לוחות הברית
ערך זה עוסק בלוחות האבן עליהם נכתבו עשרת הדיברות. אם התכוונתם לספרו של רבי ישעיה הלוי הורוביץ, ראו 
לוחות הברית או לוחות העדות הם לוחות אבן, שעליהם נכתבו עשרת הדיברות ב"אצבע אלקים"[1], ואשר ניתנו לעם ישראל בהיותם במדבר סיני. כמשתמע משמם, הם מהווים עדות על הברית אותה כרת ה' עִם עַם ישראל במעמד הר סיני.
בהמשך, ה' מצווה לבנות משכן שבמרכזו יוצב ארון ובו יונחו הלוחות[2]. ארון זה מכונה "ארון העדות" או "ארון הברית". בספר מלכים מתואר כיצד לאחר כ-500 שנה, כאשר נבנה בית המקדש הראשון, הארון עם הלוחות מוצב גם שם במרכזו[3].
קורות לוחות הברית
פירוט קורותיהם של לוחות הברית כתוב בחלקו בפירוש, ובחלקו משתמע ממהלך האירועים כפי שמוצגים במקרא.
”וַיִּתֵּן אֶל-מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹקִים” (שמות, ל"א, י"ח); וכן: ”וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹקִים הֵמָּה; וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹקִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת” (שמות, ל"ב, ט"ז).
לאחר שמשה קיבל את הלוחות הראשונים, הודיע אותו ה' כי חטא העם, וכשמשה ראה את העם חוגג סביב עגל הזהב שיבר את הלוחות (שמות, ל"ב, י"ט). לאחר מכן עלה משה אל הר סיני, ובציווי ה' פסל שני לוחות אבנים "כראשונים", ועליהם כתב ה' שוב את עשרת הדיברות. מעשה שבירת הלוחות בידי משה ארע בי"ז בתמוז; משה עלה שנית להר בא' באלול, והלוחות השניים ניתנו לישראל ביום הכיפורים[4].
הלוחות השניות ושברי הלוחות הראשונות, הושמו בארון הברית, שמקומו בקודש הקודשים של אוהל מועד הוא המשכן, שהיה המקום המרכזי לעבודת הקרבנות במדבר. לאחר כמה גלגולים הועלה ארון הברית בתקופת דוד המלך לירושלים, והוא הושם באוהל. לאחר מכן הועבר אל מקדש שלמה. בעקבות חורבן הבית הראשון על ידי נבוכדנצר בשנת ג'של"ח נעלם הארון ועמו נעלמו הלוחות. חז"ל נחלקו[5] מה היה בסופו של ארון הברית, והיכן הוא נמצא כיום. בשל אי הוודאות לגבי מקום הימצאו, נקשרו בו מסורות אגדתיות שונות.
כתב הלוחות
כתב הלוחות היה בצורת חריטה שהייתה נראית ככתב משני צידי הלוח, ככתוב בתורה ”כְּתֻבִים מִשְׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִּזֶּה הֵם כְּתֻבִים” (ספר שמות, פרק ל"ב, פסוק ט"ו). ולכן אומרים חז"ל שהמ"ם הסופית והסמ"ך שבלוחות "בנס היו עומדין", שהרי בהיותם צורה סגורה חלקם הפנימי לא היה מחובר. מן הצד השני לכאורה היו נראה כתב ראי[6]. אך יש מפרשים שבדרך נס גם בצד שני היה נקרא כרגיל[7]. ויש מפרשים שאמנם היה הכתב נראה הפוך אך היה נקרא כרגיל מימין לשמאל והייתה לו משמעות גם כך לסתרי התורה[8].
הלוחות הראשונים, נעשו בידי ה', והוא גם זה שכתב עליהם את עשרת הדיברות. כמו שנאמר בספר שמות: ”וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹקִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹקִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת” (שמות, ל"ב, ט"ז).
את הלוחות השניות, לעומת זאת, משה הוא זה שפסל את הלוחות, וה' רק כתב עליהם את הדיברות. כמו שנאמר שם: ”וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ” (שמות, ל"ד, א').
וכן גם נאמר בספר דברים: ”בָּעֵת הַהִוא אָמַר ה' אֵלַי: פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים... וְאֶכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ... וָאֶפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וָאַעַל הָהָרָה וּשְׁנֵי הַלֻּחֹת בְּיָדִי... וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן אֵת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל” (דברים, י', א'-ד').
