בניין הורדוס
בניין הורדוס הוא כינוי לבית המקדש השני שהורדוס מלך יהודה בנה מחדש ברוב פאר והדר, תוך הרחבת שטח הר הבית, במאה השמינית לאלף הרביעי. על מקדש זה אמרו חז"ל: "מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין נאה מימיו".[1]
למרות שמדובר למעשה במקדש חדש לגמרי הוא לא כונה בית המקדש השלישי כי עבודת הקרבנות המשיכה ברצף, גם במהלך בנייתו.
בחז"ל נאמר כי מה שהביא את הורדוס לבנייה מחודשת זו הוא אקט של הבעת חרטה ובקשת כפרה על שהרג את החכמים.[2] ייתכן גם כי היה בכך מניעים נוספים, כמו רצונו להנציח את זכרו במבני פאר, וגם לשפר את הקשר עם נתיניו היהודים ולהוכיחם שהוא מלך מטעמם.
תוכן עניינים
לקראת הבניה
בשנת שמונה-עשרה למלכות הורדוס (ג'תשמ"א) החליט הורדוס "לבנות את בית המקדש לא-לוהים". ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו מספר שהורדוס "סבור היה שמפעל זה שלו יהיה מהולל מכל מה שעשה - והוא יהיה לו לזכר עולם".[3] הורדוס כינס את העם לתיאטרון, כפי שעשה במספר הזדמנויות כדי לפנות אל העם ולשכנעו בדברים, והכריז:
"...ומכיוון שאני מולך היום ברצון א-לוהים ושלום רב לנו ואוצרות כסף והכנסות גדולות, והדבר החשוב ביותר, כיוון שהרומאים השולטים בכל, אם ייתכן לומר כך, הם ידידי ורוחשים לי חיבה, אנסה לתקן את מה שנפגם מאונס ומשעבוד בזמן הקודם ולשלם לא-לוהים ביראה שלמה על כל מה שזכיתי בו בימי מלכותי זו"
— יוספוס פלאביוס, קדמוניות היהודים ט"ו 387
בתחילה נבהלו היהודים ופחדו פן יהרוס הורדוס את המקדש הקיים ופן יטמא את ההיכל. אולם הורדוס הבטיח כי יקים את המקדש החדש ורק לאחר-מכן יהרוס את הישן.
את בית המקדש עצמו בנו עשרת אלפים פועלים, ביניהם אלף כהנים שהוכשרו כבנאים, על מנת שלא יכנס מי שאינו כהן אל המתחם המקודש.
עבודות הבנייה
הורדוס שינה לחלוטין את הטופוגרפיה של אזור הר הבית לצורך הרחבת בית המקדש. קודם לכן היה הר הבית רבוע וממדיו היו 500 אמה על 500 אמה (250 על 250 מטרים). בדרום הר הבית עמדה מצודה (כנראה החקרא). הורדוס הרחיב את שטח הר הבית משלוש רוחותיו (עיקר ההרחבה הייתה לכיוון דרום, וצפון, והרחבה מועטת הייתה לכיוון מערב). הורדוס שיטח את ההר שהיה צפונית להר הבית וגבוה ממנו, ואפשר בניית רחבה ישרה לכיוון צפון. כמו כן הרס הורדוס את מבנה המצודה הדרומית להר (מצודה נוספת - האנטוניה - נבנתה על ידי הורדוס צפונית לרחבת הר הבית), ובנה על גבי קשתות את הרחבה הנרחבת. בחומה המזרחית של הר הבית ניתן לראות עד ימינו את התפר בין הבנייה החשמונאית לבנייה ההרודיאנית המרחיבה את הר הבית לכיוון דרום. תפר זה נמצא 32 מטרים צפונית לקצה הדרום מזרחי של חומת הר הבית של ימינו.
הורדוס בנה את רחבת המקדש החדשה בסגנון הרומי המקובל באותה עת - מערכת של ארבעה סטווים המקיפה חצר שבמרכזה המקדש מקדשים דומים היו קיימים בערים רומיות נוספות כגון אנטיוכיה, תדמור (פלמירה) ואלכסנדריה.
