ברכת מציב גבול אלמנה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
היישוב המתחדש בית אל בבנימין, המשמר את שמו של היישוב המקראי בית אל.

ברכת מציב גבול אלמנה היא ברכה שתקנו חכמים על ראיית יישוב חדש שהוקם בארץ ישראל לאחר שעם ישראל גלה מארצו וכעת מיישבה מחדש, כאשה שנותרה עזובה מבעלה כאלמנה, וכעת שבה אל ביתו.

נחלקו הראשונים האם הברכה נתקנה בעיקרה על ראיית היישוב, או דווקא על ראיית בית הכנסת שבו. ועל כן נהגו להשתדל לברך את הברכה בבית הכנסת שביישוב החדש.

מקור הברכה

ברכת מציב גבול אלמנה מוזכרת בתלמוד הבבלי במסכת ברכות[1]: ”תנו רבנן: הרואה בתי ישראל, בישובן אומר - ברוך מציב גבול אלמנה”. ונפסקה בשולחן ערוך[2]. הברכה מדמה את עם ישראל בגלות כאשה שנעזבה מבעלה שהיא כאלמנה, וכאשר שבו ישראל לארצם וגבולם, הם כאלמנה ששבה לבעלה. דימוי עם ישראל בחורבן ובגלות לאלמנה, מקורו בפסוק בישעיהו[3]: ”כִּי יָמִין וּשְׂמֹאל תִּפְרֹצִי וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ: אַל תִּירְאִי כִּי לֹא תֵבוֹשִׁי וְאַל תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי עוֹד”.

במשך שנות הגלות, כאשר היישוב היהודי בארץ היה דל, לא נהגו לברך ברכה זו כי קשה היה להגדיר את היישוב בארץ כיציב ולא הייתה בו כל כך נחמה. אך כאשר החלה ההתיישבות היהודית בארץ להתרחב, בעת עליית חובבי ציון ובעת היציאה מחומות ירושלים, החלו לברך ברכה זו על יישובים שנבנו בארץ[4].

מתי מברכים את הברכה

רש"י על הגמרא במסכת ברכות מבאר שמברכים את הברכה על יישוב ”כגון יישוב בבית שני”. ובאר הבית יוסף: ”היינו כשישראל מיושבים בלא שטן ולא פגע רע” (בית יוסף אורח חיים סימן רכד)[5]. יש אומרים שגם על יישובים החיים בצל פיגועים והתנכלויות אויב ניתן לברך כיוון שהם נחשבים יושבים לבטח הרבה יותר ממצב עם ישראל בגלות[6].

לדעת הרי"ף[7] ברכת 'מציב גבול אלמנה' נתקנה על ראיית בית כנסת של יישוב ישראלי. אולם לדעת רוב הראשונים, בהם ר"ח, רש"י, רמב"ם, שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רכ"ד, סעיף י', הברכה היא על יישוב חדש ולאו דווקא בית כנסת.

בפועל, כדי לצאת ידי חובת כל הדעות, יש שנהגו להשתדל לברך את הברכה בבית הכנסת שביישוב החדש[8].

את ברכות הראיה הקשורות למקומות ואתרים מברכים בכל שלשים יום, לכן גם ברכה זו מברכים בכל שלשים יום שרואים את היישוב החדש[9].

את ברכת זו מברכים על יישובים חדשים שיש התפעלות והתרגשות בראייתם, אבל על ערים מבוססות היושבות בבטחה כבר שנים רבות, כמו תל אביב, אין מברכים ברכה זו. ולגבי ירושלים, שעליה עיקר אבל החורבן, יש אומרים שיש לברך על כל בניית שכונה חדשה בתוכה למרות שהיישוב היהודי בה מבוסס וקדום[10].

חלק מפוסקי דורנו כתבו לברך ברכה זו על ראיית בית הכנסת החורבה, אם לא ראהו במשך שלשים יוםשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: וגם 2=הלכה ברורה חלק יא עמוד שיב, הרב אלישיב (מובא בספר 'מציב גבול אלמנה' עמ' 67 הערה 4)...

לדעת רבים מהפוסקים אין לברך ברכה זו בשם ומלכות[11].

מודעה הקורא לברך ברכה זו על בית הכנסת החורבה

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ח עמוד ב'.
  2. שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רכ"ד, סעיף י'.
  3. ספר ישעיהו, פרק נ"ד, פסוק ג' - ד.
  4. פניני הלכה, ברכות פרק טו הלכה כב.
  5. הבית יוסף שם מעלה אפשרות להסביר שהברכה נתקנה על הרואה "בתי עשירי ישראל בתוקפן ובגבורתן", על פי הסיפור עם רב חסדא ועולא, המובא בגמרא בברכות מיד לאחר הבאת ברכת מציב גבול אלמנה. אולם למעשה הוא מסיים: "ואפשר שאע"פ שישראל מיושבים בתוקף וגבורה בקצת מקומות אין מברכין עליהם אא"כ היו בארץ ישראל ובזמן הבית. ונראה שזו הייתה כוונת רש"י ג"כ במה שכתב כגון ביישוב בית שני". ומה שכתב 'בזמן הבית', בארו רבים שהכוונה שיושבים בבטחה כמו בימי בית המקדש השני, אך לא בא להתנות שברכה זו היא רק בעת שבית המקדש קיים, ולכן פסק הבית יוסף דין זה בשולחן ערוך, שהוא ספר הלכה למעשה גם לימים בהם בית המקדש עוד לא בנוי (הרב יהודה עמיחי, ועוד).
  6. פניני הלכה ברכות פרק ט"ו, הלכה כ"ב, הערה 18 בשם הרב אברהם שפירא.
  7. מסכת ברכות דף מ"ג, עמוד ב' בדפי הרי"ף.
  8. פניני הלכה ברכות פרק ט"ו, הלכה כ"ב.
  9. שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רכ"ד, סעיף י"ג. וכך פסק בפניני הלכה ברכות ט"ו, כ"ב. אף שהיה מי שטען שמאחר ואין כל כך התפעלות מראיית יישובים חדשים, רק על ראייה ראשונה של יישוב, שאז ישנה התפעלות, מברכים ברכה זו (הרב יהודה עמיחי, באתר מכון התורה והארץ).
  10. פניני הלכה ברכות ט"ו, כ"ב.
  11. פרי מגדים (אורח חיים סי' רכד, משבצות זהב ס"ק ב), מובא במשנה ברורה, סימן רכ"ד, סעיף קטן י"ד ובשער הציון (ס"ק יא), ערוך השולחן (סי' רכד ס"ז), כף החיים (סי' רכד ס"ק לה) והלכה ברורה (סי' רכד סעיף כא).