איחוד מדינות הים התיכון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איחוד מדינות הים התיכון
Union for the Mediterranean
Union pour la Méditerranée
الاتحاد من أجل المتوسط
סמל האיחוד
סמל האיחוד
  מדינות האיחוד האירופאי   מדינות שאינן חברות באיחוד האירופי   מדינות מושעות (סוריה)   מדינות משקיפות (לוב)
  מדינות האיחוד האירופאי
  מדינות שאינן חברות באיחוד האירופי
  מדינות מושעות (סוריה)
  מדינות משקיפות (לוב)
שפה רשמית ערבית, אנגלית, צרפתית
חברים 43 מדינות

איחוד מדינות הים התיכוןצרפתית: Union pour la Méditerranée, באנגלית: Union for the Mediterranean, בערבית: الاتحاد من أجل المتوسط) הוא ארגון בין-ממשלתי (IGO) בו חברות 43 מדינות וארגוני מדינות: 27 מדינות האיחוד האירופי, 5 מדינות מצפון אפריקה, 5 מדינות מהמזרח התיכון ו-5 אחרים. מטרת הארגון היא לקדם שיתוף פעולה ויציבות מדינית באזור הים התיכון.

היסטוריה

בשנת 1995 החליט האיחוד האירופי, כחלק ממדיניות השכנות האירופית,[1] להשיק את יזמת השותפות האירופית-ים-תיכונית, הידועה יותר בשם "תהליך ברצלונה", בוועידת שרי חוץ שנערכה בעיר ברצלונה ב-27 וב-28 בנובמבר 1995, ובסופה נחתמה "הצהרת ברצלונה". מטעם ישראל חתם על ההצהרה שר החוץ אהוד ברק (שלא כיהן כח"כ באותה עת ומונה לתפקיד כמה ימים לפני כן, ב-22 בנובמבר 1995, זמן קצר לאחר רצח רבין).[2]

ב"תהליך ברצלונה" היו חברות מדינות האיחוד האירופי, שבאותה עת מנה 15 מדינות, יחד עם 12 מדינות מאזור הים התיכון (אלג'יריה, תוניסיה, טורקיה, ירדן, ישראל, לבנון, מלטה, מצרים, מרוקו, סוריה, קפריסין, הרשות הפלסטינית, ולוב כמשקיפה). הרעיון של יוזמי תהליך ברצלונה היה העתקת המודל האירופי לשם השגת יציבות אזורית באזור הים התיכון; כלומר, הפיכת אזור הים התיכון לאזור של שלום באמצעות חיזוק היציבות ועידוד הפיתוח הכלכלי האזורי.[3]

לשם השגת מטרה זו הוסכם על פעולה בשלושה מישורים:[4]

  1. יצירת מרחב של שלום ויציבות באמצעות הגברת המחויבות של המדינות החברות בתהליך לשמור על עקרונות זכויות האדם והדמוקרטיה
  2. הפיכה הדרגתית של אזור הים התיכון עד ל-2010 לאזור סחר חופשי בין המדינות שאינן חברות באיחוד האירופי לבין מדינות האיחוד האירופי
  3. שיפור ההבנה ההדדית בין עמי האזור ופיתוח של חברה אזרחית חופשית ופורחת באמצעות הקמת מיזמים משותפים

על מנת להשיג מטרות אלה נקבעו שתי דרכי פעולה, האחד בילטראלי והשני רב-צדדי. דרך הפעולה הבילטראלית התבססה על חתימת הסכמי התאגדות עם האיחוד האירופאי (European Union Association Agreement) בין כל אחת ממדינות הים התיכון שאינן חברות באיחוד לבין האיחוד האירופי. הסכמי התאגדות נועדו להפוך את אזור הים התיכון ומדינות האיחוד האירופי לאזור סחר חופשי, ולבנות תוכניות סיוע ייחודיות הממומנות על ידי האיחוד האירופי, שנועדו לשפר את המבנה הכלכלי של מדינות הים התיכון. נתיב הפעולה הרב-צדדי נועד לשתף את מדינות הים התיכון בפיתוח פרויקטים, תוכניות ופורומים משותפים במימון האיחוד (במסגרת תוכנית MEDA Middle East Development Agreement).[4] לתוכנית MEDA-I הראשונה שנמשכה שלוש השנים, הקצה האיחוד האירופי 2.5 מיליארד אירו.[2]

ישראל וטורקיה חתמו על הסכמי התאגדות עם האיחוד האירופאי כבר ב-1995, מרוקו ב-1996, ירדן ב-1997 ומצרים ב-2001.

