עמיר פרץ
עמיר ארמונד פרץ (נולד ב-9 במרץ 1952, י"ב באדר ה'תשי"ב) הוא פוליטיקאי ישראלי. בעבר היה יו"ר מפלגת העבודה, סגן ראש הממשלה, שר הביטחון, שר להגנת הסביבה, שר הכלכלה והתעשייה, יושב ראש ההסתדרות החדשה וראש המועצה המקומית שדרות. היה חבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה הישראלית, "עם אחד" ו"התנועה".
ראשית חייו
נולד בשם ארמונד פרץ, בבוז'עד שבמרוקו, לדוד ולרחמה. הוא עלה עם משפחתו לישראל כשהיה בן ארבע, בשנת 1956. אביו היה בעל תחנת דלק וראש קהילה.[דרושה הבהרה] בהגיעה, שוכנה משפחתו במעברת הקסטל, אך במהרה עברה למעברת דורות-רוחמה, לימים שדרות.
פרץ למד בבית חינוך שער הנגב ובתיכון שדרות. שירת כקצין חימוש בחטיבת הצנחנים והגיע לדרגת סרן. ב-22 באפריל 1974 הגיע למעבר המיתלה לסייע לטירונים שהסתבכו באימון ונדרס על ידי נגמ"ש[1]. הוא עבר תקופת אשפוז ושיקום שנמשכה כשנתיים, ולאחריה הקים משק במושב ניר עקיבא וגידל פרחים ושום.
פעילות פוליטית
בשנת 1983 נבחר כמועמד המערך לראשות המועצה המקומית שדרות. בחירתו לתפקיד החזירה את המערך לשלטון בעיר, לאחר שנות שלטון המפד"ל והליכוד. בעת כהונתו כראש המועצה הדגיש את החינוך בעיר, את שיפור הקשרים עם תושבי הקיבוצים באזור.
בשנת 1988 נבחר לכנסת ה-12 מטעם מפלגת העבודה וכיהן כחבר בין היתר בוועדת הכספים וועדת החוץ והביטחון[2]. הוא נודע כחבר באגף היוני של המפלגה והיה חבר ב"מחנה רבין"[3], חוג הכפר הירוק ובשמינייה.
בכנסת ה-13 הוא היה יו"ר ועדת העבודה והרווחה ויו"ר הוועדה המשותפת לחוק ביטוח בריאות ממלכתי. פרץ יזם את החוק לפיצוי נפגעי פרשת הגזזת[4].
יושב ראש ההסתדרות
בשנת 1993 הפסיד בהתמודדות מול חיים הברפלד על מועמדות המפלגה לתפקיד מזכיר הסתדרות העובדים הכללית. בשנת 1994 חבר לחיים רמון, וביחד הקימו את סיעת רם בהסתדרות. הם ניצחו בבחירות למוסדות ההסתדרות, רמון נבחר למזכיר ההסתדרות ופרץ ליושב ראש האגף לאיגוד מקצועי. בנובמבר 1995 פרש רמון, ובמקומו נכנס פרץ לתפקיד יו"ר ההסתדרות החדשה. בתפקיד זה התמודד עם משבר כספי חריף, שגרם לו לפטר רבים מעובדי הארגון ולמכור נכסים. פעמים אחדות לא הצליחה ההסתדרות לשלם שכר במועד, וסימן שאלה ריחף על יכולתה להמשיך ולהתקיים.
בשנת 1997 זכה בבחירות הישירות לראשות ההסתדרות. המדיניות הנאו ליברלית של ממשלות ישראל הביאה אותו לעימותים תכופים איתן, ובמיוחד עם בנימין נתניהו, בתפקידו כשר אוצר. אחד הצעדים הבולטים של ממשלת ישראל היה השתלטותה, בשנת 2003, על כל קרנות הפנסיה ההסתדרותיות, שריחפה עליהן סכנה של פשיטת רגל, תוך ביטול אחיזתה של ההסתדרות בהן. צעד זה היה אחרון בסדרה של צעדים שהחלו קודם לכהונתו של פרץ, שהביאו להתפרקות ההסתדרות מנכסיה. במקביל מילא תפקידים ציבוריים, בהם יו"ר השדולה למען הנגב, חבר המועצה להשכלה גבוהה ויו"ר מועצת תנועות הנוער בישראל[2].
ב-2 בינואר 2006, חודשיים לאחר שזכה בראשות מפלגת העבודה, פרש מתפקיד יושב ראש ההסתדרות והעביר את התפקיד לעופר עיני. את כהונתו בראש ההסתדרות עשה פרץ תוך ויתור על קבלת משכורת[5].
חבר כנסת
מפלגת עם אחד
במקביל לכהונתו כיו"ר ההסתדרות, פרש פרץ מהעבודה ב-25 במרץ 1999 עם חברי הכנסת אדיסו מאסלה ורפיק חאג'-יחיא, וייסד את מפלגת עם אחד. בבחירות לכנסת ה-15, שנערכו באותה השנה, זכתה המפלגה בשני מנדטים, ובבחירות לכנסת ה-16 בשלושה.