שינויים מסויימים קיימים בין נוסח עשרת הדיברות שבספר שמות לבין הנוסח שלהם שבספר דברים. דעת רוב הראשונים והאחרונים היא כי אכן גם במקור שבלוחות עצמם היו הבדלים ביניהם (נוסח עשרת הדיברות שבלוחות הראשונים היה כמופיע בספר שמות, והנוסח שבלוחות שניות היה כמופיע בספר דברים)[9].
מהות הלוחות
לוחות הברית מהווים, כאמור, מסמך המעיד על ברית בין ה' לעם ישראל. רבי אברהם אבן עזרא [10] ביאר, שמשמעות הלוחות היא כמו שטר כתובה הנכתב בברית שבין איש לאשתו.
רבינו בחיי מעלה בפירושו לתורה [11] כמה נימוקים לסיבת כתיבת הדיברות על שני לוחות ולא על לוח אחד. בין השאר, מפני שהלוחות נקראו לוחות העדות, ואין עדות בפחות משנים.
צורת הלוחות
התיאור המקראי
בתורה עצמה אין תיאור מדויק לגבי צורת הלוחות. הפרטים היחידים שנכתבו הם מספר הלוחות והחומר ממנו נוצרו, ”שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן” (שמות, ל"א, י"ח).
תיאור הלוחות חוזר על עצמו גם בספר דברים: ”וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים” (דברים, ד', י"ג); ”נָתַן ה' אֵלַי אֶת שְׁנֵי לֻחֹת הָאֲבָנִים, לֻחוֹת הַבְּרִית... וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר, וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וּשְׁנֵי לֻחֹת הַבְּרִית עַל שְׁתֵּי יָדָי... וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת, וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי, וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם” (דברים, ט', י"א-י"ז); ”פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים... וָאַעַשׂ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים וָאֶפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים” (דברים, י', א'-ג').
וכן בספר מלכים מתוארות שוב הלוחות באופן דומה: ”אֵין בָּאָרוֹן, רַק שְׁנֵי לֻחוֹת הָאֲבָנִים, אֲשֶׁר הִנִּחַ שָׁם מֹשֶׁה בְּחֹרֵב” (מלכים א', ח', ט').
בספרות חז"ל
על אף שבמקרא לא נזכר תיאורם המדויק של הלוחות, חז"ל נתנו לכך תיאור מפורט על פי הקבלה שבידם: גודל כל לוח היה שישה טפחים על שישה טפחים ועוביים שלושה טפחים[12]. כאשר הלוחות מוצבים זה לצד זה יש לפנינו שני ריבועי אבן, ואילו הצמדת לוח אל לוח בחזיתם או בגבם יוצר קובייה[13]. על פי זה יוצא חישוב הנפח של הלוחות, לשיטת הגרא"ח נאה (טפח שווה ל-8 ס"מ) הוא 110 ליטר (48 ס"מ בשלישית), ולעומת זאת לשיטת החזון איש (טפח שווה ל-9.6 ס"מ), נפחם של הלוחות תפס 197 ליטר בקירוב (57.6 ס"מ בשלישית).
בעולם היהודי נפוצה צורת לוחות המעוגלים בראשם. ויש המדייקים כן מספר הזוהר.
מִמַּה אִתְעָבִידוּ. תָּאנָא, מֵהַהוּא טַלָּא עִלָּאָה, דְּנָגִיד מֵעַתִּיקָא קַדִּישָׁא. וְכַד נָגִיד וְאִתְמְשַׁךְ לַחֲקַל דְּתַפּוּחִין קַדִּישִׁין, נָטַל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תְּרֵין כִּפּוֹרֵי מִנַּיְיהוּ, וְאִתְגְּלִידוּ, וְאִתְעָבִידוּ תְּרֵין אַבְנִין יַקִּירִין. נָשַׁב בְּהוּ, וְאִתְפָּשָׁטוּ לִתְרֵין לוּחִין.
