ישראל ישעיהו-שרעבי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ישראל ישעיהו-שרעבי
פורטרט של ישעיהו שרעבי.jpg
לידה 20 באפריל 1908 או 1911[1]
מקום קבורה חלקת גדולי האומה, ירושלים
מפלגה מפלגת פועלי ארץ ישראל, המערך, העבודה
יושב הראש ה-5 של הכנסת
9 במאי 197213 ביוני 1977
(5 שנים ו־5 שבועות)
כנסות 7 - 8
שר הדואר ה־6
2 בינואר 196715 בדצמבר 1969
(3 שנים)
תחת ראשי הממשלה לוי אשכול, יגאל אלון, גולדה מאיר
חבר הכנסת
12 בפברואר 195113 ביוני 1977
(26 שנים)
כנסות 1 - 8

ישראל ישעיהו-שרעבי (20 באפריל 1908 או 1911[1] - 20 ביוני 1979) היה פוליטיקאי ישראלי, יושב ראש הכנסת השביעית והכנסת השמינית, ושר הדואר בממשלת ישראל ה-13 וה-14.

ביוגרפיה

ישראל ישעיהו-שרעבי נולד בכפר אל-סדה שבדרום תימן, הסמוכה לנהר ואדי בנא. העיירה נמצאת בצומת הדרכים שבין הדרך מתעז לעדן לדרך שבין עדן לצנעא. אמו, שמעה (שושנה) בת יחיא חדד, הייתה ממשפחת סוחריים, ואביו, יעיש (ישעיהו) שרעבי, היה בן למשפחת אורגים ענייה, ומבוגר מהאם ב-15 שנה. היו אלו נישואיו השניים של אביו, שהיה לו ילד מנישואים קודמים. מבין 20 הילדים שילדה אמו, 5 נותרו בחיים. כשהיה בן שנתיים עברה המשפחה לבירת תימן והמרכז היהודי שלה, צנעא, כדי שישעיהו-שרעבי ילמד בישיבותיה. בשל הגעתם מעיירה רחוקה, חשה המשפחה זרות מול יהודיה הוותיקים של צנעא, והם גם נאלצו לעבור דירה מדי כמה שנים. הוא קיבל חינוך מסורתי בחדר ("כניס" בלשון יהודי תימן) אצל הרב עזרא קורח, ובהמשך למד בישיבת הרב יחיא קאפח, מייסד התנועה "דור דעה" (דרדעים) בצנעא. בעקבות אביו פעל בתנועה מגיל 12 ועד סוף שהייתו בתימן. לפרנסתו בתימן עסק, כמו משפחת אביו, במלאכת האריגה. בשל איכות האריגה נשכרו הוא, אביו ואחיו לארוג עבור האמאם שליט תימן, ובהמשך עבדו עבורו בבית מלאכה גדול שהקים האמאם במצודה. עם הפיכתם לעובדים בקבלנות עבור האמאם הוביל ישעיהו-שרעבי הפגנה מול בית המשנה לאמאם, ולפיכך נאסר למספר ימים.[2]

בתחילת פעילותו הציונית הבריח יתומים מתימן לארץ ישראל, והגיע עמם לעדן בתמוז תרפ"ט (1929). משם עלה לארץ ישראל, לאחר שהתחתן בנישואים פיקטיביים עם אשה שבעלה היה כבר בארץ ישראל, וזאת לצורך קבלת סרטיפיקט.[2] בארץ ישראל עסק בעבודה חקלאית כפועל בפרדסי ראשון לציון ושומר בכרמיה. בשנת 1931 השתתף בארגון בניין שכונת הצריפים לעולים בראשון לציון, ובהמשך השתתף בבניין שכונת "מולדת" ושכונת "עם" - משכונותיה הראשונות של העיר חולון (19321936), מושב "גאולים" (1947) ושכונת עולי תימן בקריית בנימין.

