וולבי סלע שחור-צד
 וולבי סלע שחור-צד
| |
|---|---|
.jpg)
וולבי סלע שחור-צד
| |
| מיון מדעי | |
| תחום תפוצה | |
|
וולבי סלע שחור-צד (שם מדעי: Petrogale lateralis ידוע גם בכינוי ווארו) הוא מין של וולבי בינוני בסוג וולבי הסלע שחי בדרום ומרכז יבשת אוסטרליה. הוא חי במושבות מבודדות על מחשופי סלע וצוקים ברחבי האאוטבק האוסטרלי, ופעיל בעיקר בשעות הלילה הקרירות. האיום העיקרי על הוולבי הוא טריפה על ידי שועל האדום שהובא ליבשת במהלך ההתיישבות האירופאית, וטווח התפוצה ההיסטורי שלו הצטמצם והפך למפוצל במיוחד כתוצאה מאובדן בית גידול. רשויות השימור האוסטרליות פועלות כיום לדלל את אוכלוסיות השועלים, ולהשיב את הוולבי לאזורים שמהם נכחד בעבר.
טקסונומיה
הוולבי שחור-הצד תואר מדעית לראשונה בשנת 1842 על ידי הזואולוג הבריטי ג'ון גולד מדגימה שנאספה על ידי ג'ון גילברט בעמק אבון, והוא שייך לסוג וולבי סלעים במשפחת הקנגוריים. בתוך הסוג, הוא נמצא בקבוצת המינים lateralis/penicillata הכוללת תריסר וולבים הדומים זה לזה מבחינה חיצונית.
הוולבי שחור-הצד סווג בעבר כתת-מין של וולבי סלע זנב-מברשת עד שהוכר כמין עצמאי ב-1982, ובהמשך פוצל ממנו המין וולבי סלע סגול-צוואר הגדול יותר. הוולבי שחור-הצד מחולק ל-3 תת-מינים שקיבלו תיאור מדעי, ועוד שניים שטרם תוארו:
- P.l. lateralis - בצבע אפרורי כהה; נפוץ בדרום מערב אוסטרליה ובאיים בארו וסליסבורי.
- P.l. hacketti - דומה לקודם אך גדול יותר; מצוי בחלק מהאיים בארכיפלג רשרשה.
- P.l. pearsoni - בצבע אפרפר וזנב קצר יחסית; מצוי בעיקר באי פירסון מול חופי דרום אוסטרליה.
- P.l. spp - בהיר וצהבהב יותר מהקודמים; נפוץ בדרום-מערב קימברלי.
- P.l. spp - הקטן מכולם; דומה לראשונים אך צבעו הופך לחולי בקיץ; נפוץ באזור מקדונלס ואליס ספרינגרס.
אנטומיה ומראה
הוולבי שחור-הצד הוא כיסאי בינוני בעל מבנה גוף מוצק וחסון המותאם במיוחד לתנועה בסלעים; גפיו האחוריות ארוכות ושריריות ומקנות לו יכולת קפיצה מעולה וזנבו הארוך והגלילי משמש לאיזון. בנוסף, יש לו בכפות הרגליים סוליות עבות וספוגיות שמאפשרות לו להתפס בסלעים בחוזקה ולמשוך את גופו קדימה, וטופרי הרגל קצרים יחסית כדי לא להפריע לתנועה.
ראשו של הוולבי איילי ומשולש, אוזניו גדולות ועגולות וגפיו הקדמיות קצרות יחסית. העיניים שלו גדולות למדי, האף קירח והלוע קטן ועגול. אורך ראשו וגופו של הוולבי 45–53 סנטימטרים ואורך זנבו 41–60 סנטימטרים; הוא מתנשא בעמידה זקופה לגובה 50 סנטימטרים ומשקלו 3.1–5.3 קילוגרם. גודל ומסת הגוף משתנה בין תת-המינים, והזכרים גדולים באופן ניכר מן הנקבות.
הפרווה של הוולבי שחור-הצד קצרה, עבה וצמרירית. צבעה הכללי אפור-צפחה, אפור-כחלחל או כסוף שמתמזג היטב עם סביבת המחיה הסלעית. במהלך הקיץ, פלג הגוף האחורי נוטה לגוון חום-אפרפר או בז' לעומת שחרחר בחורף. החזה והבטן בצבע לבן קרם או שמנת, והזרועות צהבהבות או כתמתמות. סימן ההיכר הבולט של המין, הוא הכתם השחור הגדול בצדדי גופו אשר משתרע על השכמות, המותניים, בית השחי, המרפקים ופנים הרגליים. גודל הכתם משתנה בין תת-המינים. במקביל לכתם השחור, יש פס או כתם לבן בוהק סמוך למותניים והשכמות. כפות הידיים והרגליים שחורות אף הן.
