קנגורו אילני הואון
 קנגורו אילני הואון
| |
|---|---|
קנגורו אילני הואון
| |
| מיון מדעי | |
| תחום תפוצה | |
|
קנגורו אילני הואון (שם מדעי: Dendrolagus matschiei ; מוכר גם בשם קנגורו אילני מטשי), הוא מין כיסאי בינוני בסוג קנגורו אילני שאנדמי ליערות הגשם בחצי האי הואון שבפפואה. הוא תואר מדעית בשנת 1908 על ידי אולדפילד תומאס, וקרוי על שמו של הביולוג הגרמני פאול מטשי (גר'). לתקופה מסוימת, קנגורו אילני גודפלו נחשב לתת-מין שלו. כרבים מקנגוריי העצים, מין זה נתון גם הוא בסכנת הכחדה עקב בירוא יערות וציד.
אנטומיה
מאפיינים פיזיים
קנגורו אילני הואון קטן אמנם בהרבה מהקנגורים הקרקעיים באוסטרליה, אך נחשב ליונק גדול למדי במונחים של גינאה החדשה; אורך ראשו וגופו: 81-55 סנטימטרים ומשקלו הממוצע: 9 קילוגרם. יש לו מבנה גוף גוצי ועגלגל, ראש קצר ורחב, ואף גדול. טפריו הארוכים והמעוקלים גדולים וחזקים לעומת הקנגוריים היבשתיים, ובכפות ידיו ורגליו ישנן כריות מחוספסות המקנות לו אחיזה טובה על הענפים. חלוקת האצבעות ברגליו זהה לכיסאים אחרים מסדרת הקנגוראים: הבוהן נעדרת, השנייה והשלישית מאוחדות (סינדקטיליה) ונראות כאצבע רחבה בעלת שני טפרים בינוניים, ואילו הרביעית והחמישית ארוכות במיוחד. לאצבעות יש גם תנועה עצמאית המשפרת את האחיזה בגזע.
קנגורו אילני הואון הוא הטפסן האנכי הטוב ביותר מבין קנגוריי העצים, הודות לשריריו החזקים; מעבר ליכולת הטיפוס שלו, הוא גם מסוגל ללכת על רגליו בלבד למרחקים קצרים. זנבו הגלילי והארוך מסייע לו לאזן את שיווי המשקל תוך כדי תנועה מהירה בין העצים. רגליו קצרות יותר משל שאר מיני הקנגורו האילני, ואוזניו גדולות יחסית למינים בסוגו. עיניו גדולות ושחורות, וחוטמו קצר, רחב וקרח משיער. הדו-צורתיות הזוויגית מועטת מאוד במין זה, וההבדל בין הזכרים לנקבות בא לידי ביטוי בעיקר במשקל.
כסות ומראה חיצוני
הפרווה של קנגורו אילני הואון גסה, עבה ודוחה מים ביעילות, ולה מראה ססגוני למדי. בחלק העליון של הגוף, בגרון ובצלעות, צבעה נע בין אדמדם כהה לערמוני ולעיתים קרובות היא בצבע חום קפה או שוקולד. במפשעה, בבטן ובחזה, לעומת זאת היא בצבע כתום תפוז או צהוב עמוק, ובמקרים רבים עשויה להיות צהבהבה בהירה. בגפיים וברגליים יש חלוקה דומה: צבע ערמון או שחרחר בחלק העליון, וכתום-צהוב בחלק התחתון ובכפות. הטפרים בצבע חום כהה. לאורך הגב - מהעורף עד לזנב, יש לקנגורו זה פס בינוני בולט בצבע שחרחר, והפרווה האדמדמה בצידיו בהירה יחסית.
באופן כללי, ראשו של קנגורו אילני הואון אדמדם כהה או בהיר, ופניו צבועות בדרך כלל בצהוב או לבן. במבט מדוקדק יותר, ההתפלגות של צבעי הראש אצל קנגורו אילני הואון משתנה מפרט לפרט, וכתוצאה מכך מהווה דפוס זיהוי ייחודי: כך למשל, הצבע הלבן עשוי להשתרע על מרבית הראש עם כתמים חומים על המצח והפנים, להיות חום בלחיים ובמצח ולבן בחוטם וסביב העיניים, להיות לבן בחוטם עם שברים לבנים במצח ועוד כהנה וכהנה. אוזניו של הקנגורו בצבע ערמוני או חום כהה, והן לבנות בקצוות.