בשנים 19321934 שימש מזכיר אגודת "עזרת אחים" בתל אביב, אגודה שעסקה בעזרה הדדית לנזקקים מבין עולי תימן. ב-1934–1935 היה מזכיר מועדון הפועלים התימנים, ומ-1936 ואילך – מנהל המחלקה ליוצאי תימן ובני עדות המזרח בוועד הפועל של ההסתדרות. ישעיהו התפרסם בשנות ה-30 בזכות מאמרים רבים שפרסם בעיתונים הבולטים בתקופה: "דואר היום", "הארץ" ו"דבר". ב-1935 ייסד את "תנועת העובדים התימניים", ובאותה שנה נשא לאשה את רינה בת נעמי ויוסף בדיחי.

ישעיהו-שרעבי היה חבר מפא"י (לימים מפלגת העבודה) וחבר מרכז המפלגה. מטעמה נבחר כציר בקונגרסים הציוניים הכ' והכ"א, כציר באספת הנבחרים הרביעית וכסגן בוועד הלאומי. בנוסף היה חבר מועצת פועלי תל אביב וקופת מלווה של העובדים, וחבר בוועד הפועל הציוני. הוא נבחר ברציפות לכל הוועידות והמועצות של ההסתדרות. במקביל היה פעיל בקרב העדה התימנית וחבר הנהלת התאחדות התימנים בישראל. הוא עמד בראש המחלקה ליוצאי תימן במפא"י.

ערב קום מדינת ישראל ארגן מטעם ארגון ההגנה (יחד עם ירוחם כהן) קורס מיוחד למפקדים ממוצא מזרחי, במטרה להכשירם לתפקידים מיוחדים בארץ ישראל ובארצות השכנות. עם הקמת המדינה נתמנה לעורך הדיונים של מועצת המדינה הזמנית, עורך הפרוטוקול של הממשלה ומזכיר ועדת חוקה, חוק ומשפט. לאחר מכן שימש מקשר בין הממשלה והכנסת.

בשנת 1949 נסע לעדן כדי לארגן עליה המונית מתימן לארץ ישראל, במבצע מרבד הקסמים ובהפניית העולים לעבודה התיישבותית ולמקצועות מודרניים שונים. הוא יזם ארגונם והדרכתם של עשרות מושבי עולים מתימן, וב-1950 טס בראש משלחת יהודי תימן לעדן, כדי לארגן את הצלת רכושם וספריהם של יהודי תימן, בדגש על כתבי יד עתיקים.

ישעיהו כיהן 26 שנים ברציפות בכנסת, משלהי הכנסת הראשונה (1951) עד סוף הכנסת השמינית (1977), מהן 12 שנים כסגן יושב ראש הכנסת (1955-1967). הוא היה יו"ר ועדת הכנסת בשנת 1952, וחבר בוועדות שונות בכנסת: ועדת חוקה, חוק ומשפט, ועדת החוץ והביטחון, ועדת הפנים, ועדת החינוך והוועדה לבחירת דיינים. בין היתר יזם את חוק איסור גידול חזיר וחוק להקמת המועצות הדתיות ולבחירות מועצת הרבנות הראשית.

ב-2 בינואר 1967 מונה לתפקיד שר הדואר בממשלת לוי אשכול במקומו של אליהו ששון, שמונה לשר המשטרה במקום בכור שיטרית שהתפטר. הוא כיהן בתפקיד גם לאחר פטירתו של אשכול ומינויה של גולדה מאיר לראשות הממשלה (17 במרץ 1969), אך לאחר הבחירות לכנסת השביעית לא מונה ישעיהו-שרעבי לשר בממשלתה השנייה של גולדה מאיר. במשך שנה שימש מזכ"ל מפלגת העבודה (23 ביוני 1971 - 21 ביוני 1972).

בכנסת השביעית כיהן כיושב ראש ועדת הכנסת, ולאחר פטירתו הפתאומית של יושב ראש הכנסת ראובן ברקת (ב-5 באפריל 1972), בחרו בו חברי הכנסת, ב-9 במאי באותה שנה, לתפקיד יושב ראש הכנסת. בכך היה ראשון יושבי ראש הכנסת מעדות המזרח. הוא כיהן בתפקיד הן בכנסת השביעית והן בכנסת השמינית, עד 1977, אז לא הצליח להיבחר לרשימת מפלגת העבודה לבחירות לכנסת התשיעית, ופרש מהחיים הפוליטיים.