ראשו של הוולבי בצבע אפרפר-כסוף, וסימוני הפנים שלו כוללים פס שחור דקיק על המצח, כתם שחור על החרטום, פסים שחורים מהאף לאוזן שחוצים את העיניים, פסים לבנים על הלחיים, ולעיתם גם גבות לבנות וכתמים שחורים מתחת לעיניים. צבעי הפנים משתנים גם הם בין האוכלוסיות השונות וחלקם נעדרים. האוזניים האפורות מוכתמות בשחור ובלבן לסירוגין. הזנב בצבע אפרפר או צהבהב, והוא הופך לשחור בצידו התחתון ובקצהו.
תפוצה ואקולוגיה
וולבי שחור-צד אנדמי לאוסטרליה, בה הוא חי באוכלוסיות מפוזרות בטריטוריה הצפונית, אוסטרליה המערבית ואוסטרליה הדרומית. התפוצה היבשתית הייתה רציפה יותר בעבר, אולם כיום מוגבלת למחשופי סלעים מבודדים בפילבארה, קימברלי ומדבר החול הקטן, בכף ריינג', ברכס מקדונל במרכז-היבשת ובמחשופי סלעים ליד חגורת החיטה בחוף הדרום מערבי. הוולבי מצוי באופן טבעי במספר רב של איים לחופי דרום ומערב היבשת, בהם: האי בארו, האי דפוץ' (נכחד), האיים ווסטל, מונדריין, וילסון וסליסבורי בארכיפלג רשרשה ליד המפרץ הישראלי (מערב היבשת) והאי פירסון (דרום היבשת); הוא הובא על ידי רשויות השימור לאי גדילן ולאי וודג', והושב לטבע ביבשת למספר אזורים שמהם נכחד.
בית הגידול של הוולבי מוגבל למחשופי סלע, גבעות וצוקים מבודדים, הנמצאים בתוך מדבריות, סוואנות צחיחות למחצה או יערות אקליפטוס דלילים עם כיסי סבך קטנים. הטמפרטורות היומיות בטווח התפוצה שלו 20–36 מעלות, וכמות המשקעים השנתית נמוכה למדי.
אין מידע רב אודות אורח חייו של המין. הוולבי שחור-הצד פעיל בעיקר בשעות הלילה הקרירות, ואת שעות היום החמות יבלה במנוחה במערה או נקיק בסלע. עם זאת, הוא עשוי להתחמם לעיתים קרובות בשמש בשעות הבוקר והערב. הוולבי יוצא לתור אחר מזון בשקיעה, ויורד מאזורי הסלעים המוגנים לאזורים פתוחים ונמוכים יותר שבהם הפלורה מגוונת יותר; במידת הצורך, הוא עשוי להתרחק מאות מטרים ממקום המקלט בתורו אחר מזון. הטורפים הטבעיים של הוולבי הם הדינגו, עיט מחודד-זנב ופיתון השטיחים, אולם אף אחד מהם אינו משפיע עליו כמו הטורפים הפולשים (שועל אדום וחתול הבית); במקומות שבהם יש נוכחות של טורפים פולשים, הוולבי משתדל להשאר קרוב ככל האפשר לאזור הסלעי.
הוולבי שחור-הצד הוא יונק חברותי החי במושבות של 10–100 פרטים עם מדרג המבוסס על דומיננטיות, וגודל המושבה קשור באופן הדוק לגודל האזור הסלעי ולמספר המקלטים בו. הנקבות קשורות יותר אחת לשנייה, מטפחות זו את זו וחיות במערות משותפות, בעוד שהזכרים נוטים להימנע ממפגשים ביניהם, ומנסים לשמור על קבוצת נקבות מפני זכרים אחרים. כל וולבי חי בשטח ביתי קבוע שחופף במידה רבה לוולבים אחרים ובתוכו מספר סלעים ומקלטים אישיים. הוולבים נקשרים לאזור המחיה שלהם, ונשארים בו גם במהלך בצורת או שריפה.
הוולבי ניזון מעשבים, עשבי תיבול, עלים ופירות ומקבל את מרבית הלחות הנדרשת ממזונו הצמחי; מאחר שהוולבי חי באזורים ללא מקורות מים קבועים, תכונה זאת מאפשרת לו לשרוד תקופות ארוכות ללא שתייה במדבריות, והשהות שלו באזורים מוצלים וקרירים בשעות היום מונעת איבוד נוזלים.
