תינוק שנשבה
| תלמוד בבלי | תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ס"ח עמוד א'–עמוד ב |
|---|---|
| משנה תורה | משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות ממרים, פרק ג', הלכות א'–ג' |
| מקורות נוספים | חזון איש, יורה דעה, סימן ב', ס"ק כח |
בגמרא, תינוק שנשבה לבין הגויים הוא אדם יהודי, שכאשר היה תינוק - נפל בשבי, וגדל אצל הגויים. משום כך הוא לא למד תורה, אינו יודע את ההלכה, ואף אינו יודע את עיקרי האמונה היהודית. לכן, כאשר הוא עובר עבירות, הוא נחשב לאנוס או שוגג, ולא מזיד.
בהלכה המאוחרת יותר, הביטוי תינוק שנשבה מציין כל יהודי אשר – מסיבות שאינן תלויות בו – לא למד תורה מילדותו. החל מן המאה ה-19, עשו פוסקי ההלכה שימוש במושג כדי להתמודד עם מעמדם ההלכתי של חילונים שמקטנותם לא התחנכו לתורה ולמצוות.
בגמרא
המונח מופיע לראשונה בתלמוד הבבלי, בהלכות שבת:
”כלל גדול אמרו בשבת: כל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת” (משנה, שבת, ז,א) – כיצד? תינוק שנשבה לבין הגויים, וגר שנתגייר בין הגויים ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה – אינו חייב אלא חטאת אחת.
הסוגיה עוסקת בילד יהודי קטן (תינוק, בלשון חז"ל) שגדל בקרב גויים, ובעקבות כך גדל כגוי לכל דבר ולא התוודע לדיני השבת. המחלוקת בין האמוראים שם היא האם אדם שגדל כך פטור מכל עונש, כדינו של אנוס, או מחויב בקרבן חטאת כדינו של שוגג.
רקע
ההלכה מבדילה בין יהודים לגויים בעניינים רבים. כמו כן, ההלכה קובעת לגבי יהודים מסוימים, כמו מומר, שהם נידונים כגויים בגלל התנהגותם או דעותיהם. עניינים אלו כוללים בין השאר:
- מומר אינו יכול להצטרף למניין.
- מגע של מומר ביין הופכת אותו לסתם יינם.
- שחיטה של מומר פסולה אף אם יהודי ראה שהשחיטה נעשתה כראוי.
באופן כללי, חייב יהודי לעזור ליהודי אחר, ”בין רשעים בין צדיקים, מאחר שהם נלווים אל ה' ומאמינים בעיקר הדת, שנאמר 'אמור אליהם חי אני נאום ה' אלוהים, אם אחפוץ במות הרשע, כי אם בשוב רשע מדרכו, וחיה'”[1], אולם לגבי מי שאינו מאמין בתורה שבעל פה, אמר הרמב"ם שהוא אינו בכלל ישראל ואין מצווה להצילו[2].
דברי הרמב"ם
מומרים לעומת תינוקות שנשבו
לפי הרמב"ם, הקראים - למרות שאינם מאמינים בתורה שבעל-פה - אינם נחשבים ל"מומרים", אלא כתינוקות שנשבו:
מאחר שנתפרסם שהוא כופר בתורה שבעל פה, לא מעלין; והרי הוא כשאר כל האפיקורוסין והאומרין אין תורה מן השמים והמוסרין והמומרין, שכל אלו אינם בכלל ישראל ואין צריך לא לעדים ולא התראה ולא דיינים.
במה דברים אמורים, באיש שכפר בתורה שבעל פה ממחשבתו ובדברים שנראו לו, והלך אחר דעתו הקלה ואחר שרירות ליבו, וכפר בתורה שבעל פה תחילה, וכן כל הטועים אחריו. אבל בני אותן הטועים ובני בניהם, שהדיחו אותם אבותם ונולדו במינות, וגידלו אותן עליו – הרי הן כתינוק שנשבה לבין הגויים וגידלוהו הגויים על דתם, שהוא אנוס; ואף על פי ששמע אחר כך שהיה יהודי, וראה היהודיים ודתם – הרי הוא כאנוס, שהרי גידלוהו על טעותם. כך אלו האוחזים בדרכי אבותיהם שתעו.