במאי 2004 הצטרפו קפריסין ומלטה כחברות מלאות לאיחוד האירופי.

בנובמבר 2005 נערכה ועידת ברצלונה השנייה.[3]

בפברואר 2007, בנאום בחירות בעיר הנמל טולון, הכריז נשיא צרפת ניקולא סרקוזי על תוכנית בשם "האיחוד הים התיכוני", שיעבוד בשיתוף עם האיחוד האירופי, אך יהווה גוף נפרד לחלוטין מ"תהליך ברצלונה".[5] ליוזמה התנגדו קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, והנהגת האיחוד האירופי, עקב רצונו של סרקוזי לכלול באיחוד רק את המדינות השוכנות לחופי הים התיכון, דבר שיגרום לפיצול בתוך האיחוד האירופי.[6] לבסוף הושגה פשרה, מנהיגי האיחוד סיכמו כי הגוף החדש שייקרא "תהליך ברצלונה: איחוד הים התיכון" ויכלול את כל 27 מדינות האיחוד האירופי ואת השותפות ב"תהליך ברצלונה". כמו כן הוסכם כי האיחוד החדש לא יחליף את התהליך הקודם אלא למעשה ירחיב וישדרג אותו על מנת שניתן יהיה להתמודד עם פרויקטים גדולים יותר. את המימון יעבירו האיחוד האירופי והמדינות המשתתפות.

בנובמבר 2008, נערכה במרסיי ועידת שרי החוץ של 42 מדינות אירופה ואגן הים התיכון, והוחלט כי מטה האיחוד החדש ישכון בברצלונה ושם הארגון נקבע כ"איחוד מדינות הים התיכון". כמו כן הוחלט שסגן מזכ"ל ישראלי יכהן במטה האיחוד.[7]

טקס ההשקה של "איחוד מדינות הים התיכון" נערך בגראנד פלה בפריז ב-13 ביולי 2008, בהשתתפות, בין השאר: ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט, נשיא צרפת ניקולא סרקוזי, נשיא מצרים חוסני מובארכ, נשיא סוריה בשאר אל-אסד, קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, וראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן.[8] בטקס ההשקה נחתמה "הצהרת פסגת פריז".[9]

באוקטובר 2009 הייתה אמורה להתקיים פסגה המשך באיסטנבול בדרג שרי החוץ, אך התנגדות מצרית הביאה לביטולה. ביוני 2010 ניסה האיחוד האירופי לכנס פסגה נוספת, אך מדינות ערב סירבו לקבל את השתתפותו של שר החוץ אביגדור ליברמן. בנובמבר 2010 הייתה אמורה להתקיים פסגה בברצלונה, אך ההתנגדויות לקיום הפסגה שהגיעו מגורמים שונים, ביניהם: טורקיה, שהביעה הסתייגות מהפסגה בעקבות אירועי המשט לעזה, הרשות הפלסטינית שהביעה הסתייגות עקב חידוש הבנייה בהתנחלויות והליגה הערבית שהביעה הסתייגות עקב הקיפאון בתהליך השלום הישראלי-פלסטיני, הביאה לביטולה של הפסגה.[10]

בינואר 2020 עזבה הממלכה המאוחדת את הארגון, בעקבות כניסת פרישתה מהאיחוד האירופי לתוקף.[11]

ישראל ואיחוד מדינות הים התיכון

מדינת ישראל הצטרפה רשמית ל"תהליך ברצלונה" כבר ב-1995 עם החתימה על הסכם ההתאגדות בין ישראל והאיחוד האירופי.[12]

בנובמבר 2020, השתתף שר הכלכלה והתעשייה עמיר פרץ בכנס וירטואלי של האיחוד. במהלך הכנס דיברו גם שרי הכלכלה והסחר של צרפת, מצרים, לבנון, אלג'יריה והרשות הפלסטינית.[13]

חברות

הארגון כולל את מדינות האיחוד האירופי, לצד מדינות מהמזרח התיכון, מדינות אפריקאיות:

מוסדות ומטרות

נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, הוגה רעיון האיחוד הים תיכוני

על פי המוצע, המדינות יקיימו מועצה משותפת. בדומה לנערך כיום באיחוד האירופי, נשיאות המועצה תעבור ברוטציה בין המדינות החברות בארגון. האיחוד אמור להתמודד עם בעיות בנושאי אנרגיה, ביטחון, טרור, הגירה ומסחר. בנוסף, יוקם בנק השקעות שיעזור לפתח אזורים של מדינות נחשלות יותר שבארגון.

