דוד והצרעה והעכביש
דוד והצרעה והעכביש הוא שמה של אגדה מפי חז"ל, המופיעה במדרש אלפא ביתא דבן סירא[1]. מוסר ההשכל של המדרש: אין לפקפק בתועלת הבריאה ולתמוה על מעשי הבורא.
סיפור האגדה
תמיהת דוד
באחד הימים ישב דוד בגנו בטרם הומלך למלך, וראה צרעה אוכלת עכביש, הגיע אדם שוטה ובידו מקל עץ וגירש את שניהם. תמה דוד לפני הקב"ה מדוע ברא יצורים אלה שאין בהם כל תועלת: הצרעה אוכלת דבש, אינה מפיקה תועלת, אך ממיתה דבורים, העכביש טווה יום ולילה, אך לארוג בגד לא יצלח והשוטה מזיק לבריות, אינו מועיל ולא מסוגל לעבוד את הבורא.
השיב לו ה': עוד תבוא השעה שתלמד להעריך יצורים אלה כיאות.
התועלת בעכביש
בחלוף תקופת מה, כתוצאה מרוח אלוקים רעה ששרתה עליו[2], החל שאול המלך לרדוף את דוד [3]. דוד נמלט אל שפלת יהודה והסתתר במערה[4]. מצא עכביש את פתח המערה וטווה בו את רשתו. הגיע שאול המלך אל הפתח, הבחין בקורי עכביש ואמר בלבו: אילו היה נכנס אדם למערה, לבטח היה קורע את הרשת, לכן הלך משם ודוד ניצל. לאחר שעזב שאול המלך, ניגש דוד אל העכביש נשק לו, הודה לו ואח"כ הילל את ה' שלא ברא בעולמו דבר לחינם[5].
התועלת בצרעה
בהמשך רדיפותיו של שאול את דוד[6], הלך דוד אל מחנה המלך במדבר כדי להוכיח את רמתה הירודה של השמירה על המלך. כשהמלך ופמלייתו ישנו, חצה דוד את השטח המפריד ביניהם עם אחיינו אבישי בן צרויה וניגש ליטול את החנית ואת צפחת המים של המלך, והנה זע אבנר בן נר, שר צבאו של שאול, בשנתו, הניח את רגליו הכבדות על דוד, ומנע ממנו לצאת. אלא שאז עקצה צרעה את רגלו של שר הצבא וזה הזיזה, וכך נחלץ דוד מן הסכנה. הודה דוד בלבו לצרעה ופנה אל ה' ואמר: לעולם לא אפקפק עוד במעשיך.
התועלת בשוטה
ערך מורחב – אכיש מלך גת
כאשר ברח דוד לארצו של אכיש מלך גת, זיהו אותו עבדי המלך וביקשו לנקום בו על הריגת גליית גיבור פלישתים. דוד עשה עצמו כמשוגע, הזיל ריר וכתב דברי הבל על שערי ארמונו של אכיש ובכך שכנע את אכיש שנפלה טעות בזיהוי והוא לא דוד.
במקורות נוספים
החיד"א ציטט מדרש זה מחז"ל בשינויים קלים "אמר דוד למה ברא השטות העכביש והפרעושים? ובשלושתן ניצול מהמוות, השטות כשהיה אצל אכיש מלך גת. העכביש, כשנטמן במערה מפני שאול, והעכביש עשה תכף מחיצה כמו כותל במערה וניצול. והפרעוש כשעבר מתחת רגלי שאול ואחר כך שאול השפיל רגליו והיה דוד המלך עליו השלום נמסר בידו, לולי הפרעוש שנשכו וזקף רגליו"[7], כך שלפי מדרש זה תמיהתו של דוד הייתה על מציאות הפרעושים, וכמו כן הפרעוש עקץ את שאול בעצמו ולא את שר צבאו.
על פי התרגום אונקלוס ותרגום יונתן בן עוזיאל, את מזמור נז מספר תהלים חיבר דוד על נס העכביש: ”לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת לְדָוִד מִכְתָּם בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי שָׁאוּל בַּמְּעָרָה. חָנֵּנִי אֱלֹקִים חָנֵּנִי כִּי בְךָ חָסָיָה נַפְשִׁי וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ אֶחְסֶה עַד יַעֲבֹר הַוּוֹת. אֶקְרָא לֵאלֹקִים עֶלְיוֹן לָאֵל גֹּמֵר עָלָי”. וכך תרגם יונתן בן עוזיאל את הפסוק "אֶקְרָא לֵאלֹקִים עֶלְיוֹן לָקֵל גֹּמֵר עָלָי" - "אצלי קדם אלקא תקיפא (=אתפלל לפני הקל החזק) די פקד לעכוביתא (=שציווה את העכביש) דיגמר באיספלידא עיזלא אמטלותי (=שידע במערה לטוות קורים בשבילי).
על פי פירוש האלשיך, במזמור ל"א בתהילים על הפסוק ”תַּסְתִּירֵ֤ם ׀ בְּסֵ֥תֶר פָּנֶיךָ֮ מֵרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ תִּצְפְּנֵ֥ם בְּסֻכָּ֗ה מֵרִ֥יב לְשֹׁנֽוֹת” בפסוק זה מודה דוד לבוראו על הנס שעשה עימו בטווית קורי העכביש במערה.
