הילרי קלינטון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הילרי קלינטון
Hillary Clinton
לידה 26 באוקטובר 1947 (גיל: 76)
שיקגו, אילינוי, ארצות הברית
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מפלגה המפלגה הדמוקרטית
בן זוג ביל קלינטון (1975–הווה)
www.hillaryclinton.com


שגיאות פרמטריות בתבנית:תפקיד מנהיג
פרמטרים ריקים [ סגן ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

מזכירת המדינה של ארצות הברית ה־67
21 בינואר 2009 – 1 בפברואר 2013
(4 שנים)
תחת נשיא ארצות הברית ברק אובמה
סנאטורית מטעם מדינת ניו יורק
3 בינואר 2001 – 21 בינואר 2009
(8 שנים)
הגברת הראשונה של ארצות הברית
20 בינואר 1993 – 20 בינואר 2001
(8 שנים)

הילרי דיאן רודהם קלינטון (באנגלית: Hillary Diane Rodham Clinton; נולדה ב-26 באוקטובר 1947) היא פוליטיקאית אמריקאית. שימשה כגברת הראשונה של ארצות הברית בעת נשיאותו של בעלה, ביל קלינטון, בשנים 1993–2001. לאחר מכן נבחרה לסנאט האמריקאי וכיהנה בו במשך שמונה שנים, בין 2001 ו-2009. בשנת 2007 הכריזה על מועמדותה לנשיאות ארצות הברית, והתמודדה בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית. לאחר ניצחונו של ברק אובמה בבחירות המקדימות ולאחר מכן גם בבחירות לנשיאות, קלינטון מונתה למזכירת המדינה בממשל שלו ושימשה בתפקיד במשך ארבע שנים.

בתור מזכירת המדינה נחשבה לחלק מהמחנה הנצי יותר בממשל אובמה. בתקופה זאת שמה נקשר לפרשה של שימוש לא תקין בחשבון מייל פרטי, שעתידה הייתה להטיל צל על עתידה הפוליטי. בשנת 2012 פרשה מתפקידה והוחלפה על ידי ג'ון קרי, במה שנחשב כהכנה לריצה עתידית לנשיאות. בשנת 2015 הכריזה באופן רשמי על מועמדותה לנשיאות, והחלה את הקמפיין שלה לזכייה במועמדות המפלגה הדמוקרטית. לאחר מערכת בחירות ארוכה אותה ניהלה מול הסנאטור ברני סנדרס, הוכרזה ב-27 ביולי 2016 כמועמדת המפלגה הדמוקרטית.

מערכת הבחירות הסוערת שניהלה מול המועמד הרפובליקני לנשיאות, איש העסקים המיליארדר דונלד טראמפ, הסתיימה בנובמבר 2016 בהפסד של קלינטון בחבר האלקטורים (אף שזכתה למרבית קולות הבוחרים). קלינטון היא האישה הראשונה לשמש כמועמדות של מפלגה אמריקאית גדולה לנשיאות והאישה הראשונה לזכות באלקטורים במהלך הבחירות לנשיאות. מתנגדיה האשימו אותה בקשרים אסורים של הון-שלטון ובניתוק מהעם האמריקאי.

ביוגרפיה

הילרי דיאן לבית רודהם נולדה בעיר שיקגו שבמדינת אילינוי למשפחה נוצרית מתודיסטית. בגיל שלוש עברה משפחתה לפארק רידג', פרוור של שיקגו. אביה, יו אלזוורת' רודהם (1911–1993), שהיה ממוצא ולשי ואנגלי, ניהל עסק בתחום הטקסטיל. אמה, דורות'י אמה הוול (1919–2011), הייתה עקרת בית ממוצא אנגלי, סקוטי, צרפתי וולשי. לקלינטון שני אחים צעירים, יו וטוני.

בבית הספר התיכון הייתה תלמידה מצטיינת, נשיאת המחזור, חברה במועצת התלמידים ופעילה בתנועת הצופים. הוריה היו שמרנים אדוקים, אך על אף זאת שאפו שתהיה לה קריירה מקצועית עצמאית ושיכולותיה והזדמנויותיה של בתם לא צריכות להיות מוגבלות על ידי המגדר שלה.

בהתאם לבית השמרני בו גדלה, סייעה רודהאם למסע הבחירות של המפלגה הרפובליקנית בבחירות לנשיאות ארצות הברית 1960, אשר היו צמודות מאוד, ובמהלכן מצאה עדויות להונאת בחירות (אנ') כנגד המועמד הרפובליקני, ריצ'רד ניקסון, בדרום שיקגו.[1] היא התנדבה אף בקמפיין של המועמד הרפובליקני בארי גולדווטר בבחירות לנשיאות ב-1964. התפתחותה הפוליטית המוקדמת אירעה בעיקר הודות למורה שלה להיסטוריה בתיכון אשר הפנה אותה לספרו של גולדווטר The Conscience of a Conservative ("מצפונו של שמרן"). דמות נוספת שהשפיעה עליה היה כומר הנוער של כנסייתה, אשר בדומה לאמה היה מוטרד מסוגיות של צדק חברתי, אשר יחד איתו צפתה ופגשה בפעיל זכויות האזרח מרטין לותר קינג.

