קנגורו אילני אפרורי
 קנגורו אילני אפרורי
| |
|---|---|
| קנגורו אילני אפרורי קנגורו אילני אפרורי | |
| מיון מדעי | |
| תחום תפוצה | |
|
קנגורו אילני אפרורי (שם מדעי: Dendrolagus inustus; קרוי גם קנגורו אילני כהה), הוא מין של כיסאי גדול בסוג קנגורו אילני שאנדמי למערב גינאה החדשה. הוא תואר מדעית בשנת 1840 על ידי חוקר הטבע הגרמני סולומון מילר (אנ'). אף על פי שהקנגורו האפרורי התגלה כבר בשנת 1828, ואף שהוא היונק הגדול ביותר בגינאה החדשה, הוא לא נחקר רבות על ידי זואולוגים, והמידע אודותיו בטבע עדיין לוקה בחסר.
לקנגורו האפרורי 2 תת-מינים:
- D. i. inustus תת-המין הנפוץ. מצוי בקצה המערבי של גינאה החדשה ובאיים הסמוכים. פרוותו בהירה.
- D. i. finschi - מכונה קנגורו פינץ'. מצוי בחוף הצפון-מערבי של האי ובעל פרווה כהה יותר.
אנטומיה ומראה
הקנגורו האפרורי הוא המין הגדול והחזק ביותר מבין קנגוריי העצים, והכיסאי הגדול ביותר במלנזיה. יש לו גוף כבד, מוצק ומסיבי, אוזניים גדולות, פרווה חדגונית למדי, וראש קטן וצר משמעותית ממינים אחרים עם לוע שטוח. כתוצאה מכך, הוא מזכיר מאוד במראהו החיצוני את הקנגורים הקרקעיים מאוסטרליה דוגמת קנגורו אפור מזרחי, וניתן להתבלבל ביניהם במבט מרחוק. הירכיים שלו ארוכות ומסיביות יותר מקנגוריי עצים אחרים, אך עדיין קטנות בהרבה מאלו של הקנגורים הקרקעיים. הוא מתאפיין בזרועות ארוכות, חזקות ושריריות, ובטפרים ענקיים ומעוקלים המשמשים אותו לטיפוס. כפות ידיו ורגליו עבות ורחבות, והן גדולות יחסית ליונקים שוכני עצים; בצידן הפנימי יש כריות ספוגיות המסייעות לו להיצמד לענפים. זנבו של הקנגורו האפרורי ארוך, גלילי וכבד, והוא שעיר במיוחד. בבסיס הזנב לעומת זאת, יש כתם ייחודי קירח משיער שנגרם מתנוחת הישיבה יוצאת דופן שלו (הזנב שוכב בין שתי הרגליים כתושבת).
הקנגורו האפרורי הוא יונק גדול וכבד: אורך ראשו וגופו: 90-80 סנטימטרים ואורך זנבו 75–90 סנטימטרים; הדו צורתיות הזוויגית, באה לידי ביטוי בעיקר במסת הגוף: משקלו הממוצע של הזכר 15.5 קילוגרם ושל הנקבה 11.4 קילוגרם. הזכרים ממשיכים לגדול לאורך חייהם ומגיעים לעיתים קרובות למשקל 17 קילוגרם. הפרט הכבד ביותר שתועד אי פעם, היה זכר בגן חיות אמריקני שהגיע למשקל 23.8 קילוגרם. הציד האינטנסיבי לבשרו הטעים של הקנגורו, גורם לכך שהם אינם זוכים להגיע לגודל המקסימלי שלהם בטבע.
הפרווה של הקנגורו האפרורי צפופה, שעירה ועבה. באזור הכתף, השערות צומחות בכיוון מנוגד לשאר הגוף, ומשמשות לדחיית טיפות גשם מהגוף; מאפיין זה משותף לו ולמינים רבים בסוגו. צבע הפרווה הכללי הוא אפור צפחה, אשר נוטה להיות חיוור ולבנבן בבטן, בחזה ובמפשעה, וכסוף או כהה באזור הצלעות, הזרועות והירכיים. באזור הכתפיים, הגב ופלג הגוף האחורי, הפרווה האפורה מתכהה בהדרגה עם הגיל עד לשחור פחם מבריק, ולעיתים היא מקבלת גוון חלודה או ערמוני. ראשו של הקנגורו בצבע אפור בהיר, הפנים בצבע אפור כהה או ורוד, ואילו העיניים, המצח, החוטם והאוזניים בדרך כלל בצבע שחור פחם. הלחיים, הסנטר והגרון בצבע אפור בהיר עד לבן בוהק. זנבו של מין זה בצבע אפור כסוף עד שחור פחם, ולעיתים יש בו מקטעים בהירים וכהים לסירוגין, המעניקים לו מראה טבעתי. ההבדלים בין תת-המינים, מתבטאים בעיקר בגווני הפרווה.
