דניאלה וייס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דניאלה וייס
לידה 30 באוגוסט 1945 (גיל: 78)
בני ברק
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה תלמידת מדע המדינה
ראש המועצה המקומית קדומים
1996–2007
(כ־11 שנים)
מזכ"ל גוש אמונים

דניאלה וייס (נולדה ב-30 באוגוסט 1945) היא פעילת ימין ישראלית. מייסדת וראש תנועת נחלה, כיהנה בתפקיד ראש המועצה המקומית קדומים משנת 1996 ועד שנת 2007, והייתה מראשי תנועת גוש אמונים.

ביוגרפיה

וייס נולדה ב-1945 בבני ברק בשם דניאלה מינץ להורים שעלו מארצות הברית והיו פעילים בתנועת הלח"י.[1] למדה בבית ספר תיכון עירוני דתי בני ברק, ולאחר מכן למדה לימודי ספרות אנגלית ומדע המדינה באוניברסיטת בר-אילן, ושירתה בצה"ל במסגרת העתודה האקדמית.[2]

בשנות השבעים השתתפה וייס במאבק על יישוב מרחבי יהודה ושומרון, ולאחר מלחמת יום הכיפורים הייתה יחד עם בעלה, אמנון וייס, בין ראשוני המתיישבים בגרעין "מערב שומרון". מאוחר יותר הצטרפה לגרעין אלון מורה, אשר פונה ואוכלס מחדש שמונה פעמים עד לקבלת הסכם הפשרה עם המתנחלים שהתיישבו לבסוף במחנה קדום, ולאחר מכן ייסדו את קדומים, בסמוך לה. במהלך תקופה זו פגישה עם הרב משה לוינגר מקריית ארבע; הזהות בדעות בין השניים, שדגלו בגישה טוטלית בנושא ארץ ישראל, הובילה לידידות רבת שנים ולפעולות רבות ושונות שאורגנו בשיתוף פעולה על ידי השניים.

פעילותה הציבורית כללה מזכירת פנים, רכזת קליטה, ממלאת מקום יו"ר המזכירות של ההתנחלות קדומים, ולאחר מכן אף נבחרה ליו"ר מזכירות היישוב לארבע שנים. ב-1981 הוצבה במקום ה-115 ברשימת התחיה לקראת הבחירות לכנסת העשירית.

בשנים 1984–1988 כיהנה כמזכ"ל תנועת "גוש אמונים". בערב פסח (י"ב ניסן ה'תשמ"ז) בחודש מאי 1987 התרחש אירוע "ליל הבקבוקים" בקלקיליה, בעקבות רצח עפרה וטל מוזס מבקבוק תבערה, שנזרק לעבר רכבם על כביש הגישה לאלפי מנשה.[3] קבוצת מתיישבים חזרה מהפגנת מחאה על הזנחת ביטחון מתיישבי האזור, ובעוברם בקלקיליה, בכיכר השעון, נטלה וייס מספר בקבוקי זכוכית ממסעדה מקומית וניפצה אותם על אחד הקירות בעיר. השלכותיו של אירוע זה על גוש אמונים היו רבות: האירוע הוקלט והושמע ברשת ב' של קול ישראל. וייס הועמדה לדין על התנהגותה, הורשעה ובגזר הדין הוטל עליה קנס של 2,500 ש"ח ושישה חודשי מאסר על תנאי. בעקבות האירוע עלו דרישות לאכיפת החוק על המתנחלים וגם רבים ממנהיגי המתנחלים קראו באופן מפורש לסיום תפקידה של וייס כמזכ"לית גוש אמונים,[4] ונטישת הגישה הקוראת לשיתוף פעולה יהודי-ערבי.[5] בשנת ה'תשמ"ח 1988, כשנה לאחר אירוע הבקבוקים, סיימה את תפקידה כמזכ"ל גוש אמונים. לאחר סיום תפקידה לא מונה מזכ"ל חדש, חל פילוג בתוך תנועה זו, והארגון החל דועך.[5]

במהלך הבחירות לכנסת ה־13 ב־1992 התמודדה וייס ברשימת 'התורה והארץ' שבראשה עמד הרב משה לוינגר.[5] מועצת יש"ע יצאה כנגד רשימה זו במפורש, בעקבות ביקורת של רבים מראשי ההתיישבות ביהודה ושומרון על דעותיה ודרכה,[4] היא זכתה רק לכ־3,700 קולות, ולא עברה את אחוז החסימה.