שנותיה באוניברסיטה

בשנת 1965 סיימה את לימודי התיכון, והחלה ללמוד מדע המדינה במכללת ולסלי, מכללה לנשים במסצ'וסטס. בשנתה הראשונה ללימודים כיהנה כנשיאת התא הרפובליקני בקמפוס. תא זה השתייך למפלגה הרפובליקנית אבל נשא בדעות מתונות יחסית, בדומה לנלסון רוקפלר, מושל מדינת ניו יורק. במסגרת הפעילות בתא היא תמכה במערכות הבחירות לבחירת ג'ון לינדסי לראשות עיריית ניו יורק וכן בקמפיין של אדוארד ברוק אשר היה האמריקאי אפריקאי הראשון שנבחר בבחירות כלליות לכהן בסנאט של ארצות הברית. רודהם פרשה מתפקיד זה בשלב מאוחר יותר כאשר דעותיה השתנו ביחס לתנועה לזכויות האזרח ומלחמת וייטנאם. במכתב שכתבה לכומר שלה בתקופה זאת היא תיארה את עצמה בתור "שמרנית במוח וליברלית בלב". בניגוד לזרם שהיה קיים בשנות ה-60 של המאה ה-20, שעודד פעילות רדיקלית כנגד המערכת הפוליטית, תמכה רודהם בשינוי מתוך המערכת. בשנתה השלישית בלימודים מתוך ארבע, הפכה לתומכת בתנועה המתנגדת למלחמת וייטנאם ובמועמדותו לנשיאות של הסנאטור הדמוקרטי יוג'ין מקארתי.

לאחר ההתנקשות במרטין לותר קינג רודהם ארגנה שביתה בת יומיים של סטודנטיות ועבדה עם ארגון הסטודנטיות השחורות של ולסלי כדי לגייס עוד סטודנטיות ואנשי סגל שחורים לשביתה. בתחילת שנת 1968 היא נבחרה לנשיאת מועצת התלמידות ושירתה בתפקיד עד תחילת 1969. היה לה תפקיד בכך שבוולסלי לא היו הפרות סדר חמורות של סטודנטיות, אשר היו תדירות באוניברסיטאות אחרות באותה תקופה.

רודהם השתתפה בתוכנית הכשרה של מכללת ולסלי בוושינגטון. היא הוזמנה מצד חבר בית הנבחרים הרפובליקני מטעם מדינת ניו יורק, צ'ארלס גודל, לסייע למושל המדינה, נלסון רוקפלר, במועמדותו בפריימריז במפלגה הרפובליקנית. היא השתתפה בוועידה הלאומית של המפלגה הרפובליקנית ב-1968 במיאמי. על אף זאת, היא התאכזבה מהדרך שבה הקמפיין של ריצ'רד ניקסון תיאר את רוקפלר וממה שראתה בתור מסרים גזעניים חבויים בוועידה. בעקבות האמור חל מפנה בעמדותיה, והיא עזבה את המפלגה הרפובליקנית.

רודהם כתבה את התזה שלה לקבלת תואר ראשון, ביקורת על הטקטיקות הרדיקליות של המארגן הקהילתי סול אלינסקי, בהנחייתו של פרופסור אלן שכטר. מאוחר יותר, בהיותה הגברת הראשונה, הגביל סגל הבית הלבן את הגישה לתזה והיא הפכה מושא לספקולציות. ב-1969 היא סיימה בהצטיינות תואר ראשון במדע המדינה. לאחר לחץ מצד עמיתיה הפכה לסטודנטית הראשונה בהיסטוריה של מכללת ולסלי שנשאה נאום בטקס הגמר. היא זכתה למחיאות כפיים שבמהלכן הקהל עמד על רגליו במשך שבע דקות. בנאום התייחסה לדבריו של הסנטור אדוארד ברוק, אשר דיבר לפניה. המאורע הביא לה אזכור במאמר במגזין לייף. באותו הקיץ עברה לאלסקה. רודהם עבדה כשוטפת כלים בפארק הלאומי דנאלי ובעיבוד דגים בעיר ואלדז. היא התלוננה על התנאים התברואתיים הירודים במפעל הדגים שעבדה בו. בעקבות כך סגרו הבעלים את העסק.

לאחר סיום התואר הראשון שלה, החלה ללמוד משפטים באוניברסיטת ייל. במהלך לימודיה התמחתה בזכויות ילדים. בשנת 1973 סיימה תואר J.D במשפטים באוניברסיטת ייל, והחלה לעבוד כיועצת משפטית של קרן לרווחת ילדים חדשה ("Children's Defense Fund") בקיימברידג', מסצ'וסטס. היא שימשה גם כיועצת משפטית לוועדת בית הנבחרים שעסקה בוועדת חקירת ההדחה בעת פרשת ווטרגייט של הנשיא ריצ'רד ניקסון. היא נשאה לביל קלינטון בשנת 1975, ועברו להתגורר במדינת הולדתו ארקנסו. בארקנסו לימד ביל משפטים באוניברסיטת ארקנסו וערך התמודדות לא מוצלחת לבית הנבחרים האמריקאי, עד שלבסוף נבחר לתובע הכללי של ארקנסו ב-1976. באותה שנה הפכה רודהם לשותפה במשרד עורכי דין מרכזי בשם רוז.