בצד פעילותו הפוליטית, ישעיהו היה חבר ברוטרי, בבני ברית ובברית העברית העולמית, וחבר המועצה הציבורית לשילוב המורשת בחינוך ובתרבות. הוא תכנן וביצע אירועים ממלכתיים, לאומיים ועולמיים, ביניהם הוועידה היהודית העולמית לתנ"ך, הכנסים השנתיים לתנ"ך מטעם החברה לחקר המקרא בישראל וחידון התנ"ך העולמי לנוער היהודי. בנוסף פעל למען יהדות התפוצות מטעם הקונגרס היהודי העולמי, והכין מופעים ארציים המשקפים את מורשת יהדות תימן.

ישראל ישעיהו נפטר ב-20 ביוני 1979, והשאיר אחריו את רעייתו רינה וכן בת, נעמה ישעיהו (שהייתה נשואה ליוסי גמזו[3]) ושני בנים. אחיו, חיים שר-אבי (שרעבי), היה עיתונאי ב"דבר" ופעיל ציבורי.[4]

הובא למנוחת עולמים בחלקת גדולי האומה בהר הרצל, אשתו רינה שנפטרה בשנת 1986 טמונה לצידו, קבריהם סמוכים; לקברה של גולדה מאיר.

בקריית ים, באר שבע, פתח תקווה, כפר סבא ובערים נוספות, קראו רחוב על שמו.

כתביו

קבריהם של ישראל ורינה ישעיהו-שרעבי בחלקת גדולי האומה בהר הרצל

ישעיהו נודע כבקיא בחוכמת ישראל וכבעל עברית מלוטשת, חריפה ושואבת מן המקורות. הוא זכה בתואר דוקטור לשם כבוד לספרות מדרופסי קולג' שבפילדלפיה. לאורך חייו הרבה לכתוב ופרסם מאמרים ב"דואר היום", "בוסתנא", "הארץ", "דבר" "הפועל הצעיר", "במעלה", "בטרם", "מולד", "די גאָלדענע קייט" ו"ספר החלוץ", ובעיתונות מיוחדת לתימנים – "לצורך השעה", "השומר", "עורי תימן" ו"שלוחות". כן פרסם חוברות "שבטים ועדות בתוך ההסתדרות" (הוצאת קונטרסי ההסתדרות, 1944).

הוא ערך קונטרסים רבים: "בדרך", "גאלי תימן" (הוצאת המרכז לתרבות), "אחים", "מסלול" (שבועון לעולים מטעם משרד החינוך) ועוד, וכן ערך את חוברות הדיונים של מועצת המדינה הזמנית וועדת החוקה שלה. הוא פרסם את הספרים "מתימן לציון" (1935 בהוצאת מסדה), "שדות תימן", "מתימן לציון" (1945); "שבות תימן" (מסדה, 1965), וכן ערך ספרים שונים, ביניהם "הליכות תימן" (1961); פרסם ספר מחקר ועיון בשם "יהדות תימן" (עם יוסף טובי, הוצאת יד בן צבי 1976); ספר מבחר מאמריו בכנסת, "דברים בעתם" (1977); וספר סיפורים מהווי יהודי תימן בגולה, "בעל התלתלים" (1979).

ישעיהו היה גם ידוע כאספן של כתבי יד עתיקים, צילומים ותעודות שונות מחיי התימנים בארץ ובגולה.

לקריאה נוספת

  • ביבליוגרפיה מלאה של כל מאמריו, ספריו ורשימות שנכתבו עליו ("כתבי ישראל ישעיהו: ביבליוגרפיה") - חוברה על ידי יוסף גלרון-גולדשלגר ויצאה לאור בהוצאת עם עובד ב-1984
  • ישראל ישעיהו, לחוד ויחד, המרכז לתרבות וחינוך, 1992

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ישראל ישעיהו-שרעבי בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 באתר הכנסת מוזכרת השנה 1908. באתר לזכרו: 1911.
  2. ^ 2.0 2.1 ישראל ישעיהו, בית אבי, באתר פרויקט בן-יהודה
  3. ^ טקס ססגוני בחתונת נעמי ישעיהו ויוסי גמזו, מעריב, 10 באפריל 1968
  4. ^ עליו ראו: דוד תדהר (עורך), "חיים שר-אבי (שרעבי)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יז (1968), עמ' 5193


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0