בזתא

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בִּזְּתָא הוא אישיות מהתנ"ך, אחד מסריסי המלך אחשוורוש המוזכר במגילת אסתר.

בסיפור המגילה

בזתא נזכר במגילת אסתר פעם אחת כאחד משבעת הסריסים שנשלחו להביא את ושתי במהלך המשתה שארגן אחשוורוש[1]

”בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ בַּיָּיִן, אָמַר לִמְהוּמָן, בִּזְּתָא, חַרְבוֹנָא, בִּגְתָא וַאֲבַגְתָא, זֵתַר וְכַרְכַּס, שִׁבְעַת הַסָּרִיסִים הַמְשָׁרְתִים אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ”.

ושתי סירבה לבוא, ובעקבות כך נגזר עליה עונש מוות.

שמו

חוקרים מסוימים סוברים שבמקור שמו לא היה בזתא אלא מזדן. יש חוקרים הסוברים ששמו מגיע מהמילה Dâta, שפירושה נתינה.[2]

במדרשים נכתב: "בזתא בוז ביתיה, חרבונא אחריב ביתיה, בגתא ואבגתא בוז ובזבוז".[3]

הערות שוליים

  1. ^ מגילת אסתר, פרק א', פסוק י'
  2. ^ ראו אנציקלופדיה מקראית כרך ב
  3. ^ אסתר רבה (וילנא) פרשה ג.
ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30739704בזתא