הגברת הראשונה של ארקנסו

בשנת 1978 נבחר ביל קלינטון למושל מדינת ארקנסו. ב-27 בפברואר 1980 נולדה בתם היחידה, צ'לסי. כאשת המושל עמדה קלינטון בראש הוועדה לחינוך, והתמקדה בשיפור רמת המורים. היא ייסדה ארגון לתמיכה משפטית במשפחות ובילדים, והייתה חברת הנהלה בצוות המשפטי של בית החולים לילדים. במקביל המשיכה לעסוק במשפטים במשרד רוז. היא הוכרזה כ"אשת השנה בארקנסו" לשנת 1983 ו"אם השנה בארקנסו" בשנת 1984.[2][3]

בשנים 1986–1992 הייתה חברה במועצת המנהלים של חברת וול מארט ובחברות נוספות אשר בסיסן ממוקם בארקנסו. קלינטון הייתה לאישה הראשונה שכיהנה במועצה זו, ושם דחפה ליוזמות שונות, כגון אימוץ של מדיניות ידידותית לסביבה והוספת נשים לצוות ניהול החברה.

בשנת 1990 נבחר בעלה ביל לכהונה אחרונה כמושל ארקנסו. משם המשיך לקמפיין מוצלח לנשיאות וזכה למועמדות המפלגה הדמוקרטית לבחירות לנשיאות ב-1992, ולבסוף נבחר לנשיא ארצות הברית.

הגברת הראשונה של ארצות הברית

כאשר הושבע בעלה ביל קלינטון כנשיא ארצות הברית בינואר 1993, הפכה רודהם קלינטון לגברת הראשונה של ארצות הברית. קלינטון הייתה רעיית הנשיא הראשונה שהחזיקה בתואר שני ובקריירה מקצועית עצמאית טרם כניסתה לבית הלבן. היא גם הייתה הראשונה שהחזיקה משרד באגף המערבי של הבית הלבן בנוסף למשרד הרגיל של הגברת הראשונה באגף המזרחי. כגברת ראשונה, היא שברה את המסורת שהייתה נהוגה עד אז ומילאה תפקיד מרכזי בממשל בעלה, בו הייתה שותפה למינויים בכירים והובילה מאמצים פוליטיים וציבוריים הכוללים קידום חקיקה, כגון תוכנית הבריאות הממלכתית הלא-מוצלחת מ-1993 ותוכנית ביטוח הבריאות לילדים המוצלחת שקידמה בשנת 1997. במהלך שנותיה בבית הלבן ערכה ביקורי חוץ ב-79 מדינות. היה מי שהחשיבה לגברת הראשונה העוצמתית ביותר אחרי אלינור רוזוולט.[4] בספטמבר 1995, נשאה בפני כנס האומות המאוחדות לנשים בבייג'ינג את נאומה הידוע "זכויות בני אדם הן זכויות נשים וזכויות נשים הן זכויות בני אדם" (אנ'), על אף התנגדות פנימית הן מצד הממשל האמריקאי והן מהממשל הסיני.[5]

פרשת וייטווטר

הילרי וביל קלינטון היו שותפים בחברה בשם וייטווטר (Whitewater), שיזמה פרויקטים לבניית דירות נופש, אך לבסוף שקעה בחובות ופשטה רגל. משרד עורכי הדין שנשכר על ידי החברה היה משרד עורכי הדין שקלינטון הייתה שותפה בו. בנק להלוואה וחיסכון של שותפיה כשל וחובותיו, להם ערבה הממשלה הפדרלית, כוסו על ידי הממשל, דבר שהוליך לחקירה. החשד היה כי הבנק סבסד את חברת וייטווטר ולכן כשל. לאחר בחירתו של בעלה לנשיאות, החל מ-1994, נפתחו שלוש חקירות פדרליות על ידי תובעים מיוחדים לגבי מעורבותם של בני הזוג קלינטון בפרשה. קלינטון נחקרה בחשד לניגוד עניינים, משום שמשרדה ייצג את החברה (בה הייתה שותפה) בפני הרשויות בארקנסו. אחת השותפות של הזוג קלינטון במיזם נכנסה לכלא בהוראת השופטת בגלל סירובה להעיד. בסופו של דבר נסגרו החקירות בשל חוסר ראיות.[6]

קריירה פוליטית עצמאית

המירוץ לסנאט וכהונתה בו

לאחר הודעתו של הסנאטור הדמוקרטי דניאל פטריק מויניהאן כי לא ירוץ לכהונה נוספת בנובמבר 1998, בחנה קלינטון אפשרות לרוץ למושבו הפנוי. לאחר שהחליטה לרוץ, קנו בני הזוג קלינטון בספטמבר 1999 בית בצ'פאקווה, עיירה קטנה במחוז ווסטצ'סטר מצפון-מערב לעיר ניו יורק, כדי שתוכל לרוץ מטעם מדינת ניו ירוק לסנאט. היא ספגה ביקורת על כך שהתמודדה על מושב מטעם מדינת ניו יורק, אף שעד אז לא גרה במדינה ולא עסקה בפוליטיקה שלה. המועמד הרפובליקני שנגדו הייתה אמורה להתמודד היה ראש עיריית ניו יורק דאז, רודי ג'וליאני; אולם הוא פרש במאי 2002 לאחר שאובחן בסרטן הערמונית. במקומו רץ ריק לאציו, חבר בבית הנבחרים של ארצות הברית.