בשנת 2005 התמזגה מפלגת "עם אחד" עם מפלגת העבודה, כאשר הדוחף העיקרי לאיחוד מצד מפלגת העבודה היה שמעון פרס. בבחירות לראשות המפלגה, שהתקיימו ב-9 בנובמבר 2005, התמודדו השניים. פרץ זכה במקום הראשון עם 42.35% מהקולות, ופרס קיבל 39.96%. בנימין בן-אליעזר זכה ב-15.82% מהקולות[6]. פרץ זכה גם הודות לשיתוף פעולה עם פעילי ההסתדרות. יריביו במפלגה טענו שניצח בזכות "מפקד הארגזים"[7][8].
יו"ר מפלגת העבודה
בשנת 2006, לאחר עזיבת פרס למפלגת קדימה, רץ פרץ בראשות מפלגת העבודה בבחירות לכנסת ה-17. הוא הדגיש את המצע החברתי של המפלגה ובפרט את העלאת שכר המינימום (כבר ב-1999 הציע להעלותו לאלף דולר בחודש). מפלגת העבודה זכתה בבחירות אלה ב-19 מנדטים, כמו בבחירות הקודמות.
לאחר משא ומתן קואליציוני, נכנסה מפלגת העבודה לממשלת אולמרט, הממשלה ה-31, והוא מונה לסגן ראש הממשלה ולשר הביטחון.
עמי אילון ואבישי ברוורמן, שלא מונו על ידי פרץ לשרים, הקימו קבוצה של מורדים בפרץ, שכונתה "הבונים", ובה היו גם דני יתום, מתן וילנאי וראש הממשלה לשעבר (שלא היה אז חבר הכנסת), אהוד ברק.
בעקבות דרישותיו של פרץ במשא ומתן הקואליציוני לאחר הבחירות, נקבע שכר המינימום בישראל החל מ-1 ביוני 2006 ל-3,585.18 ש"ח, שהם 19.28 ש"ח לשעה, לאדם מבוגר. באפריל 2007 הועלה שכר המינימום ל-19.95 ש"ח לשעה, הורחב סל התרופות, צומצם כוחן של חברות כח האדם ונחתם צו המחייב כל מעסיק בישראל לשלם בעבור ביטוח פנסיוני לכל עובד[9][10].
שר הביטחון
מצע הבחירות של מפלגת העבודה בראשות פרץ היה בעיקרו חברתי, אבל פרץ קיבל בסופו של דבר את משרד הביטחון, ועל כך נמתחה עליו ביקורת. מתנגדיו טענו[11] שפרץ חסר את הכישורים הדרושים לתפקיד זה. פרץ דרש וקיבל את תיק החינוך למפלגתו, ואמר כי זהו אחד התיקים החברתיים החשובים ביותר.
בתפקידו כשר הביטחון פרץ גיבה את הצמרת הביטחונית, אך חלק לעיתים על המלצותיה ונקט גישה פחות תוקפנית[12]. הוא המשיך במדיניות הסיכולים הממוקדים. לאחר התגברות ירי פלסטיני על שטחי ישראל, ובפרט על יישובי עוטף עזה ושדרות, הוא אישר פשיטות ליישובים פלסטיניים ברצועת עזה והגביר את ההפגזות לעברה, שפגעו בין השאר גם באוכלוסייה אזרחית. מנגד, הוא הגדיל את מכסת הכניסה לפועלים פלסטינים ותמך בהגברת הסיוע ההומניטרי המוענק לפלסטינים.
בין אבני הדרך בתפקידו כשר הביטחון היו מלחמת לבנון השנייה, מבצע גשמי קיץ ברצועת עזה, קידום ההחלטה לבנות גדר בגבול הישראלי-המצרי[13], ההחלטה על המכינה הקדם-צבאית החילונית הראשונה, וכן פיתוח של דוקטרינת ההגנה על העורף במסגרת תפיסת הביטחון הלאומי באמצעות קידום פרויקטים, בהם פיתוח מערכות כיפת ברזל וקלע דוד, הקמת רשות החירום הלאומית (רח"ל) וההחלטה לתקצוב מרחבים מוגנים בכל המבנים בטווח של 40 ק"מ מרצועת עזה.
בסוף יוני 2006 נחטף החייל הישראלי גלעד שליט על ידי חמאס ובתגובה פתחה ישראל במבצע גשמי קיץ ברצועת עזה. ב-12 ביולי 2006 נחטפו 2 חיילים על ידי חזבאללה ובתגובה פתחה ישראל במלחמת לבנון השנייה, שבמהלכה הפגיז חזבאללה את ישראל בכ-4,000 רקטות קרקע-קרקע. בשני המקרים נקט פרץ, עם ראש הממשלה אהוד אולמרט, ובשיתוף עם הרמטכ"ל דני חלוץ, בקו מלחמתי ברור נגד חמאס וחזבאללה, הן במטרה להחזיר את החיילים החטופים והן במטרה לפגוע בארגונים אלו. פרץ שלל תוכניות להפצצת תחנות כוח ומטרות תשתית בלבנון והורה להתמקד בהפצצת יעדי חזבאללה[14].
