כאבירי" לשמוע את דרשתו של רבי אליהו.
בשנת ה'תר"ט פרצה מחלוקת בקהילת יהודי בגדאד על משרת אב בית הדין. רוב עשירי הקהילה רצו להדיח את האב"ד המכהן רבי עובדיה בן אברהם הלוי ולמנות במקומו את רבי רפאל קצין שהיה בנו של רבי אליהו קצין רבה של העיר ארם צובה והיגר לבגדאד לאחר שנדד כמה שנים ברחבי האימפריה העות'מאנית ופרס. תומכיו של הרב קצין הצליחו להשיג בעבורו מינוי לתפקיד חכם באשי של העיר בגדאד מטעם השלטון הטורקי. משרה זו לא הייתה קיימת לפני כן בבגדאד והיא נוצרה במיוחד בעבור הרב קצין. לאחר מינויו של הרב קצין לחכם באשי נחלקה הקהילה היהודית לשתי מחנות שנקראו "כת קאציני" (תומכי רבי רפאל קצין) ו"כת עאבודי" (תומכי רבי עובדיה הלוי). רבי אליהו היה ממנהיגי "כת עאבודי".
במהלך שנות כהונתו של רבי רפאל קצין כחכם באשי, הוא נהג לדרוש בעצמו בבית הכנסת "צאלת אל-כאבירי" גם בשבת שובה, שבת זכור ושבת הגדול. ולכן בשנים אלו דרש רבי אליהו בבית הכנסת צאלת אל-זגירי בכל שבתות השנה כולל שבת שובה, שבת זכור ושבת הגדול. אנשי "כת עאבודי" לא היו מגיעים לדרשה המרכזית של הרב קצין בבית הכנסת "צאלת אל כאבירי" אלא הלכו לשמוע את דרשותיו של רבי אליהו בבית הכנסת "צאלת אל-זגירי". בשנת ה'תרי"ב הדיחו שלטונות טורקיה את רבי רפאל קצין מכהונתו כחכם באשי ומינו את רבי עובדיה בן אברהם הלוי ששימש קודם לכן כאב בית דין לכהן כחכם באשי. עם מינויו לחכם באשי החזיר רבי עובדיה לרבי אליהו את תפקיד הדרשן בשבתות החשובות בבית הכנסת "צאלת אל-כאבירי".
רבי אליהו היה נוהג לכתוב אגרות לרבי חיים אברהם גאגין, מחכמי ירושלים ששימש כראשון לציון וכראש ישיבת המקובלים בית אל. באגרותיו תיאר רבי אליהו מאורעות שונים שהתרחשו בקהילה היהודית בעיראק[2]. בשנת ה'תרט"ו חתם רבי אליהו על כרוז של רבני וגבירי בגדאד שקרא ליהודי העולם לתרום להחזקת קברי הנביאים והחכמים שקבורים בעיראק (ביניהם גם קברים קדומים מתקופת גלות בבל כמו קבריהם של יחזקאל הנביא, עזרא הסופר, יהושוע בן יהוצדק כהן גדול). בשנת ה'תרי"ט חתם יחד עם עוד כמה מחכמי בגדאד על הסכמה לספר "קול ששון" שנכתב על ידי דודה של אמו רבי ששון מרדכי שנדוך.
רבי אליהו כתב פירוש קבלי על התנ"ך והתלמוד בבלי. הפרוש נדפס 3 שנים לאחר פטירתו בעיר ליוורנו שבאיטליה וכונה "מדרש אליהו - באורים ורמזים על דרך הסוד על סדר המקרא ומאמרי הש"ס". כמו כן בספרי בנו רבי יוסף חיים הובאו הרבה מחידושיו של רבי אליהו. כמו כן מובאים בספריו של רבי יוסף חיים גם הנהגות וסיפורים על אביו רבי אליהו.
בנוסף לעיסוקו בתורה עסק רבי אליהו גם במסחר והתעשר. חלק נכבד מהרווחים שהרוויח במסחרו הוקדש על ידו לפרנסת תלמידי חכמים ועניים. בשל יושרו והיותו אדם נאמן ואהוד על הציבור הופקדה אצלו הקופה שאליה נאספו התרומות של יהודי בגדאד לכוללים שבירושלים. כאשר יהודי בגדאד לא היו תורמים כמות מספיקה היה רבי אליהו משלים את סכום התרומה מכספו הפרטי. בשנת ה'תרי"ט תרם רבי אליהו לקבר יחזקאל הנביא שבכפר אל-כיפל, עותק של ספר יחזקאל כתוב בכתב יד על קלף והקדישו לעילוי נשמת אחיו הבכור ראובן בן משה חיים [3].
