גלשונית נוודת
 גלשונית נוודת
| |
|---|---|
זכר
| |
| מצב שימור | |
 | |
| שם מדעי | |
 Pantala flavescens
| |
| תחום תפוצה | |
מפת התפוצה של הגלשונית הנוודת |
גִּלְשׁוֹנִית נַוֶּדֶת (שם מדעי: Pantala flavescens) היא מין של שפירית ממשפחת הטיסניתיים, אחת משני המינים היחידים בסוג גלשונית (Pantala). היא תוארה לראשונה על ידי יוהאן כריסטיאן פבריציוס בשנת 1798.[1] היא נחשבת לשפירית הנפוצה ביותר על פני כדור הארץ, עם אוכלוסייה גדולה בכל יבשת מלבד אנטארקטיקה, אם כי נחשבת לנדירה באירופה.[2] הגלשוניות הנוודות עורכות מסע רב-דורי שנתי של כ-18,000 ק"מ; כדי להשלים את הנדידה, פרטים בודדים עפים יותר מ-6,000 ק"מ - אחת מנדידות החרקים הארוכות ביותר הידועות.
בישראל היא חולפת נפוצה במהלך הנדידה שלה, בין החודשים אוגוסט עד נובמבר.
תיאור
בוגר
.jpg)
.jpg)
השפירית הבוגרת מגיעה לאורך של 4.5 ס"מ,[3] עם מוטת כנפיים של בין 7.2–8.4 ס"מ.[4][5][6] הצד הקדמי של הראש צהבהב עד אדמדם. החזה בדרך כלל בצבע צהוב עד זהוב עם קו כהה ושעיר. ישנם גם פרטים עם חזה חום או זיתי. לבטן יש צבע דומה לזה של החזה.[4][7][5]
הכנפיים שקופות ורחבות מאוד בבסיסן. גם כאן יש שונות מסוימת עם כנפיים בצבע זיתי, חום וצהוב. באי הפסחא ישנם פרטים עם כנפיים שחורות.[4][7][5]
הפטרוסטיגמה צהובה. הכנפיים השקופות עשויות לקבל גוון צהבהב קרוב לקצה. העיניים בעלות הצבע הערמוני-אדום תופסות את מרבית הראש, כאופייני אצל שפיריות.[8][5]
נקבות מראות כמה הבדלים בהשוואה לזכרים. המקרה הרווח הוא שלזכרים יש בטן אדמדמה-צהובה עם דוגמה שחורה, בעוד שלנקבות חסר הגוון האדמדם בבטן. לזכרים כתם צהוב-זהוב בבסיס הכנפיים האחוריות וכתם חום צר בקצה האחורי של הכנפיים. לנקבות חסרים הכתמים החומים בקצה הכנפיים.[5][6]
אצל זכרים יבשתיים, אורך הקוּלִית, חלק הרגל הארוך ביותר, משתנה; יש להם גם כנפיים קדמיות ארוכות יותר וכנפיים אחוריות קצרות יותר מאשר לנקבות. עם זאת, לנציגי האיים יש כנפיים קדמיות ואחוריות ארוכות יותר מהנקבה, והקולית זהה אצל שני הזוויגים. ישנם הבדלים נוספים בין פרטים יבשתים לאלו מהאיים, במיוחד מבחינת צבע. אלו מהאיים בדרך כלל גם כהים יותר.[7]
נימפה
אורכה של הנימפה בין 24–26 מ"מ. היא ירוקה בהירה עם כתמים סגולים בהירים. העיניים העגולות פונות הצידה בתחתית הראש, ולבטן ולזנב צורה קהה.[9]
הלוחות הצדדיים הזוגיים על המקטע האחד עשר של הבטן, מה שנקרא פראפרוקט (paraproct), חלקים במבט מהצד. הלוח הגבי של המקטע האחד עשר, הקרוי אפיפרוקט (epiproct), בערך באותו אורך כמו הפראפרוקט או ארוך יותר. לחלקי הפה (palpus) יש 12–14 זיפים ולכן פחות מאשר ל-P. hymenaea שיש לה 15–18 זיפים.[10]
מינים דומים
ניתן לבלבל בינה לבין מין הגלשונית השני P. hymenaea, אך לאחרונה יש כתם חום בולט בבסיס הכנף האחורית והיא בדרך כלל כהה מעט בצבעה. ייתכן לטעות בזיהויה עם מינים מהסוג Tramea (אנ'), אך להם בדרך כלל פס ייחודי על כנפיהם האחוריות.[11]
מחזור החיים
רבייה והתפתחות
התטולה מורכבות מכ-500 עד 2000 ביצים בצורת אליפסואיד[12]
הנימפות מתפתחות תוך 38 עד 65 ימים,[13] מה שמאפשר לשפירית זו להתרבות במים זמניים או אפילו בבריכות שחייה.[14] עם זאת, נראה שהנימפות רגישות מאוד לטמפרטורה.[15] תוחלת החיים אינה ידועה ובשל ניידותם הגבוהה כמעט בלתי אפשרי לקבוע אותה.