באוגוסט 2006, בעקבות מלחמת לבנון השנייה, הקים פרץ ועדת בדיקה למלחמה בראשות הרמטכ"ל לשעבר, אמנון ליפקין-שחק. החברים בה היו יו"ר "טבע" אלי הורוביץ, והאלופים (במילואים) הרצל בודינגר ואילן בירן. בטרם הספיקה הוועדה לפעול, הודיע בודינגר על פרישתו ממנה "מסיבות אישיות". זמן קצר לאחר מכן פורקה ועדת שחק, והוקמה ועדת וינוגרד.
בעדותו בפני ועדת וינוגרד, ציין חלוץ כי פרץ הוא שהורה על הפצצת מאגרי רקטות פג'ר של חזבאללה בלילה הראשון ללחימה. זאת בניגוד להמלצת צה"ל לבצע פעולה זו בשלב מאוחר יותר של הלחימה, לאור שיעור הנפגעים האזרחיים הצפוי בה. שיעור הנפגעים בפועל היה נמוך מכפי שחזה צה"ל ולא הביא לעצירת המהלכים הצבאיים הישראליים[15]. ראש הממשלה אולמרט אמר בעדותו כי אף אחד מהכשלים המהותיים שהתגלו לא נבע מתפקודו של פרץ[16].
ועדת וינוגרד קבעה לגבי פרץ: "פרץ כשל בכך שלא ביקש דיון אסטרטגי של ממש, לפני היציאה למלחמה. כשל מרכזי היה שלא נתן תשומת לב מיוחדת להשלמת חוסר התמצאותו הברורה בנושאי משרדו, ולא נקט בצעדים שנועדו לפצותו על כך." הוועדה קבעה כי "כשל כזה של ציר כה מרכזי, ללא ספק החליש את יכולתה של המערכת בכללותה, לתפקד בצורה שקולה, אחראית ומקצועית." עם זאת, ציינה הוועדה, כי פרץ "גילה לעיתים תובנות שאנשים מנוסים ממנו לא גילו, והייתה לו תרומה משמעותית לדיונים ולהחלטות בנושא מטרות התקיפה, אלא שתובנותיו לא תורגמו בדרך כלל לסימני שאלה מהותיים באשר לאופן הפעולה וליעדיה." (עמ' 140 - 141)[17]
בנושא היערכות העורף קבע דו"ח מבקר המדינה כי: "נמצא כי הטיפול בעורף במהלך המלחמה היה לקוי ביותר. דרגי הביצוע ובכלל זה ראש הממשלה, שר הביטחון, שרי הממשלה, הרמטכ"ל ומפקד פיקוד העורף, כל אחד על פי חלקו, כשלו באורח חמור בתהליכי קבלת ההחלטות, בהערכה ובביצוע הנוגעים לטיפול באוכלוסייה האזרחית שבעורף ולהבטחת שגרת חיים, ולמצער - מתן שירותים חיוניים לתושבי הצפון בעת המלחמה."[18]
פרץ אישר את פיתוח מערכת ההגנה "כיפת ברזל", למרות התנגדות לביצוע הפרויקט. הוא אמר כי זהו "הפרויקט החשוב ביותר כרגע ועל כן יש לשקול להגדיר את תוכנית הפיתוח כ'תוכנית חירום' ולזרזה ככל האפשר"[19].
לאחר מלחמת לבנון השנייה, גברה הביקורת מימין ומשמאל על תפקוד הממשלה והצבא, ובהם על פרץ. חלק מהביקורת נסובה על כך שקיבל על עצמו את תיק הביטחון, ולא התעקש על תיק האוצר או על תיק חברתי אחר. פרץ התייחס לקריאות אלה בעדותו בפני ועדת וינוגרד[20]. ב-28 במרץ 2007, בכנס פתיחת הקמפיין שלו לראשות מפלגת העבודה, הודיע פרץ כי אם ינצח בפריימריס ידרוש מאהוד אולמרט לפתוח את ההסכם הקואליציוני, לשם ויתור על תיק הביטחון בתמורה לתיק האוצר, שהתפנה בעקבות הפרשיות הנוגעות לשר האוצר לשעבר, אברהם הירשזון.
בפריימריז לראשות מפלגת העבודה הגיע פרץ למקום השלישי. במקומו נבחר אהוד ברק לאחר שגבר על עמי אילון בסיבוב השני. ב-15 ביוני 2007, לאחר בחירתו של ברק, הודיע פרץ על התפטרותו מתפקיד סגן ראש הממשלה ושר הביטחון. הוא דחה את הצעתו של אולמרט לשמש שר בלי תיק בממשלתו וב-18 ביוני 2007 פינה את מקומו לברק[21].
הכנסת ה־18
בבחירות לכנסת ה-18 נבחר פרץ למקום העשירי ברשימת העבודה. הוא היה חבר בין היתר בוועדת החוץ והביטחון וכן יו"ר שותף בשדולה לקידום פתרון של שתי מדינות והפרדה בין ישראל לפלסטינים. הוא התנגד להצטרפות מפלגת העבודה לממשלה בראשות הליכוד, והודיע שלא יצטרף כשר לממשלת בנימין נתניהו. הוא הקים עם איתן כבל, וכן יולי תמיר ואופיר פינס (שפרשו מהכנסת) סיעת "מורדים", בתוך מפלגת העבודה, המתנגדים למהלכיה של הממשלה.
