אכילת דגים בשבת

אכילת דגים בשבת הוא מנהג יהודי עתיק שמקורו עוד מתקופת התלמוד, על פיו נהוג לאכול בסעודות השבת מנה של דגים כדי לענג את השבת במאכל חשוב.

ברוב הקהילות היהודיות נהוג לאכול את הדגים כמנה הראשונה בסעודות השבת, ויש שאוכלים אותה כמנה העיקרית. בימי הביניים היה נהוג באשכנז לאכול את הדגים כקינוח בסוף הסעודה. הרבה יהודים אשכנזיים נוהגים לצרף גם קציצות דג (געפילטע פיש) למנת הדג.

מקור המנהג

מנהג אכילת הדגים הוזכר בגמרא כדרך לקיים את מצוות עונג שבת, וכה הובא בגמרא:

במה מענגו? רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אמר בתבשיל של תרדין ודגים גדולים וראשי שומין

— תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קי"ח עמוד ב'

בעוד הרבה מקומות בתלמוד הוזכר שהדגים היוו את המנה העיקרית של סעודות השבת: על רבא מסופר בגמרא שהיה מולח את הדגים בכל ערב שבת; יוסף מוקיר שבת קנה דג גדול לכבוד שבת; כשנפטר רבי יהודה הנשיא, עמדה החמה עד שהספיקו כל המלוים לחזור לביתם ולצלות דג קטן לשבת.

רבי שניאור זלמן מלאדי סבור שכוונת הגמרא אינה לחייב באכילת דגים דווקא, אלא שהדגים היו חשובים כעונג בזמן הגמרא ולכן יש לענג את השבת בכל מקום ומקום לפי מנהגו. ב"אוצר כל מנהגי ישורון" כתב, שבימי התלמוד היו מחירי הדגים גבוהים יותר ממחיר הבשר, ולכן נהגו לקנותם רק לכבוד שבת.

אכילת דגים בשבת בהלכה

ברמב"ם ובשולחן ערוך לא הובא מנהג אכילת הדגים בשבת. המגן אברהם מביא מנהג זה לראשונה להלכה, משמו של ספר תיקוני שבת, ופסק שיש לאכול דגים בכל שלש סעודות השבת, למעט מי שאינו אוהב לאכול דגים או שהם מזיקים לו, או כשמוכרי הדגים מפקיעים את מחירי הדגים ורבני הקהילה תיקנו חרם צרכנים נגדם. היו שכתבו שאכילת דגים בשבת היא מצווה מדאורייתא, ולכן אין לתקן חרם נגד מוכרי הדגים, אלא אם כן העלו את המחיר ליותר משליש משוויים, שכן חייבים להוסיף על הידור מצווה עד שליש במצווה, אך השולחן ערוך הרב תמה עליו שלא מצינו מצווה זו בתורה, ואין זה כי אם מצווה מן המובחר, ולכן אין סייג לגובה התעריף שעליו יש לתקן חרם.

אכילת דגים בשבת בקבלה

בקבלה ניתנו כמה טעמים ורמזים רבים למנהג אכילת דגים בשבת, ומשכך כתבו המקובלים שיש להקפיד לענג את השבת דווקא על ידי אכילת דגים. צדיקי החסידות הקפידו מאד על מנהג זה, ולכן בחרו להשתקע בערים הקרובים לנהר כדי שהדגים יהיו זמינים מדי שבת. אחד מהסודות שכתבו על אכילת דגים הוא שהצדיקים מתגלגלים בדגים, ועל ידי אכילתם מתקנים את נשמתם

מנהגים שונים באכילת הדגים

אכילת הדגים בלחם

צדיקי פולין נהגו להסתייע באכילת הדגים עם שאריות לחם מימות השבוע או בלחם שיפון שהיה נהוג לאכול בימות החול, ולא לאכלם עם חלה. האדמו"רים נתנו על מנהג זה כמה טעמים.

אכילת עין הדג

רבים מגדולי עולם החסידות התחילו באכילת הדגים בעין הדג. (כך נהגו רבי משה מקוברין, רבי אברהם מטריסק, רבי אברהם מסוכטשוב, רבי חיים אליעזר שפירא ממונקץ', וכן נהוג בחסידות לעלוב).. מנהג צדיקי חסידות רוז'ין לטעום בתחילה מעין הדג, ואחרי טעימת העין אכלו קצת מהדג משמאל העין וקצת מתחתיו כדי ליצור צורת סגול

כמה טעמים נאמרו על מנהג זה, היו שאמרו שהוא בא לרמז על שהדג אין לו עפעפיים, והוא מסמל שעיני ה' פקוחות על בני האדם, והיו שכתבו שהטעם הוא מפני שהדגים לא השחיתו את דרכם בתקופת המבול, ולא פגמו את עיניהם.