תזונה
הנימפות של הגלשונית הנוודת, בדומה לכל השפיריות, הן טורפות. הן מחפשות מזון באופן פעיל ואוכלות באופן חסר הבחנה למדי כל מיני חסרי חוליות מימיים, כגון זחלי חרקים ימיים ושרימפסים קטן (Peracarida). אפילו ראשנים ודגים קטנים משמשים מרכיב בתזונתן. השפירית הבוגרת אוכלת בעיקר חרקים מעופפים קטנים כמו יתושים, נחילי נמלים מעופפות וטרמיטים.[9]
התנהגות
_in_flight,_side_view.jpg)
אלו שפיריות בולטות מאוד; הן נצפות בנחילים מעל שדות אורז, מגרשי משחקים או שטחים פתוחים. הן עפות ללא לאות, בתעופה נודדת אופיינית במשך שעות מבלי לנחות כלל.[5] מהירות התעופה שלהן היא עד 5 מטר לשנייה.[16] במיוחד בסתיו, הן עפות בנחילים גדולים, תוך ניצול תרמיקות. ישנו דיווח אחד המדבר על "ענן" המכסה שטח של 34 קמ"ר.[9] הן מעדיפות רוחות לחות.[17] בתעופה רגילה, אוכלוסיות האיים שומרות על גובה של 2.5 מטרים מעל הקרקע ומפסיקות לעוף בתנועות תרמיות עולות. האוכלוסיות היבשתיות עפות בגבהים של שלושה עד ארבעה מטרים, ואינן מפסיקות לעוף גם במזג אוויר גרוע. אלו מאי הפסחא הסתגלו והפסיקו את הרגלי הנדידה שלהם, משום שמעוף מעל הים הפתוח פירושו בדרך כלל מוות בטוח.[7]
בעת הנחיתה, היא תופסת תנוחה אנכית.[3] כמו כל השפיריות, הכנפיים משוטחות במרוחק מהגוף במנוחה.
תפוצה
לגלשונית הנוודת יש תחום תפוצה נרחב מאוד, בין קו הרוחב 40 בערך או בתוך איזותרמה 20° (אזורים בעולם שבהם הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא מעל 20 מעלות צלזיוס), ועד בערך קו הרוחב ה-50 צפון בצפון אמריקה.[18][19] באירופה יש תצפיות מזדמנות בלבד של המין, כאשר מקור התצפיות המהימנות עד כה בעיקר מהים האגאי ומהיבשת הסמוכה. תצפיות במין זה מאנגליה או צרפת מוטלות בספק וייתכן שנובעות מהגעת פרטים עם משלוחי בננות. הסבר למיעוטו באירופה של מין נפוץ זה הוא אפקט המחסום של הסהרה, אשר מייצר רוחות שליליות, כמו רוחות שירוקו[17] אשר יובשן הופך את מעבר השפיריות לכמעט בלתי אפשרי.[20]
הגעתן לאזורים הסובטרופיים והטרופיים חופפת לאזור ההתכנסות הבין-טרופי.[21] ראיה נוספת להעדפתן לרוחות לחות היא שהגלשונית נודדת לטמיל נאדו בדרום-מזרח הודו רק לאחר המונסון השני, אשר מביא את הגשם לאזור זה. בשאר הודו, לעומת זאת, הן מגיעות עם המונסון הראשון שמייצר גשם.[17] תצפיות ועדויות איזוטופיות יציבות מצביעות על כך שהם נודדים מהודו או מעבר לה לאפריקה מעבר לים הערבי.[22][23] תצפית שנערכה לאחרונה מעידה על כך שהמסע עשוי להתחיל במזרח החל ממגהלאיה שבהודו. הרוחות במהלך הנדידה מהודו ליבשת אפריקה אינן חזקות כמו הרוחות הסומליות, ולכן ישנן מספר עצירות ביניים בדרך באיים המלדיביים, סיישל ומוזמביק. במהלך המסע חזרה, נחילים נודדים מתחילים להגיע לחוף המערבי של הודו ממאי ואילך, רוכבים על הרוחות החזקות של סומליה, ומשלימים את המסע מאפריקה להודו, המשתרע על פני כ-3000 ק"מ במעוף רציף.[24]
זוהי השפירית אשר מגביהה מעוף יותר משאר השפיריות, היא תועדה ברום של 6,200 בהרי ההימלאיה. היא הייתה גם מין השפיריות הראשון שהתיישב מחדש באטול ביקיני לאחר הניסויים הגרעיניים שם.[14] יתר על כן, זהו מין השפיראי היחיד באי הפסחא. נראה כי פרטים אלה מהווים מאגר גנטי קטן, שמקורו באוכלוסיות היבשתיות, אשר יוצר אט אט טקסון חדש באמצעות סחף גנטי. המין אינו יכול לחרוף באזורים קרים יותר כמו דרום אוסטרליה ודרום קנדה, ולכן האוכלוסייה שם מתחדשת מדי שנה על ידי פרטים נודדים חדשים.[7]