בשנת 1996 נבחרה לראשות מועצת קדומים ובשנת 2001 נבחרה לכהונה שנייה עד סוף 2007. במהלך תקופה זו הובילה קו של התפרסות שכונות חדשות במרחק רב זו מזו, כך שקדומים מתפרסת על שטח נרחב חרף אוכלוסייתה המצומצמת. היא התנגדה גם להקפת קדומים בגדר ובמכשול ביטחוני. עם תום תקופת כהונתה פרשה וייס מתפקידי מנהל רשמיים ועברה לעסוק עם הרב משה לוינגר בארגון "נחלה", המעודד את נוער הגבעות להתיישבות במאחזים.[1]

מתוקף כהונתה כראש מועצת קדומים הייתה וייס חברה במועצת יש"ע, אך על רקע התנגדותה להסכם הפשרה שגובש בין אהוד ברק למועצת יש"ע בנושא המאחזים ב־1999, הפכה וייס לאופוזיציה פנימית במועצת יש"ע, ומאוחר יותר פרשה ממנה.[1]

היא הביעה ביקורת חריפה על מועצת יש"ע גם על רקע אירועי כפר מימון בקיץ 2005, ערב ביצוע תוכנית ההתנתקות בידי ממשלת אריאל שרון.

בעת פינוי גוש קטיף צולמה כשהיא קורעת את כתב "צו הגירוש" כלשונה, אשר חטפה מידי שוטרת, והודיעה ש"כבר נגמר משטר המנדט". לאחר מכן נאבקה עם השוטרת ושוטרי משמר הגבול, אשר ניסו לגרור אותה בכוח לאוטובוס, ותוך הצגת התעלפות עברה לשוחח בעיניים סגורות עם עיתונאים ולהביע את מחאתה.[6] שנתיים אחר כך נמצאה אשמה בפלילים על מעשים אלו ונגזרו עליה מאסר בפועל ומאסר על תנאי.

לאחר פינוי גוש קטיף, האשימה וייס את הרב שלמה אבינר בכך שעשרות אלפי המפגינים בכפר מימון לא יצאו מהגדר, ובכך ש"העניק אישור הלכתי לגירוש".[7]

לאחר פינוי גוש קטיף הקימה יחד עם משה לוינגר את תנועת ההתנחלות "נחלה".

במשך השנים הייתה וייס שותפה להקמת ערוץ 7, הקמת ישיבת קדומים ומכון כת"ר שלידה, הקמת הישיבה החקלאית "שדות רחל". כמו כן הייתה שותפה להקמתן של ההתנחלויות שבות רחל וגבעת הראל, ולקחה חלק פעיל במאבקים שונים בשטחי יהודה ושומרון, גוש קטיף ובחברון.

לקראת הבחירות לכנסת העשרים ארגנה עצרת המונים של תומכי הימין בכיכר רבין, והייתה הנואמת הראשונה בעצרת, לפני בנימין נתניהו (הליכוד), נפתלי בנט (הבית היהודי) ואלי ישי (יחד).[8] וייס מזהה את עצמה כמצביעת הציונות הדתית.

ב-16 במאי 2023 קיבלה את "פרס מפעל חיים לשמירה על אדמות הלאום" של תנועת רגבים על פועלה למען ההתיישבות ביהודה ושומרון כמעט חמישה עשורים[9][10].

תנועת "נחלה" והקמת מאחזים

וייס הקימה ב-2005, יחד עם הרב משה לוינגר את 'תנועת נחלה', שכיום היא עומדת בראשה. התנועה עוסקת בעיקר בהקמת מאחזים ובארגון פעולות שונות לחיזוק האחיזה היהודית ביהודה ושומרון.[11] בדצמבר 2008, נמנתה וייס עם אישי הציבור המעטים ביש"ע ששהו ב"בית החום" בחברון במסגרת המאבק על מגורי יהודים בו, ותוארה כמנהיגתם של נוער הגבעות שהתאסף במקום. יושב ראש מועצת יש"ע, דני דיין, ביקר בחריפות את אופי ההתנגדות אותו הובילה וייס, וטען כי וייס מזיקה להתיישבות היהודית בכלל, וליישוב היהודי בחברון בפרט. בין המאחזים שהוקמו על ידי נחלה ונתמכים על ידה נמצאים המאחזים: 'שבות עמי', 'רמת מגרון', 'עוז ציון' ו'מעוז אסתר'. מלבד הסיוע החומרי, וייס שימשה גם כדמות חינוכית לנערים ונערות הגרים במאחזים אלו.[12]