תרגום: ממה נעשו [הלוחות]? שנינו, מאותו הטל העליון הנמשך מעתיקא קדישא. וכאשר נוזל ונמשך לשדה התפוחים הקדושים, לקח הקב"ה שני כוסות מהם, ונקפאו ונעשו שתי אבנים יקרות. נשב בהם והתפשטו להיות שני לוחות.— זוהר יתרו: [פד,ב]
וכך מפרשים הרמ"ק והרב אברהם אזולאי בספרו "אור החמה" את דברי הזוהר. שירדו הלוחות כמין טיפות ונקרשו בבואם לארץ ומכאן צורתם המעוגלת. וכך גם מסביר הרב ישראל יעקב פישר בספרו אבן ישראל[14], שהלוחות היו מעוגלים, הן מכיוון שהיו מונחות על ספר התורה, שהיה עגול. והן מכיוון שאמרו חז"ל[15] כי "אין מרובע מששת ימי בראשית", והלוחות נבראו בערב שבת בראשית קודם שנשלמה הבריאה, כמופיע במסכת אבות[16]. לעומת זאת, יש הסוברים כי צורת הלוחות הייתה רבועה[17], והם תולים את מקור הצורה המעוגלת בציורים של אמנים ומדפיסים נוצרים, שהדפיסו את השערים של ספרי קודש עם לוחות בצורה עגולה[18]. לטענתם, השערה נוספת לעיגול הלוחות, שבעבר היו מציירים על הלוחות כתרים, את הכתרים שילבו עם השנים בלוחות עצמם, וכך הפך חלקם העליון לעגול[19].
היה ניתן לשער כי הלוחות היו עשויים מסוג של סלע כפי שכתוב במקרא "לוחות אבן"[20], ועל פי המיקום המשוער של הר סיני היה ניתן אולי לשער שמדובר בגרניט. אלא שכבר אמרו חז"ל, שהלוחות היו עשויים מאבן יקרה דווקא, ומשה התעשר מכך שלקח לעצמו את השבבים של מה שפסל. "מחצב של ספיר גילה לו הקב"ה בתוך אהלו ומשם העשיר"[21]. ובמקום אחר "שנאמר ידיו גלילי זהב, מעולפת ספירים" - שהיו של סנפרינון[22]. יתכן לומר, כי הסברה היסודית שנמצאת בדברי חז"ל אלו היא, שהדבר המקודש ביותר בעולם, ראוי לו שייעשה מאחד החומרים היקרים ביותר שבנמצא, ועוד שצבעו התכלכל של אבן הספיר אמור להזכיר את צבעו של כסא הכבוד[23] וכמתואר בסמוך למתן תורה[24] ובמעשה מרכבה[25].
על פי תיאור חז"ל הנזכר, בוודאי שהיה חייב להיות נס ביצירת הלוחות גופם, שהרי אין בנמצא אבן ספיר בגודלם. ואמנם, מנו התנאים במשנה את לוחות הברית בין הדברים שנבראו בסוף הבריאה בין השמשות, ביחד עם עצמים ניסיים אחרים[27]. המשקל הסגולי של הספיר הוא כמעט פי ארבעה ממים, כך שיוצא שמשקלם היה בין 450 ק"ג לבין 788 ק"ג, לפי הנפח המוזכר בדברי חז"ל. ואם כי ניתן לומר שכתב הלוחות הניסי החזיק את הלוחות בירידת משה מההר, בלוחות שניים מתואר שמשה פסל את הלוחות והעלה אותם להר לפני שהיה הכתב חרוט עליהם. בנוסף, שהספיר נחשב לחומר הקשה בטבע לאחר היהלום, ובכל זאת, לפי המדרש, לוחות ספיר הראשונים בעובי המתואר נשברו לאחר שמשה זרקם מההר, ומשה הצליח לחצוב את הלוחות השניים[28]. לכן, יש המפרשים כי מדרשי חז"ל אלו באו להביע רעיון בעומק סוד הלוחות, ולא לנסות לתאר את צורתם הפיזית, ולכן לא חייבים לפרש כי הם רצו לתאר שמדובר באבן ספיר או כל מחצב יקר אחר ממש [29].
אף שהדעה המקובלת והנפוצה היא כי בלוח הראשון נחקקו חמש מצוות שבין אדם למקום כשהדיבר של כיבוד אב ואם יוצא דופן, ובלוח השני נחקקו חמש המצוות שבין אדם לחברו, קיימות בחז"ל דעות נוספות: עשרה דיברות בכל לוח (וזו היא התפיסה העיקרית של חכמי הירושלמי), עשרים דיברות בכל לוח (כנראה משני צדדיו), ואף ארבעים דיברות בכל לוח (כנראה עשרה דיברות בכל אחד מצדדיו של כל לוח) (ירושלמי שקלים פרק ו, הלכה א).
