התפוח (בית המקדש)
התפוח היה ערימת אפר ענקית באמצע מזבח העולה, ונקרא כך משום שהיה תָפוּחַ, ונראה כתפוח גדול מאוד. התפוח שימש כמאגר ענקי של דשן ואפר על גבי המזבח, שאליו העבירו, בכל בוקר, את האפר שנשאר מהמערכה הגדולה.
בתפוח השתמשו גם כפח אשפה של מזבח העולה, למשל כאשר הקריבו קרבן כלשהו, זרקו אל התפוח את גיד הנשה, שאותו אסור להקריב[1].
דעות אחרות לגבי מהותו של התפוח
בניגוד לדעה המקובלת, שהתפוח הוא ערימת האפר שהייתה בראש המזבח, קיימות דעות נוספות, שהמשותף להן הוא שהתפוח אינו ערימת האפר שעל המזבח, אלא המקום שעליו הניחו ערימה זו.
לפי הראב"ד[2] התפוח הוא טבלה מרובעת, שגודלה הוא כ"ב אמה על כ"ב אמה בגובה אמה. לדעתו, ייתכן שטבלה זו הייתה מעוגלת בקרנותיה כדי להוסיף מקום למערכה. הדשן היה ניתן על גבי טבלה זו.
גם בעל ספר החינוך סובר שהתפוח הוא מקום על גבי המזבח, אך הוא אינו מתאר מקום זה.[3]
יש מקשים על דעות אלה, לפיהן התפוח הוא חלק ממבנה המזבח, מדוע לא הוזכר התפוח במסכת מידות, במשנה המתארת בפירוט את מבנה המזבח.[4]
דעה נוספת בעניין היא דעתו של רבנו חננאל[5], הסובר שהתפוח הוא כלי שהיה מונח באמצע המזבח, ובתוכו הניחו את האפר.
פינוי התפוח
את התפוח פינו אל בית הדשן שמחוץ לבית המקדש בכל פעם שהיה צורך בכך. בשלוש הרגלים לא היו מדשנים, (מֵפַנִים), את התפוח. הסיבה לכך הייתה לא בגלל שהכהן התעצל לבצע את העבודה, אלא מפני שהדבר הראה "נוי למזבח"[6]. שכן התפוח, אף על פי שהיה מכוער, בכך שהכמות בו הייתה גדולה מאוד, הראה הדבר שמשתמשים במזבח פעמים כה רבות, עובדה המדגישה את כבודו של המזבח.
גודלו של התפוח
על פי דברי המשנה בזמן שלא פינו את התפוח, הוא הגיע לממדים עצומים, כשלוש מאות כור (מידה מקראית)[7]. אך התלמוד מביא את דברי רבא, האומר שממדים אלו הינם גוזמה[8]. יש הרוצים לאמת את דברי רבא כי מדובר בגוזמה בחישוב מתמטי, שכן נפח של 300 כור שווה בערכו ל-117 ממ"ק. קוטרו של "תפוח" בנפח כזה, הוא 26.8 אמה. קוטר זה גדול משטחו האפקטיבי של המזבח המתואר במסכת מידות (24x24 אמות)[9]. אולם נפח זה, כן מתאים למידותיו של המזבח, במקדש הורדוס המתואר על ידי יוסף בן מתתיהו (50x50 אמות)[10]. אך יש הסבורים כי דווקא המידות שמביא פלביוס בספרו הם המוגזמות ובלתי מדויקות.
קדושתו של התפוח
חז"ל חלוקים בדבר קדושתו של אפר התפוח. רב סבר ש"אין מועלין בו". כלומר: מותר ליהנות מאפר התפוח ואין בכך מעילה, ואילו רבי יוחנן סבר ש"מועלין בו".[11]. כלומר הנהנה מאפר התפוח הרי זאת מעילה. מסביר התלמוד שהמחלוקת בין רב לרבי יוחנן היא לאחר שכבר תרמו את תרומת הדשן. אבל לפני שתרמו את תרומת הדשן, לדעת שניהם הנהנה מאפר התפוח, הרי זאת מעילה.
- סברת רב - היות שנתרמה כבר תרומת הדשן, נעשתה מצוות האפר, אין בו עוד קדושה וניתן ליהנות ממנו מבלי שהדבר ייחשב מעילה.
- סברת רבי יוחנן - היות שלהוצאת אפר התפוח נדרשים בגדי כהונה[12] זה סימן שהאפר עדיין בקדושתו, ואין ליהנות ממנו שכן הדבר נחשב מעילה.
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף צ', עמוד ב',
- ^ הלכות תמידין ומוספין, פרק ב, הלכה ז.
- ^ ספר החינוך, מצווה קלא: "וגורפין את הדשן מכל צדדי המזבח, ועושין ממנו ערימה על גבי תפוח, והוא מקום מן המזבח שנקרא כן".
- ^ עזרת כהנים, מסכת מידות, פרק ג', משנה א'.
- ^ עבודה זרה נה,ב.
- ^ מסכת תמיד, פרק ב', משנה ב'
- ^ מסכת תמיד, פרק ב', משנה ב'.
- ^ בבלי, מסכת חולין, פרק ז', דף צ', עמוד ב',
- ^ "נמצא עשרים וארבע על עשרים וארבע, מקום המערכה" משנה, מסכת מידות, פרק ג', משנה א',
- ^ תולדות מלחמת היהודים, עמוד רצ"ד, סעיף ו',
- ^ בבלי, מסכת מעילה, דף ט', עמוד א'
- ^ שכתוב: "וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד, וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל-בְּשָׂרוֹ, וְהֵרִים אֶת-הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ", (ספר ויקרא, פרק ו', פסוק ג')
| מזבח העולה | ||
|---|---|---|
| חלקי המזבח | יסוד המזבח • סובב • חוט הסיקרא • כרכוב (מקום הליכת הכהנים) • קרנות המזבח • כבש המזבח | 
|
| מערכות המזבח | התפוח • המערכה הגדולה • מערכת הקטורת • מערכת התמיד | |
| כלי מזבח העולה | פסכתר • מגרפה • מזרק • מחתה | |
| עבודות במזבח העולה | תרומת הדשן • זריקה • הקטרה • מליקה | |