גם רבי יוסף חיים בנו של רבי אליהו העיד על נדבנותו של אביו-
וזכור לטוב עטרת ראשי הרב אבא מארי זכרונו לברכה לחיי העולם הבא, שהיה מונח בחיקו תמיד כיס, שבו מפריש צדקה כמה פעמים ביום במטבעות של כסף גדולים, ואחר כך מחלקם לעניים ולשאר מצוות, מן המעות האלו שהוא מפריש בכל יום פעמיים. והיה קורא על כל הקדשה "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו בשם כל ישראל", כדי לייחד השם ולעשות נחת רוח ליוצרו, והכל בשמחה וברצון הלב. זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן.
— בן איש חי, חלק ההלכות, שנה א, פרשת ויגש, אות יג
בשנת ה'תר"ג סייע רבי אליהו לרבי אברהם ענתבי, רב העיר ארם צובה, לממן את הדפסת ספרו "מר ואהלות". בהקדמה לספרו כותב רבי אברהם ענתבי ”מזכירין לשבח, חובה עלי לזכור, אותו צדיק תמים, אורם של חכמים, השלם בכל מידות טובות אשר מנו חכמים, אחד מגדולי רומ'י, מאצילי בני ישראל של קהל קדוש, עיר ואם בישראל, בגדאד יע"א ... גדול המעשה, רב נהוראי, מרגליתא טבא דלית ביה טימי, הרב העצום, כבוד מורנו הרב רבי אליהו בהי"ר נר"ו, בן לאותו צדיק, הרב הגדול, מעוז ומגדול, ריש מתא וריש מתיבתא, משה רבם של כל ישראל הדרים שם, תהא נשמתו צרורה בצרור החיים”[4].
בז' באלול ה'תרי"ט נפטר רבי אליהו כשהוא בן חמישים ושתיים[5]. בהלוויתו השתתפו רבים מיהודי בגדאד וגם נכבדים עיראקים לא יהודים שהוקירו את גדולתו של רבי אליהו. לאחר פטירתו ירש בנו רבי יוסף חיים את תפקידו כדרשן. גם 15 שנה לאחר פטירתו זכרו חכמי בגדאד את נדיבותו של רבי אליהו ומסירתו לגמילות חסדים. בשנת ה'תרל"ו כתבו חכמי בגדאד ובראשם ראש ישיבת בית זילכה רבי עבדאללה סומך שרבי אליהו ”עסק כל ימיו בגמילות חסדים עם בני עירנו ועם חכמי ורבני ארץ ישראל תובב"א”[6].
משפחתו
רבי אליהו נישא לבתו של המיליונר היהודי-עיראקי יעקב צמח, אולם היא נפטרה בצעירותה לפני שנולדו לרבי אליהו ולה ילדים. לאחר פטירתה, נישא רבי אליהו בשנית את מזל טוב בת מאיר מעתוק, אחותו של רבי דוד חי בן מאיר שהיה מחשובי חכמי בגדאד, ושימש כגזבר מוסדות כל ישראל חברים בבגדאד, ובזקנותו בשנת ה'תרס"ה עלה לירושלים והקים בה את ישיבת "שושנים לדוד".
לרבי אליהו ואשתו מזל טוב לבית מעתוק נולדו חמישה בנים ובת.
- רבי יוסף חיים (מכונה גם "הבן איש חי") - נולד בשנת ה'תקצ"ו ונפטר בי"ג באלול ה'תרס"ט. ירש את אביו בתפקידו כדרשן, כתב ספרים רבים, שהמפורסם מביניהם הוא הספר בן איש חי שעל שמו הוא נקרא. פסקיו התקבלו בקרב רבות מקהילות הספרדים ועדות המזרח. בשנת ה'תרי"א נישא לרחל לבית סומך וממנה נולד לו בנו רבי יעקב חיים שהמשיך אותו בתפקיד הדרשן עד פטירתו בשנת ה'תרפ"א. לאחר פטירתו של רבי יעקב חיים התמנה בנו רבי דוד חיים לדרשן. הוא שימש כדרשן במשך כחמישים שנה, מפטירת אביו ועד עזיבתו את עיראק בשנת ה'תשל"ב.