לאחר פילוג מפלגת העבודה עקב פרישת ברק ואחרים שהקימו את סיעת העצמאות, השתתף פרץ ב-31 בינואר 2011 בכנס "בונים סוציאל-דמוקרטיה" שנערך בסמינר הקיבוצים. כנס זה אורגן על ידי מס"ד (המטה הסוציאל-דמוקרטי) ויסו"ד. השתתפו בכנס אישים נוספים מהעבודה בהם מזכירת המשמרת הצעירה ויו"ר מחוז ירושלים, אילן גילאון ונציגים נוספים ממרצ, אנשי התנועה הירוקה, שרון קטרון מוועד מרצי האוניברסיטה הפתוחה ועוד כ-200 פעילים. מטרת הכנס, שהתכנס כתגובה לקריאתו של דני גוטווין[22] הייתה בניית כוח פוליטי רב מפלגתי התומך בערכים סוציאל-דמוקרטיים.
בספטמבר 2011 התמודד על ראשות מפלגת העבודה וסיים את המרוץ, לאחר סיבוב שני, מול שלי יחימוביץ', במקום השני עם 45.3 אחוזים מקולות הבוחרים. לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה נבחר פרץ במקום השני בפריימריז של מפלגת העבודה והוצב במקום השלישי ברשימתה לכנסת, כשעיקר הדגש התקשורתי בבחירות המקדימות הושם על היריבות בינו לבין יושבת ראש המפלגה יחימוביץ' ביחס למועמדי המפלגה לכנסת ועל דרישתו שקמפיין המפלגה יכלול קו מדיני ברור, בנוסף לקו החברתי-כלכלי. כמו כן דרש הכרזה שמפלגת העבודה לא תצטרף לממשלה בראשות נתניהו[23]. כשבוע לאחר מכן, ב-6 בדצמבר 2012, היום האחרון להגשת הרשימות בבחירות לכנסת התשע עשרה, הודיע פרץ כי יחבור למפלגתה של ציפי לבני, "התנועה", והתפטר מהכנסת[24][25]. בראשית מרץ 2013 טענה יו"ר העבודה, שלי יחימוביץ', כי פרץ חשוד בקניית קולות בפריימריז. הנושא הועבר לחקירה משטרתית, שהעלתה שאין ראיות לחשד זה[26].
לכנסת ה-19 נבחר מטעם מפלגת התנועה בראשות ציפי לבני, אשר הצטרפה לקואליציה של ראש הממשלה בנימין נתניהו.
השר להגנת הסביבה
בסיום מערכת הבחירות לכנסת התשע עשרה הצטרפה סיעת התנועה לממשלת ישראל השלושים ושלוש, ופרץ מונה לשר להגנת הסביבה. בתקופת כהונתו ניסה לקדם את הצעת החוק להפחתת השימוש בשקיות פלסטיק, והיא עברה בקריאה ראשונה בכנסת. פרץ העביר את החלטת הממשלה לסגירת מיכל האמוניה במפרץ חיפה והעתקת המפעל לנגב[27], פרויקט "סביבה שווה" במגזר הערבי וטיפול בקופי חוות מזור. בנובמבר 2014, אחרי שנקטע תהליך השלום[דרוש מקור], התפטר מתפקידו כשר.
ב-9 בנובמבר 2014 התפטר פרץ מהממשלה ומהקואליציה עקב אי התקדמות בתהליך המדיני. מאידך, הבהיר כי הוא נשאר חבר בסיעת התנועה בכנסת[28].
הכנסת ה־20 וה-21
לקראת הבחירות לכנסת העשרים שוריין ברשימת "המחנה הציוני", ונבחר מטעם "התנועה" בראשות לבני, במקום השמיני. ב-31 במרץ 2015, לאחר פתיחת הכנסת וכוותיק מבין חבריה, כיהן שעות אחדות כיו"ר הכנסת הזמני עד בחירתו של חבר הכנסת יולי אדלשטיין לתפקיד זה.
בספטמבר 2015 הודיע פרץ על חזרתו למפלגת העבודה וערך בהמשך מסע חוצה ישראל "אפיקים-אפקה-אופקים", אשר ביקש לחבר אזרחים מכל המגזרים. הוא התמודד בבחירות המקדימות לראשות העבודה, שנערכו ביולי 2017, הוא הוביל בסיבוב הראשון אך הפסיד בשני לאבי גבאי, עם 14,734 (48%) לעומת 16,080 קולות (52%).
פרץ היה יו"ר ועדת המשנה להגנה על העורף של ועדת החוץ והביטחון וחבר בוועדה לקידום מעמד האישה. הוא יו"ר השדולה למעמד האדם העובד בישראל[29][30] וכן ראש קבוצת הידידות הפרלמנטרית ישראל-אוסטריה. בפברואר 2017 נבחר לסגן נשיא ארגון הפרלמנטים של מדינות הים התיכון (PAM)[31] וב-2019 נבחר שוב לתפקיד[32].