מנהל מסע הבחירות של קלינטון היה ביל דה בלאזיו. היא ניצחה בבחירות שנערכו ב-7 בנובמבר 2000 וזכתה ב-55 אחוז מקולות הבוחרים מול 43% ליריבה, לאחר מסע בחירות שנתפס כצמוד. בכך קבעה קלינטון היסטוריה בארצות הברית בתור הגברת הראשונה היחידה המתמודדת על תפקיד ציבורי וזוכה בו.

כסנאטורית נהגה לעבוד בשיתוף פעולה ובפשרות עם עמיתיה הרפובליקנים. היא כיהנה בשלוש ועדות של הסנאט: הוועדה לענייני ביטחון, הוועדה לענייני איכות הסביבה ותשתיות, והוועדה לענייני בריאות, חינוך, עבודה ורווחה. בעקבות פיגועי 11 בספטמבר 2001 שפגעו בעיקר בעיר ניו יורק, קידמה קלינטון חקיקה עם הסנאטור הבכיר של ניו יורק, צ'אק שומר, לטיפול בנפגעים ולמימון פיתוח מחדש של אזור הסחר העולמי.

בוועדה לענייני ביטחון היא תמכה בפלישה הצבאית לאפגניסטן, והצביעה באוקטובר 2002 עבור חקיקה המאשרת לנשיא ג'ורג' ווקר בוש להשתמש בכוח צבאי נגד עיראק, הצבעה שמאוחר יותר התחרטה עליה. היא נפגשה עם הכוחות הלוחמים בשתי המדינות. ביולי 2005 הגישה הצעת חוק להגדלת מצבת כוח האדם של הצבא האמריקני ב-80 אלף חיילים. קלינטון קידמה תוכניות לשיפור המצב הכלכלי והחינוכי באזורים חלשים, הציגה תוכנית ביטוח בריאות מקיפה חדשה וקידמה פרויקט מחשוב במערכת הבריאות.

ב-7 בנובמבר 2006 זכתה קלינטון בבחירות לסנאט ברוב של 67% כשהתמודדה נגד ראש עיריית יונקרס לשעבר ג'ון ספנסר, ונבחרה לתקופת כהונה שנייה בסנאט.

המירוץ לנשיאות 2008

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – הבחירות המקדימות לנשיאות 2008

ב-20 בינואר 2007 הודיעה קלינטון על הקמת "ועדת גישוש" לבדיקת האפשרות שתתמודד על משרת נשיא ארצות הברית בבחירות ב-2008, צעד שהוא למעשה תחילת המירוץ.

בשל לוח הזמנים המוקדם, מערכת הבחירות החלה כבר בדצמבר 2006 כאשר ג'ון אדוארדס הכריז על כוונתו להתמודד, ברק אובמה אחריו (בינואר 2007), וקלינטון בעקבותיהם. עד מהרה הסתמן מהסקרים כי המועמדת המובילה היא קלינטון, כאשר אובמה נמצא אחריה, אדוארדס אחריו, וכל שאר המועמדים אינם מצליחים להתקרב אל השלישייה המובילה.[7] בסקרים הארציים הפערים בין קלינטון לבין שני מתחריה העקריים היו גדולים. עוד לפני "סופר טיוזדיי" פרש אדוארדס מהמירוץ, והשאיר את אובמה וקלינטון להאבק ביניהם. בהמשך המירוץ אובמה החל להוביל במספר הצירים הנבחרים ובמספר הקולות. הקרב הצמוד בין קלינטון לאובמה נמשך עד שהצליח אובמה להשיג מספר מספק של צירים לצורך הכרזה על ניצחונו. יומיים לאחר מכן, ב-7 ביוני 2008, לאחר 17 חודשים של קמפיין בחירות, הכירה קלינטון בניצחונו של אובמה, הודיעה על תמיכתה בו וקראה לכל תומכיה להצביע עבורו ביום הבחירות.[8]

מזכירת המדינה

באמצע נובמבר 2008 הציע הנשיא הנבחר ברק אובמה לקלינטון לשרת כמזכירת המדינה של ארצות הברית בממשלו החדש. תחילה הייתה מעט מסויגת, אך הודיעה לאחר זמן קצר על הסכמתה לשרת בתפקיד. קלינטון הוכרזה רשמית כמועמדת למזכירת המדינה על ידי הנשיא הנבחר אובמה ב-1 בדצמבר באותה שנה. כחלק מהליך המינוי ועל מנת להפיג חשש מניגוד עניינים, הסכים בעלה, ביל קלינטון, להגבלות על פעילויותיו בקרן קלינטון ובגיוס הכספים עבורה. לאחר ביקורת נוספת בעת התמודדותה לנשיאות, הודיעה קרן קלינטון באוגוסט 2016 כי לא תקבל יותר תרומות מצד ממשלות זרות ותאגידים אם קלינטון תיבחר.