על פי מחקר שנערך לאחרונה על ידי ביולוגים באוניברסיטת ראטגרס בניוארק, מין שפירית זה הוא החרק הנודד למרחקים הארוכים ביותר הידועים בעולם. נתונים גנטיים שנלקחו משפיריות ברחבי העולם מצביעים על כך שחרקים קטנים אלה עוברים מרחקים עצומים כדי להתרבות וכך יוצרים מאגר גנים עולמי.[25] מחקר נוסף הגיע למסקנה שלמין יש אוכלוסייה פאנמיקסית[א] (אנ') כמעט עולמית.[26]
מידול של תעופת שפיריות, עתודות אנרגיה ומהירויות רוח באוקיינוס ההודי מצביע על כך שהגלשונית הנוודת מבצעת את הנדידה הרציפה הארוכה ביותר הידועה בהשוואה לגודל גופו בכל ממלכת החי. באופן ספציפי, נתיב הנדידה המתואר ממאלה, האיים המלדיביים, לקייפ האפון, סומליה, הוא באורך של יותר מ-2500 ק"מ וכולל מסע של 50.7 מיליון אורכי גוף של שפירית ללא כל אפשרות לעצור למנוחה.[27]
שמות
שם עממי
בדומה לשמה בעברית, השמות העממיים באנגלית הם "wandering glider" ו-"globe skimmer", ומתייחסים להתנהגות הנדידה שלה.[3] גם פירוש השם הגרמני Wanderlibelle הוא "שפירית נודדת". בהונג קונג, שמה מתורגם כ"שפירית טייפון" מכיוון שהיא מגיעה עם או זמן קצר לפני הגשם העונתי.[17] השם היפני הוא ウスバキトンボ (usubaki-tombo) שמתורגם כ"שפירית צהובה עם כנפיים עדינות". באופן דומה, השם הדרום קוריאני הוא '된장잠자리' (שמתורגם כ"שפירית דונג׳אנג") משום שצבעה דומה לדונג'אנג, משחת שעועית קוריאנית.
שם מדעי
בשם המדעי Pantala flavescens, משמעות שם הסוג Pantala היא "כולה הכנפיים", המרמז על כנפיה הגדולות והארוכות. שם המין הספציפי flavescens מגיע מלטינית, ומשמעותו "צהבהב", בהמתייחס לגוון הזהוב הייחודי שלה.[3]
המין תואר לראשונה בשנת 1798 תחת השם Libellula flavescens על ידי פבריציוס. התיאור הראשון של ההולוטיפ נמצא במוזיאון הזואולוגי של אוניברסיטת קופנהגן, שנלקח מנקבה שנאספה מהודו. בשנים שלאחר מכן הופיעו תיאורים נוספים עם שמות שונים. בשנת 1805, פאליזו דה בובואה הגדיר פרט מניגריה בתור Libellula viridula. בסביבות שנת 1823, האנטומולוג הבריטי ג'יימס דייל, בכתב יד שלא פורסם, תיאר זכר שלכאורה לכוד בנורפוק תחת השם Libellula sparing halli.[28] כיום הוא נמצא במוזיאון להיסטוריה של הטבע של אוניברסיטת אוקספורד. בשנת 1839, האנטומולוג הגרמני הרמן בורמייסטר כינה זכר שנאסף בצ'נאי בשם Libellula analis (כיום באוסף הזואולוגי של אוניברסיטת האלה-ויטנברג) וזכר נוסף מברזיל בשם Libellula terminalis (כיום במוזיאון להיסטוריה של הטבע של וינה). בשנת 1910, נוקה הבלבול כאשר ריצ'רד אנתוני מוטקובסקי זיהה שכל המינים הללו הם שמות מינים נרדפים. תיאור שנערך ל-Sympetrum tandicola (Singh) משנת 1955 מזכר שנאסף בהימלאיה והופקד בסקר הזואולוגי של הודו, קולקטה, זוהה כשייך ל-Pantala flavescens בשנת 1973.[1]
סטטוס
הגלשונית הנוודת במצב שימור "ללא חשש", כלומר זהו מין בטוח (נפוץ, יציב, בעל אוכלוסייה גדולה ותחום תפוצה נרחב) ברחבי העולם. מעמד זה הוענק ב-30 בדצבמר 1985. בארצות הברית, יש לו את מעמד ההגנה הלאומי המקביל N5. בקנדה, לעומת זאת, הוא נמוך יותר עם N4 אשר אומר שהוא לכאורה בטוח - לא נפוץ אבל לא נדיר, אך עם סיבה מסוימת לדאגה בטווח ארוך. אפילו ברמה זו, הוא זוכה למעמד של מין מוגן במדינות רבות בארצות הברית ובקנדה.[29]
