פדמלון אדום-צוואר
 פדמלון אדום-צוואר
| |
|---|---|
פדמלון אדום-צוואר
| |
| מיון מדעי |
פדמלון אדום-צוואר (שם מדעי: Thylogale thetis) הוא מין של יונק כיס קטן בסוג פדמלון, שאנדמי למזרח יבשת אוסטרליה. הוא תואר מדעית בשנת 1827 על ידי הזואולוג הצרפתי רנה לסון (René Lesson), וקרוב מבחינה גנטית לפדמלון אדום-רגל החופף איתו בטווח התפוצה. הפדמלון אדום-הצוואר דומה מבחינה חיצונית לכיסאי אחר במשפחת הקנגוריים - וולבי אדום-צוואר, אשר גדול ונפוץ ממנו.
אנטומיה ומראה
הפדמלון אדום-צוואר הוא יונק כיס קטן יחסית, עם מבנה גוף גוצי ועגלגל המותאם לסביבת המחיה הסבוכה שלו. ראשו הגדול והקצר ואוזניו הגדולות משוות לו מראה ארנבי, ולו חרטום דק ומחודד, לחיים מלאות, ואף ועיניים בינוניים. צווארו קצר ועבה. גפיו האחוריות גדולות, חזקות ומפותחות, בניגוד מוחלט לגפיו הקדמיות שהן קטנטנות ודקיקות. הזנב שלו עבה וקצר, בכדי להקל עליו את התנועה בסבך.
אורך ראשו וגופו של הפדמלון: 63-29 סנטימטרים, ואורך זנבו: 51-27 סנטימטרים; הדו-צורתיות הזוויגית באה לידי ביטוי בעיקר במסת הגוף: משקל הזכר כ-7 קילוגרם, לעומת הנקבה ששוקלת בממוצע 3.8 קילוגרם בלבד.
הפרווה של הפדמלון אדום-הצוואר עבה וצפופה ובעלת מרקם צמרירי ורך. צבע הפרווה אפור מחוספס בהיר או כהה, לעיתים עם גוון כחלחל, כסוף או חום. החלק התחתון הכולל את החזה, הגרון, הבטן והמפשעה, בצבע אפרפר חיוור או לבנבן.
סימן ההיכר הבולט של המין אשר העניק לו את שמו, הוא האוכף האדמוני בהיר המשתרע על כתפיו וצווארו וגורם לדמיון רב בינו לבין וולבי אדום-צוואר; לעיתים האוכף האדמוני של הפדמלון בהיר וחיוור במיוחד וכמעט ואינו נראה, ולעיתים הוא רחב יותר וגולש לעבר הצלעות והמותניים. באזור הגב יש לעיתים פס שחור אשר נמוג בהדרגה בפלג הגוף האחורי.
ראשו של הפדמלון בצבע אפרורי ברובו, להוציא את המצח שאדמוני לפרקים, ואת הלחיים והסנטר הלבנים. את המצח חוצה לרוב פס שחרחר דהוי. האוזניים אפורות בצידן החיצוני וורודות בצידן הפנימי, וסביב העיניים יש לעיתים טבעות ורודות. כפותיו ורגליו של הפדמלון חומות בדרך כלל, והזנב אפרפר בצידו העליון ולבנבן בצידו התחתון.
תפוצה וסביבת מחיה
פדמלון אדום-צוואר אנדמי למזרח אוסטרליה לאורך קו החוף, מהקצה הדרום-מזרחי של קווינסלנד עד למרכז ניו סאות' ויילס. בעבר טווח התפוצה הגיע עד לקצה הדרומי של ניו סאות' ויילס ליד הגבול עם ויקטוריה, אך אין תצפיות מאושרות שלו שם מאז שנות ה-90 של המאה ה-20. טווח התפוצה של הפדמלון נמצא למרגלות הרי החיץ הגדול מול חופי האוקיינוס השקט.
בית הגידול של הפדמלון אדום-הצוואר מורכב מפסיפס של יערות אקליפטוס ושטחי מרעה או ברצועת המנשק ביניהם, והוא מצוי גם בשולי יערות גשם טרופיים או בשטחים חקלאיים בהם הוא נחשב כמזיק ליבולים.
אקולוגיה
.jpg)
הפדמלון אדום-הצוואר הוא יונק פעיל דמדומים ופעיל לילה המבלה את מרבית שעות היום במנוחה באזור מוגן בסבך. עם דמדומי ערב הוא יוצא ממקום מחבואו לשטחי המרעה בתורו אחר מזונו העיקרי: דשא ירוק וקצר, אך הוא ניזון גם משורשים, עלים ועשבי תיבול. עם הזריחה, הפדמלון מתחיל לנוע חזרה לעבר מקום מחבואו בסבך. התנהגות זאת מקורה בחשש מפני טורפים יומיים דוגמת הדינגו, שועל האדום ודורסי יום גדולים. בתקופות קרות, הפדמלון עשוי לצאת ולהתחמם באור השמש גם בשעות היום.
אף שהפדמלון הוא יונק סוליטרי הפעיל בגפו, בשטחי המרעה הוא נפגש בפדמלונים נוספים היוצאים לרעייה, ואז נוצרות קבוצות ארעיות קטנות המתפזרות תוך זמן קצר.
.jpg)
הפדמלון חי בתוך אזור מחיה קבוע שגודלו נע מ-5 עד ל-30 דונם. הוא מתקשר עם בני מינו באמצעות קולות שונים, ובאמצעות חבטה עם הרגליים בקרקע המשמשת כסימן אזהרה. תקשורת חזותית (תנועות גוף) וכימית (ריח), נמצאת גם היא בשימוש נרחב.
הפדמלון אדום-הצוואר הוא ככל הנראה בעל חיים פוליגמי. הנקבות נוטות להתרבות עם זכרים גדולים וחזקים, ואלו מצידם עשויים להפגין תוקפנות זה כלפי זה בנוכחות נקבה מיוחמת. הרבייה מתרחשת בסתיו ובאביב באזור הצפון, ובקיץ באזור הדרום.
לאחר תקופת היריון של חודש אחד, נולד גור יחיד או תאומים. הפדמלון הצעיר שוהה בכיס כ-6 וחצי חודשים, ולאחר יציאתו ממנו הוא יונק מהאם ארבעה חודשים נוספים. הפדמלונים מגיעים לבגרות סביבות 18 חודשים. נקבת הפדמלון אדום-הצוואר עשויה לזרוק את הגור שלה מהכיס בעתות בצורת על מנת להבטיח את הישרדותה. היא גם מסוגלת להקפיא את התפתחות העובר זמנית עד שהגור הקיים יעזוב את הכיס.
תוחלת החיים של הפדמלון היא עד כ-9 שנים בשבי, ובטבע היא נמוכה יותר.
מצב שימור
הפדמלון האדום-צוואר מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), נוכח תפוצתו הרחבה, אוכלוסייתו הגדולה, התרחשותו במספר אזורים מוגנים, וסובלנות מסוימת לשינויים בבית גידולו. מגמת האוכלוסייה נחשבת ליציבה. אף על פי שאין איומים משמעותיים על הפדמלון, התפוצה שלו הצטמצמה בקצה הצפוני והדרומי כתוצאה מאובדן בית גידול לטובת קרקע חקלאית.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