ב-21 בינואר 2009, לאחר שבוע של שימועים בוועדת יחסי החוץ, אישר הסנאט ברוב של 2–94 את מינויה של קלינטון כמזכירת המדינה של ארצות הברית תחת הנשיא ברק אובמה.[9] בכך הייתה קלינטון לגברת הראשונה לשעבר הראשונה המכהנת בקבינט הנשיאותי.

בעת כהונתה, ב-11 בספטמבר 2012, אירעה מתקפת הטרור בקונסוליה האמריקאית בבנגזי שבלוב, בה מצאו את מותם שגריר ארצות הברית כריסטופר סטיבנס ושלושה אמריקאים נוספים. דו"ח שהוזמן על ידי הקונגרס מתח ביקורת תקיפה על תפקודה של מחלקת המדינה בפרשה, אך טען כי לא היה ניתן למנוע את המתקפה מבעוד מועד. קלינטון הוזמנה להעיד בקונגרס ולקחה אחריות על התקרית, אך טענה כי אין לה קשר ישיר לאירוע.[10]

לאורך כהונתה, דגלה קלינטון בגישה אסטרטגית הנקראת "העוצמה החכמה" (אנ'), מונח שטבע פרופסור ג'וזף ניי מאוניברסיטת הרווארד ומהווה שילוב בין עוצמה רכה ועוצמה קשוחה, לצורך ביטוי ערכיה ומנהיגותה של ארצות הברית.[11] גישה זו משלבת עצמה צבאית לצד דיפלומטיה ויכולתיה הגולבליות של ארצות הברית מבחינה כלכלית, בקידום זכויות אדם, בטכנולוגיה ובסיוע בפיתוח. במהלך דיונים בטחוניים המערבים שימוש באופציה צבאית, הייתה בדרך כלל אחד מן הקולות הניציים ביותר בממשל ודחפה ב-2012 להתערבות חזקה יותר במלחמת האזרחים בסוריה מאשר הנשיא אובמה.[12] היא הרחיבה במידה רבה את שימוש מחלקת המדינה ברשתות החברתיות, על מנת להעביר את מסריה וכן להרחיב את התקשורת בינה לאזרחים. בתוך האנדרלמוסיה המזרח-תיכונית, ראתה קלינטון הזדמנות לקדם את אחד מן המאפיינים המרכזיים של כהונתה – העצמת כוחן ורווחתן של נשים וילדות ברחבי העולם.[13] היא ראתה את זכויות האישה כמרכזיים עבור האינטרסים הבטחוניים של ארצות הברית.

קלינטון ביקרה ב-112 מדינות ברחבי העולם בעת כהונתה, מה שהפך אותה למזכירת המדינה שנסעה ליותר מדינות מכל קודמיה בתפקיד.[14] עוד במרץ 2011 היא סימנה כי אינה מעוניינת לשרת כהונה שנייה אם הנשיא ברק אובמה יבחר מחדש; בדצמבר 2012 לאחר ניצחונו של אובמה בבחירות, הוא מינה את הסנאטור ג'ון קרי, דאז יושב ראש ועדת יחסי החוץ בסנאט, להחליפה בתפקיד. בראיון שקיימו קלינטון והנשיא אובמה לתוכנית הטלוויזיה "60 דקות" בינואר 2013, ציין הנשיא כי "הילרי תיזכר בהיסטוריה כאחת משרות החוץ הטובות שהיו לנו".[15] קלינטון סיימה את כהונתה ב-1 בפברואר 2013, לאחר השבעתו של קרי למזכיר המדינה.

ביוני 2014 העניקה אגודת שימור חיות הבר האמריקאית לקלינטון ולבתה צ'לסי פרס, על סיוען למלחמה נגד ציד הפילים באפריקה.[16]

במרץ 2015 נחשף כי השתמשה בשרת דואר אלקטרוני פרטי כדי לשלוח תכתובות אישיות ורשמיות בעת כהונתה כמזכירת המדינה, בניגוד לנהלים הפדרליים המורים על שימוש בחשבון ממשלתי למטרה זו.[17] בעקבות החשיפה הורה בית המשפט לפרסם את כל התכתובות שעסקו במילוי תפקידה, בכפוף לבדיקה האם הם מכילים מידע סודי. חלק מהתכתובת צונזרה, משום שבדיעבד הוחלט שהיא מכילה מידע סודי, גם אם לא סווג כסודי בעת שנשלח.[18] בפברואר 2016 הודיעה הבולשת רשמית כי פתחה בחקירה בנושא טיפול לא ראוי במידע מסווג דרך שרתה הפרטי בעת כהונתה כמזכירת המדינה. ב-5 ביולי 2016 הודיע ראש ה-FBI, ג'יימס קומי, כי על אף שהיא ועוזריה הבכירים התנהגו באופן רשלני בהתנהלותה עם מידע מסווג, אינו ממליץ להעמידה לדין.[19] ב-28 באוקטובר, כשבוע וחצי לפי הבחירות, הודיע קומי במכתב לכמה מראשי הוועדות בקונגרס שה-FBI גילה במסגרת תיק אחר אי-מיילים שעשויים להיות רלוונטיים לחקירה בנוגע לקלינטון, ושהוא יחקור אותם. בהמשך התברר שמדובר באימיילים שהתגלו במחשב ששימש במשותף את הומה אבדין, העוזרת הפוליטית הוותיקה של קלינטון, ואת בעלה אנתוני וינר.[20] ב-6 בנובמבר, כיומיים לפני הבחירות, הודיע קומי כי הבדיקה שנערכה נסגרה ולא גרמה לשינוי ההחלטה מיולי.

