גני תקווה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־18:08, 29 במאי 2018 מאת מוטיאל (שיחה | תרומות) (גרסה אחת של הדף wikipedia:he:גני_תקווה יובאה: ייבוא כמותי. ייבוא מוויקיפדיה העברית, ראה רשימת התורמים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גני תקווה
כניסה לגני תקווה מקריית אונו
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז המרכז
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה ליזי דלריצ'ה
גובה ממוצע[1] ‎74 מטר
תאריך ייסוד 1949
סוג יישוב יישוב עירוני 20,000‏–49,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף יוני 2025 (אומדן)[1]
  - אוכלוסייה 25,613 תושבים
    - מתוכם, תושבי ישראל 25,213 תושבי ישראל
    - דירוג אוכלוסייה ארצי 89
    - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎+1.9% בשנה
  - צפיפות אוכלוסייה 12,025 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות ארצי 9
תחום שיפוט[2] 2,130 דונם
    - דירוג ארצי 236
32°03′36″N 34°52′31″E / 32.0598925545811°N 34.8753203215554°E / 32.0598925545811; 34.8753203215554
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2021[3]
9 מתוך 10
    - דירוג ארצי 17
מדד ג'יני
לשנת 2019[2]
0.4627
    - דירוג ארצי 35
לאום ודת[2]
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2022
אוכלוסייה לפי גיל[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 8.4%
גילאי 5 - 9 10.2%
גילאי 10 - 14 9.3%
גילאי 15 - 19 7.7%
גילאי 20 - 29 9.3%
גילאי 30 - 44 18.2%
גילאי 45 - 59 17.6%
גילאי 60 - 64 3.7%
גילאי 65 ומעלה 15.7%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2022
חינוך[2]
סה"כ בתי ספר 11
–  יסודיים 8
–  על-יסודיים 3
תלמידים 4,793
 –  יסודי 2,979
 –  על-יסודי 1,814
מספר כיתות 163
ממוצע תלמידים לכיתה 28.8
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשפ"ב (2021-‏2022)
פרופיל גני תקווה נכון לשנת 2022 באתר הלמ"ס
אתר המועצה
בניין המועצה המקומית גני תקווה
הפסל "יחד" בגני תקווה
בריכות אקולוגיות בגני תקווה

גני תקווה (גַּנֵּי תִּקְוָה) היא מועצה מקומית בבקעת אונו, מחוז המרכז בישראל, מצפון לסביון, מדרום לפתח תקווה וממזרח לקריית אונו. כשאר ערי בקעת אונו ויישוביה, גני תקווה היא פרוור של תל אביב. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1953.

היסטוריה

בשנת 1949 הקימה הסוכנות היהודית יישוב עולים בפאתי פתח תקווה, סמוך למושב היובל (כפר מעש של היום), על אדמות שהיו שייכות בחלקן לקק"ל ובחלקן לבעלים פרטיים. היישוב הוכר בשם שיכון היובל. הוא קלט כאלף משפחות מלוב, מרומניה, מפולין, מתימן וממרוקו ב-240 צריפים שוודיים[4]. בכל צריף היו ארבע דירות, ובכל אחת מהן חדר אחד ופינת בישול.

בתחילה שררו מחסור במים ובחשמל - היישוב לא היה מחובר לרשת החשמל הארצית. גם שירותי התחבורה ציבורית היו לקויים - האוטובוסים הגיעו רק עד כפר מעש, ומשם נאלצו התושבים לעשות דרכם ברגל.

שנה לאחר מכן הניחה חברת מקורות 15 ק"מ צינורות מים שאפשרו את אספקת המים ליישוב. ביום העצמאות של שנת 1952 חובר היישוב לרשת החשמל. שנתיים לאחר מכן שונה שם היישוב לגני תקווה, והיישוב קיבל מעמד מוניציפלי של מועצה מקומית. במקום נבנו בתים חד-קומתיים ודו-קומתיים על ידי חברת עמידר ב-1958, ובכך החל פיתוחו המשמעותי של היישוב.

בשנות ה-60 נבנתה במערב גני תקווה השכונה הדתית קריית ישמח משה ביוזמתו של האדמו"ר מסאסוב עבור חסידיו, שעלו מארצות הברית. שיכון לעולים חדשים, שכונת "גוברניק", נבנה ממערב לשיכון היובל ב-1968. בשנת 1969 הוצע לאחד את גני תקווה עם פתח תקווה או קריית אונו, אך הדבר לא יצא אל הפועל[5].