דניאלה וייס היא חלק מיוזמת גרעיני ההתיישבות של תנועת נחלה בניהם אביתר, מעלות חלחול, נווה בניה, הר בעל חצור, מצפה יריחו, גבעת האור ואורי-עד. על פי התכנון, שנים עשר גרעיני המשפחות יעלו על הקרקע להקמת שנים עשר מאחזים חדשים בלילה אחד. אנשי תנועת נחלה רואים במבצע המשך של מבצע חומה ומגדל ו-הקמת י"א הנקודות בנגב.

ב-2 במאי 2021, לאחר הרצח של יהודה גואטה בפיגוע הירי בצומת תפוח, החליט גרעין אביתר הסמוך לעלות לקרקע באותו לילה ללא שאר הגרעינים, ומשפחות נוספות מכל רחבי הארץ הצטרפו אליו. 53 משפחות התגוררו במאחז מעל לחודשיים בעשרות מבני קבע וקרוואנים, עד שהגיעו להבנות עם ממשלת ישראל לפיהן התושבים יתפנו עד להסדרת מעמד הקרקע, אז יוקמו במקום ישיבה ומגורים לצוות ולתלמידים. הממשלה התחייבה לדון בהמשך בהקמת יישוב חדש במקום. וייס לקחה חלק פעיל בהקמת המאחז, התבססותו, ותהליך ההגעה להבנות עם הממשלה.

תנועת נחלה בראשותה הכריזה על כ"א בתמוז ה'תשפ"ב (20 ביוני 2022) כיום מבצע להקמת יישובים חדשים. המבצע הצליח ועלו כ-7 יישובים לקרקע

משפחתה ורצח חתנהּ ובני משפחתו

נשואה לאמנון, איש עסקים ונדל"ן אותו הכירה עוד בנערותה, ואם ל-4 בנות.

בפסח תשס"ב (2002) נרצחו אברהם גביש, בעלה של נעמה וייס - בִּתהּ של דניאלה, שני הוריו וסבו, על ידי מחבל שירה בכל בני הבית, בפיגוע באלון מורה. נעמה, שהייתה בהריון, ובִתָהּ הסתתרו מתחת לשולחן וניצלו עם שישה בני משפחה נוספים שהסתתרו בקומה השנייה.[13][14][15]

וייס ובעלה נחשבים לאנשים אמידים המחזיקים בנדל"ן רב באזור תל אביב והשומרון. בשנת ה'תש"ע 2010 עמד מבנה 'קפה ביאליק' ברחוב ביאליק בתל אביב, שהיה רכוש משפחתה, במרכזה של מחלוקת בעניין שימור מבנים באזור.[16][17] נכסים נוספים ברשות המשפחה היו חנות בכיכר המדינה[18] ויקב גבעות (בבעלות משותפת עם חתנו). בעבר היה בבעלותם מפעל לתכשיטי זהב, שנסגר.

דעות

דניאלה וייס ידועה בדעותיה הנחרצות בנושא ארץ ישראל השלמה ובהתנגדותה לכל פשרה בנושא זה, ובדעותיה נגד הערבים החיים בתחומה,[6] והייתה הדמות הנשית הבולטת במועצת יש"ע. כראש מועצה ומתוקף תפקידיה האחרים וייס תומכת בהעצמת נשים ובקידום נשים למשרות ציבוריות.[19][20] לפי השקפתה, נושא ארץ ישראל הוא הנושא העיקרי, כאשר כל הנושאים האחרים נסובים סביבו (וזאת, על רקע משפט ברוח זו שכתב הרב יעקב משה חרל"פ בכתביו[21]). לשיטתה, התיישבות נרחבת בארץ ישראל היא זו שתוביל לקירוב לבבות בעם ישראל ולחיזוק היהדות, ועל כן היא אינה עוסקת בכל נושא ציבורי מלבד נושא ארץ ישראל.[22]

על רקע כישלון המאבק כנגד תוכנית ההתנתקות טענה וייס כי דרך המאבק הפייסנית שאותה הובילה מועצת יש"ע, צריכה להיות מוחלפת במאבק אגרסיבי נחוש ונוקשה, הנושא אף אופי של ארגוני גרילה. בעקבות גישה זו ותמיכתה בהקמת מאחזים חדשים נחשבת וייס לאחת ממנהיגי נוער הגבעות. חרף המאבק הנוקשה אותו מובילה וייס כנגד גורמי שלטון שונים, וייס רואה במדינת ישראל את ראשית צמיחת גאולתנו.[6]

וייס הובילה יחד עם אחרים מאבק כנגד מיגון ביהודה ושומרון, ותמכה מנגד בפעילות התקפית נרחבת כתחליף למיגון.