בתרבות הכללית
התיאורים הוויזואליים של הלוחות במהלך ההיסטוריה, קיבלו צורות שונות, ונראה שהושפעו מהמקובל באותה עת, באשר למשטח שעליו נכתבו חוזים:
- באמנות הביזנטית ובמזרח אירופה תוארו הלוחות כמגילה, ונראה כי מדובר בהשפעה מוסלמית, שכן המוסלמים נהגו לנסח את חוזיהם על גבי מגילות.
- באמנות הרנסאנס האיטלקית החל מהמאה ה-16 הוצגו הלוחות כשהם מלבניים ומסודרים, בהתאם לצורתם של חוזים שנחתמו אז בכנסיות.
- החל מימי הביניים התפתח בצרפת עיטור שנקרא 'דיפּטיכון' - שכפול של ציור קיים לעותק נוסף. הרעיון החל בחוזים מיוחדים, שהחתומים עליהם ביקשו לשכפלם. לשם כך נכתב נוסח אחד על משטח בטכניקה מיוחדת, שאפשרה לכסותו בשעווה ולהטביעו על משטח מקביל לו. צורת ה'דיפטיכון' הייתה מלבנית כמעט לגמרי, אלא שחלקו העליון של משטח הכתיבה עוצב כחצי עיגול (אולי מסיבות טכניות). תבנית זו הועתקה לאמנות, ואף פותחה ל'טריפטיכון' – תמונה בעלת שלושה חלקים צמודים זה לזה, שלכולם חלק עליון מעוגל.
יש לזכור שרוב הציירים שאיירו את התנ"ך במשך דורות היו נוצרים, עקב נטייתם של היהודים (והמוסלמים) להימנע כמה שאפשר מלעבור על הציווי: "לא תעשה לך פסל וכל תמונה". אי לכך הציורים שבידינו נגועים מאד בנצרות, ולעיתים אף באנטישמיות כלפי היהודים וסמליהם. הדבר בא לידי ביטוי גם בתיאור לוחות הברית וכל הקשור בהם: קבלתם על ידי משה מאת ה'; הורדתם מהר סיני, ושבירתם.
רוב התיאורים הוויזואליים של הלוחות מובאים בהקשר של חטא העגל, שם מופיעה לרוב שבירתם על ידי משה. הנוצרים הדגישו סצנה זו, בבקשם להציג לראווה את בוגדנותו כביכול של עם ישראל ואת נהייתו אחר אלילי הכסף והזהב.
הלוחות כסמל
צורת לוחות הברית התקבעה בתרבות היהודית כסמל חשוב וכמוטיב נוי. בצורת לוחות הברית נעשה שימוש בעיקר מעל ארון הקודש בבית הכנסת, ועוד.[30]
להבדיל, גם אצל אומות העולם היוו הלוחות סמל חשוב. על חשיבותו של הסמל לנוצרים בתקופה זו יעיד מעשהו של הנרי השלישי מלך אנגליה, אשר במהלך ימי שלטונו במאה ה-13 פסק כי על היהודים לשאת אות קלון בצורת לוחות הברית: "כל יהודי ישא על חזהו על לבושו העליון בכל מקום אשר ילך או ירכב, הן בעיר והן מחוצה לה, כעין שני לוחות לבנים עשויים בד או קלף מעוגל בקצהו." נראה כי פסיקה זו לא נאכפה דיה, שכן מיד לאחר מותו של הנרי ב-1272 עלה לכס המלכות המלך אדוארד הראשון, אשר חידש את החקיקה: "כי כל אחד מהם אשר מלאו לו שבע שנים ישא על לבושו העליון סמל עשוי אריג צהוב בצורת שני לוחות, שש אצבעות אורכו ושלוש אצבעות רוחבו."
ראו גם
לקריאה נוספת
- מנחם זילבר, ארון הברית ולוחות העדות - צורתם ותבניתם, (בתוך) ספר הזיכרון לר' משה ליפשיץ, ניו יורק תשנ"ו
- על חטא העיגול, הלוחות העגולות - חיקוי אמנים נוצריים, הרב יחזקאל סופר
- על המחלוקת המשפטית סביב הצבת פסל לוחות הברית בקפיטול מדינת טקסס
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: לוחות הברית |
- לוחות הברית, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- דיון על צורתם של לוחות הברית מתוך הייד פארק
- לוחות הברית בבתי כנסת בגרמניה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- רשימת מאמרים על לוחות הברית באתר רמב"י
- אצבע אלקים בלוחות הברית, הכיצד?