זנבו של מין זה בצבע אחיד - צהבהב, זהוב או כתמתם. קנגורו אילני הואון זהה במבט שטחי לקרובו קנגורו אילני גודפלו, אך למעשה ניתן להבדיל ביניהם בנקל: לקנגורו גודפלו פנים חומות-אפרפרות ללא כתם לבן, פרווה ופס-גב ססגוניים יותר ובטן חיוורת, וזנבו בעל טבעות אדמדמות.
תפוצה
קנגורו אילני הואון אנדמי לאי גינאה החדשה. הוא מוגבל לחצי האי הואון הנמצא בקצה הצפון-מזרחי של האי בשליטת פפואה, והוא הנציג היחיד מבין קנגוריי העצים החי בחלק זה של האי. בנוסף, הוא מצוי גם באי אומבוי הסמוך לחצי האי, אולם ההנחה הרווחת היא שהוא הובא לשם על ידי האדם ולא היה מצוי שם בצורה טבעית. טווח התפוצה הכולל שלו הוא פחות מ-14,000 קילומטרים רבועים.
בית גידולו של קנגורו אילני הואון מורכב מיערות גשם טרופיים ברכס סארוואגד ההררי שבחצי האי הואון, בטווח גובה של 3,000-1,000 מטר מעל פני הים. היערות שבהם הוא מצוי נשלטים באזורים הנמוכים על ידי עצי אלון, ובאזורים הגבוהים על ידי עצי מחט. היערות באזור זה מתאפיינים בכמויות משקעים גבוהות במיוחד, בקרקעית מלאה בפסולת עלים, ובשרכים ואפיפיטים צפופים הצומחים על גזעי העצים.
אקולוגיה
התנהגות ואורח חיים
קנגורו אילני הואון מבלה את מרבית חייו על העצים שבהם הוא חש מוגן ובטוח. הוא משתמש בהתאמות המיוחדות שלו על מנת לנוע בזריזות מעץ אחד למשנהו, ומסוגל לקפוץ למרחק של 9 מטר מעץ לעץ. סגנון הטיפוס שלו אופייני לסוג: הוא מחבק עם זרועותיו את העץ ואז מבצע קפיצות קטנות ומהירות תוך כדי שהוא מרפה מעט את החיבוק בגזע ומאפשר לעצמו להתקדם. בעת הירידה מהעץ, הקנגורו האילני אינו יורד הפוך עם הראש כלפי מטה כמו אצל האופוסום, אלא יורד באותה דרך שעלה (חיבוק הגזע והחלקה מדודה למטה). לעיתים קרובות, הקנגורו מוותר על תהליך הירידה האיטי, ופשוט קופץ מהעץ ישר לאדמה. הודות לעצמות החזקות שלו, הקנגורו האילני מסוגל לקפוץ מגובה של 18 מטר ולהתרסק על האדמה מבלי להינזק כלל.
בעוד שתנועתו על העצים זריזה, על האדמה תנועתו של קנגורו אילני הואון מגושמת למדי ומגיעה לכ-4.8 קילומטרים לשעה. הוא נוהג לקפוץ קפיצות קטנות ואז לעבור לריצה ארנבית על ארבעת הרגליים. למרות יכולות הטיפוס והקפיצה, קנגורו אילני הואון מבלה כ-60% מזמנו בהתכרבלות ובשינה על העצים. הסיבה לכך נעוצה בקצב חילוף החומרים האיטי שלו, אשר מאלץ אותו להקדיש זמן רב למנוחה ולעיכול. מלבד האדם, הטורפים היחידים של קנגורו אילני הואון הם עופות דורסים גדולים; על מנת להגן על עצמו מטריפה, הקנגורו חוסה תמיד בצילם של ענפים סבוכים. קנגורו אילני הואון חושש מן האדם, והוא נוטה להתרחק מהאזור שבו יחוש בהפרעה אנושית.