בריאיון עם רון קופמן ברדיו תל אביב אמרה וייס כי ברוך גולדשטיין מנע בטבח מערת המכפלה טבח נגדי ביהודים רבים, ובאופן דומה עמי פופר שטבח ב-7 פועלים פלסטינים מנע הרג ביהודים. עם זאת אמרה וייס כי היא מתנגדת לרצח. בנוסף טענה וייס כי יצחק רבין נרצח על ידי צד שלישי ולא על ידי יגאל עמיר, בהתאם לאחת מגרסאות תאוריות הקשר על רצח רבין.[23] וייס גילתה הבנה לפעולות המחתרת היהודית על רקע אירועי הטרור שקדמו להן, וסייעה למשפחות הכלואים במאבק הציבורי לשחרור האסירים.

דניאלה וייס קראה לחיילי צה"ל לסרב פקודה בכל מקרה של פינוי מאחז או יישוב.[6]

בריאיון למעריב בעניין אלימות הפגנות 'המחאה החברתית' טענה דניאלה וייס שהיא מתנגדת לאלימות, חושבת שהפגנות אלימות אינן מועילות, ושהאשמותיה באלימות כמו תקיפת שוטרים תמיד הייתה בהתגוששות עם שוטרים אשר תקפו אותה והתנגדות למעצר. לדעתה הצלחת הפגנה היא בהתמדה ומסירות.[24]

מעצרים והרשעות

ב-5 בינואר 1989 נרצח נהג המונית שמעון אדרי[25] בפעולת איבה בצומת יקיר שבשומרון. הצומת הוכרז כשטח צבאי סגור על מנת למנוע ממפעילי ימין למחות בו, אך וייס ועמיתיה הפרו את הצו והגיעו לצומת כדי למחות. ב-14 בדצמבר 1993, הורשעה וייס בגין כניסה לשטח צבאי סגור ונקנסה ב-3000 ש"ח במסגרת עסקת טיעון.[26]

בעקבות חטיפת מסמכי הפינוי בגוש קטיף מידיה של שוטרת וקריעתם לעיני המצלמות, והתנגדות בכוח למעצרה בעקבות זאת, תוך אמירה חוזרת "נגמר המנדט", הורשעה וייס ביוני 2007, בעבירות הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, העלבת עובד ציבור ותקיפת שוטר, ונידונה ל-5 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא תעבור עבירה של תקיפת שוטרים, וכן ארבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא תעבור עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו[27] האירוע הוסרט ושודר בטלוויזיה באותה עת, ושודר שוב במסגרת תוכניתו של אמנון לוי.[6]

בראש חודש אלול ב' באלול ה'תשס"ח נעצרה וייס לקראת הגעתה להפגנה חוקית ובאישור המשטרה, מול ביתו של תת-ניצב שמני. באותה דרך, ולפני הגעתם להפגנה נעצרו עשרה אנשים נוספים המזוהים עם מנהיגי הימין הקיצוני וביניהם איתמר בן-גביר, נדיה מטר ונועם פדרמן, ושוחררו לאחר עיכוב לחקירה. האחד-עשר תבעו את המדינה ואת המשטרה, ובפסק דין שניתן שלוש שנים מאוחר יותר (בי"ז בשבט ה'תשע"ב), בית המשפט הצדיק את התובעים, קבע שמדובר במעצרי שווא, וחייב את המדינה לשלם לכלל התובעים 4,700 ש"ח.[28]

בחול המועד פסח (י"ח בניסן ה'תשס"ט) 2009 נעצרה וייס יחד עם עוד 11 פעילים על ידי משטרת שדרות, בחשד שהתכוונו לקחת חלק בצעדה שתוכננה לצאת באותו היום לעבר רצועת עזה, ולעבר מה שהיה גוש קטיף.[29] בית המשפט הורה על שחרור מיידי של העצורים ואף ביקר חריפות את המשטרה על המעצר הבלתי נחוץ: "השימוש בכוח, השררה ובסמכות המעצר כדי למנוע זכות ביטוי זו, מעבר להיות בגדר סתימת פיות, מלמד על הגעתם של ימים חשוכים ביותר לרחבי מדינת ישראל".[30]