נוסח האגדה
להלן נוסח האגדה ב"תולדות בן סירא":
- עמד נבוכדנצר... שאלוֹ [=את בן סירא] משלות שבעולם... ועוד שאלו: מפני מה נבראו צירעות ומַטוויאוֹת [=עכבישים], שאין בהם ממש – שהן אוכלין דבש ומפסידין ואין עושין כלום, ואף מטויאות טוִֹין כל השנה ואינם לבושים? אמר לו: הללו שאמרת כבר היה בהן ממש מפני שדוד זקינינו כבר שאל דבר זה מפני המקום.
- לפי שפעם אחת היה יושב בביתו. נשא עיניו וראה בגגו צירעה שהיה אוכל מטוית אחת בין שיניו, והיו מריבין שניהם, והיה שוטה אחד נוטל עץ והיה מגרש אותם. מיד אמר דוד לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, מפני מה בראתה הללו ג' [=שלושה] בעולמך: צירעה ומטוית ושוטה, ואין בהם ממש? השיב הקב"ה ואמר לדוד: אתה מלעיג על בריותיי?! בימיני עדיין תצטרך בהם.
- וכך הוצרך: בשעה שהיה שאול רודף אותו להורגו, והחביא עצמו במערה, מיד באת מטוות אחת והטוות בפי המערה וארגה שם. כיון שבא שאול לצרכיו לאותה מערה וראה שם אריגה, מיד סבר בעצמו שאין שם אדם; ישב לצורך עצמו ויצא. היא המליטה נפשו של דוד. מיד יצא ונשק לאותה טווית והלך. והרי כבר יש בה ממש.
- ואימתי הוצרך לשוטה? כיון שהלך ופגעו בו גדוד אכיש [=מלך גת], והיו מוליכין אותו לאכיש להורגו. חשב דוד בעצמו: עכשיו אעשה עצמי שוטה שלא אהרג; מיד נעשה שוטה בידיהן. והם הוליכוהו לאכיש.
- ואכיש היה לו בת אחת משוגעת. כיון שראה אותו שוטה, מיד אמר להם: שוטים שבעולם! אתם רואין שמשוגעת יש לי בביתי, ואתם מוסיפין לי שוטה על שוטה?! או שמא ”חסר משוגעים אני” (שמואל א כא, טז)? נמלט דוד מן המיתה בשביל השטות. והרי שוטה יש בו ממש.
- ואימת הוצרך לצירעה? כיון שהלך דוד ומצא שאול שהיה שוכב משכב צהרים, ורצה דוד ליכנס, והיו רגליו של אבנר פשוטות ואבנר שוכב והיה ראשו של אבנר בדלת אחת ורגליו בדלת אחת, ועמד דוד ולא היה לו מקום ליכנס, ועמד שם עד שהקים את רגליו.
- ונכנס דוד והלך ונטל צפחת של מים ורצה לעבור, ונפשטו רגליו של אבנר ונפתחו; רצה לעבור, והקים יריכיו וכסו רגליו את דוד. והיה דוד צועק ובוכה מבין רגליו ואומר: ”קלי קלי למה עזבתני?” (תהלים כב, ב). מיד נעשה לו נס ובאת צירעה ונשכה רגלו של אבנר, ופשט אותו, ועבר דוד באותה שעה. והרי כולם יש בהם ממש.[8]
קישורים חיצוניים
- המשל, באלפא ביתא דבן סירא, עמ' טו
- חיים נחמן ביאליק, דָּוִד וְהַצִּרְעָה וְהַעַכָּבִישׁ, בקובץ "ויהי היום", באתר של פרויקט בן-יהודה
הערות שוליים
- ^ וחלקה מופיע בילקוט שמעוני/שמואל א/רמז קלא.
- ^ מלבי"ם על ספר שמואל א', פרק י"ח, פסוק י'.
- ^ ספר שמואל א', פרק ט"ז, פסוק ט"ו.
- ^ ספר שמואל א', פרק כ"ג.
- ^ עפ"י יהודה דוד אייזנשטיין, אוצר המדרשים, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ ספר שמואל א', פרק כ"ו.
- ^ החיד"א, 'פה אחד' (הגדה של פסח) על הפסוק שומר פתאים ה'
- ^ על פי תולדות בן סירא, נוסח ב, כתב יד וטיקן 285, במילון ההיסטורי ללשון העברית.
| דוד המלך | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| משפחתו |
| ||||||||||
| תקנות ויצירות המיוחסות לו | ספר תהילים • מאה ברכות • צוואת דוד • קינת דוד • קינת דוד על אבנר • דברי דוד האחרונים • שירת דוד | ||||||||||
| מאורעות בחייו שתוארו בתנ"ך | משיחת דוד למלך • דוד וגוליית • הטבח בנוב עיר הכהנים • סיפור נבל הכרמלי • דוד ובת שבע • מרד שבע בן בכרי • האישה החכמה מתקוע • מעשה אמנון ותמר • רצח אמנון • דוד ויהונתן • סיפור רצפה בת איה | ||||||||||
| אגדות חז"ל | דוד והצרעה והעכביש | ||||||||||
| שונות | מרב בת שאול • פלטיאל בן ליש • בית דוד • אבישג השונמית • ברזילי הגלעדי • גיבורי דוד • כתובת תל דן • קבר דוד • משיח • המלך דוד (סרט) • מגן דוד | ||||||||||
| הנצחה |
| ||||||||||
