דוד עם ראשו של גוליית (גוארצ'ינו)

דוד עם ראשו של גוליית
David with the Head of Goliath
מידע כללי
צייר	גוארצ'ינו (באיטלקית: Guercino)
תאריך יצירה	1650 בקירוב
טכניקה וחומרים	שמן על קנבס
ממדים בס"מ
אורך	120.5
רוחב	102
נתונים על היצירה
מספר יצירה	P.1998-0001
מיקום	המוזיאון הלאומי לאמנות מערבית; טוקיו שביפן

דוד עם ראשו של גוליית הוא ציור שמן על קנבס מעשה ידי האמן האיטלקי גוארצ'ינו, שצויר בסביבות שנת 1650. היצירה משתייכת לתקופתו המאוחרת של האמן ונחשבת לדוגמה מובהקת לאיכויותיו האמנותיות ולייחוסה ההיסטורי.

הציור מוזכר ברישומי סדנתו של גוארצ'ינו לשנת 1650, שם נכתב כי צויר עבור לודוביקו פרמי מפיאצ'נצה. מאוחר יותר, בשנת 1680, הופיע ברשומות הרכוש של משפחת פארנזה כאחת היצירות שבאוספו של ראנוצ'ו פארנזה השני, דוכס פארמה. בהמשך עבר בירושה למלכי בית בורבון של ממלכת שתי הסיציליות, ומשם עבר דרך מספר אספנים פרטיים עד שנרכש על ידי המוזיאון הלאומי לאמנות מערבית בטוקיו בשנת 1999.^[1]

הקומפוזיציה של היצירה נחשבת לנדירה באיקונוגרפיה של דוד: במקום לתאר את דוד כרב-עוצמה גאה בניצחונו על גוליית, הוא מוצג כאן ברגע של התבוננות פנימית והכרת תודה לא-ל. הצבע הכחול הכהה ברקע – גרסה מוחשכת של פיגמנט הלַפִּיס לַזוּלִי – היה סממן מובהק של עבודות גוארצ'ינו מאותה תקופה, וצבע זה מקושר מסורתית לאלוקות ולשמיים. השימוש בו מחדד את הדילמה הרגשית של דוד בעקבות ניצחונו יוצא הדופן.^[1]

היצירה זכתה לפופולריות כבר מיום יצירתה, וידועות לפחות שתי גרסאות נוספות שלה שצוירו על ידי תלמידיו של גוארצ'ינו. הציור נחשב ליצירה החשובה ביותר של האסכולה הבולונזית באוסף תקופת הבארוק של המוזיאון בטוקיו.^[1]

ייצוג גוליית

אחד המרכיבים הבולטים בציורו של גוארצ'ינו "דוד עם ראשו של גוליית" הוא האופן שבו מונח ראשו של גוליית על גבי אבן שטוחה, הדומה למזבח, מה שמעניק לסצנה מימד סמלי של קורבן או תודה לא-ל. אלמנט זה מופיע גם בציורים נוספים של הנושא. בציורו של גווידו רני, דוד עם ראשו של גוליית (1605–1606), מונח ראשו של גוליית על עמוד אבן גבוה, המשמש כבסיס פיסולי לתצוגה. בציורו של יוהאן זופאני, דיוקן עצמי כדוד עם ראש גוליית (1756), חוזר המוטיב של הסלע השטוח – בדומה לגרסתו של גוארצ'ינו – והראש מוצג עליו באופן שמזכיר שוב אבן מזבח. בשלושת הציורים, אם כן, הסלע או העמוד שעליו מונח ראשו של גוליית ממלא תפקיד מרכזי בבניית המשמעות: מגוף מובס למעין אובייקט סמלי, המוצג לצופה כעדות לניצחון ולעיתים גם כמעשה של הקרבה.^[2]