חודש לאחר מכן, בצום גדליה תשס"ט, בעת פינוי המאחז שבות עמי הסמוך לקדומים בעקבות תביעות ארגון יש דין לבעלות ערבית על הקרקע, נעצרו וייס ובעלה. וייס ניסתה למנוע משוטרים איסוף עדויות מרכב נטוש, אחריו רדפו השוטרים קודם. ברכב נסעו מציתי מטע זיתים, השייך לטוען על בעלות קרקע המאחז, תושב הכפר הערבי הסמוך, קדום. וייס סירבה למעצר, הסתתרה תחת המכונית ונגררה משם. בחקירתם נחשדו גם בהסתרת המציתים.[31] למחרת, בהליך מהיר הוגש כתב אישום נגדה באשמת תקיפת שוטר ושיבוש הליכי חקירה.[32] וייס הגיבה לדברים ואמרה שמדובר בטענות שקריות וברדיפה פוליטית. לטענתה, דווקא שיתפה פעולה עם שוטרי משמר הגבול, וסירבה רק למעצר שווא.[33][34] היא נשלחה ליומיים מעצר בית עד תום פינוי המאחז.[32]

בעקבות התנהגותה והתנגדותה בעת פינוי 'בית השלום' בחברון בשנת התשס"ח 2008, הוגש נגד וייס כתב אישום על הפרעה לשוטרים ושיבוש הליכי חקירה.[35] חמש שנים מאוחר יותר היא הורשעה לאחר שבית המשפט לא קיבל את גרסתה. גזר הדין נדחה למועד מאוחר יותר.[36][37][38]