הקראים אינם גויים, וגם אינם שבויים. למרות זאת, הרמב"ם משתמש במושג "תינוק שנשבה לבין הגויים" בהשאלה, כדי לתאר אנשים שלא הייתה להם אפשרות ללמוד את התורה שבעל-פה מילדותם, ולפיכך אינם נחשבים למומרים.
בעת החדשה
הרב יעקב אטלינגר היה ככל הנראה מהראשונים בעת החדשה לדון בהיקף תחולת תינוק שנשבה. בתשובה משנת 1860, כתב הרב אטלינגר שאמנם ראוי להחמיר שלא לשתות יין שנגע בו יהודי שמחלל שבת בפרהסיא, אך מי שמקל יש לו על מה לסמוך, ובלבד ש”לא מבורר לנו שיודע דיני שבת ומעיז פניו לחללו בפני עשרה מישראל יחד, שזה ודאי כמומר גמור ונגיעת יינו אסור”. על הסיבה שיש מקום להקל כתב[3]:
... והנה עד כה דברנו מעיקר הדין איך לדון מחלל שבת בפרהסיא. אבל לפושעי ישראל שבזמנינו לא ידענא מה אדון בהם, אחר שבעוונותינו הרבים פשתה הבהרת לרוב, עד שברובם חילול שבת נעשה כהיתר [...] ויש בהם שמתפללים תפילת שבת ומקדשים קידוש היום, ואחר כך מחללים שבת במלאכות דאורייתא ודרבנן, והרי מחלל שבת נחשב כמומר בלבד [רק] מפני שהכופר בשבת כופר בבריאה ובבורא וזה מודה על ידי תפילה וקדוש. ומה גם בבניהן אשר קמו תחתיהן אשר לא ידעו ולא שמעו דיני שבת, שדומין ממש לצדוקין [...] והם כתינוק שנשבה לבין עובדי כוכבים".
על פי דבריו כתב רבי דוד צבי הופמן, שמחללי השבת בזמננו, שאינם כופרים בעיקר אלא נמשכים אחר הזרם, נחשבים קצת כתינוק שנשבה, ולכן נהגו לצרפם למנין. עוד צד להקל בתקופתנו, שחומרת מחלל שבת בפרהסיא שדינו כגוי, היא ביחיד המעיז פניו ופורש מן הכלל, אך בימינו שרוב הציבור סר מדרך התורה, ושומרי השבת הם המעטים, אין פשעו של היחיד כה חמור, ונחשב כמו חילול בצינעה[4].
דברים דומים כתבו הרב חיים עוזר גרודזנסקי[5] והרב ישכר שלמה טייכטל.[6]
דעת החזון אי"ש ותלמידיו
החזון איש כתב, על סמך דברי הרמב"ם[7], שבימינו רבים מהחילונים הם אנוסים, משום שבימינו אין רואים ניסים והשגחת ה´ מאוד נסתרת ו"אין מי שיודע להוכיח", כלומר אין מי שיודע להציג בפניהם את חובתם לשמור את המצוות באופן שאם לא יקשיבו הם ייחשבו כרשעים. רבי נתן גשטטנר הסביר את דעת החזון איש, שאין כוונתו שלא ניתן בזמננו להוכיח את החילונים, אלא שאין אנו יודעים להוכיח, מאחר והתוכחה צריכה להיות "בנחת ובלשון רכה", אבל אם באמת הוכיחו באופן זה ובכל זאת לא קיבלו, מודה החזון איש שהם לא נחשבים תינוקות שנשבו אלא כמומר[8].