המירוץ לנשיאות 2016

ב-12 באפריל 2015 הודיעה רשמית, באמצעות סרטון שהופץ ברשתות החברתיות, על התמודדותה בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית, שעתידות היו להתקיים בשנה שלאחר מכן. היא השיקה רשמית את מסע הבחירות שלה ביוני באותה 2015.[21][22] במשך רוב מסע הבחירות בפריימריז הדמוקרטיים, נחשבה קלינטון למועמדת המובילה, אך עם התקרבות אספות הבחירות באיווה גדל כוחו של יריבה משמאל, ברני סנדרס. בבחירות ב-13 מדינות שנערכו ב-1 במרץ 2016, "סופר טיוזדיי", זכתה קלינטון במספר הקולות הרב ביותר מבין המועמדים.[23] ניצחונה באפריל במדינת ניו יורק, שאותה ייצגה בסנאט במהלך 8 שנים, חיזק את מעמדה כמועמדת המובילה במפלגה הדמוקרטית.

לאחר שהשיגה את מספר הצירים הדרושים כדי להבטיח את מועמדותה לנשיאות הפכה למועמדת המשוערת ב-6 ביוני 2016, כשזכתה ב-16,847,084 קולות (55.2%) וב-34 מדינות וטריטוריות. ב-23 ביולי 2016 בחרה קלינטון את הסנאטור טים קיין מווירג'יניה כשותפה למרוץ כמועמד לסגן נשיא ארצות הברית.[24] ב-27 ביולי 2016, בעת הכנס הדמוקרטי הלאומי בפילדלפיה, מונתה באופן רשמי כמועמדת מפלגה לנשיאות ארצות הברית, והייתה לאישה הראשונה שמועמדת לנשיאות מטעם מפלגה גדולה. בבחירות עצמן הפסידה למועמד המפלגה הרפובליקנית דונלד טראמפ, היא זכתה ברוב קולות המצביעים אך במיעוט מקרב האלקטורים (232, לעומת 306 שבהם זכה טראמפ).

ספריה

בשנת 1996 יצא לאור ספרה הראשון, "It Takes a Village". הספר נמכר בהצלחה רבה והגרסה המוקלטת שלו זיכתה אותה בפרס גראמי בשנת 1997.

כאשת הנשיא, כתבה קלינטון שני ספרים נוספים: "הזמנה לבית הלבן" ו"סוקס היקר, באדי היקר - מכתבי ילדים לחיות המחמד הנשיאותיות".

בשנת 2003, יצא לאור ספר זיכרונותיה, "לחיות את ההיסטוריה", אשר תורגם גם לעברית.[25]

על-פי פרסומים, קלינטון קיבלה ממו"ל הספר, סיימון-שוסטר, מקדמה בסכום של 8 מיליון דולר. הספר נמכר במיליוני עותקים (יותר ממיליון עותקים נמכרו בחודש הראשון להפצתו), והגרסה המוקלטת שלו זיכתה אותה במועמדות שנייה לפרס גראמי.

ביוני 2014 יצא לאור ספר זיכרונות נוסף שלה, "ברירות קשות" (באנגלית: Hard Choices), המציג את מדיניות החוץ האמריקאית ואת חוויותיה בתקופת כהונתה כמזכירת המדינה.[26]

לקריאה נוספת

  • תרגום: ליאורה כרמלי, לחיות את ההיסטוריה, אור-עם, 2004
  • ג'ף גרת, דון ואן נאטה ג'וניור, בדרכה - הילרי קלינטון, הקיבוץ המאוחד, 2007

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: הילרי רודהם קלינטון
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הילרי קלינטון
רשמי
אחר