בשבת, 21 באוגוסט 2012, פרצו שוטרים למאחז שבות עמי, בזמן סעודה שלישית, ועצרו את וייס יחד עם קבוצת צעירים שסירבו להתפנות בשבת ודרשו מהשוטרים להמתין לצאת השבת. לאחר שנחקרה, שוחררה בחצות.[39]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דניאלה וייס בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 חגית רוטנברג, יוצאת אל הגבעות, באתר ערוץ 7, 29 בנובמבר 2007
  2. ^ 'שליפות' עם דניאלה וייס (אתר מעריב המקוון - nrg
  3. ^ ערן נבון‏, האופטימיות ניצחה, באתר וואלה!‏, 22 בספטמבר 2010
  4. ^ 4.0 4.1 עשרים שנה לאינתיפאדה הראשונה – ניצחונה של ההתיישבות, (אתר אמנה)
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 על גוש אמונים (אתר הכנסת)
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 ריאיון עם דניאלה וייס, התוכנית שומר מסך בערוץ 10, אמנון לוי (אתר מאקו)
  7. ^ דניאלה וייס: "הרב אבינר שותף לשרון בגירוש מגוש קטיף" (אתר 'סרוגים)
  8. ^ גלעד מורג ואיתי בלומנטל, נתניהו בעצרת הימין: "הורדנו מחירים, בנינו אלפי דירות", באתר ynet, 15 במרץ 2015
  9. ^ טליה איינהורן ודניאלה וייס זכו בפרס רגבים, באתר ערוץ 7, ‏2023-05-17
  10. ^ דניאלה וייס - זוכת פרס רגבים לשמירה על אדמות הלאום בתחום מפעל חיים - תשפ"ג, נבדק ב-2023-05-17
  11. ^ מצעד לפידים למען ארץ ישראל, באתר ערוץ 7
  12. ^ דניאלה וייס מנהיגת הימין הקיצוני הצעיר? כתבת מעריב (אתר מעריב המקוון - nrg)
  13. ^ ניצולות הפיגוע באלון מורה התחבאו מתחת לשולחן בסלון, באתר ynet, 29 במרץ 2002
  14. ^ דברי דניאלה על בני משפחתה הנרצחים, משפחת גביש (אתר 'גל-עד')
  15. ^ מעיין שריג, ‏ילדים שאיבדו את כל משפחתם לטרור, באתר ‏מאקו‏‏, ‏9 במאי 2011‏
  16. ^ משה ליכטמן, ‏דניאלה וייס מתכוונת להרוס את מבנה קפה ביאליק בת"א, באתר גלובס, 23 בדצמבר 2010
  17. ^ חגי מטר, מחר: הפגנה למען הצלתו של הבניין ברח' ביאליק, באתר nrg‏, 23 בדצמבר 2010
  18. ^ אלעזר לוין, ‏אמנון וייס קנה חנות בכיכר המדינה בת"א ב-500 אלף דולר, באתר גלובס, 29 בספטמבר 2003
  19. ^ שמוליק גרוסמן, הרב לבנון: אישה לא יכולה לרוץ למזכירות יישוב, באתר ynet, 23 במאי 2010
  20. ^ מקומה של דניאלה וייס בהעצמת נשים במסגרת הקמת בית הספר הדמוקרטי לבנות בקדומים (אתר בתי הספר הדמוקרטיים בישראל)
  21. ^ "בכל תקופה ותקופה ישנה נקודה מיוחדת שדרך הנקודה ההיא מאיר כל הטוב ומתוכה מתנוצצים כל קיומי התורה והמצוות שבתקופה ההיא, שיודעים הם שאם יעכבו בעד הפרחתה של הנקודה ההיא ימנעו בזה כל השפעת האורה והקדושה שבאה דרך הצינור הלזה... ובעקבתא דמשיחא הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל וממנה נובע הכול ומבלעדי ההתאחזות בה אין שום השפעה של קדושה בעולם. ואין פלא אם כל העמים רוצים לעכב בעד ביאתם של ישראל בארץ הקודש והתקשרותם בה, וכל כובד ההתנגדות שלהם היא בעיקר על הנקודה הזאת", (ספר 'מי מרום-מעייני הישועה' עמוד קצ"ו)
  22. ^ מסמך "על נוער הגבעות - התפתחות, אמונה ורחשי לב" (עבודתה של איילה בן-גביר, למכללה החרדית - שלוחה של בר-אילן)
  23. ^ ראיון של וייס עם רון קופמן ברדיו תל אביב, 2010
  24. ^ שרה ליבוביץ-דר, הם לא נחמדים: על אנשי המחאה החדשים, באתר nrg‏, 25 במאי 2013
  25. ^ דף לזכר שמעון אדרי, ב"לעד" – אתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה
  26. ^ חיים ברוידא, דניאלה וייס הורשעה בכניסה לשטח סגור, ידיעות אחרונות, 15 בדצמבר 1993
  27. ^ פ 3203/05 מדינת ישראל נגד דניאלה ויס, ניתן ב-12.6.2007
  28. ^ פסק דין בן-גביר נגד מדינת ישראל ומשטרת ישראל (אתר 'רשת פסיקה')
  29. ^ עוזי ברוך, דניאלה וייס נעצרה בשדרות, באתר ערוץ 7
  30. ^ רותי אברהם, השופטת: מעצר פעילי הימין - סתימת פיות, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 13 באפריל 2009
  31. ^ נתיב נחמני ויהושע בריינר‏, המשטרה: דניאלה וייס הסתירה חשודים בהצתה, באתר וואלה!‏, 2 באוקטובר 2008
  32. ^ 32.0 32.1 רענן בן-צור, דניאלה וייס מואשמת בתקיפת שוטר, באתר ynet, 3 באוקטובר 2008
  33. ^ לא אירתע ואמשיך בפעילות (אתר ערוץ שבע)
  34. ^ נדב שרגאי, דניאלה וייס: לא הסתרתי בביתי את החשודים בהצתת המטע הפלשתיני, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2008
  35. ^ חיים לוינסון, כתב אישום הוגש נגד דניאלה וייס בגין הפרעה לשוטר בעת פינוי בית המריבה, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2009
  36. ^ דניאלה וייס הורשעה בהפרעה לשוטר במהלך הגירוש מ'בית השלום' הכתבה המלאה היחידה על המשפט וההרשעה (באתר הקול היהודי).
  37. ^ יהושע בריינר‏, דניאלה וייס הורשעה בהפרעה לשוטר בפינוי בחברון, באתר וואלה!‏, 16 בינואר 2013
  38. ^ פעילת הימין דניאלה וייס הורשעה בהפרעה לשוטר בפינוי בית המריבה, באתר ynet, 16 בינואר 2013
  39. ^ שוטרים פשטו על המאחז שבות עמי וגרמו לחילול שבת (אתר 'הקול היהודי')
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=דניאלה_וייס&oldid=2491125"