החזון איש כתב, שמותר לעשות עירוב חצרות גם אם אחד השכנים הוא תינוק שנשבה:[7]
ותינוק שנשבה בין העכו"ם דינו כישראל ושחיטתו מותרת, שהוא בחזקת שאם יודעוהו וישתדלו עמו כשיעור ההשתדלות שהוא ראוי לשוב לא יזיד לבלתי ישיב. אמנם אחר שהשתדלו עמו והוא מזיד וממאן לשוב דינו כמומר; ושיעור ההשתדלות תלוי לפי התבוננות הדיינים כאשר יופיעו ברוח קדשם בהכרעת דינו. ומה שנחלקו האחרונים ז"ל בצדוקים בדורות האחרונים אי חשובי כאנוסים, היינו בהכרעת שיעור הידיעה שיודעים ממציאות ישראל ושאבותיהם פירשו מהם ונותנין כתף סוררת, אי דיינינן להו כשיעור ידיעה למחשב מזיד כו', או לא ואכתי אנוסים הם. ובאמת צריך לדון על כל איש ואיש בפרט. וכמו כן, אותן שאבותיו פרשו מדרכי ציבור והוא נתגדל ללא תורה, דינו כישראל לכל דבר, ונמי צריך לימוד שעור ידיעתו אי לא חשוב מזיד, ואותו שדיינינן ליה כאנוס זוכין עירוב עבורו.
לפי כמה עדויות[9] החזון איש ראה בחילונים תינוקות שנשבו. עם זאת, לפי עדות אחת דבריו נאמרו רק ביחס לדין מורידין ולא מעלין ולא לשאר ההשלכות של ההגדרה[10].
אף רבי מנחם מנדל שניאורסון והרב מרדכי אליהו[11] סברו שחילונים מוגדרים כ"תינוקות שנשבו". גם הרב עובדיה יוסף תמך בעמדה זאת, והזכיר במיוחד את בתי הספר החילוניים או קרובים להם, שאינם מחנכים לשמירת תורה ומצוות.
דעת החולקים על החזון איש
לעומת זאת, היו שסירבו להחיל את הגדרת "תינוק שנשבה" על חילונים, וטענו שמכיוון שיש מסביבם דתיים והם רואים את מעשיהם, לא ניתן לטעון שהם תינוקות שנשבו. בעמדה זאת החזיקו בין השאר הרב משה פיינשטיין[12], הרב עובדיה הדאיה[13] (לפחות לגבי מחללי שבת בפרהסיה), והרב ישראל דוד הרפנס[14]. כך גם הובא בשמו של רבי ניסים קרליץ[15]. הרב יצחק הרצוג כתב שספק אם חילוני כשר לעדות מכיוון שהוא מודע למחאות הדתיים על חילול שבת[16] ונראה שגם הוא סבר שאין לחילוני דין תינוק שנשבה.
אחד מגדולי תלמידיו של החזון איש, הרב שמואל הלוי ואזנר הסתייג מהקביעה הגורפת שחילונים בני ימינו נחשבים כתינוק שנשבה, ולכן פסק בניגוד לעמדת רבו במגוון סוגיות שנגזרות מהגדרה זו[17].
רבי בנימין יהושע זילבר כתב שתינוק שנשבה שייך רק במקומות שאין נוכחות יהודית-דתית, אבל במקומות כמו ארץ ישראל שהחילונים מכירים את אורח החיים הדתי הם אינם נחשבים לתינוק שנשבה ורובם אף מוגדרים כ"מומר להכעיס"[18].
הרב ישראל דוד הרפנס כתב שדברי החזון איש שהם כתנוקות שנשבו אמורים רק כלפי דין מורידין ולא מעלין, אך לא לגבי דינים אחרים כמו לחלל שבת למענם שהם[14].
הרב יוסף שלום אלישיב סבר שהחילונים של היום אינם נחשבים תינוקות שנשבו, מפני שהם נחשפים לקיומן של המצוות ומקיימיהן[19], וכי רק לגבי חובות מוסריות אנושיות, יש להתייחס אל החילונים כאל תינוקות שנשבו. הוא טען שאולי ניתן להחיל דין "תינוק שנשבה" על יהודים שעלו לאחרונה מברית המועצות לשעבר[20][21][22].
הרב יואל בן נון טען שרבים האומרים שיש לדון את החילונים כתינוקות שנשבו אינם מתכוונים לכך, ולקרוביהם הם אומרים שיש לדונם כגויים או מומרים[23].
