טומאת שרץ

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נאמר בספר ויקרא, פרק י"א, פסוקים כ"ט-ל': "וְזֶ֤ה לָכֶם֙ הַטָּמֵ֔א בַּשֶּׁ֖רֶץ הַשֹּׁרֵ֣ץ עַל-הָאָ֑רֶץ הַחֹ֥לֶד וְהָעַכְבָּ֖ר וְהַצָּ֥ב לְמִינֵֽהוּ: וְהָאֲנָקָ֥ה וְהַכֹּ֖חַ וְהַלְּטָאָ֑ה וְהַחֹ֖מֶט וְהַתִּנְשָֽׁמֶת:"

כל אחד משמונה שרצים אלו אינו מטמא בחייו אלא רק כשהוא מת ולח (ולא יבש) אזי מטמא הוא אדם או כלים הנוגעים בו. השיעור בגופם או בדמם כדי לטמא הוא כעדשה. איבר שלם של שרץ - מטמא בכל שהוא.

בהלכות טומאה וטהרה, טומאת שרץ היא טומאה החלה על פגרים לא יבשים של שמונה בעלי חיים ממשפחת המכרסמים וממשפחת הלטאות: "החולד והעכבר והצב[1] למינהו. והאנקה והכוח והלטאה והחומט והתנשמת"[2]. השרצים מטמאים את הנוגע בנבלתם, טומאה הנמשכת יום אחד בלבד (טומאת ערב), אך לא מטמאים את הנושא את הפגר מבלי לגעת בו[3]. כדי שטומאה זו תחול, על פגר השרץ להיות בשיעור של לפחות פרי העדשה[4] (שיעור קטן יותר מכזית שנקבע לטומאת אדם מת או נבלת בעלי חיים).

שאר בעלי החיים הקטנים, כגון צפרדע, נחש, זבוב וכדומה - אין נבלתם מטמאת כלל[5]. גם דגים ושאר בעלי החיים הימיים אינם מטמאים (אם הכינו את הדגים לאכילה - יכולים הם לקבל טומאה ככל מזון[6], ברמת טומאה קלה יותר מטומאת נבלה של בעלי חיים, ראו להלן: דירוג הטומאות).

דין נוסף המיוחד לטומאה זו הוא שהשרץ מטמא אף באונס (דהיינו גם כשהנוגע בנבלה לא התכוון ואף הוכרח נגד רצונו ליצור מגע עם השרץ, לדוגמה-נפל עליו שרץ מת).

שמונת השרצים (על פי השם בימינו)

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. לא מדובר על בעל החיים שיש לו שריון, הקרוי כיום "צב", אלא על סוג של לטאה. רמב"ם בהקדמתו לסדר טהרות, או סוג של קרפדה לפי התרגום לצרפתית עתיקה שמביא רש"י על הפסוק.
  2. ויקרא יא, כט-ל. לזיהוי שרצים אלו ראו דעת מקרא שם, ובספר 'שיחת חולין' על מסכת חולין, עמ' תקכח-תקלא.
  3. משנה מסכת כלים פרק א משנה א
  4. משנה מסכת טהרות פרק ג משנה ד
  5. משנה מסכת טהרות פרק ה משנה א: "השרץ והצפרדע...". תלמוד בבלי מסכת ערובין דף יג עמוד ב: "נחש שממית ומרבה טומאה - טהור". רמב"ם, הלכות שאר אבות הטומאות פרק ד הלכה יד.
  6. משנה מסכת עוקצין פרק ג משנה ח
  7. "המדריך לדוחיים וזוחלים",מאת פ. אמיתי ב"גוגל ספרים"


מודעה רבה: המכלול נועד לעיון בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית כלל.