משך העבודות
עבודות הבנייה החלו בשנה ה-18 למלכותו של הורדוס (בשנת ג'תשמ"א). בחז"ל נאמר כי העבודות נמשכו שלוש שנים[4], אולם לא מפורט על איזה שלבים בבנייה מדובר. ישנן כמה דעות שונות בעיקר לגבי מועד סיום העבודות. לפי אחת הגישות, נמשכו העבודות 9 שנים - מתוכן 8 שנים נמשכה עבודת בניית הסטווים והרחבה. בניית בניין המקדש עצמו נמשכה כשנה וחמישה חודשים.[5] על-פי גישה זו, הבנייה הסתיימה בימי חייו של הורדוס (שמת ב-ג'תשנ"ו).
מנגד, קיימות מספר עדויות לכך שהבנייה הסתיימה שנים אחרי מותו של הורדוס. על פי הנאמר בכתבי הנוצרים נמשכו עבודות הבנייה ארבעים ושש שנים,[6] לעומת זאת ב"קדמוניות היהודים" מצוין פרק זמן של 18 שנים. העובדות ההיסטוריות המתוארות על ידי יוסף בן מתתיהו עצמו, תואמות את גרסת כתבי הנוצרים. ממצא נוסף שמציב את תאריך סיום הבנייה של חומות הר-הבית אחרי שנת ג'תשמ"ג הוא מטבעות שהתגלו מתחת לכותל המערבי. ב-ה'תשע"א קבעה רשות העתיקות כי ארבעה מטבעות שנמצאו מתחת לכותל נטבעו בידי הנציב הרומי ולריוס גרטוס בשנה ג'תשמ"ג/ד.[7] פירוש הדבר שקשת רובינסון, ואולי חלק ארוך יותר של הכותל המערבי, נבנו לאחר שנה זו – כלומר: לפחות 20 שנה אחרי פטירתו של הורדוס, בימי נינו אגריפס השני.
בתלמוד הבבלי מסופר: "מצינו בימי הורדוס שהיו עוסקין בבנין בהמ"ק והיו יורדין גשמים בלילה, למחר נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה ויצאו העם למלאכתן וידעו שמלאכת שמים בידיהם".[8] דבר זה מובא גם במדרש (המאוחר) לספר ויקרא.[9] גם יוסף בן מתתיהו, שהיה בדור החורבן, מספר דברים אלו: "לא ירדו גשמים בימים כדי שלא תתעכב העבודה"[10].
מבנה בניין הורדוס
המקדש היה מורכב מהיכל ומכמה חצרות-עזרות שהקיפו אותו. ההיכל עמד בראש הר הבית ואילו העזרות היו נמוכות ומוקפות חומה, לצדיהן היו מוסדות המקדש ובתי מלאכה שעסקו בתחזוק המקדש. החצר החיצונית הייתה קרויה "עזרת נשים" ובה נערכו התאספויות לשם קריאת תורה. באירועים אלו היו נוכחות גם נשים - וזה אחד ההבדלים בין בית המקדש השני והראשון.
ערך מורחב – הסטיו המלכותי
המפואר מבין הסטיום היה הסטיו המלכותי, שהיווה למעשה בזיליקה ושימש כמרכז למסחר ולמשפט (כמו הפורומים ברומא העתיקה). על מנת להקל על הגישה אל הסטיו המלכותי בפרט ואל הר הבית בכלל בנה הורדוס מערכת של קשתות ושערים. קשת רובינסון שהיוותה למעשה המחלף הראשון בהיסטוריה, הוביל את הבאים ישירות לתוך הסתיו המלכותי. מתחתיו, נבנו מערכת של מעברים המובילים את המבקרים ישירות לתוך בית המקדש - אלו הם שערי חולדה: השער המשולש והשער הכפול.
בחומה המערבית של הר הבית בנה הורדוס, נוסף על קשת רובינסון, גם את קשת וילסון - קשת נוספת שהובילה מהעיר העליונה אל הר הבית, וכן מהרחוב שלרגלי הר הבית, בו היו מוסדות השלטון של העיר (אולם הבונים החופשיים) הובילו שני פתחים אל הר הבית: שער ברקלי - המצוי במקום בו מצויה עזרת הנשים של הכותל המערבי בימינו ושער וורן, שהיה מצוי צפונית לקשת וילסון, באזור הכותל הקטן.