שובץ במקום השישי ברשימת מפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת ה-21 ונכנס לכנסת, כשגם בה הוא הוותיק שבחברים.
חזרה לראשות העבודה
לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושתיים, התמודד פרץ בבחירות על ראשות מפלגת העבודה[33][34][35]. הוא ניצח את סתיו שפיר ואיציק שמולי עם 47% מהקולות[36]. פרץ ויושבת ראש מפלגת גשר, אורלי לוי-אבקסיס, הגיעו להסכם ששתי המפלגות בראשתם ירוצו יחדיו תחת רשימה משותפת בשם העבודה-גשר, כאשר פרץ מוצב בראש הרשימה[37]. בבחירות קיבלה הרשימה שישה מנדטים.
עמיר פרץ היה ידוע כמעט כל חייו כפוליטיקאי עם שפם. באוגוסט 2019 גילח פרץ את שפמו, לאחר עשרות שנים[38]. הוא הסביר שעשה זאת כדי "שכל אזרחי ישראל יוכלו לקרוא את השפתיים שלי ולהבין - לא אשב עם נתניהו"[39].
בבחירות לכנסת ה-23 הקימה העבודה-גשר רשימה משותפת עם מפלגת מרצ של ניצן הורוביץ שנקראה העבודה-גשר-מרצ. פרץ ואורלי לוי קיבלו את המקומות הראשונים ברשימה. הרשימה זכתה בכ-7 מנדטים, מתוכם 3 למפלגת העבודה. לאחר השבעת הכנסת ה-23 התפצלה הרשימה לשלושת חלקיה. לקראת הקמת ממשלת ישראל ה-35 חתם פרץ עם מפלגת כחול לבן על כניסה לממשלת אחדות[40].
שר הכלכלה והתעשייה
ב-17 במאי 2020 מונה במסגרת ממשלת ישראל השלושים וחמש לשר הכלכלה והתעשייה. ביוני 2020 המליץ על הטלת היטל עד 17.25% על יבוא מלט מחו"ל, לשם הגנה על הייצור בישראל[41], תוך הגנה על מונופול חברת נשר מפעלי מלט ישראליים, אך שר האוצר, ישראל כ"ץ, לא אישר המלצה זו, כדי למנוע עלייה במחירי הדירות[42].
בדצמבר 2020 פורסם כי פרץ החליט לתת לחברת "כתר פלסטיק" מענק בסכום של כ-38 מיליון שקלים, כספי המענק יועברו מרשות ההשקעות שנמצאת באחריות משרדו של פרץ. מהלך זה ספג ביקורת משום שהחברה בתהליך העברת בעלות לבעלים זרים[43].
בינואר 2021 נבחרה מרב מיכאלי לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה, לאחר שפרץ לא התמודד על התפקיד. לאחר בחירתה דרשה כי פרץ ואיציק שמולי יתפטרו מתפקידיהם בממשלה. פרץ הודיע כי הוא פורש מהחיים הפוליטיים וממפלגת העבודה וכן מתפטר מהכנסת[44], אולם ימשיך להחזיק בתפקידו כשר עד להקמת ממשלה חדשה.
בפברואר 2021 חתם פרץ על רפורמה במתכונת הבדיקות של המוצרים המיובאים לישראל וכך יש להם תקן רשמי[45].
לאחר סיום כהונתו בממשלה ובכנסת
בשנת 2021 חתר שר הביטחון, בני גנץ, למינויו של פרץ ליושב ראש דירקטוריון התעשייה האווירית לישראל. באוקטובר 2021 פסלה הוועדה לבדיקת מינויים בחברות ממשלתיות את מועמדותו של פרץ, עקב היותו חסר ניסיון עסקי בחברות ציבוריות והזיקה הפוליטית המשמעותית שבין פרץ לגנץ.[46] עם זאת, על אף עמדת וועדת המינויים אישר היועץ המשפטי לממשלה להצביע על מינויו, וזה אושר על ידי הממשלה.[47]
תדמית ציבורית
כאשר התמודד פרץ על תפקיד יו"ר מפלגת העבודה בשנת 2005, נחשב על ידי הפרשנים לאנדרדוג, אך לאחר בחירתו לתפקיד זכה לסיקור תקשורתי חיובי ואוהד בעיקרו. בהמשך השתנתה הנימה התקשורתית והתרבו הביקורות השליליות כלפיו[48]. אחד הנושאים שהופנו כביקורת כלפיו היה הקושי שלו לדבר באנגלית באופן שוטף, שאותו הפגין בנאום שהיה מושא ללעג[49].
לאחר בחירתו לתפקיד שר הביטחון נמתחה ביקורת על מידת ההתאמה שלו לתפקיד, ביקורת שגברה בעקבות מלחמת לבנון השנייה ואף לאחר פרסום מסקנות ועדת וינוגרד. הביקורת הפכה ללעג עם פרסום תמונה בפברואר 2007, שבה נראה צופה דרך משקפת סגורה.