לגבי יוצאים בשאלה
הרב קוק (ואחרים כמותו) כתב שאפילו מי שגדל בסביבה דתית ולאחר מכן חזר בשאלה נחשב תינוק שנשבה, מכיוון שרוח הזמן מלא בכפירה הרווחות בדור[24].
לעומת זאת, אחרים כתבו שמי שיצא בשאלה אינו תינוק שנשבה. למשל, הרב אהרן סולובייצ'יק כתב שיהודים ההולכים לבית כנסת קונסרבטיבי יש להם דין תינוק שנשבה, אבל הרב הקונסרבטיבי שמנהיג את הקהילה נחשב מומר ואינו תינוק שנשבה שכן הוא למד בישיבה ופרש[25]. גם לפי רוב מי שגורסים שלחילונים יש דין תינוק שנשבה, דין תינוק שנשבה חל גם על חילוניים שמחללים שבת בפרהסיה. אולם, הרב אהרן סולובייצ'יק כתב שלדעת התוספות והרשב"א יש הבדל בין סתם תינוק שנשבה לבין תינוק שנשבה שהוא גם מחלל שבת בפרהסיא, וכי מחלל שבת בפרהסיא, אפילו הוא תינוק שנשבה, נידון כמומר[25].
הלכות הנוגעות לדין תינוק שנשבה
דין תינוק שנשבה נוגע למגוון נושאים. למשל:
- החזון איש כתב את הסברה שתינוק שנשבה מחייב בייבום וחליצה, בניגוד למומר שאינו מחייב את אלמנת אחיו בייבום וחליצה[7].
- רבי יעקב אטלינגר כתב שתינוק שנשבה אינו פוסל את היין שהוא נוגע בו להיות "סתם יינם"[3]
- הרב אהרן סולובייצ'יק כתב סברה שתינוקות שנשבו כשרים לעדות, עניין שנוגע במיוחד להלכות קידושין, שכן אם אין עדים כשרים לקידושין הם אינם תופסים והאשה אינה צריכה גט כדי להתחתן עם אחר[25].
- מותר להלוות לגוי בריבית, בניגוד ליהודי שאסור להלוות לו בריבית. החכמת אדם מחלק לשלוש רמות: מומר שראוי להחמיר לא להלוות לו בריבית הואיל והוא נחשב כגוי, הרשעים דשבקי היתירא ואכיל איסורא שעוד יותר יש להחמיר לנהוג בהם כיהודים, ותינוק שנשבה ואינו יודע מתורת ישראל כלל שמעיקר הדין אסור להלוות לו בריבית[26].
- הרב ישראל דוד הארפענעס[27] כתב שיש לחלל שבת כדי להציל תינוק שנשבה, בניגוד למומר שאין להצילו אם הדבר כרוך בחילול שבת.
היו שחלקו וסייגו את תחולת דין תינוק שנשבה להלכות מסוימות בלבד. למשל, על אף שהרב יוסף שלום אלישיב סבר שחילונים אינם נחשבים בדין "תינוק שנשבה", לגבי חובות מוסריות אנושיות הוא אמר שיש להתייחס אליהם כאל תינוקות שנשבו[28][29].
ביקורת חילונית
יש מבין החילונים המביעים ביקורת על הגדרתם כתינוקות שנשבו, הן משום שלטענתם היא איננה עומדת במבחן המציאות, והן משום שהיא נתפסת כהתנשאות של דתיים על חילונים[30].
ראו גם
לקריאה נוספת
- אביעזר רביצקי, חירות על הלוחות, תל אביב: 1999, עמ' 128–133 ועמ' 229–232, ושם ביבליוגרפיה נוספת
- אדם פרזיגר, "זהות אורתודוקסית ומעמדם של יהודים שאינם שומרי הלכה: עיון מחודש בגישתו של הרב יעקב עטלינגר", בתוך: יוסף שלמון, אביעזר רביצקי ואדם פרזיגר (עורכים), אורתודוקסייה יהודית – היבטים חדשים, ירושלים: תשס"ו
- תמר אלאור, "תינוקות שנשבו": תפיסת החילוניות בקהילה החרדית, מגמות לד, 1, תשנ"ב, עמ' 104–121
- הרב יואל שוורץ, התנהגות עם מי שאינם שומרי תורה, חשיבותו של כל יהודי לעומת אסור התחברות עם הרשעים.