הערות שוליים

  1. ^ Gerth and Van Natta Jr. 2007, p. 19.
  2. ^ Morris 1996, p. 330.
  3. ^ Brock 1996, pp. 176–177.
  4. ^ Rajghatta, Chidanand (בינואר–בפברואר 2004). "First Lady President?". Verve. אורכב מ-המקור ב-1 ביולי 2004. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ Healy, Patrick (26 בדצמבר 2007). "The Résumé Factor: Those 8 Years as First Lady". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ השתלשלות הפרשה באתר וושינגטון פוסט
  7. ^ Pollster.com - Political Surveys and Election Polls, Trends, Charts and Analysis
  8. ^ סרטונים גיל תמרי, הילארי קלינטון הודיעה: אתמוך בברק אובמה, באתר של "רשת 13", 9 ביוני 2008 (במקור, מאתר "nana10")
  9. ^ הסנאט אישר: הילרי קלינטון היא מזכירת המדינה החדשה של ארצות הברית, באתר של "רשת 13", 22 בינואר 2009 (במקור, מאתר "nana10")
  10. ^ קלינטון: "לוקחת אחריות על כישלון המודיעין בבנגזי", באתר וואלה!‏, 16 באוקטובר 2012
  11. ^ Madison, Lucy (31 בינואר 2013). "In farewell speech, Clinton calls for 'smart power' on global stage". CBS News. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ Crowley, Michael (14 בינואר 2014). "Hillary Clinton's Unapologetically Hawkish Record Faces 2016 Test". Time. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ Lemmon, Gayle Tzemach (6 במרץ 2011). "The Hillary Doctrine". Newsweek. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ Landler, Mark (4 בינואר 2013). "Scare Adds to Fears That Clinton's Work Has Taken Toll". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ אובמה וקלינטון בראיון משותף: "אתגעגע אליה", באתר של "רשת 13", 26 בינואר 2013 (במקור, מאתר "nana10")
  16. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         ארז ארליכמן, לוחמות למען הפילים: פרס להילארי וצ'לסי קלינטון, באתר ynet, 15 ביוני 2014
  17. ^ מייקל שמידט, קלינטון השתמשה באימייל פרטי בעת כהונתה כשרת החוץ והפרה תקנות פדרליות, באתר הארץ
  18. ^ מכה לקמפיין: "מידע סודי ביותר במיילים", באתר ‏מאקו‏‏, ‏30 בינואר 2016‏
  19. ^ סוכנויות הידיעות, סופית: הילרי קלינטון לא תעמוד לדין במסגרת פרשת האי מיילים, באתר של "רשת 13", 7 ביולי 2016 (במקור, מאתר "nana10")
  20. ^ אתר למנויים בלבד 11 יום לבחירות: האף-בי-איי חוקר מיילים חדשים הקשורים לחקירת קלינטון, באתר הארץ, 28 באוקטובר 2016
  21. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         יצחק בן חורין, קלינטון הודיעה רשמית: רצה לנשיאות ארצות הברית, באתר ynet, 12 באפריל 2015
  22. ^ סרטונים עמית ולדמן ואלעד שמחיוף, ‏הילרי קלינטון הודיעה: "ארוץ לנשיאות ארצות הברית", באתר ‏מאקו‏‏, ‏12 באפריל 2015‏
  23. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         אורלי אזולאי, שורת ניצחונות לקלינטון וטראמפ ב"סופר טיוזדיי", באתר ynet, 2 במרץ 2016
  24. ^ "הקדיש את חייו למאבק למען אחרים": קלינטון בחרה בטים קיין כסגנה, באתר וואלה!‏, 23 ביולי 2016
  25. ^ לחיות את ההיסטוריה, האוטוביוגרפיה של הילארי רודהאם קלינטון, ביקורת מאת אלון זאבי, באתר אקטואלי, 21 בדצמבר 2011
  26. ^ אלון פנקס, ‏יריית הפתיחה של הילארי קלינטון למירוץ לנשיאות ארצות הברית, באתר גלובס, 3 ביולי 2014