לאחר כניסתה של מערכת כיפת ברזל לשימוש מבצעי והישגיה המשמעותיים בהגנה על העורף הישראלי לקראת מבצע עמוד ענן (2012) ובמהלכו, זכה פרץ לאזכורים חיוביים בתקשורת כמי שנלחם על אישורה של המערכת כמערכת מבצעית[50][51]. לאחר הישגיה של המערכת במבצע צוק איתן (2014) נשמעו שוב בתקשורת תשבחות דומות כלפי פרץ[52][53].
הצטרפותו לממשלת ישראל השלושים וחמש בראשות בנימין נתניהו, לאחר שבמערכת הבחירות התחייב שלא לעשות זאת ואף גילח את שפמו בשביל זה, עוררה עליו ביקורת[54]. פרץ נימק את צעדו זה: "שלוש מערכות בחירות רצופות הסתיימו ללא הכרעה. המצב הזה הביא אותי לקבל החלטה שאני יודע שתעלה לי בביקורת. אך תפקידי הוא להסתכל על מצב המדינה, מצב החברה הישראלית והמציאות הפוליטית, ולהעמיד את האינטרס של הציבור בראש סדר העדיפויות"[55].
חיים אישיים
פרץ מתגורר בשדרות. הוא נשוי לאחלמה ואב לארבעה. ב-2018 חשף שלקה בסרטן במהלך שנת 2017 והחלים ממנו[56].
לפרץ שני אחים, המבוגרים ממנו, ושלוש אחיות, הצעירות ממנו. אחותו, פלורה שושן, כיהנה כראש מועצת מצפה רמון בשנים 2006–2013.
לקריאה נוספת
- יהושע סובול, כאן ועכשיו - עמיר פרץ והמצב הישראלי, הוצאת משכל, 2006.
- אילן כפיר, פרץ - ראש לפועלים, הוצאת קוראים, 2006.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: עמיר פרץ |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עמיר פרץ |
עמיר פרץ, באתר הכנסת - עמיר פרץ, באתר כנסת פתוחה
כרטיס ביקור – עמיר פרץ, בערוץ כנסת באתר יוטיוב- מזל מועלם, "חש סיפוק לראות את כיפת ברזל בפעולה", באתר nrg, 22 באוגוסט 2011
- יורם יובל, שיחת נפש עם עמיר פרץ, הטלוויזיה החינוכית, 10 באוקטובר 2012
דוד בן בסט מראיין את עמיר פרץ, "הנבחרים", באתר YouTube, 4 באפריל 2014- רינה מצליח, פגוש את העיתונות - התכנית המלאה - 12.4.2014, באתר מאקו, 12 באפריל 2014
- שי דורון, השר עמיר פרץ: "במשקפת סגורה, ראיתי את מה שאחרים לא ראו במשקפות פתוחות", באתר של "רשת 13", 12 ביולי 2014 (במקור, מאתר "nana10")
- ארי פינס, אני לוזר?, באתר מאקו, 27 בנובמבר 2014
נטע אחיטוב, השנה של עמיר פרץ: עזב את הממשלה בזמן, היה שר מצוין והפך לגיבור צוק איתן. ראיון, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2014- רפי רשף, "אינטימי" ראיון אחד על אחד עם עמיר פרץ, באתר של "רשת 13", 20 בפברואר 2016 (במקור, מאתר "nana10")
- דוד בן בסט מראיין את עמיר פרץ, "הנבחרים", באתר YouTube, 30 בספטמבר 2016
- דוד בן בסט מראיין את עמיר פרץ, "הנבחרים", באתר YouTube, 30 ביוני 2017
- יובל קרני, "איחוד עם מרצ זה הפסד בטוח. בחרנו בסיכוי לשנות", באתר "ידיעות אחרונות", 25 ביולי 2019
- נווית זומר, "הצרכן צריך לא רק מחיר טוב, אלא גם מקום עבודה", באתר "ידיעות אחרונות", 26 ביוני 2020
הערות שוליים
- ^ יוסי קליין, דרך פרץ, באתר הארץ, 13 במאי 2003
- ^ 2.0 2.1 חבר הכנסת עמיר פרץ, תפקידים בכנסת, באתר אתר הכנסת
- ^ חזקי ברוך, דליה רבין: עמיר פרץ מייצג את מורשתו של אבא, באתר ערוץ 7, 18 בספטמבר 2011
- ^ המרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת, www.health.gov.il
- ^ יוסי קליין, דרך פרץ, באתר TheMarker, 16 במאי 2003
- ^ אטילה שומפלבי, מהפך בעבודה: עמיר פרץ נבחר לראשות המפלגה, באתר ynet, 10 בנובמבר 2005
- ^ מיה בנגל | 13/12/2006 6:00, 'פרץ יגנוב שוב את המפלגה', באתר nrg, 13 בדצמבר 2006
