בהלכות טומאה וטהרה, בֵּית הַפְּרָס הוא שדה שהיה בו קבר, ונחרש בטעות ועצמות המת נפרסו והתפזרו בשטח. חז"ל גזרו שעפר השדה מטמא את הנוגע בו או הנושא אותו כאילו נגע או נשא מת, מחשש שמא נגע או הזיז עצם קטנה ולא הבחין בכך. "פרס" הוא מלשון פריסה ושטיחה.[1]
עפר השדה מטמא במגע ובמשא עד מרחק מאה אמות מן הקבר.[2] לעומת זאת, מי שמאהיל על שדה זה ולא נגע או הזיז את עפרו - טהור.[3] ניתן לטהר את בית הפרס, על ידי בדיקה (סריקה) מדוקדקת של כל השטח ואיתור כל העצמות הפזורות בו.[4]
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ פירוש המשנה לרמב"ם, אהלות פרק ב משנה ג ופרק יז משנה א. לפירושים נוספים ראו תוספות יום טוב, מסכת נידה, פרק ז משנה ה.
- ↑ משנה, מסכת אהלות, פרק י"ז, משנה א'
- ↑ משנה מסכת אהלות פרק ב משנה ג
- ↑ תלמוד בבלי מסכת כתובות דף כח עמוד ב
טומאה וטהרה
|
דרגות הטומאה
|
אבי אבות הטומאה • אב הטומאה • ולד הטומאה (ראשון לטומאה) • שני לטומאה • שלישי ורביעי לטומאה
|
|
דרגות קבלת טומאה
|
חולין • מעשר שני • תרומה • קודש • חטאת
|
דרכי קבלת טומאה
|
אוהל • מגע • משא • היסט • מדרס • ביאה • בועל נידה • ביאה לבית • מדף • בליעה • עיסוק
|
דברים המטמאים מהתורה
|
מת • נבלת חיה ובהמה • נבלת עוף טהור • נבלת השרץ • בעל קרי • פולטת שכבת זרע • מטמאי משכב ומושב - נידה, זבה, יולדת, זב • צרעת (אדם, בתים, בגדים) • שכבת זרע • חטאות המטמאות • מי חטאת
|
דברים המטמאים מדברי חכמים
|
טומאת ידיים • ארץ העמים • בית הפרס • טומאת כתבי הקודש • טומאת גויים • טומאת עבודה זרה • טבילה במים שאובים
|
דברים הנטמאים
|
אדם • כלים (כלי מתכות, כלי עץ, כלי חרס, בגדים, כלי עור, שק, וכלי עצם) • אוכלים • משקין
|
נידה
|
הפסק טהרה • דם בתולים • חומרא דרבי זירא • כתם • שבעה נקיים
|
אחרים
|
טומאת מקדש וקדשיו • האיסור לכהן להיטמא למת • הכשר לקבל טומאה • טומאה רצוצה • טומאה הותרה בציבור • טבילת עזרא • טומאת גולל ודופק • אבן מסמא • חבת הקודש
|
היטהרות
|
טבילה • פרה אדומה • מקווה • חציצה • טבול יום • מחוסר כיפורים • טהרת מצורע
|
מסכתות בסדר טהרות
|
כלים • אהלות • נגעים • פרה • טהרות • מקוואות • נידה • מכשירין • זבים • טבול יום • ידיים • עוקצין
|
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.