קישורים חיצוניים
- הרב יואל בן־נון, קהל שוגג ומי שחזקתו שוגג או טועה, אקדמות י, עמ' 225–267
- הרב מיכאל אברהם, מה בין "קהל שוגג" ל"תינוק שנשבה"?, אקדמות י"א – תגובה לדברי הרב בן־נון
- הרב יואל בן־נון, כולם שוגגים, אקדמות יא, עמ' 175–181 – תגובה לתגובתו של הרב אברהם
- הרב אברהם וסרמן, תינוק שנשבה – המושג והשלכותיו ההלכתיות, צהר ד, עמ' 31–41
- הרב חיים נבון, מעמדם של החילוניים בהלכה
, באתר ישיבת הר עציון - אסופת מאמרים בנושא תינוק שנשבה, באתר אסיף
הערות שוליים
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, ספר נזקים, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק י"ג, הלכה י"ג
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות ממרים, פרק ג', הלכות א'–ב'
- ^ 3.0 3.1 יעקב אטלינגר, שו"ת בנין ציון החדשות, סימן כ"ג, ניו יורק: תרל"ח, באתר היברובוקס
- ↑ ש"ות מלמד להועיל אורח חיים חלק א סימן כט הובא בילקוט יוסף הלכות קדיש וקדושה הערה ט
- ↑ שו"ת אחיעזר חלק ג סימן כה
- ↑ בספרו "אם הבנים שמחה", וכן בשו"ת משנה שכיר אורח חיים סימן קלג.
- ^ 7.0 7.1 7.2 חזון איש, יורה דעה, סימן ב', ס"ק כח, באתר היברובוקס
- ↑ שו"ת להורות נתן חלק י', או"ח סי' י"ז, אות ה'
- ↑ עדות הרב חיים ברים, הובאה בספר "מעשה איש" חלק ז עמ' כט; הרב אליהו ירוחם דרבקין, רב רמתיים והוד השרון, שם חלק ב עמ' פג
- ↑ הרב צבי פרידמן שלדבריו שמע זאת מהרב יעקב ישראל קניבסקי, על פי תמליל דבריו בגליון "על משכנות הרועים" מס' 50, תמוז תשפ"ג, עמוד 5.
- ↑ בספר קיצור שולחן ערוך עם הערותיו, סימן ר"א הערה ג' עמוד 700.
- ↑ אגרות משה אבן העזר חלק ד, סימן נ"ט.
- ↑ שו"ת ישכיל עבדי, חלק ח', סימן י"ט
- ^ 14.0 14.1 נשמת שבת חלק ה, סי' ת"ק אות ה
- ↑ "כבוד והידור" עמוד תמ"ח
- ↑ רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג, היכל יצחק, אבן העזר ב', סימן כ"ו, אות ו', באתר היברובוקס
- ↑ יצחק הרשקוביץ, 'תינוק שנשבה' ומעמד החילוני בימינו במשנת הרב שמואל ווזנר, דיני ישראל כח, תשע"א, עמ' 223–250
- ↑ אז נדברו - חלק ט, סימן נה, באתר היברובוקס
- ↑ קובץ תשובות" ח"א סי' ק"נ, וכן בח"ב סי' נ"ה, וכן בספר "הלכות שבת בשבת" ח"ב עמ' תרע"א.
- ↑ כעדות חתנו, הרב יצחק זילברשטיין (עלינו לשבח, במדבר, עמ' תעז): ”כאשר ציינתי בפני מרן שליט"א את דברי החזו"א על 'תינוקות שנשבו', אמר מו"ח [= מורי חמי] שכיום קשה לומר זאת, משום שאדם המתגורר בארץ ישראל ורואה את שומרי השבת ואת המלחמות, אולי אינו בגדר תינוק שנשבה”.
