וולבי שחור-פס
 וולבי שחור-פס
| |
|---|---|
וולבי שחור-פס
| |
| מיון מדעי | |
| תחום תפוצה | |
|
וולבי שחור-פס (שם מדעי: Macropus dorsalis; קרוי גם וולבי סבך מזרחי) הוא מין של יונק כיס בינוני בסוג קנגורו שאנדמי לחוף הצפון-מזרחי של יבשת אוסטרליה. הוא תואר מדעית בשנת 1837 ידי הזואולוג הבריטי ג'ון אדוארד גריי ודומה מבחינה חיצונית לוולבי אדום-צוואר ווולבי סלע צהוב-רגל.
אנטומיה ומראה
וולבי שחור-פס הוא כיסאי בינוני עם גוף מעוקל, צוואר קצר וראש גדול ושועלי. האוזניים שלו גדולות ועגולות, וזנבו השרירי ארוך וכבד במיוחד. הזנב משמש לאיזון בעמידה ובריצה, כאשר הידיים פנויות לאחוז במזון. חוטמו של הוולבי בינוני ועגלגל ושפתיו קטנות ושסועות. רגליו האחוריות ארוכות וחזקות, ורגליו הקדמיות קצרות ודקות יותר.
אורך ראשו 53–82 סנטימטרים, ואורך זנבו: 83-54 סנטימטרים. הזכרים גדולים משמעותית מהנקבות, והדו-צורתיות הזוויגית באה לידי ביטוי בעיקר במסת הגוף: משקל הזכר עד 16 קילוגרם ומשקל הנקבה 6.5 קילוגרם בלבד. וולבי שחור-פס קטן יותר מקרוביו וולבי זנב-שוט ווולבי אדום-צוואר אשר חופפים איתו בטווח התפוצה ודומים לו מבחינה חיצונית, וגדול יותר מהמין וולבי סלע צהוב-רגל שלו צבעים דומים.
הפרווה של וולבי שחור-הפס גסה, קצרה ועבה. צבע הפרווה אפור-צפחה או כסוף, אשר נוטה לכהה-כחלחל באזור הגב ולבהיר באזור הירכיים; עשויה להיות גם וריאציה קלה של חום-אפרפר. הצוואר, הכתפיים והזרועות בצבע כתמתם או אדמדם, והם גורמים לבלבול ניכר בינו לבין הוולבי אדום-הצוואר; סימן ההיכר של המין, הוא פס שחור בולט המשתרע מהעורף עד לקצה השדרה ובולט במיוחד באמצע הגב. הצד התחתון של הוולבי (החזה, הגרון, הבטן והמפשעה) בצבן לבן בוהק או אפרפר חיוור. הירכיים בצבע אפרפר או כתמתם, ועליהן פס לבן דהוי. כפות הידיים והרגליים כהות.
ראשו של הוולבי שחור-הפס בצבע אפרפר, עם נטייה לכתמתם באזור המצח והעיניים. מהמצח ועד לחוטם יש בדרך כלל פס שחור דקיק המהווה המשך לפס הגבי, והפנים לרוב בצבע אפור כהה יחסית. על הלחיים יש זוג פסים לבנים עבים שנמשכים מתחת לכל עין עד לשפתיים, ומעליהם יש לעיתים פס שחרחר או אדמאדאם דהוי. השפתיים והסנטר לבנים אף הם. האוזניים אפרפרות בצידן החיצוני וקירחות וורודות בצידן הפנימי עם קצוות כהות. הזנב בצבע אפרפר, ועל צידו העליון יש לעיתים פס שחרחר דקיק.
תפוצה
וולבי שחור-פס אנדמי לצפון-מזרח אוסטרליה; הוא מצוי בעיקר בדרום-מזרח קווינסלנד ובמידה פחותה בצפון-מזרח ניו סאות' ויילס, ובעבר הטווח שלו היה רחב יותר לפני אובדן היערות הסבוכים לטובת חקלאות. התפוצה הגאוגרפית שלו משתרעת החל מהיערות ההרריים בהרי החיץ הגדול, דרך חגורת בריגלו המורכבת ממרעה המיוער בדלילות בקזוארינה, אקליפטוס ושיטה ייחודית, וכלה בשוליים של שפלת עשב מיטשל.
בית הגידול של המין מורכב מיערות גשם טרופיים סבוכים, סוואנות טרופיות מיוערות, ופסיפס של סבכי גפניים, שיטה, כיסי סבך ומישורי עשב. הוא נמצא במיוחד ברצועת המנשק בין היער לסוואנה המאפשרת לו לשהות במסתור הקרוב לאזורי ההאכלה.
