דיר דיבוואן
 | |
| טריטוריה |
 הרשות הפלסטינית |
|---|---|
| נפה | רמאללה ואל-בירה |
| שטח | 17,606 דונם קמ"ר |
| גובה | 760 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 5,252 (2007) |
| קואורדינטות | 31°54′39″N 35°16′14″E / 31.91083°N 35.27056°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
|
(למפת דרום השומרון רגילה)   דיר דיבוואן | |
דיר דיבוואן (בערבית: دير دبوان) הוא כפר פלסטיני בנפת רמאללה ואל-בירה, הממוקם כ-7 ק"מ ממזרח לרמאללה. ליד כביש 60 בגובה של כ-760 מ'. לפי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2007 חיו בכפר 5,252 תושבים.[1]
לאחר הסכם אוסלו, השטח הבנוי של דיר דיבוואן סווג כשטח A.
מקור השם
האטימולוגיה של השם "דיר דיבוואן" היא מילה דיר - מנזר והמילה הפרסית דאוין שפרושה מועצה.[2]
היסטוריה
ערך מורחב – העי
לפי עדויות ארכאולוגיות הכפר היה מיושב כבר מתקופת הברונזה הקדומה. סמוך לגרעין העתיק של הכפר נמצאת חירבת אֶ-תֵל ("התל"). עיר מבוצרת ובה ממצאים רבים מאד מהתקופה הכנענית (ברונזה קדומה ותיכונה) ותקופת הברזל. בין היתר הוקפה העיר בשלוש חומות, המרוחקות 17 מ' זו מזו, כאשר גובהה של זו מהברונזה התיכונה היה 4 מ'. בתל שני מקדשים, האחד הוא מקדש החומה הנמצא בצד המערבי של התל, לצד החומה השנייה, וזמנו הוא ברונזה תיכונה. למקדש זה, שהכניסה אליו מדרום. מקדש שני הוא מקדש שנבנה בשתי תקופות בברונזה המוקדמת, הנראה כבניין מלבני מעט מערבה ממרכז התל, שבמרכזו בסיסי עמודים מלבניים. המבנה מוקף בקיר נוסף, עגול, מתקופת הברונזה התיכונה. מקדש זה הפך בתקופה הברזל למבנה ציבור. המקום זוהה בטעות על ידי אדוארד רובינסון וויקטור גרן כעיר המקראית "העי". באזור א-תל נערכו חפירות בין 1933 ל-1935 על ידי יהודית מרקה-קראוזה ושמואל ייבין,[3] והם גילו עיר גדולה מוקפת חומה ובה ארמון, מאגר מים, מקדשים ובתים רבים. אך העיר היא מתקופת הברונזה הקדומה, והיא חרבה בין 2,200 ל-2,400 לפנה"ס. תקופת כיבוש הארץ התרחשה כאלף שנה מאוחר יותר, ואז לא היה כלל יישוב במקום.[4]
התקופה העותמאנית
בשנת 1863, חוקר ארץ ישראל ויקטור גרן ביקר בכפר וכתב שגרו בו כ-500 תושבים.[5]
בתקופת המנדט הבריטי
במפקד אוכלוסין מ-1922 שנערך על ידי המנדט הבריטי, אוכלוסיית דיר דיבוואן מנתה 1,382 תושבים, כולם מוסלמים.[6] במפקד אוכלוסין 1931 של ארץ ישראל היו בדיר דיבוואן 384 בתים מאוכלסים, בהם התגוררו 1,688 תושבים, כולם מוסלמים[7].
בשנת 1945 אוכלוסיית דיר דיבוואן הוערכה כ-2,080 תושבים, אשר בבעלותם 17,611 דונם של קרקע, על פי סקר הכפרים של המנדט הבריטי בארץ ישראל.