דגים חמוצים

בחסידות צאנז מקובל גם לאכול דגים חמוצים בשבת, מאחר ורבי חיים הלברשטאם מייסד החסידות התגורר בצעירותו ברודניק שלא היו מצויים בה דגים טריים והיו צריכים לשמרם בחומץ. בתקופת מגוריו בצאנז נהג לאכול דגים מתוקים ליד החמוצים. במנהג זה המשיכו בניו ונכדיו ממשיכי השושלת, וכן נהג רבי יואל טייטלבוים מסאטמר שהיה נכדו.

אכילה בידיים

בקרב הרבה מחצרות החסידות מקפידים שלא לאכול את הדגים במזלג אלא ע"י הידיים דוקא, יש מהצדיקים שנימקו את המנהג על פי הקבלה, ויש שנתנו רמז לדבר מלשון הפסוק (בראשית ט) "ובכל דגי הים בידכם ניתנו". היו שטענו שהמנהג השתרש מזהירות על העצמות הקטנות שבדג,ויש המשייכים את המנהג לדקדוק הלכה בהלכות בורר.

מנהג יהודי תוניס

יהודי תוניס נהגו לאכול בשבת ביצי דגים מיובשים במלח, שנקראה בלשונם "עדם חוט".

מנהג יהודי מרוקו

במרוקו הונהג לאכול את הדגים בליל שבת פעמיים, פעם אחת לאחר קידוש, ופעם נוספת בתחילת הסעודה. רבי יוסף משאש - מגדולי רבני מרוקו יצא חוצץ נגד מנהג זה שכן המנהג מביא לידי ברכה שאינה צריכה. ואף ייעץ לבטל את המנהג כליל ולהפסיק באכילת דגים בלילי שבת, שכן היצע הדגים היה נמוך, והביקוש הגבוה הביא לידי חיכוכים ומחלוקות, בכתבו: ”ואפריין למטיינהו לרבני המזרח הראשונים זיע"א שלא הניחו האי מנהגא של אכילת דגים בשבת לעבור בגבולם, כי פה בכל ערי אלגיירי אין זכר למנהג זכלל, כי הן בעון מנהג זה הביא בכנפיו דברים אשר לא טובים מאינשי דלא מעלו, ליתן עיניהם בחלק חבריהם בדגים גדולים ולעשות תחבולות ללוקחם לעצמם. וכמה מריבות ושאונות יוצאים מזה, ועוד דברים אשר תכסני בושה להעלותם על ספר. ורוב ההמון נתעו בשוא והוליכם שולל החרוז שהולידו הפתיים "כל האוכל דג ביום ד"ג נצול מד"ג" עד שבכל פעם ופעם שמשיגם צער גדול בקנייתם וביוקר גדול הם מנחמים עצמם לאמר איש לאחיו המעט בעיניך מאמר רז"ל כל האוכל דג וכו'. והחרוז הזה נוסף גם הוא על שונאינו לשפוך עלינו בוז וקלון מפי בני הדור החדש אשר אמונתם עומדת על בסיס רעוע, ולכן כל מי שיש בידו יכולת לעקור מנהג זה שלא יזכר עוד, עליו תבוא ברכת טוב מפי רז"ל. הפשטנים והמקובלים זיע"א שהזהירו על אכילתם מפני שלא חשבו שיתהפכו הדורות כל כך מן הקצה עד הקצה, שאם ידעו מזה היו מזהירים להפך ”.

לקריאה נוספת

• משה חלמיש, "אכילת דגים בשבת - טעמים ופשריהם", עלי שפר (תש"ן), עמ' 67-87 (=הנ"ל, הקבלה - בתפילה, בהלכה ובמנהג, רמת גן תש"ס, פרק כ"ג, עמ' 486-506).
• חיים גרינפלד, פרדס המלך - מנהגי שבת קודש, חמ"ד תשנ"ט, פרק יד, עמ' שסט-תכו.

קישורים חיצוניים

• אכילת דגים בשבת, באתר "דין".
• אכילת דגים בשבת, באתר "קול רינה".
• למה אוכלים דגים בשבת, באתר "דבר תורה".
• דג בשבת, באתר "כושרות".
• למה אוכלים דגים בשבת? ולמה חלות?, הסברים מעניינים על מאכלי השבת השונים. באתר "בית חב"ד".