- ^ אטילה שומפלבי, מפקד העבודה: כ-45 אלף טפסים נפסלו, באתר ynet, 9 באוגוסט 2005
- ^ מירב דוד, היסטוריה במדינת ישראל: פנסיה לכל עובד, nrg, 30.12.2007
- ^ צבי לביא, הממשלה החליטה לקדם את תוכנית ה"פנסיה לכל אזרח", ynet, 22.10.2006
- ^ משה ארנס, חדר-החדשות, מאמר
- ^ אטילה שומפלבי, פרץ וחלוץ: צה"ל לא פגע במשפחה בחוף עזה, באתר ynet, 13 ביוני 2006
- ^ עומר כרמון, "מרחב אילת אינו סובל חדירה", באתר ערב ערב - מקומון אילת
- ^ ועדת וינוגרד, דו"ח חלקי - אפריל 2007, מהדורה מצונזרת
- ^ ועדת וינוגרד, עדותו של דן חלוץ, מהדורה מצונזרת
- ^ ועדת וינוגרד, עדותו של אהוד אולמרט, מהדורה מצונזרת
- ^ דו"ח הוועדה
- ^ מבקר המדינה, עיקרי הממצאים, היערכות העורף ותפקודו במלחמת לבנון השנייה - תקציר הדוח
- ^ מבקר המדינה, תהליך קבלת ההחלטות לפיתוח ולהצטיידות במערכות להגנה אקטיבית כנגד רקטות קרקע-קרקע (רק"ק), דו"ח שנתי 59א לשנת 2008, 2 במרץ 2009, עמ' 12
- ^ ועדת וינוגרד, עדותו של עמיר פרץ, מהדורה מצונזרת
- ^ אטילה שומפלבי ורוני סופר, עמיר פרץ התפטר: "מה החיפזון במינוי ברק?", באתר ynet, 15 ביוני 2007
- ^ אהוד והפליטים, היום שאחרי
- ^ יהונתן ליס, פרץ פותח חזית נגד יחימוביץ': לא נשב בממשלת נתניהו, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2012
- ^ רינה מצליח, פרסום ראשון: עמיר פרץ מצטרף ללבני, באתר מאקו, 6 בדצמבר 2012
- ^ פנחס וולף, פרץ הגיש התפטרותו ליו"ר הכנסת: "יש לי אמינות גדולה", באתר וואלה!, 6 בדצמבר 2012
- ^ חדשות 2, החשד לקניית קולות בעבודה: המשטרה סגרה את התיק, באתר מאקו, 6 ביוני 2013
- ^ ליאור גוטמן, אחרי 25 שנה - הממשלה תעתיק את מפעלי האמוניה מחיפה לנגב, באתר כלכליסט, 03,10,13
- ^ סופיה רון מוריה, פרץ הגיש את התפטרותו; לא יצביע בעד התקציב, באתר nrg, 9 בנובמבר 2014
- ^ לירן לוי, זהבה שאול: "המדינה ידעה לשלוח את אורון להילחם, ולא יודעת להחזיר אותו", ynet, 25.01.2017
- ^ שירית אביטן כהן, קריאה לשגרירים זרים: הפעילו לחץ להחזרת הנעדרים, nrg, 14.06.2017
- ^ איתמר אייכנר, הביס את צרפת ויוון: תפקיד בכיר לעמיר פרץ בזירה הבינלאומית, באתר ynet, 23 בפברואר 2017
- ^ מבזק, עמיר פרץ נבחר מחדש לתפקיד סגן נשיא PAM, באתר ערוץ 7, 22.02.2019
- ^ יקי אדמקר, עכשיו זה רשמי: ח"כ עמיר פרץ יתמודד על ראשות מפלגת העבודה, באתר וואלה!, 2 ביוני 2019
- ^ אטילה שומפלבי, אלכסנדרה לוקש ויובל קרני, עמיר פרץ: "אני היחיד שיודע להעביר מנדטים מצד לצד", באתר ynet, 10 ביוני 2019
- ^ מתי טוכפלד, "היעד שלי: 15 מנדטים למפלגת העבודה", באתר ישראל היום, 27 ביוני 2019
- ^ יובל קרני, עמיר פרץ ניצח וחוזר לראשות העבודה, סתיו שפיר שנייה, באתר ynet, 2 ביולי 2019
- ^ יובל קרני, עמיר פרץ ואורלי לוי-אבקסיס איחדו כוחות: "מפילים חומות", באתר ynet, 18 ביולי 2019
- ^ אריק בנדר, עמיר פרץ הוריד את השפם והבהיר: "לא אשב בשום מצב בממשלת נתניהו", באתר מעריב אונליין, 25 באוגוסט 2019
- ^ עמית סגל, עמיר פרץ הוריד את השפם והצהיר: קראו את שפתיי, באתר מאקו, 25 באוגוסט 2019
- ^ יובל קרני, עמיר פרץ חתם עם גנץ על כניסה לממשלה: "אוביל מדיניות חברתית-סוציאלית", באתר ynet, 24 באפריל 2020
- ^ [אריק מירובסקי, מלחמת המלט עולה מדרגה: שר הכלכלה עמיר פרץ העלה את היטל ההיצף על יבוא מלט; שר האוצר כץ מתנגד, באתר גלובס, 19 ביוני 2020
- ^ הדר חורש, כולם ניצחו: פרץ "הקפיץ" את היטל המלט, כ"ץ טירפד - ומונופול נשר עשוי לגרוף מאות מיליוני שקלים, באתר TheMarker, 20 ביוני 2020