קישורים חיצוניים
- גלשונית נוודת, באתר ITIS (באנגלית)
- גלשונית נוודת, באתר NCBI (באנגלית)
- גלשונית נוודת, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- גלשונית נוודת, באתר GBIF (באנגלית)
ביאורים
- ↑ פאנמיקסיה היא היכולת של פרטים באוכלוסייה להתרבות ללא הגבלות פיזיות; פרטים מסוגלים לנוע בחופשיות בתוך בית הגידול שלהם, אולי בטווח של מאות עד אלפי קילומטרים, וכך להתרבות עם חברים אחרים באוכלוסייה; כך שהמאגר הגנטי של כלל האוכלוסייה שומר תרומה מרוב מוחלט של הפרטים בו
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Henrik Steinmann (1997). World Catalogue of Odonata (בגרמנית). Vol. Band II (Anisoptera). Berlin/New York: de Gruyter. pp. 542f. ISBN 978-3-11-014934-0.
- ↑ "The Entomologist's Record and Journal of Variation" (בגרמנית). London: Charles Phipps. 1997. pp. 213.
{{cite journal}}: Cite journal requires|journal=(עזרה) - ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 Cynthia Berger (במרץ 2004). Dragonflies (Wild Guides) (בגרמנית). Mechanicsburg (Pennsylvania): Stackpole Books. pp. 97. ISBN 978-0-8117-2971-0.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 4.0 4.1 4.2 Arnett H. Ross jr. (2000). American Insects. A Handbook of Insects of America North of Mexico (בגרמנית). Boca Raton: CRC Press. pp. 128. ISBN 978-0-8493-0212-1.
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 "Pantala flavescens Fabricius, 1798". India Biodiversity Portal. נבדק ב-2017-02-16.
- ^ 6.0 6.1 C FC Lt. Fraser (1936). The Fauna of British India, including Ceylon and Burma, Odonata Vol. III. Red Lion Court, Fleet Street, London: Taylor and Francis. pp. 414–416.
- ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 M. J. Samways, R. Osborn, M.; Osborn, R. (1998). "Divergence in a transoceanic circumtropical dragonfly on a remote island". Journal of Biogeography. 25 (5): 935–946. doi:10.1046/j.1365-2699.1998.00245.x.
- ↑ Tim Manolis, Timothy D. Manolis (באפריל 2003). Dragonflies and Damselflies of California (California Natural History Guides (Paperback)). University of California Press. p. 40. ISBN 978-0-520-23567-0.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 9.0 9.1 9.2 Mark Lung, Stefan Sommer. "Pantala flavescens". נבדק ב-9 במרץ 2006.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Jerrell James Daigle (בנובמבר 1992). "Florida Dragonflies (Anisoptera): A Species Key to the Aquatic Larval Stages". Technical Series. 12 (1): 23.
{{cite journal}}: (עזרה) - ↑ J.C. Abbott. "OdonataCentral: An online resource for the Odonata of North America. Austin, Texas". odonatacentral.com. נבדק ב-12 במאי 2006.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Kamilla Schenk, Dagmar Söndgerath (2005). "Influence of egg size differences within egg clutches on larval parameters in nine libellulid species (Odonata)". Ecological Entomology. 30 (4): 456. doi:10.1111/j.0307-6946.2005.00707.x.
