טומאת נבלת עוף טהור
| מקרא | ספר ויקרא, פרק י"ז, פסוק ט"ו |
|---|---|
| משנה | משנה, מסכת טהרות, פרק א', משנה א' |
| תלמוד בבלי | מסכת חולין, דף קכ"א עמוד א' |
לנבלה של עוף טהור סטטוס מיוחד בדיני טומאה וטהרה, בשונה מטומאת נבלה של בהמה.
נבלת עוף טהור היא עוף מאחד המינים הכשרים לאכילה (תרנגול למשל) שמת מבלי שנשחט כהלכה ובשל כך מוגדרת נבלה. בניגוד לנבלת בהמה המטמאת טומאת נבלה (בטומאת מגע או טומאת משא), נבלת עוף אינה מטמאת בטומאת נבלה, נבלת עוף שאינו כשר אינה מטמאת כלל, ונבלת עוף טהור מטמאת בטומאה בעלת מאפיינים ייחודיים. נבלה כזו מטמאת את מי שאוכל אותה (או כזית ממנה) "טומאת ערב" (למשך יום אחד בלבד, כאמור), אבל לא את מי שרק נוגע בה או מזיז אותה[1] דין זה אינו קיים בשאר הדברים המטמאים, אם כי, בדרך כלל אדם שאוכל דבר גם נוגע בו, בידיו או בשפתיו ולשונו, וכך הוא נטמא במגע.[2].
אף על פי שקרבנות העוף אינם נשחטים אלא נמלקים, קרבן עוף (תור או בן יונה) שנפסל מהקרבה, אף שאסור באכילה כדין נבלה, אינו נחשב כנבלה לעניין טומאה בבית הבליעה. דין זה הוא דווקא אם הקרבן נפסל במהלך תהליך ההקרבה, אך אם העוף היה פסול לקרבן מלכתחילה (לדוגמה, אם התגלה שהוא טרפה), נבלתו כן מטמאת בבית הבליעה[3].
בענין שחיטת קדשים בחוץ יש הבדל בין שחיטה כשרה בחוץ לבין מליקה בחוץ: שחיטה כשרה, למרות שהיא מחוץ לבית המקדש נחשבת לשחיטה ולכן האוכל את בשר הקרבן אינו נטמא. לעומת זאת המולק קדשים בחוץ, תהליך שאינו נחשב לשחיטה, אין המליקה מטהרת את הבשר מטומאתו, ונבלת העוף מטמאת את האוכל אותו[4].
נבלת עוף טהור אינה צריכה שיפלו עליה מים כדי להכשירה לקבל טומאה, מכיוון שדין ההכשר נלמד מפסוק בתורה בו כתוב:
וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע וְנָפַל מִנִּבְלָתָם עָלָיו טָמֵא הוּא לָכֶם
הפסוק מדבר על זרעים, ובמסכת חולין[5] מסבירה הגמרא שכל האוכלים שתכונתם דומה לזרעים צריכים הכשר. ייחודיותם של הזרעים בהלכות טומאה היא שהם לעולם לא מטמאים טומאה חמורה - שמטמאת אדם וכלים, ולכן רק כל דבר שלא מטמא טומאה חמורה - כדוגמת זרעים - צריך הכשר לטומאה. הגמרא במסכת חולין קובעת שהגדר הוא - כל דבר שאין סופו לטמא טומאה חמורה. בשל כך, פוסק רבי יוסי שנבלת עוף טהור אינה צריכה הכשר, מכיוון שסופה לטמא טומאה חמורה - אם יאכלו אותה[6].
הערות שוליים
- ↑ ספר ויקרא, פרק י"ז, פסוק ט"ו, ובפירוש רש"י שם.
- ↑ תאורטית, אם יכניסו לעומק פי האדם חתיכה של שרץ, ורק גרונו יגע בה ולא חלקים גלויים יותר בגופו - לא נטמא במגע. קיים דיון בתלמוד (מסכת נדה, דף מ"ב עמוד ב') האם בחתיכה של נבלת בהמה ההכנסה לגרון מטמאת במשא.
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות פסולי המוקדשין, פרק ז'
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ס"ט עמוד א'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קכ"א עמוד א'.
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות טומאת אוכלים, פרק ג'
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
טומאת נבלת עוף טהור42351387Q6678166