תמונה נבחרת הוא פרויקט להצגת קטעי מידע ועובדות מעניינות בעמוד הראשי של המכלול. קטעי "תמונה נבחרת" הם קוריוזים המתחברים לערכי המכלול. לעיתים הקטעים משובצים בתאריך מסוים בשנה, גם במקרה כזה הקוריוז אינו קשור בהכרח לתאריך שבו אירע, אלא לתאריך שבו הוא מוצג בעמוד הראשי של המכלול. לדיונים אודות החלפת הידיעות והצעות לידיעות חדשות, גשו לאחראי המיזם.
שימו לב:עורכים חדשים מתבקשים שלא לערוך את פסקאות "תמונה נבחרת". פסקאות אלו מופיעות, בסופו של דבר, בעמוד הראשי, ועל כן רצוי להשאירן למשתמשים הוותיקים המכירים מקרוב את נוהלי העבודה.
בז אדום הוא מין עוף דורס ממשפחת הבזיים. הוא דומה מאוד לבז המצוי אך צבעי הזכר בולטים יותר.
בז אדום הוא מין עוף דורס ממשפחת הבזיים. הוא דומה מאוד לבז המצוי אך צבעי הזכר בולטים יותר, והוא חברותי – צד ומקנן בקבוצות. הבז האדום הוא עוף נודד, והאוכלוסייה המקננת מגיעה לישראל בפברואר ועוזבת ביולי. בעבר היה הבז האדום הדורס הנפוץ בישראל, אך כיום הוא נדיר למדי ונעשים מאמצים להגן עליו ולעודד את התרבותו.
גורים של שועל שלג. שועל השלג מגיע לאורך 50–60 ס"מ ומשקלו 3–6 ק"ג. הוא טורף הנפוץ בטונדרה ובאזור הקוטב הצפוני וניזון כמעט מכל יצור שהוא מוצא לרבות למינגים, ציפורים שונות, ביצים, דגים ונבלות ויכול לתפוס אפילו גורים של כלבי ים המסתתרים מתחת לשלג.
יעל נובי נפוץ בעיקר במזרח התיכון ומעט גם בצפון ובמזרח אפריקה. בארץ ישראל שרדו עם קום המדינה מספר מצומצם של יעלים באזור מדבר יהודה. בעקבות מאמצי שימור שהופנו כלפי האוכלוסייה, החלת משטר צבאי על שבטי הבדואים באופן שמנע ציד של היעלים וכן חיסול כמעט מוחלט של הטורפים הטבעיים באזור, החלה אוכלוסיית היעלים להשתקם והיעלים התפשטו במדבר יהודה ובנגב. נראה כי עתידו של היעל הנובי בשאר מדינות המזרח התיכון אינו מובטח.
הדוכיפת היא מין יחיד בסוגו ובמשפחת הדוכיפתיים. ייחודה בציצית הנוצות הכתומה לראשה.
הדוכיפת היא מין יחיד בסוגו (Upupa) ובמשפחת הדוכיפתיים. הדוכיפת משמיעה קולות קריאה רמים, מעין "הוּפוּפ" או "הוּדהוּד", ולכן שמה בערבית הוא "הוּדהוּד". גם שמה בשפה הלטינית, "אוּפּוּפּה" (upupa), נובע מחיקוי קולות הקריאה שלה. ציפור זו היא הציפור הלאומית של ישראל, וייחודה בציצית הנוצות הכתומה.
הפְּסָמוֹן הוא מין מכרסם בינוני מדברי מתת משפחת הגרביליים. מזונם העיקרי של הפסמונים הוא צמחי מליחה מדבריים. בהיותם ניזונים מהשיח מלוח קיפח, נמצא שהם מגרדים את שכבת המלח הנמצאת על גבי העלים עם הרגליים הקדמיות והשיניים. בכדי להתמודד עם ריכוזים כה גבוהים של מלחים המצויים במזונם, יש לפסמונים כליות מפותחות ויעילות במיוחד המסוגלות להיפטר מכמויות המלח הגדולות ולרכז שתן עד פי 4 לערך מכליית האדם. בתמונה - פסמון בשדה בוקר.
.jpg)
_(15092707441).jpg)
.jpg)