אבישי בן חיים, קיץ. חם. אין מה לעשות, באתר nrg, 14 ביוני 2009
בספר טיב הפרשה (הרב מיכאל אביטן, דברים עמ' 29) כתוב: ”הגר"א דינר שאל את מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א אם אפשר להקל בבישולי יהודים מחללי שבת, משום שהם בגדר תינוק שנשבה, ואמר מרן הגרי"ש אלישיב שבזמנינו אין מושג של תינוק שנשבה, כי כולם שומעים ויודעים על היהדות, ואולי יש להקל ביהודים שעלו לאחרונה ממזרח אירופה שלא שמעו על יהדות”.
ישורון (יב עמ' תקסו)
בספר כיבוד הורים כהלכתו (הרב אברהם ברויאר, ביתר: תשס"ג, סוף עמ' לט)
בשו"ת ברכת ראובן שלמה (הרב ברוך ראובן שלמה שלנזיגר, חלק ד, סימן סג, עמ' רכג)
בעלון קול התורה (חוברת מז – תשרי תש"ס, עמ' קמ) כתב הרב יהודה אריה הלוי דינר: ”ושמעתי מהנ"ר יוסף שלום אלישיב שליט"א שאין זה הוראה כללית, אלא דצריך לדון בזה בכל מקרה בפנים אם הנידון הוא תינוק שנשבה או לא, כגון: שנה ופירש או מומר לתיאבון וכדומה”
ע"ע עלינו לשבח (ויקרא עמ' שח). - ↑ נטע סלע, הרב אלישיב למשפחת סגל: לא לשבת שבעה, באתר ynet, 29 בספטמבר 2007.
מאידך, ראו: עידן יוסף, "ידיעת ה'שבעה' על ישראל סגל - ברווז עיתונאי", באתר News1 מחלקה ראשונה, 30 בספטמבר 2007 - ↑ אולם ראו: אמיר משיח, 'הלעיטהו לרשע וימות': עמדתו של הרב יוסף שלום אלישיב כלפי היהודי המומר, מורשת ישראל 9, תשע"ב, עמ' 131–148, הכותב שיש עדויות סותרות לגבי עמדתו של הרב אלישיב.
- ↑ הרב יואל בן־נון, קהל שוגג ומי שחזקתו שוגג או טועה, אקדמות י, עמ' 230–231
- ↑ אגרות הראי"ה, חלק א, עמ' ק"ע–קע"א
- ^ 25.0 25.1 25.2 הרב אהרן סולובייציק, "בעניין קידושי שומרונים", הפרדס, שנה ס"א, חוברת ב', נובמבר 1986, עמ' 8–19 (ובפרט, מעמ' 14 והלאה)
- ↑ הרב אברהם דנציג, חכמת אדם, כלל ק"ל, סעיף ז', באתר היברובוקס
- ↑ ישראל דוד הארפענעס, נשמת שבת, חלק ה', סימן ת"ק, אות ה, באתר היברובוקס
- ↑ הרב יצחק יוסף בספרו ילקוט יוסף (כיבוד אב ואם, ירושלים תשס"ה, עמ' שסה) כותב: "וכ"כ הגרי'"ש אלישיב הובא בספר ישיב משה טורצקי (עמ' מו) דסתם מחלל שבת מותר להצילו דמסתמא כתינוק שנשבה הוא זולת אם הוא רשע המסית ומדיח בזדון לבב שהוא גרוע מאד ואסור להצילו ע"ש". בדומה לזה, מובא בספר השבת אבידה כהלכתה (הרב יחזקאל פיינהנדלר, עמ' לו) בשם הרב אלישיב שלעניין השבת אבידה יש לדון את החילוניים כתינוקות שנשבו.
- ↑ אך ייתכן שכלל אין כאן כוונה להחיל את דין תינוק שנשבה אלא רק לאמר שגם אל חילוני וגוי יש להתייחס באופן מוסרי, וצריך לראות מה הם הנימוקים של פסק ההלכה
- ↑ הרב יואל בן נון, קהל שוגג ומי שחזקתו שוגג או טועה, עמוד 225
תינוק שנשבה36515233Q7808430