- ↑ Frank Suhling; Kamilla Schenk; Tanja Padeffke; Andreas Martens (2004). "A field study of larval development in a dragonfly assemblage in African desert ponds (Odonata)". Hydrobiologia. 528 (1–3): 75–85. doi:10.1007/s10750-004-3047-8.
- ^ 14.0 14.1 Jill Silsby (2001). Dragonflies of the World (בגרמנית). Plymouth: The National History Museum. pp. 180. ISBN 978-0-565-09165-1.
- ↑ J. H. Hawking, B. A. Ingram (1994). "Rate of larval development of Pantala flavescens (Fabricius) at its southern limit of range in Australia. (Odonata: Libellulidae) (zit. nach Laister)". Odonatologica. 23: 63–68.
- ↑ Robert B. Srygley (במרץ 2003). "Wind Drift Compensation in Migrating Dragonflies Pantala (Odonata: Libellulidae)". Journal of Insect Behavior. 16 (2): 217–232. doi:10.1023/A:1023915802067.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ 17.0 17.1 17.2 17.3 Philip S. Corbet (1 באוגוסט 1999). Dragonflies: Behaviour and Ecology of Odonata (zit. nach Laister) (בגרמנית). Colchester: Harley Books. ISBN 978-0-946589-64-7.
{{cite book}}: (עזרה) - ↑ Cannings, R.A. (2014). Chapter 8 The Dragonflies and Damselflies (Odonata) of Canadian Grasslands. In: Arthropods of Canadian Grasslands (Volume 3): Biodiversity and Systematics Part 1 (PDF) (Cárcamo HA, Giberson DJ (Eds) ed.). Ottawa, ON: Biological Survey of Canada. pp. 231–269. ISBN 978-0-9689321-6-2.
- ↑ "Pantala flavescens (Wandering Glider)". Odonata Central. The University of Alabama Museums Research and Collections. נבדק ב-5 באפריל 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ G. Laister (2005). "Pantala flavescens auf Rhodos, mit einem Überblick über den Status der Art in Europa (Odonata: Libellulidae)". Libellula Supplement. 6: 33–40.
- ↑ Gerhard Jurzitza (1978). Unsere Libellen (בגרמנית). Franckh. pp. 22. ISBN 978-3-440-04553-4.
- ↑ Anderson RC (2009). "Do dragonflies migrate across the western Indian Ocean?". Journal of Tropical Ecology. 25 (4): 347–348. doi:10.1017/s0266467409006087. אורכב מ-המקור ב-2011-02-02.
- ↑ Hobson, K.A.; Anderson, R.C.; Soto, D.X.; Wassenaar, L.I. (2012). "Isotopic Evidence That Dragonflies (Pantala flavescens) Migrating through the Maldives Come from the Northern Indian Subcontinent". PLOS ONE. 7 (12): e52594. Bibcode:2012PLoSO...752594H. doi:10.1371/journal.pone.0052594. PMC 3527571. PMID 23285106.
- ↑ Ranjan, Kumar Sanat; Pawar, Amit A.; Roy, Arnab; Saha, Sandeep (2023). "Transoceanic migration network of dragonfly Pantala flavescens: origin, dispersal and timing". Frontiers in Ecology and Evolution. 11. arXiv:2206.11226. doi:10.3389/fevo.2023.1152384. ISSN 2296-701X.
- ↑ "Small dragonfly found to be world's longest-distance flyer". Science Daily. נבדק ב-3 במרץ 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Daniel Troast; Frank Suhling; Hiroshi Jinguji; Göran Sahlén; Jessica Ware (2016). "A Global Population Genetic Study of Pantala flavescens". PLoS ONE. 11 (3): e0148949. Bibcode:2016PLoSO..1148949T. doi:10.1371/journal.pone.0148949. PMC 4775058. PMID 26934181.
- ↑ Hedlund, Johanna S. U.; Lv, Hua; Lehmann, Philipp; Hu, Gao; Anderson, R. Charles; Chapman, Jason W. (2021). "Unraveling the World's Longest Non-stop Migration: The Indian Ocean Crossing of the Globe Skimmer Dragonfly". Frontiers in Ecology and Evolution. 9: 525. doi:10.3389/fevo.2021.698128. ISSN 2296-701X.
- ↑ F.C. Fraser (1956). "A restatement of the case of Pantala flavescens (F.) (Odon., Libellulidae) as a casual visitor to Britain". The Entomologist's Monthly Magazine. 92: 347–350.
- ↑ "NatureServe Explorer: An online encyclopedia of life". NatureServe. בפברואר 2006. נבדק ב-25 במרץ 2006.
{{cite web}}: (עזרה)
גלשונית נוודת42085337Q1477924