הרבייה מתרחשת לאורך השנה ללא עונה קבועה, אך תלויה בגשמים. לאחר היריון של 30 יום, הנקבה ממליטה גור יחיד לא מפותח שזוחל בכוחות עצמו לכיס ומשלים בתוכו את ההתפתחות. הוולבית יכולה להקפיא את התפתחות העובר באופן זמני, עד שהתנאים הסביבתיים ישתפרו. הגור שוהה בכיס 6.5-6 חודשים ונגמל מספר חודשים לאחר מכן.
בניגוד למיני וולבי אחרים, נקבת הוולבי שחור-הצד נוהגת להשאיר את הגור שלה באזור מוגן בסלעים בזמן שהיא יוצאת לתור אחר מזון. התנהגות זאת נובעת כנראה מההגנה המושלמת שמספקים הסלעים המבודדים והגבוהים. שני הזוויגים מגיעים לבגרות בגיל שנה עד שנתיים.
תוחלת החיים של הוולבי שחור-הצד 5–12 שנים.
מצב
וולבי שחור-צד מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור פגיע (VU), מאחר שגודל האוכלוסייה שלו פחות מ-10,000 פרטים, תפוצתו מקוטעת מאוד עם שטח תפוצה של 1,000 קילומטרים רבועים בלבד, וגם בגלל ירידה מתמשכת במושבות רבות. האיום העיקרי על הוולבי הוא השועל האדום שהובא ליבשת על ידי האדם, וההשערה היא שהשועל היה גורם מרכזי בצמצום הטווח ההיסטורי. איום מצד חתולים וכלבים משוטטים קיים בסמוך למקומות יישוב ועל האיים. איום משמעותי אחר הוא תחרות על מקורות מזון עם עיזים כבשים וארנבונים שגורמים גם לדילול הפלורה בבית הגידול, שינוי במשטרי אש והתפשטות צמחים פולשים. האוכלוסיות בדרום אוסטרליה הן המצומצות והמאוימות ביותר.
כל תת-המינים של הוולבי שחור-הצד רשומים כמאוימים על ידי החוק האוסטרלי וחל איסור מוחלט לצודם. המין נמצא במספר אזורים מוגנים. האוכלוסיות בחגורת החיטה, ברכס מקדונל, בכף ריינג' ובאזורים נוספים מנוהלות על ידי המחלקה לאיכות הסביבה של מערב אוסטרליה, שפועלות לדלל את השועלים באזורי המחיה של המין. האי בארו נמצא תחת פיקוח הדוק של רשויות השימור במטרה למנוע הכנסת מינים פולשים, ומשמש כמקלט בטוח לוולבי. רשויות השימור פועלות להשבת הוולבי לאזורים שמהם נכחד בעבר (כולל הבאה לאיים שנוקו מטורפים), מקימות גרעיני רבייה בשבי, ומציתות שריפות קטנות בבית הגידול במטרה לחדש את הצמחייה. בנוסף, ישנה פעילות ציבורית להעלאת המודעות למצב המין, ושילוב הקהילות המקומיות במאמצי השימור.
האוכלוסייה העולמית של וולבי שחור-צד נאמדת בכ-8,000 פרטים.
לקריאה נוספת
- Pentland, Craig. "Behavioural ecology of the black-flanked rock-wallaby (Petrogale lateralis lateralis): refuge importance in a variable environment." (2014).
- Willers, Nicole, et al. "Biology and population dynamics of the black-flanked rock-wallaby (Petrogale lateralis lateralis) in the central wheatbelt of Western Australia." Australian Mammalogy 33.2 (2011): 117-127.
- Jones, Michelle, David Taggart, and Peter Temple-Smith. "Age determination and growth in wild Petrogale lateralis pearsoni and captive Petrogale lateralis' MacDonnell Ranges race'." Australian Journal of Zoology 52.4 (2004): 447-461.
- Eldridge, M. D. B., J. E. Kinnear, and M. L. Onus. "Source population of dispersing rock‐wallabies (Petrogale lateralis) idengified by assignment tests on multilocus genotypic data." Molecular Ecology 10.12 (2001): 2867-2876.
קישורים חיצוניים
תמונות של וולבי סלע שחור-צד בפליקר.
תמונות וסרטים של וולבי סלע שחור-צד באתר WWF.- מידע על וולבי סלע שחור-צד באתר המחלקה לאיכות הסביבה של אוסטרליה המערבית.
הערות שוליים
