רבי יצחק חי טייב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
יצחק חי טייב
פטירה ט"ז באייר ה'תקצ"ז
מקום פעילות תוניסיה

הרב יצחק חי[1] טייב (ה'תק"ד, 1743 - ט"ז באייר ה'תקצ"ז, 21 במאי 1837) מרבניה החשובים של יהדות תוניסיה. התפרסם בשל בקיאותו ועמקותו בתלמוד, ובעיקר בידיעתו בחכמת הקבלה. נחשב לבעל מופת, וישנם המספרים כי הגיע ממרוקו לתוניסיה על גבו של אריה[2].

קורות חייו

דודו היה רבי יצחק טייב מחבר סדרת ספרי ההלכה ערך השולחן.

בגיל צעיר היה נערץ וריכז סביבו תלמידים רבים. הוא חי חיי עוני, ועיקר פרנסתו הייתה מנדבות של אנשים אשר הכירו בגדולתו. למרות חכמתו הרבה ומעריציו הרבים לא זכה לכהן ברבנות או לשמש במשרה רשמית כלשהי, ורק לאחר מותו הפך להיות אחד מרבניה הגדולים של תוניסיה.

אנשי הקהילה יחסו לרב יכולת לראיית הנגלה והנסתר. היו שטענו כי חולל נסים כמו הורדת גשם, גרימה להתעברות נשים עקרות, ראיית חלומות וקריאת מחשבות.

ידוע שהיו לו בנים ובנות, ושהיה בעל משפחה גדולה וצאצאים רבים, מהם יצאו גם תלמידי חכמים שלא התפרסמו. רוב צאצאיו עלו לארץ ישראל וחיים בה, אך גם כיום ישנם שחיים עדיין בתוניסיה.

קברו

לאחר מותו נוסף לו הכינוי 'לא מת'. על-פי האגדה, כאשר נקבר רבי חי טייב כתבו על מצבתו: "פ.נ. ר' חי טייב, מת בתאריך ט"ז אייר". לאחר מכן בא הרב בחלום למעצב מצבתו, חנק אותו ודרש ממנו למחוק את המילה "מת" מהמצבה[3]. האומן טען שאחרי שהמצבה עשויה אי אפשר לשנות בה משהו, ולכן הוסיף מעל השורה את המילה 'לא', ומאז מכונה בפי יהודי תוניס בשם "רבי חי טייב לא מת".

קיברו נמצא בבית הקברות בורג'ל בפרוורי העיר תוניס. עצמותיו הועברו לשם מבית הקברות היהודי הישן שישטחו הופקע ב-1958.

כתביו

רוב כתביו לא פורסמו, ורק חלקם שרדו מאז מותו. כ-60 שנים לאחר פטירתו הוצא לאור ספר בשם "חלב חיטים"[4] שהכיל חלק מכתביו. הספר נאסף מכל כתבי הקדש הנשארים ונעתק על ידי רבי יוסף גז, בהגהתו והשלמתו של הרב משה שתרוג. ביאורים[5] נכתבו על חידושיו על מסכתות יומא[6], תענית[7] וביצה[8] על ידי הרב רפאל סדין.

הנצחתו

הקהילה התוניסאית בישראל הוקירה את זכרו על ידי הקמת בתי כנסת על שמו - באשדוד, ברמלה, דימונה, קריית אונו, אשקלון, יפו, אופקים, טירת כרמל, נתיבות, ירושלים, ראשון לציון, פתח תקווה, צפת, בני ברק ובאר שבע, ובהם נערכת הילולה לזכרו פעם בשנה בתאריך י"ט בכסלו. ישנם גם רחובות שנקראים על שמו ברמת גן, בני ברק, אור עקיבא, חדרה, נתיבות ובשכונת הר נוף בירושלים. בנתניה יש רחוב וישיבה על שמו בראשות הרב עמוס גואטה. כמו כן נכתב פיוט בשפה התוניסאית לכבודו.

הפולמוס סביב יום ההילולה

באופן מסורתי יום ההילולה נערך ביום פטירתו של האדם. בקרב היהודים יוצאי תוניסיה התקבע יום ההילולה לתאריך י"ט בכסליו. אבל ממאמר שיפרסם הרב רפאל ארדיטי חוקר יהדות תונסיה עולה שעל פי הכתוב על מצבתו בבית הקברות הישן של תוניס יום פטירתו הוא ט"ז באייר[9]. בעקבות כך ישנם כאלה שעברו לחגוג את יום הילולה בתאריך זה.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ להבדיל בינו לבין דודו, רבי יצחק טייב
  2. ^ אך מקובל כי הסיפור אירע עם רבי מסעוד אלפסי ולא אתו.
  3. ^ כנראה מסיבת - ש"צדיקים במיתתן קרויים חיים"
  4. ^ חלב חיטים
  5. ^ ביאורים
  6. ^ יומא
  7. ^ תענית
  8. ^ ביצה
  9. ^ R. ARDITTI, UN RABBIN TUNISIEN DU XVIII SIECLE - Rabbi Hai Taieb, Revue tunisienne - Organe de l'Institut de Carthage, 1904
Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0