הערות שוליים
- ^ ספר שמות, פרק ל"ד, פסוק כ"ח
- ^ ספר שמות, פרק כ"ה, פסוק כ"א
- ^ ספר מלכים א', פרק ח'
- ^ תענית דף כו א, ושם דף ל א.
- ^ יומא דף נג ב - נד א.
- ^ כך נראה מפשטות הגמרא במסכת תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"ד כגון נבוב-בובן
- ^ כך נראה מפירוש רש"י
- ^ מהרש"א בשבת ק"ד
- ^ ראו: הרב דוד יואל ווייס, מגדים חדשים, ירושלים תשע"ו, דברים, עמ' רי"ח-רכ"א.
- ^ פירוש ראב"ע לשמות כ"ה, ט"ו.
- ^ פירוש רבינו בחיי לשמות ל"א, י"ח.
- ^ בs:בבא בתרא יד א, s:שמות רבה כח, ירושלמי מסכת שקלים כה א, ובמדרש רבה במדבר פרשה ד פסקה כ. עם זאת בירושלמי מסכת סוטה (לו א) ובמדרש תנחומא (כי תשא פרק לז) נאמר כי אורכן היה ששה טפחים ורוחבם רק שלושה, מה שמקנה להם צורה מלבנית, וגם מוריד ממשקלם בחצי. ובמדרש רבה שמות (פרשה כח פסקה א) ובסמ"ג (חלק מצות עשה - מצווה כה) יש התייחסות רק לאורכן של הלוחות שהוא ששה טפחים.
- ^ על פי דברי חז"ל, עוביים של הלוחות היה מחצית מגובהם ורוחבם, ולא כמו שנהוג היום לציירם באמנות, ואף בתשמישי קדושה בבתי כנסת שונים.
- ^ אבן ישראל ח' סימן נז
- ^ ירושלמי נדרים ג ב
- ^ משנה אבות ה ו
- ^ לוחות רבועים, אתר צעירי חב"ד
- ^ עם זאת ייתכן כי המקור ללוחות מעוגלים בחלקם העליון הוא קדום יותר ומצוי באסטלות שונות כמו מצבת מישע ומצבת חוקי חמורבי
- ^ הרב כץ חוברת ניצני הנגב 4 תשל"ז
- ^ עיין פירוש רבי אברהם אבן עזרא, שמות ל"ב, ט"ו.
- ^ מדרש רבה, קהלת, פרשה ט'. ילק"ש שמות פרק ל"ב, רמז-שצב, אור החיים ויקרא כג טו
- ^ מדרש תנחומא עקב פרק ט
- ^ "היה ר' מאיר אומר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכיסא הכבוד שנאמר ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר וכתיב כמראה אבן ספיר דמות כסא." (תלמוד בבלי מסכת מנחות מג ב). "'וראיתם אותו' אותו ולא אותם, שאם עשיתם כן כאלו אתה רואה כיסא הכבוד שהוא דומה לתכלת." (ילקוט שמעוני במדבר - פרק טו - רמז תשנ).
- ^ "וַיִּרְאוּ אֵת אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר" (ספר שמות, פרק כ"ד, פסוק י')
- ^ "וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה"(ספר יחזקאל, פרק א', פסוק כ"ו)
- ^ בשורה: הרבנות הראשית לישראל "ריבעה" את הלוחות, אתר COL, י"ד באייר תשע"ה
- ^ משנה מסכת אבות פרק ה משנה ו
- ^ אמנם, יש חוקרים שסוברים שמדובר בלפיס לזולי מכיוון שאבן חצי יקרה זו נמצאת בגדלים שתוארו, היא שבירה ואפשר לסתת אותה, וגם משקלה הסגולי נמוך מאבן הספיר.
- ^ ראה לדוגמה בדברי רבי אברהם אבן עזרא שמות ל"ב ט"ו, "ואין ראוי לטעון עלי אם היו אלו האבנים יקרות. והתשובה כי היו יקרות מאד בעבור מכתב אלקים שהוא חרות עליהם"
- ^ [חסר הרחבה ופירוט שנים]