הרחבת הר הבית על ידי הורדוס ובניית המעברים הרבים המובילים אליה יצרה רחבה חדשה, שלא היוותה אזור מקודש. לצורך ההפרדה בין האזור המקודש לאזור המסחרי החדש נבנה סורג סביב גבולות הר הבית החשמונאים. שרידים מסורג זה התגלו, ומראים כי על הסורג היו כתובות ביוונית ולטינית עליהם כתוב:
הזר אל ייכנס פנימה מהסורג והמחיצה אשר סביב המקדש. כל זר שייתפס דמו בראשו
נוסף על מעברי הכניסה של עולי הרגל למקדש, בנה הורדוס מעברי יציאה לכהנים אל מקוואות טהרה שהיו בעיר דוד. מעברים אלה שהיו מצויים מתחת למדרגות המובילות אל שערי חולדה נקרא מסיבות.
שרידי קשת רובינסון נראים כיום בקרבת הפינה הדרום מערבית של הר הבית. שרידי קשת וילסון מצויים באזור עזרת הגברים של הכותל המערבי. שער וורן ושער ברקלי סתומים בימינו. ניתן לראות את השערים בחומת הכותל המערבי, והמדרגות שהובילו מהם מהווים כיום את בורות מים מספר 30 ומספר 19 (בהתאמה) בהר הבית.
בראש מבנה השער של הסטיו המלכותי ניצב בית התקיעה בו תקעו בחצוצרות להכריז על כניסת השבת. שרידי בית התקיעה נתגלו בחפירות הכותל.
| חלקי בית המקדש השני | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקרא | |||||||||
|
1. לשכת הפרווה 2. בית החליפות 3. לשכת פרהדרין 4. בין האולם ולמזבח 5. תאים 6. מסיבה 7. אחורי בית הכפורת | |||||||||
| שערי המקדש | |||||||||
|
א. שער עזרת נשים ב. שער העליון ג. שער הדלק ד. שער הבכורות ה. שער המים ו. שער יכניה/הניצוץ ז. שער הקרבן ח. שער הנשים ט. שער השיר/המוקד י. שער בלי שם | |||||||||
ראו גם
לקריאה נוספת
- דן בהט, אטלס כרטא הגדול לתולדות ירושלים, הוצאת כרטא, 1989.
קישורים חיצוניים
- בניין הורדוס אתר האנציקלופדיה היהודית
- אברהם ורשבסקי ואברהם פרץ, הקמת מִתחם הר-הבית על-ידי הורדוס – הארגון והביצוע, קתדרה 66, דצמבר 1992, עמ' 46-3
- ישראל ל' לוין, בית-המקדש בירושלים: תיאורי יוסף בן-מתתיהו ומקורות אחרים, קתדרה 77, אוקטובר 1995, עמ' 16-3
- מיכאל יעקובסון: איך באמת נראה בית המקדש שבנה הורדוס?, 3.9.13, Xnet
הערות שוליים
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ד', עמוד א'; מסכת סוכה, דף נ"א, עמוד ב'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ד', עמוד א'.
- ↑ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים ט"ו, 380.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ד', עמוד א'.
- ↑ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר טו, פרק יא, סעיפים 421-420.
- ↑ הברית החדשה, הבשורה על-פי יוחנן, פרק ב', פסוק 20.
- ↑ "בניית הכותל המערבי: הורדוס התחיל, אבל לא סיים (23/11/2011)", הודעה לעיתונות, רשות העתיקות., 23 בנובמבר 2011
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ג, עמוד א'.
- ↑ ויקרא רבה, פרשה לה, פיסקא י.
- ↑ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר טו, פרק יא, פסקה ז, סעיף 425.
| בתי מקדש בהיסטוריה היהודית | ||
|---|---|---|
| משכנות | משכן משה • משכן גלגל • משכן שילה • משכן נוב • משכן גבעון | 
|
| בתי מקדש | בית המקדש הראשון • בית המקדש השני ומקדש הורדוס | |
| מקדשים חיצוניים | הבמות • מקדשי ממלכת ישראל: תל דן ובית אל • מקדש חוניו • מקדש יב | |
| אחרים | מצוות בניין בית המקדש • מבנה בית המקדש • בית המקדש השלישי • בית המקדש של יוליאנוס | |