אקולוגיה
התנהגות ופעילות
הוולבי שחור-הפס הוא יונק חברותי הפעיל בזוגות עד עדרים של 20 פרטים. הוולבים מתקבצים בעיקר בשטחי המרעה המיוערים בדלילות, ואינם מתרחקים זה מזה יותר מ-30 מטר בכדי לאפשר תקשורת ביניהם במקרה של סכנה. אחת הסיבות לכך שהם מכונסים יותר ממיני וולבי אחרים, היא בית הגידול הסבוך יחסית שבו הם חיים, המקשה על העברת צלילים למרחקים ארוכים. מבנה הקבוצות גמיש, כאשר הגודל וההרכב משתנים בתדירות; כל וולבי עשוי להחליף קבוצה אחת לכמה זמן. מין זה הוא יונק פעיל לילה, ואת שעות היום מבלה במנוחה בסבך הצפוף והמוגן. הוא יוצא ממקום מסתורו לעבר שטחי המרעה הפתוחים למחצה עם דמדומי ערב, ומבלה שם את הלילה עד הזריחה. המפגשים בשטחי המרעה מנוצלים על ידי הגורים למשחק, ועל ידי הזכרים הבוגרים לקביעת דומיננטיות.
התזונה העיקרית של וולבי שחור-פס מורכבת מצמחים חד-פסיגיים, אם כי הוא עשוי לגוון גם בעלים ובעשבי תיבול. הוולבי מסוגל לשנות את הרגלי האכילה שלו בהתאם לזמינות, ולהתבסס יותר על שיחים בחורף השחון כאשר העשב פחות זמין. הוולבי תופס תפקיד אקולוגי חשוב בהפצת הזרעים, שכן יש להם סיכוי גבוה יותר לנבוט כאשר הם יוצאים עם צואתו המזינה. הטורף העיקרי של הוולבי שחור-הפס הוא הדינגו; מלבדו, הוולבי ניצוד גם על ידי החוואים האוסטרלים הרואים בו כמזיק יבולים אף על פי שמחקר מצא שדילול המרעה נגרם מבקר הבית.
רבייה ומחזור חיים
וולבי שחור-פס הוא ככל הנראה יונק פוליגמי. הזכרים מתחרים על גישה לנקבות באמצעות דחיפות, בעיטות ושריטות, ועלולים לפצוע זה את זה. המדרג החברתי נקבע באמצעות גודלו וכוחו של הזכר, כאשר הזכר הדומיננטי יהיה הראשון שיוכל להזדווג עם הנקבות. בשבי הרבייה מתרחשת בעיקר במרץ, ספטמבר ואוקטובר, אך לא ידוע האם בטבע יש עונת רבייה קבועה.
הנקבה ממליטה ולד יחיד זעיר ששוקל פחות מגרם לאחר תקופת היריון קצרה של 33–35 יום. בדומה לשאר הכיסאים, הוולבים הם חסרי שליה, ולכן אינם מסוגלים לספק ביעילות חומרים מזינים וחמצן לעובר ברחם. על כן, הנקבה ממליטה את העובר בטרם עת, והוא זוחל בכוחות עצמו מפתח הביב לעבר הכיס שם הוא יונק ומשלים את התפתחותו.
הוולד יונק ללא הפסקה ואינו מרפה מהפטמה עד גיל 70 יום, ומוציא לראשונה את ראשו מהכיס בגיל 150 יום. הוא יוצא לגיחות קצרות מן הכיס בגיל 190 יום והלאה. בשל משך ההיריון הקצר והצורך בכיס ריק על מנת לגדל בהצלחה את הצאצא, הוולבית מסוגלת להקפיא את התפתחות העובר ברחם עד שהגור הקיים יעזוב את הכיס. יתרון נוסף בכך, הוא שהוולבית יכולה לייצר צאצא חדש במהירות במקרה שהגור הקיים מת או נאבד. בגיל 7 חודשים הגור יוצא מהכיס לפרקי זמן ממושכים, ומתחיל ללעוס דשא. הוא נגמל לחלוטין בגיל 10–12 חודשים ואז הופך לעצמאי תוך זמן קצר. הזכרים מגיעים לבגרות בגיל 20 חודשים והנקבות בגיל 14 חודשים.
תוחלת החיים הממוצעת של וולבי שחור-פס היא כ-10 שנים בטבע.
מצב
.jpg)
.jpg)
וולבי שחור-פס מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), נוכח תפוצתו הרחבה, אוכלוסייתו הגדולה, התרחשותו במספר אזורים מוגנים, ובנוסף, אין זה סביר שמצבו ישתנה בעתיד הקרוב. עם זאת, מגמת האוכלוסייה נמצאת בירידה. אין איומים משמעותיים על הוולבי. אף על פי ששטחים גדולים מבית הגידול ההיסטורי של המין נהרסו או אבדו לטובת שטחים חקלאיים, בכל זאת המין עדיין נפוץ ואף נחשב למזיק ליבולים באזורים מסוימים. ציד לא חוקי על ידי חוואים מתרחש בהיקף נמוך.
קישורים חיצוניים
תמונות של וולבי שחור-פס בפליקר.
הערות שוליים