להוציא את עונת הרבייה, קנגורו אילני הואון חי רוב הזמן בגפו, ונוטה להתעלם מבני מינו אפילו אם הם נמצאים לצידו על אותו עץ. הנקבה חיה בשטח קבוע ללא מגע עם נקבה אחרת, והזכר חי בטריטוריה הכוללת מספר שטחי נקבות. הן הזכרים והן הנקבות חיים בשטח שגודלו כ-26 דונם; השטח שקנגוריי הואון תופסים גדול יותר משל כל חיית כיס אחרת החיה ביערות הגשם בגינאה, והדבר קשור כנראה לצפיפות הנמוכה שלהם המאלצת אותם להרחיק לכת על מנת למצוא בן זוג. קנגורו זה מתקשר עם בני מינו באמצעות מגע, סימוני ריח ושריקות.
תזונה
קנגורו אילני הואון הוא אוכל עלים כמעט באופן בלעדי, ומעדיף בעיקר עלים גדולים ובוגרים. יתרת התזונה שלו מורכבת מפירות בר, לשד, פרחים, אגוזים, חרקים, קליפות, ביצי ציפורים ואף ציפורים קטנות. בשבי, הוא מוזן בעיקר בעלים, פירות וירקות. הקיבה הגדולה של הקנגורו האילני מפרקת את המזון הסיבי באמצעות תסיסה, וקצב חילוף החומרים הנמוך שלו נובע כנראה מהסתגלות לעיכול עלים רעילים או גסים. קנגורו אילני הואון מלקט מזון באופן ספורדי במשך כל היום, ובממוצע 15–20 דקות מדי ארבע שעות; בין לבין, הוא מנצל את הזמן למנוחה ולעיכול.
לצד הפנדה האדומה, לקנגורו האילני יש התאמות מיוחדות שמטרתן למנוע בזבוז אנרגיה מיותרת; השניים מסוגלים להקטין במידה ניכרת את קצב חילוף החומרים שלהם כאשר הם נחשפים לטמפרטורות נמוכות הרווחות בבית גידולם ההררי והקריר, וזאת באמצעות הפחתת זרימת הדם ההיקפית, צמצום טמפרטורת הגפיים והעור והקטנת אובדן החום מהגוף הודות לפרווה המבודדת שלהם. בכך, הם אינם צריכים לצאת ולתור אחר מזון ושומרים על חום גופם עד שהטמפרטורה תהיה נוחה יותר לתנועה.
רבייה ומחזור חיים
קנגורו אילני הואון הוא בעל חיים פוליגמי ומתרבה לאורך השנה ללא עונת רבייה מוגדרת. ההיריון של נקבת קנגורו אילני הואון נמשך לא פחות מ-39–45 ימים, ונחשב לתקופת ההיריון הארוכה ביותר מבין יונקי הכיס. תהליך הדיאפאוזה שנפוץ אצל חיות הכיס ובו הנקבה יכולה להקפיא את התפתחות העובר, אינו מתרחש אצל מין זה. כ-24 שעות לפני הלידה, הנקבה מחפשת מקום שקט ובטוח, מתיישבת על זנבה, וממתינה שהוולד הזעיר יצא מהרחם ויזחל לתוך הכיס שלה. מרגע היציאה מהבטן, משך זמן הטיפוס של הוולד על פרוות האם לתוך הכיס אורך בערך כ-2 דקות ללא סיוע מצידה. הנקבה בדרך כלל מנקה לאחר הלידה את כל הכיס, כאשר כמעט כל ראשה מוכנס לתוכו בתהליך הניקוי עם הלשון.
הוולד הזעיר נשאר צמוד לאחת מתוך 4 הפטמות במשך כ-100 יום לאחר הלידה. בגיל 250 ימים, הוא מציץ לראשונה מן הכיס וצופה במעשיה של האם. בגיל 300 ימים, הוא יוצא לראשונה מן הכיס לזמן קצר, ובגיל 350 ימים הוא עוזב אותו לצמיתות אך עדיין יונק מהפטמות. אצל הגורים של קנגוריי העצים, עזיבת הכיס מתרחשת מאוחר יותר מאצל הקנגוריים הקרקעים. הגור מגיע לבגרות בגיל שנתיים, ויכול להתרבות במשך 10–12 שנים.