בשנת 1972 החלה חברת אפריקה ישראל להשקעות לבנות את אחד הפרויקטים הראשונים שלה - שכונת "גבעת סביון" ממערב ליישוב. באותה תקופה החל היישוב לעבור תהליך פיתוח נרחב, שבעקבותיו הוכפלו אוכלוסייתו ושטחו.

בשנת 1995 החלה בנייתה של שכונת מגורים חדשה במזרח היישוב בגבול עם כפר מעש. השכונה, הקרויה "גבעת סביון חדשה", כוללת בתים צמודי קרקע ומאופיינת בבנייה רוויה. במסגרת תוכנית זו הוקם מרכז תרבות הכולל היכל תיאטרון, גלריה בשם "מרכז הבמה", קאנטרי קלאב ומרכז מסחרי. שנה לאחר מכן, בשנת 1996 החלה בנייתה של שכונת "נוף סביון" במערב היישוב, ששווקה לציבור דתי. בשנת 2006 החלה בנייה של שכונה חדשה בשם "גנים", בה רבי קומות רבים.

"גן השלום והאהבה ע"ש יצחק רבין" בגני תקווה זכה בפרס לאדריכלים של גנים ונוף ע"ש אברהם קראוון.

בסמוך לשכונת "גנים" נסללה "שדרת התקוות", שאורכה כקילומטר וחצי, המקשרת בין חלקה החדש וחלקה הישן של גני תקווה. לאורך השדרה מתקני ספורט, עבודות אמנות ופיסול בנושא התקווה, מוזיאון פתוח, שבילי אופניים מסומנים, שביל הליכה ופינות משחק לילדים. בשנת 2011 זכתה השדרה במקום הראשון בקטגורית הפיתוח בתחרות "פרויקט השנה" של אדריכלות ישראלית.

גני תקווה היא עיר תאומה לברגיש גלאדבאך בגרמניה. ב-נובמבר 2016 הוצב בה הפסל "יחד" של האמן הגרמני הלמוט ברנדס שנתרם כאות ידידות. גני תקווה תרמה לברגיש גלאדבאך את הפסל "מפתח הידידות" של הפסלת אורנה בן עמי, שהוצב שם בכיכר הנושאת את שמה של גני תקווה.

ראשי המועצה

בשנת 1954, עם הרמת המועצה המקומית, מונה שלמה דובין לראש המועצה[6]. בבחירות ב-1959 זכתה מפא"י ב-4 נציגים, מפ"ם ואחדות העבודה בנציג אחד כל אחת, המפד"ל בשני נציגים וחרות בנציג אחד[7]. שלמה דובין, נציג מפא"י נבחר לראשות המועצה והחזיק בתפקיד עד פרישתו בשנת 1969[8]. לאחר פרישתו נבחר מרדכי וייס מהמפד"ל לתפקיד. אולם לאחר כשנה הצליחו במערך לשכנע נציג עצמאי לפרוש מהקואליציה ולהצטרף אליהם ופרץ סבן מהמערך נבחר לראשות המועצה בתחילת 1971[9].

בבחירות למועצה בסוף 1973 זכתה המפד"ל בשישה מתוך תשעה מושבים. המערך זכה בשני מושבים והליכוד במושב אחד. בעקבות זאת נבחר מרדכי וייס לראש המועצה בתחילת 1974[10]. בשנת 1983 נבחר שלום חלק לראש המועצה[11].

אבישי לוין כיהן כראש המועצה המקומית במשך ארבע קדנציות רצופות (19932013). בבחירות המוניציפליות בשנת 2013 נבחרה לראש המועצה ליזי דלריצ'ה, ששימשה קודם לכן כסגניתו של לוין.

אוכלוסייה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף יוני 2025 (אומדן), מתגוררים בגני תקווה 25,613 תושבים, מתוכם 25,213 תושבי ישראל (מקום 89 בדירוג רשויות מקומיות בישראל).  שינוי בגודל האוכלוסייה ‎+1.9% בשנה‏. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"ב (2021-‏2022) היה 84.6%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2021 היה 17,896 ש"ח (ממוצע ארצי: 11,330 ש"ח).[12]

להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

בקריית ישמח משה נמצא מרכז חסידות סאסוב. רב הקריה בעבר היה הרב יצחק יהודה שטרן, אב"ד ביליץ. בקריה יש סמינר בית יעקב והישיבה התיכונית נהרדעה. בעבר היו בקריה ישיבת צ'רנוביל וישיבת גרודנא.

גלריית תמונות

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גני תקווה בוויקישיתוף

הערות שוליים