אוסטרוב לובלסקי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אוסטרוב לובלסקי
Ostrów Lubelski
מדינה פוליןפולין פולין
פרובינציה לובלין (פרובינציה)לובלין (פרובינציה) לובלין
ראש העיר ירוסלב פאבל יוסקו
תאריך ייסוד 1548
שטח 29.77 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה 2,196 (2012)
קואורדינטות 51°29′N 22°51′E / 51.483°N 22.850°E / 51.483; 22.850

אוסטרוב לובלסקי (Ostrów Lubelski) היא עיירה במחוז לובלין בפולין, לשעבר בשטח פולין קטן. שמה של העיירה, "אוסטרוב", נובע ממילה סלאבית שפרושה "אי". העיירה מורכבת מלמעלה מ-1,000 חוות בהן מגוון גידולים חקלאיים.

תולדות היישוב

ב-1548 העניק המלך זיגמונד הראשון, מלך פולין, אישור להקמת היישוב, שהפך לעיירה בחסות מלכותית. לעיירה הוקנתה הזכות לערוך יריד מסחרי ולגבות מסים על הדרך מלובלין לפרצ'ב. מיקומה של העיירה על צירי מסחר ראשיים בפולין ובדרך לליטא היווה יתרון שסייע להתפתחות המסחר בעיירה.

בשנת 1565 היו בעיירה כ-1,800 תושבים, רובם פולנים. עקב ניהול מושחת, מלחמות בין פולין לאוקראינה ופלישות השוודים, הידרדר מעמדה הכלכלי של העיר במאה ה-17 והעיירה ננטשה מרוב יושביה.

בתחילת המאה ה-20 היו בעיירה כמה אלפי תושבים אך מספרם פחת שוב עקב ההרס שחוותה העיירה במלחמת העולם הראשונה. הגרמנים שלטו בעיירה בשנות המלחמה ולא אפשרו את בנייתה מחדש.

במלחמה הפולנית-סובייטית נהרסה העיירה אך שוקמה לאחר מכן. בשנת 1930 חיו בה כ-4,800 תושבים.

יהודי אוסטרוב לובלסקי

יהודים התיישבו בעיירה החל מהמחצית השנייה של המאה ה-17. במחצית השנייה של המאה ה-18 כבר הייתה בעיירה קהילה יהודית עצמאית, ומבין רבניה הראשונים ידועים הרב שמשון זליג בר יוסף יוזפא, בעל החיבור "תשואות חן", והרב אליקום גץ. באמצע המאה ה-19 נבנה בעיירה בית כנסת מאבן.

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם שמרו רוב היהודים על עיסוקיהם המסורתיים, והתפרנסו בעיקר ממסחר, ומתעשיית ההלבשה והאפייה בעיירה. בשנות העשרים נוסדו בעיירה סניפים של תנועות ציוניות, ובהן החלוץ, השומר הצעיר ובית"ר. כמו כן, פעלו בעיירה סניפים של אגודת ישראל ושל הבונד, ופעלו בה מספר ספריות עבריות. בשנת 1929 נפטר בפתאומיות רבה של הקהילה, רבי משה ריבק, ומאז נותר ריק כס הרבנות בעיירה. בשנות השלושים נפגעו יהודי העיירה מהחרם הפולני על עסקי יהודים באותה תקופה.

בשואה

טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה התגוררו בעיירה כ-1,500 יהודים. בשבוע הראשון למלחמה נכבשה העיירה בידי הגרמנים. ביום 17 בספטמבר 1939 תפסו את מקומם חיילי הצבא האדום, אך בסוף החודש הם נאלצו לסגת על פי הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, והגרמנים שבו לעיירה. צעירים יהודים רבים נלוו לחיילים הסובייטיים, ופנו מזרחה.

בימים הראשונים לכניסת הגרמנים נשללו מיהודי העיירה זכויותיהם, עסקיהם הוחרמו, והם נתבעו לשלם סכום כופר לגרמנים. בין היתר, נאסר על היהודים בעיירה לבוא במגע עם לא יהודים, הם חויבו לענוד סרט מזהה על זרועם, ונאסר עליהם ללכת על מדרכות, ולהימצא מחוץ לבתיהם אחרי 6 בערב. העונש על העבירות היה מוות.

בשלהי 1939 הוקם בעיירה יודנרט, ומאוחר יותר הועברו יהודי העיירה לגטו. עם גירושם של יהודים מכפרי הסביבה, הגיע מספר תושבי העיירה היהודים במאי 1940 לכ- 3,300 איש. בשנת 1941 הובאו לגטו כ- 500 מגורשים מלוברטוב, ובדצמבר אותה השנה הובאו אליו עוד כ- 500 יהודים מפוזנן. במרץ 1942 הובאו לגטו כ- 200 יהודים מלובלין, ובאפריל ובמאי נוספו עליהם כ- 200 יהודים מצ'כיה ו- 307 יהודים מסלובקיה. מחמת הצפיפות, תנאי התברואה הירודים והרעב, פרצו בגטו מגיפות.

באוקטובר 1942 הקיפו את הגטו אנשי ס"ס ומשטרה גרמנים ועמם שוטרים אוקראינים. היהודים נצטוו להתאסף בכיכר השוק, ושם הופקדה עליהם שמירה כבדה. במקביל נערכו סריקות בבתים, ומי שלא התייצב בכיכר, ובכלל זה חולים וקשישים, נורה במקום. היהודים שנאספו בכיכר הובלו לתחנת הרכבת בעיירה, ושולחו בקרונות בקר למחנות ההשמדה סוביבור ובלז'ץ.

זמן קצר לפני האקציה, נמלטו צעירים יהודים מן הגטו ליערות, והצטרפו ברובם ליחידות פרטיזנים. באביב 1943 התארגנה גם קבוצת פרטיזנים יהודית בפיקודו של יחיאל גרינשפן, יליד העיירה, אשר פעלה בעיקר ביערות פרצ'ב.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אוסטרוב לובלסקי בוויקישיתוף
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0