תוחלת החיים של קנגורו אילני הואון: 14 שנים בטבע, 20 שנה בשבי.
מצב שימור
קנגורו אילני הואון מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור סכנת הכחדה (EN), מאחר שמספר הקנגורויים הבוגרים נמוך מ-2,500 פרטים. בנוסף, מתרחשת ירידה מתמשכת במספריו כתוצאה מציד ואובדן בית גידול. עיקר האיומים עליו נשקפים מצד האדם: האוכלוסייה האנושית של חצי האי הואון גדלה במהירות, וקנגורו זה הופך להיות יותר ויותר מאוים על ידי ציד לבשרו ופרוותו, כמו גם המרת שטחי יערות גשם לשימוש חקלאי וקידוחי נפט. גם באזורים הבלתי נגישים לאדם במרומי ההרים של חצי האי, קנגורו זה מאוים מצד השפעות של שינויי האקלים. בתופעת אל-ניניו של 1997 למשל, פרצה שריפה הרסנית שהרסה יערות הרריים רבים בחצי האי וצמצה את בית הגידול של המין.
קנגורו אילני הואון הוא "מין-דגל" (Flagship species) של אזור השימור YUS שהוקם בשנת 2009 בחצי האי הואון, והסיבה המקורית לכך שהוקם אזור זה. משמעות הדברים היא שהוא בעל חיים המושך תשומת לב ציבורית בשל ייחודיותו, ובכך מסייע בעקיפין לבעלי חיים נוספים הנהנים מתוכניות שימור שיועדו עבורו. אזור השימור YUS נקרא על שם שלושת הנהרות החולפים בו - יופנו, יורואה וסום, ומכסה 76,000 דונם של יער טרופי מהחוף הצפוני של פפואה עד להרים הפנימיים של חצי האי. זהו אזור השימור המוגן הראשון שהוקם בפפואה, והוא מבוסס על שיתוף הקהילות המקומיות בניהול תוכניות השימור ובמודעות לשמירה על הטבע הייחודי. במסגרת אזור השימור, הוקמה גם תוכנית מעקב אקולוגית להערכת מספרם של בעלי החיים בשמורה, וישנם ראיות ליצוב מגמת האוכלוסייה ב-YUS ואולי אף לעלייה מדודה.
קנגוריי הואון רבים נמצאים בגני חיות ברחבי העולם, כחלק מגרעיני רבייה עתידים עבור המין. בארצות הברית, החלה בשנות ה-90 של המאה ה-20 תוכנית הישרדות ספציפית עבור קנגורו אילני הואון על מנת לסייע למאמצי השימור בטבע. כחלק מהתוכנית, קנגוריים רבים נלכדים בבר ומשוחררים לאחר שהוצמד להם שבב מעקב או קולר עם מצלמה, על מנת להשיג מידע מדויק יותר אודות ההרגלים שלהם בטבע ובכך ליישם את הדברים הנחוצים עבורם באזורים מוגנים. תוכניות שימור נוספות מעודדות שילוב של כפריים מקומיים בפפואה בתוכניות השימור ובהעלאת המודעות הכללית בקרב האוכלוסייה לחיות הבר ולבתי הגידול החיוניים עבור הישרדותם.
לקריאה נוספת
- McNab, Brian K. "Energy conservation in a tree-kangaroo (Dendrolagus matschiei) and the red panda (Ailurus fulgens)." Physiological Zoology 61.3 (1988): 280-292.
- Iwaniuk, Andrew N., et al. "Reaching, grasping and manipulation of food objects by two tree kangaroo species, Dendrolagus lumholtzi and Dendrolagus matschiei." Australian Journal of Zoology 46.3 (1998): 235-248.
- Hutchins, Michael, et al. "Social behavior of Matschie's tree kangaroos (Dendrolagus matschiei) and its implications for captive management." Zoo Biology 10.2 (1991): 147-164.
קישורים חיצוניים
- מידע כללי אודות קנגורו אילני הואון באתר פפואה ווב.
- מחקר אודות הטריטוריות של קנגוריי הואון.
סקירה ותמונות של התכנית להישרדות קנגורו אילני הואון בפפואה.
סרטון של קנגורו אילני הואון בבית גידולו הטבעי בגינאה החדשה.
הערות שוליים
