חרבונה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חַרְבוֹנָה או חַרְבוֹנָא היה אחד מסריסי המלך אחשוורוש, ונזכר פעמיים במגילת אסתר[1].

להלכה נפסק שלאחר קריאת המגילה, יש לומר "וגם חרבונא זכור לטוב"[2].

זהותו

ישנן כמה דעות בדבר זהותו:

  • במדרש אסתר רבה[3][4] על הכתוב "והמלך קם בחמתו ממשתה היין אל גינת הביתן ... ויאמר המלך הגם לכבוש את המלכה עמי בבית" דורשים: "ושמע המן הדבר הזה ונפלו פניו, מה עשה אליהו זכור לטוב נדמה לחרבונה ואמר אדוני המלך גם הנה העץ אשר עשה המן למרדכי ... דאמר רבי פנחס צריך לומר חרבונה זכור לטוב".
  • בגמרא[5] אומר רבי אליעזר כי: "אף חרבונה רשע באותה עצה היה, כיון שראה שלא נתקיימה עצתו מיד ברח".

שמו

מדרש אסתר רבה[6] מבאר את משמעות שמות הסריסים: "אמר למהומן בזתא, אמר רבי יוחנן באותה שעה קרא הקב"ה למלאך שממונה על החמה ואמר לו, בזתא בוז ביתיה, חרבונא אחריב ביתיה (כלומר לשון חורבן), בגתא ואבגתא בוז ובזבוז".

במגילה

כאשר המלך מגלה בחמתו כי המן יעץ לו להשמיד את עמה של אסתר המלכה, מופיע חרבונה ומזכיר למלך כי לא זו בלבד יעץ המן, "גם הנה העץ אשר עשה המן למרדכי אשר דיבר טוב על המלך עומד בבית המן גבוה חמישים אמה", וכששומע זאת המלך הוא מצווה לתלות את המן עצמו על העץ שהכין למרדכי.

בפזמון "שושנת יעקב" הנאמר לאחר קריאת המגילה מופיעה שורה בדבר מעלתו של חרבונה "וגם חרבונה זכור לטוב", זאת על פי הפירוש הפשוט שהוא זה שהזכיר למלך את העץ שעשה המן.

לדרוש בטובת גוי צדיק

בספר חסידים[7] כתב ש"אם יש נכרי שעשה טובות ליהודים יכולים לבקש להקב"ה שיקל בדינו, וכן יכולים לבקש על מומר שעשה טובה ליהודים, וכן אמר רבי יוחנן על חרבונא זכור לטוב לפי שדבר על המן, אבל נכרי רע וכן מומר רע אין לבקש עליו...".

ראו גם

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. בפרק א' כ"חרבונא" ובפרק ז' כ"חרבונה"
  2. כדברי רבי פנחס (תלמוד ירושלמי, ואסתר רבה) והובאו הדברים בטור, אורח חיים, תרצ, וכך פסק השלחן ערוך, הלכות מגילה תרצ, טז
  3. פרק י' אות ט
  4. ומעין זה תמצא באבן עזרא, מגילת אסתר ז, ט.
  5. תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף טז עמוד א
  6. דפוס וילנא, פרשה ג, יב
  7. סימן תשצ