לאחר 1967
מאז מלחמת ששת הימים ב-1967, דיר דיבוואן נמצאת תחת שלטון ישראלי. הכפר מבוסס מאחר שרבים מתושביו היגרו לארצות הברית, חלקם חזרו והשקיעו בכפר. ל-45% מהתושבים יש דרכון אמריקאי.[8][9]
בשנת 1978 הוציא צה"ל צווי תפיסה, שמכוחם תפס עשרות דונמים של אדמות פרטיות מוסדרות משטחי הכפר. לצווי התפיסה משנת 1978 לוו צווי תפיסה נוספים בשנים 1980 ו-1984 (תפיסה צבאית מותרת, על פי המשפט הבינלאומי, לצרכים צבאיים דחופים; היא איננה הפקעה, וכאשר תם הצורך הצבאי אמור השטח לחזור לבעליו). צה"ל בנה מוצב צבאי על חלק קטן מן האדמות שנתפסו, אך הוא פונה ובמשך שנים לא בוצע שום שימוש באדמות. בפברואר 2016, בצעד נדיר, הודיעה המדינה על ביטול צווי התפיסה ועל החזרת האדמות לבעליהן.[10]
באפריל 1999, פלשו מתנחלים לקרקעות פרטיות שבבעלות תושבי הכפר והקימו את המאחז מגרון.[11] לאחר מאבק משפטי ממושך, ב-2 בספטמבר 2012, פונו תושבי המאחז.[12]
בינואר 2010, מונתה ליילה גאנם, תושבת דיר דיבוואן, כמושלת נפת רמאללה ואל-בירה, היא האישה הראשונה בתפקיד מושלת של נפה ברשות הפלסטינית.[13]
חינוך
בדיר דיבוואן ארבעה בתי ספר - שני בתי ספר יסודיים ושני תיכונים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, מפקד האוכלוסין שנערך בשנת 2007, עמ' 114. (בערבית) (באנגלית)
- ^ Palmer, 1881, p. 293
- ^ י. צדקוני, החפירות בא-תל, דבר, 19 בפברואר 1934
- ^ יהודה רות, מירושלים לשכם, על המשמר, 24 בנובמבר 1967
- ^ Guérin, 1869, p. 53-54
- ^ Barron, 1923, Table VII, Sub-district of Ramallah, p. 16
- ^ Mills, Census of Palestine, 1931, page 48
- ^ ארנון רגולר, והיו מצביעים שהתקשו להגיע לקלפי בגלל המחסומים של צה"ל, באתר וואלה!, 3 בנובמבר 2004
- ^ בסאם אלמוהור,יומני האופנוע: מסע ציורי בכבישים המתפתלים מסביב לרמאללה-הכפר של האמריקאים, אתר שיחה מקומית, 19 בדצמבר 2015
- ^ בג"ץ 9015/15 – מחמד מצטאפא איסמעיל מהנא נגד מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית
- ^ עמירה הס, הפלסטינים בעלי הקרקע במגרון: "מחכים לתוצאות בשטח", באתר הארץ, 27 במרץ 2012
- ^ חיים לוינסון, עוז רוזנברג, הושלם פינוי התושבים ממגרון; חשש מפעולות נקם, באתר הארץ, 2 בספטמבר 2012
- ^ דאוד כותאב, (הקישור אינו פעיל, 4 במאי 2018)המושלת הפלסטינית הראשונה מגוללת את סיפור מאבקה, באתר אל-מוניטור, 19 במרץ 2015
 | ||
|---|---|---|
| ערים | אל-בירה • ביתוניא • רוואבי • רמאללה |  |
| מועצות מקומיות | אל-איתיחאד (ביתילו, דיר עמאר, ג'מאלא) • א-זיתונה (מזרעה אל-קיבליה, אבו שוחידם) • ביר זית • בית ליקיא • בני זייד (דיר ע'סאנה, בית רימא) • בני זייד א-שרקייה (ערורה, מזארי אל-נובאני) • דיר ג'ריר • דיר דיבוואן • חרבתא אל-מצבאח • מזרעה א-שרקיה • נעלין • סילואד • סינג'יל • תורמוס עיא | |
| כפרים | אבו קש • אום צפא • א-לובן אל-ע'רבי • אל-ג'אנייה • אל-מוע'ייר • אל-מידיה • בדיוו אל-מוע'ראת • בודרוס • בורקה • בית סירא • ביתין • בית עור אל-פוקא • בית עור א-תחתא • בלעין • ג'יפנה •דורא אל-קרע • דיר אבו משעל • דיר איבזיע • דיר א-סודאן • דיר ניזאם • דיר קדיס • ח'ירבת אבו פלאח • ח'רבת'א בני חרית • טייבה • טירה • יברוד • כובאר • כפר מאליכ •כפר ניעמה • כפר עין • נבי סאלח • סאפא • סורדא • עאבוד • עבוין • עג'ול • עטארה • עין יברוד • עין עריכ • עין סיניא • עין קיניא • קיביה • קראוות בני זייד • ראס כרכר • רמון • רנתיס • שוקבא • שיבתין | |
| מחנות פליטים | אל-אמערי • ג'לזון • קדורה • קלנדיה | |
| נפות הרשות הפלסטינית | ||