- רבי משה- נולד בשנת ה'ת"ר ונפטר בכ' בתמוז ה'תרס"ב. כתב תשובות בהלכה. שימש שנים רבות בהתנדבות כמוהל היחיד בכל העיר בגדאד. נישא לעזיזה לבית זבידה שילדה לו בן (רבי בנימין) ושתי בנות (שמחה וחביבה). בנו רבי בנימין היה מחשובי חכמי בגדאד, גם הוא היה מוהל מומחה. בנוסף, שנים רבות שימש כראש ועד המנהלים של בית הספר היהודי "אל-טוניה". משנת ה'תרצ"ב עד לפטירתו בשנת ה'תש"ה כיהן כראש הרבנים ואב בית הדין לערעורים בבגדאד.
- ניסים- נולד בשנת ה'תר"ד ונפטר בכ"ה באדר ה'תר"ץ. עסק במסחר בשותפות עם אחיו יחזקאל. בשנת ה'תרי"ט נישא לשמחה לבית סומך, ונולדו לו 6 בנים (אליהו, אברהם, יצחק, שלמה, יאיר ועזרא ציון) ושתי בנות (חנה וסרח).
- יחזקאל- נולד בשנת ה'תר"ד ונפטר בי"ג בסיוון ה'תרצ"ה. עסק במסחר בשותפות עם אחיו ניסים. בשנת ה'תרי"ט נישא לשרח יהודה, ונולדו לו בן אחד (אברהם-עזרא) וחמש בנות (שמחה, כתון, עזיזה, מוזלי ולולו).
- ששון- נולד בשנת ה'תר"ז ונפטר ממחלת החולי-רע בראש השנה ה'תרנ"ג. בשנת ה'תרכ"ד נישא לרחל גבאי ונולדו לו שלושה בנים (עבדאללה, מאיר ויהודה).
- פרחה- ביתו היחידה של רבי אליהו. לא ידוע עליה הרבה מלבד העובדה שהיו לה 2 בנות- שמחה (נשאה לרבי שאול צדקה), ומסעודה (נשאה לרבי ששון בצרי). כמה מצאצאיה של פרחה הם מהרבנים הספרדים הבולטים בישראל. ביניהם: נכדה רבי יהודה צדקה (ראש ישיבת פורת יוסף), ניניה- רבי מרדכי אליהו (הראשון לציון), רבי נעים בן אליהו (רב שכונת הבוכרים), רבי עזרא בצרי (אב"ד ירושלים ודיין בבית הדין הרבני הגדול), רבי דוד צדקה (רב העיר פרדס חנה), רבי משה צדקה (ראש ישיבת פורת יוסף), רבי דוד בצרי (ראש ישיבת המקובלים "השלום"), ובני ניניה- רבי שמואל אליהו (רב העיר צפת) ורבי יוסף אליהו (ראש הכולל ובית ההוראה "דרכי הוראה לרבנים").
ראו גם
קישוריים חיצוניים
- אברהם בן יעקב, "הרב יוסף חיים מבגדאד-תולדות חייו ורשימת כתביו", אור יהודה, ה'תשמ"ד, עמודים כ-כ"ב, באתר אוצר החכמה.
- מאיר כהן, "אבירי בבל", עמודים מ"ה-מ"ז באתר HebrewBooks.
לקריאה נוספת
- אברהם בן יעקב, תולדות יהודי בבל בדורות האחרונים, ירושלים, ה'תש"ם.
הערות שוליים
- ^ כך כותב אברהם בן יעקב, בספרו "הרב יוסף חיים מבגדאד-תולדות חייו ורשימת כתביו", אור יהודה, ה'תשמ"ד, עמוד כ. אומנם הוא מציין שם בהערה מספר 1 שיש סוברים שרבי אליהו נולד בשנת ה'תקס"ג ולא ה'תקס"ז.
- ^ שלושה מאגרותיו נדפסו על ידי חוקר יהדות עיראק אברהם בן יעקב בספרו "תולדות יהודי בבל בדורות האחרונים", ירושלים, ה'תש"ם, עמודים קפ"ג-קפ"ז.
- ^ רבי דוד סלימאן ששון, אוהל דוד, לונדון, התרצ"ב, עמוד 559
- ^ רבי אברהם ענתבי, מר ואהלות, ליוורנו, ה'תר"ג, עמוד ז
- ^ או בן חמישים ושמונה, לדעת הסוברים שנולד בשנת ה'תקס"ג.
- ^ מתוך אגרתם של 27 מחכמי בגדאד שנדפסה על ידי אברהם בן יעקב בספרו "תולדות יהודי בבל בדורות האחרונים", ירושלים, ה'תש"מ, עמ' קצ"ו-ר"ב.
