רבי משה ובר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Crystal Clear app help index.svg
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.

אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.

אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

רבי משה ובר
הרב משה ובר תמונה זו מוצגת בהמכלול בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה ה' בכסלו תרע"ד
ירושלים
פטירה י"ח באדר א' תש"ס (בגיל 86)
מקום קבורה הר המנוחות

הרב משה ובר (ה' בכסלו תרע"ד, 23 בנובמבר 1913 - י"ח באדר א' תש"ס, 24 בפברואר 2000) היה מראשי ישיבות "חת"ם סופר" ו"אוהל משה", מחזיר בתשובה ומשפיע חב"די בישראל.

ביוגרפיה

נולד בירושלים לפנחס לייבוש, תלמיד של רבי חיים מבריסק, ולחווה, בתו של אלימלך פרלמן. בהיותו בן שנתיים התייתם מאביו, שחלה במחלת הטיפוס. למד בישיבת תורת אמת של חסידות חב"ד. בשנת תרפ"ט, 1929, פגש את האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון כשביקר בארץ. מאוחר יותר מינה אותו הרבי ל"משפיע" בישיבה. האדמו"ר הבא, רבי מנחם מנדל שניאורסון מינהו ל"משפיע" ראשי לחסידיו בירושלים[דרוש מקור] והיה משפיע בבית הכנסת אהל יצחק. בעת ביקורו הראשון בחצרו, בשנת תשי"ז 1957, שלח הרבי מליובאוויטש את מזכירו בנימין קליין, לקבל את פניו בשדה התעופה[דרוש מקור].

כאשר חלה הרב ובר בצעירותו בדלקת ריאות קשה, הכריז רבה של העדה החרדית בירושלים, רבי יוסף צבי דושינסקי, על קיום תענית ב"כולל" שבראשותו[דרוש מקור] והוסיף לו את השם "חיים". היה מקורב גם לאדמו"ר רבי שלמה גולדמן מזוויהל, ששלח את נכדיו ללמוד עמו בחברותא ומימן בסתר את הכולל לאברכים שהרב ובר עמד בראשו[דרוש מקור].

האדמו"ר רבי דוד קאהן מתולדות אהרן נהג ללמוד את כתבי אדמו"רי חב"ד מפי הרב ובר. האדמו"ר רואה ברב ובר את אחד מרבותיו בתורת החסידות[דרוש מקור].

פעילות

הרב ובר עסק רבות במצוות גמילות חסדים. ביתו בן שני החדרים בשכונת בתי אונגרין זכה לכינוי "מלון ובר", לאחר שהתארחו בו חסרי בית ומרי נפש. הוא גייס כסף עבור משפחות נזקקות ועבד עם הרב משה אשכנזי, רב קהילת חב"ד בתל אביב, והרב שלמה אליעזר מרגליות מירושלים בחלוקת צדקה.

בתחילת שנות השישים של המאה העשרים, הקים הרב ובר עם הרב יהודה דייטש, את "המרכז לשיעורי תורה לנוער ולמבוגרים". במסגרת הרשת העבירה קבוצת רבנים בראשותו שיעורי תורה בפני בני נוער ומבוגרים בערי הפריפריה.

בשנת 1967, לאחר שהכותל המערבי הוחזר לידיים יהודיות, הקים הרב ובר, בהוראת הרבי מליובאוויטש, דוכן להנחת תפילין הפועל עד היום ברחבת הכותל המערבי. הוא הציב שלט המזהיר על איסור העלייה להר הבית לדעת פוסקים רבים ואף הציב שומר שיפקח על כך[1].

בשנותיו האחרונות, הרב ובר הקים ועמד בראש ישיבת "בארה של מרים", על שמה של רעייתו, ללימוד תורת הקבלה.

תלמידיו

חיים אישיים

הרב ובר היה חשוך ילדים. אחיו היה רבי זלמן, ראש ישיבת פרשבורג. גיסו, בעלה של אחותו, היה הרב עמרם בלוי מנהיג נטורי קרתא.

נפטר בי"ח באדר א' ה'תש"ס ונטמן לצד אמו, בסמוך ל"חלקת הרבנים" בהר המנוחות.

ספריו

  • ירים משה - על חמישה חומשי תורה, פרקי אבות, ומסכתות בש"ס. הספר יצא לאור בהוצאה מחודשת במרץ 2016, לקראת מלאות 16 שנים לפטירתו
  • ירים משה - על פרקי אבות, בהוצאת ישיבת בארה של מרים, תש"ם
  • ילקוט אמונה וביטחון - פרקים ביסודות האמונה היהודית
  • שמעו ותחי נפשכם - לקט הוראות למעשה לפי סדר פרשיות השבוע

ספרים שנכתבו אודותיו

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0