אזור סחר חופשי במדינות הים התיכון

לאור אי התקדמות התוכנית הועלתה הצעה מעודנת יותר, שהייתה מיועדת לצאת אל הפועל בשנת 2010, למיסוד אזור סחר חופשי במדינות האיחוד האירופי ומדינות הים התיכון.[14] ההצעה אינה מדברת על איחוד מכסים, אלא על הקלה מסוימת של הגבלות יבוא והעדפות אחרות על חלק מהסחורות והשירותים הנסחרים בין המדינות. המועמדות לשותפות בתוכנית מדיניות הסחר החופשי הן כל מדינות האיחוד האירופי, אך לא כל המדינות הגובלות לחוף הים התיכון, אלא מרוקו, אלג'יריה, תוניסיה, מצרים, ירדן, ישראל והרשות הפלסטינית.

בית הספר EMIS בכפר הירוק

איחוד מדינות הים התיכון משתתף במימון בית הספר התיכון הבינלאומי Eastern Mediterranean International School (EMIS), שהוקם בשנת 2014, ופועל בכפר הירוק בדרום רמת השרון.[15] בבית הספר לומדים בתנאי פנימייה, 150 תלמידים מרחבי העולם בכיתות י' עד י"ב. מטרת בית הספר היא להשתמש בחינוך כמנוף לקידום שלום וקיימות באזור מזרח הים התיכון. ארגון איחוד מדינות הים התיכון תורם כ-11 מיליון אירו מדי שנה לתקציב בית הספר.[16]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ערן לרמן, ‏"ומלפנים – הים התיכון", השילוח גיליון 1, אוקטובר 2016
  2. ^ 2.0 2.1 ים תיכון חדש, באתר גלובס, 7 בנובמבר 1999
  3. ^ 3.0 3.1 סמי רבל, חשיבות תהליך ברצלונה: השותפות האירופית-ים תיכונית שחוגגת עשור היא פורום יחיד במינו, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2005
  4. ^ 4.0 4.1 נלי מונין, האיחוד האירופי וישראל – תמונת מצב, משרד האוצר
  5. ^ AP, סרקוזי: ועידה להקמת איחוד ים תיכוני - בקיץ, באתר ynet, 23 באוקטובר 2007
  6. ^ מתח ביחסי מרקל-סרקוזי; בכירים גרמנים: הוא תזזיתי, באתר הארץ, 27 בפברואר 2007
  7. ^ יואב שטרן, סגן מזכ"ל ישראלי יכהן במטה האיחוד למען הים התיכון, באתר הארץ, 13 בנובמבר 2008
  8. ^ יואב שטרן, אסד הוזמן לוועידה בפאריס; באירוע יהיו גם נציגים ישראלים, באתר הארץ, 13 ביוני 2007
  9. ^ Joint Declaration of the Paris Summit for the Mediterranean (PDF). 13 ביולי 2008. p. 12. {{cite book}}: (עזרה)
  10. ^ ברק רביד, שוב בוטלה פסגת מדינות הים התיכון בגלל השתתפות ישראל, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2008
  11. ^ אתר למנויים בלבד הגרדיאן, בריטניה פרשה מהאיחוד האירופי; ג'ונסון: זה לא הסוף, זו התחלה חדשה, באתר הארץ, 31 בינואר 2020
  12. ^ הסכם ההתאגדות בין ישראל והאיחוד האירופי 1995
  13. ^ שר הכלכלה השתתף בכנס UFM של איחוד מדינות הים התיכון
  14. ^ ראו Euro-Mediterranean free trade area בוויקיפדיה האנגלית
  15. ^ ליאור דטל, הכירו את התיכון הפרטי הבינלאומי: שכר לימוד של 25 אלף שקל בשנה, באתר TheMarker‏, 15 באוקטובר 2013
  16. ^ Eastern Mediterranean International Eastern Mediterranean International School
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0