נווית זומר, "תם הנושא": כץ חתם על התנגדותו להעלאת ההיטל על מלט מיובא, באתר ynet, 22 ביוני 2020 - ^ ישי אלמקייס, חדשות כיפה, במקום לעצמאים: משרד הכלכלה יעביר מיליונים לחברה בבעלות זרה, באתר כיפה, 10 בדצמבר, 2020 18:19
- ^ ליאור קינן, עמיר פרץ פורש מהחיים הפוליטיים: "לא אכהן בכנסת ה-24", באתר חדשות 13, 13 בינואר 2021
- ^ אנה ברסקי, שר הכלכלה חתם על רפורמת יבוא מוצרים שתחסוך 300 מיליון שקלים, באתר מעריב אונליין, 22 בפברואר 2021
- ^ שלמה טייטלבאום, ועדת גילאור פסלה את מינויו של עמיר פרץ ליו"ר התעשייה האווירית, באתר כלכליסט, 26 באוקטובר 2021
- ^ הממשלה אישרה את מינוי עמיר פרץ ליו"ר דירקטוריון התעשייה האווירית, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 28 בנובמבר 2021
- ^ גילי דרוב-היישטיין, נסיך הגאות והשפל, באתר העין השביעית, 1 בינואר 2006
- ^ ynet, בואו לראות: פרץ שובר את השיניים, באתר ynet, 14 בנובמבר 2005
- ^ ערן חרמוני, מיליונים חייבים לעמיר פרץ תודה - והתנצלות, באתר וואלה!, 04 בספטמבר 2012
- ^ מוטי בסוק, מי היה הראשון לזהות? כך נולדה מערכת "כיפת ברזל", באתר TheMarker, 19 בנובמבר 2012
- ^ נטע אחיטוב, השנה של עמיר פרץ: עזב את הממשלה בזמן, היה שר מצוין והפך לגיבור צוק איתן. ראיון, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2014
- ^ נעמה אנגל משאלי, אשקלון מודה לעמיר פרץ: "הצלת ילדים", באתר nrg, 2 בספטמבר 2014
- ^ טל שלו, בחבירה לגנץ ולנתניהו, פרץ מפר את הבטחתו וקובר סופית את מפלגת העבודה, באתר וואלה!, 6 באפריל 2020
נתן זהבי, עמיר פרץ יצאת אפס, חיסלת את מפלגת העבודה בנפנוף שפם, באתר מעריב אונליין, 3 באפריל 2020
אורית לביא-נשיאל, לא ברור מה רואה עמיר פרץ כשהוא מסתכל במראה, באתר מעריב אונליין, 30 באפריל 2020 - ^ טל שלו, פרץ: "בחרתי בציבור על פני אמירות הקמפיין, העבודה חייבת להיות בממשלה", באתר וואלה!, 22 באפריל 2020
- ^ מעריב אונליין, עמיר פרץ חושף: "חליתי בסרטן בשנה שעברה", באתר מעריב אונליין, 8 בנובמבר 2018
| עמיר פרץ - תבניות ניווט | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- רשימת חברי הכנסת
- המכלול: ערכים הדורשים הבהרה
- שרי הכלכלה בממשלות ישראל
- שרי ממשלת ישראל
- שרי הביטחון בממשלות ישראל
- שרי הגנת הסביבה בממשלות ישראל
- חברי הכנסת השתים עשרה
- חברי הכנסת השלוש עשרה
- חברי הכנסת הארבע עשרה
- חברי הכנסת החמש עשרה
- חברי הכנסת השש עשרה
- חברי הכנסת השבע עשרה
- חברי הכנסת השמונה עשרה
- חברי הכנסת התשע עשרה
- חברי הכנסת העשרים
- חברי הכנסת העשרים ואחת
- חברי כנסת מטעם המחנה הציוני
- חברי כנסת מטעם המערך עבודה-מפ"ם
- חברי כנסת מטעם העבודה
- חברי הכנסת העשרים ושתיים
- חברי הכנסת העשרים ושלוש
- חברי כנסת מטעם העבודה-מימד-עם אחד
- חברי כנסת מטעם התנועה
- חברי כנסת מטעם עבודה-מימד
- חברי כנסת מטעם עם אחד
- חברי כנסת מטעם העבודה-גשר
- ראשי רשויות מקומיות מטעם העבודה
- ראשי האופוזיציה
- מזכירי ההסתדרות הכללית
- ראשי מועצת שדרות
- עולים בשנות ה-1950
- סגני ראש ממשלת ישראל
- ראשי מפלגת העבודה
- ישראלים ילידי מרוקו
- יושבי ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
- בוגרי בית חינוך שער הנגב
- יושבי ראש הכנסת
- שרי ממשלת ישראל השלושים ושלוש
- שרי ממשלת ישראל השלושים וחמש
- ישראלים שנולדו ב-1952
- ותיקי חברי הכנסת