מזכירי המדינה של ארצות הברית
ג'פרסון • רנדולף • פיקרינג • ג'ון מרשל • מדיסון • סמית' • מונרו • אדמס • קליי • ואן ביורן • ליווינגסטון • מקליין • פורסית' • ובסטר • אפשור • קלהון • ביוקנן • קלייטון • ובסטר • אברט • מרסי • קאס • בלאק • סיוארד • וושבורן • פיש • אברטס • בליין • פרילינגהייזן • בייארד • בליין • פוסטר • גרשם • אולני • שרמן • דיי • היי • רוט • בייקון • נוקס • ברייאן • לאנסינג • קלובי • יוז • קלוג • סטימסון • הול • סטטיניוס • ברנס • ג'ורג' מרשל • אצ'יסון • דאלס • הרטר • ראסק • רוג'רס • קיסינג'ר • ואנס • מאסקי • הייג • שולץ • בייקר • איגלברגר • כריסטופר • אולברייט • פאוול • רייס • קלינטון • קרי • טילרסון • פומפאו • בלינקן החותם של משרד החוץ האמריקאי
הגברת הראשונה הקודמת:
ברברה בוש 		הילרי רודהם קלינטון
1993–‏2001 		הגברת הראשונה הבאה:
לורה בוש
הגברות הראשונות של ארצות הברית
מרתה וושינגטון (1789–1797) • אביגייל אדמס (1797–1801) • מרתה ג'פרסון רנדולף (1801–1809) • דולי מדיסון (1809–1817) • אליזבת קורטרייט מונרו (1817–1825) • לואיזה אדמס (1825–1829) • אמילי דונלסון (1829–1836) • שרה יורק ג'קסון (1836–1837) • אנג'ליקה ואן ביורן (1837–1841) • אן הריסון (1841) • ג'יין אירווין הריסון (1841) • לטישה כריסטיאן טיילר (1841–1842) • פרסילה קופר טיילר (1842–1844) • ג'וליה גרדינר טיילר (1844–1845) • שרה צ'יילדרס פולק (1845–1849) • מרגרט טיילור (1849–1850) • אביגייל פילמור (1850–1853) • ג'יין פירס (1853–1857) • הארייט ליין (1857–1861) • מרי לינקולן (1861–1865) • אלייזה מקרדל ג'ונסון (1865–1869) • ג'וליה גרנט (1869–1877) • לוסי הייז (1877–1881) • לוקרישיה גרפילד (1881) • מרי מקאלרוי (1881–1885) • רוז קליבלנד (1885–1886) • פרנסס קליבלנד (1886–1889; 1893–1897) • קרוליין הריסון (1889–1892) • מרי הריסון מקי (1892–1893) • אידה סקסטון מקינלי (1897–1901) • אדית רוזוולט (1901–1909) • הלן הרון טאפט (1909–1913) • אלן לואיז וילסון (1913–1914) • מרגרט וודרו וילסון (1915-1914) • אדית בולינג וילסון (1915–1921) • פלורנס הרדינג (1921–1923) • גרייס קולידג' (1923–1929) • לו הובר (1929–1933) • אלינור רוזוולט (1933–1945) • בס טרומן (1945–1953) • מיימי אייזנהאואר (1953–1961) • ג'קלין קנדי-אונאסיס (1961–1963) • ליידי בירד ג'ונסון (1963–1969) • פט ניקסון (1969–1974) • בטי פורד (1974–1977) • רוזלין קרטר (1977–1981) • ננסי רייגן (1981–1989) • ברברה בוש (1989–1993) • הילרי קלינטון (1993–2001) • לורה בוש (2001–2009) • מישל אובמה (2009–2017) • מלאניה טראמפ (2017–2021) • ג'יל ביידן (2021–) החותם של נשיאי ארצות הברית
ביל קלינטון
משפחה הילרי רודהם קלינטון (רעיה) • צ'לסי ויקטוריה קלינטון (בת) • וירג'יניה קלינטון קלי (אמא) • סוקס (חתול) • באדי (כלב) Bill Clinton.jpg
פעילות מוקדמת אוניברסיטת ג'ורג'טאון • מלחמת וייטנאם • אוניברסיטת ייל • מושל ארקנסו
נשיא ארצות הברית ה-42
מערכות בחירות הבחירות לנשיאות 1992 • הבחירות לנשיאות 1996
קבינט אל גור (סגן הנשיא) • וורן כריסטופר (מזכיר המדינה) • מדליין אולברייט (מזכירת המדינה) • לס אספין (מזכיר ההגנה) • ויליאם פרי (מזכיר ההגנה) • ויליאם כהן (מזכיר ההגנה)
אירועים מרכזיים הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה (1994) • הסכמי אוסלו (1993–1994) • הסכם דייטון (1995) • צו נשיאותי 13087 (1998) • ההתקפות על השגרירויות (1998) • מבצע כוח מאוחד (1999) • ועידת קמפ דייוויד (2000)
ראו גם המרכז הנשיאותי ע"ש קלינטון • זאת הכלכלה, טמבל • שלום, חבר
מועמדי המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ולסגנות
ג'קסון/קלהון (1828) • ג'קסון/ואן ביורן (1832) • ואן ביורן/ג'ונסון (1836) • ואן ביורן/ללא (1840) • פולק/דאלאס (1844) • קאס/באטלר (1848) • פירס/קינג (1852) • ביוקנן/ברקינרידג' (1856) • ברקינרידג'/ליין (1860) • מקללן/פנדלטון (1864) • סימור/בלייר (1868) • טילדן/הנדריקס (1876) • הנקוק/אינגליש (1880) • קליבלנד/הנדריקס (1884) • קליבלנד/ת'רמן (1888) • קליבלנד/סטיבנסון (1892) • ברייאן/סוול (1896) • ברייאן/סטיבנסון (1900) • פארקר/דייוויס (1904) • ברייאן/קרן (1908) • וילסון/מרשל (1912) • וילסון/מרשל (1916) • קוקס/רוזוולט (1920) • דייוויס/בריאן (1924) • סמית'/רובינסון (1928) • רוזוולט/גארנר (1932) • רוזוולט/גארנר (1936) • רוזוולט/וולאס (1940) • רוזוולט/טרומן (1944) • טרומן/ברקלי (1948) • סטיבנסון/ספרקמן (1952) • סטיבנסון/קאפובר (1956) • קנדי/ג'ונסון (1960) • ג'ונסון/האמפרי (1964) • האמפרי/מאסקי (1968) • מקגוורן/שרייבר (1972) • קרטר/מונדייל (1976) • קרטר/מונדייל (1980) • מונדייל/פררו (1984) • דוקאקיס/בנטסן (1988) • קלינטון/גור (1992) • קלינטון/גור (1996) • גור/ליברמן (2000) • קרי/אדוארדס (2004) • אובמה/ביידן (2008) • אובמה/ביידן (2012) • קלינטון/קיין (2016) • ביידן/האריס (2020)
אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הילרי_קלינטון&oldid=1497179"