תפוצה
הקנגורו האפרורי אנדמי לאי גינאה החדשה, בו הוא נמצא בעיקר בצד האינדונזי, ובמידה פחותה גם בצד הפפואני. בצד האינדונזי, הוא מצוי בכל רחבי חצי האי ראש-ציפור (ווגלקופ) וחצי האי פקפק, ובאיים האינדונזים הסמוכים: סאלאווטי, וייג'יו, מיסול ויאפן. תת-המין קנגורו פינץ', מצוי לאורך רכסי ההרים בחוף הצפוני של האי (גבול אינדונזיה-פפואה), בעיקר על מורדות הרי פוג'ה והרי קיקלופס וכן באי בנטנטה. מסיבה שאינה ברורה, קנגורו פינץ' נעדר מרכסי ההרים הדרומיים שבקצה המערבי של החוף הצפוני. טווח התפוצה של שני תת-המינים משתרע על כ-45,000 קילומטרים רבועים.
בית הגידול של הקנגורו האפרורי, מגוון יותר משל מינים אחרים, וכולל סוגים רבים של יערות גשם טרופיים, החל משפלות בגובה 100 מטר מעל פני הים, ועד רכסי הרים בגובה של 1,500 מטר. אף על פי שהקנגורו מעדיף יערות בתוליים שבהם אין הפרעה אנושית, הוא נחשב לסבלני יחסית לנוכחות בני אדם, ומצוי גם ביערות המופרעים לעיתים קרובות.
אקולוגיה
הקנגורו האפרורי פעיל דמדומים, ואת שעות הבוקר והצהריים מבלה בשינה על ענפים חזקים המסוגלים לתמוך במשקלו הכבד. לא ידוע בבירור האם הוא יונק יחידאי או חברתי, אך מדיווחי מקומיים עולה שהוא פעיל לרוב בגפו, ומדי פעם פעיל בקבוצה משפחתית (זכר, נקבה וגורים). הקנגורו האפרורי הוא יונק טריטוריאלי במידה מסוימת, ושטחו של זכר אחר חופף לשטחן של מספר נקבות. אף שטרם נחקרה התקשורת אצל מין זה, בהתחשב בטריטוריאליות שלו, סביר להניח שחוש הריח משמש תפקיד חשוב בכדי להימנע משטחים תפוסים או לאתר נקבות. הזכרים חזקים ואגרסיביים במיוחד; במהלך מפגש בין זכרים בגודל דומה, הם יפגינו תצוגה מאיימת הכוללת ראש מורם, זרועות מונפות מעלה, וטפרים מתוחים, ולאחר מכן ילחמו באמצעות נשיכות ושריטות.
חרף משקלו הכבד, על העצים, הקנגורו האפרורי מהיר וזריז ומשתמש בקפיצות בשביל לעבור מעץ לעץ. במהלך הזינוקים מעץ למשנהו, הקנגורו תמיד יזנק לכיוון מטה, כך שכעבור מספר עצים הוא יהיה קרוב יחסית לקרקע. התנהגות זאת עומדת לו לרועץ מפני ציידים אשר מסוגלים בדרך זו לתפוס אותו בזנב לאחר מרדף קצר בין העצים. עם זאת, בהתחשב במסה הגבוהה שלו ובטפריו הענקיים והחדים, הקנגורו האפרורי נחשב ליריב עיקש כנגד כלבי הציד, ומסוגל לגבור על כלב בודד. הקנגורו האפרורי מבלה את מרבית זמנו על העצים שבהם הוא מרגיש מוגן, אך בכל זאת נוהג לבקר לעיתים קרובות על הקרקע בחיפושיו אחר מזון. בעת הילוכו על הקרקע, הקנגורו האפרורי נע באמצעות ריצה קופצנית מגושמת ואיטית, כאשר הגוף נע קדימה והזנב מתוח לאחור כדי לאזן אותו.
הקנגורו האפרורי הוא יונק צמחוני, הניזון בעיקר מעלים, פירות, שרכים, אפיפיטים, לופיים, סרפדיים, פיקוסים ומיני גנטאים. בניגוד למספר מינים אחרים, בשבי מין זה אינו ניזון מהחי, אך אוכל תולעי קמח, וביצים מבושלות. התפריט שלו בגני חיות כולל גם גזרים, חסה ובננות. קצב חילוף החומרים של הקנגורו האפרורי גבוה יותר מקרוביו, מה שמסביר את הגדילה המהירה שלו. מלבד האדם וכלבי הציד, לא ידוע על טורף טבעי המאיים על הקנגורו האפרורי בטבע. כאמור, למין זה אוזניים גדולות משמעותית מקנגוריי עצים אחרים; בעקבות זאת, חוש השמיעה שלו מפותח יותר ומשמש אותו בכדי לאתר סכנות מבעוד מועד. בעת שהוא יושב או נח, אוזניו שוכבות על הצדדים ואינן זקופות למעלה כאצל הקנגורו הקרקעי; ככל הנראה, הקנגורו האפרורי משתמש בתנוחה זאת בכדי למקד את שמיעתו לעבר קרקעית היער ממנה צפויה לו עיקר הסכנה.
אין מידע רב על סגנון הרבייה של הקנגורו האפרורי, אך משערים שהיא מבוססת על פוליגמיה בדומה לקנגורו אילני לומהולץ. במהלך טקס החיזור, הזכר עומד מול הנקבה ובוחן ומרחרח אותה, והיא בתגובה תשמיע קולות רכים תוך כדי שהיא מרימה בעדינות את ראשה וכתפיה. כאשר הנקבה מתרחקת, הזכר עוקב אחריה ממרחק נגיעה. הרבייה מתרחשת בכל השנה ללא עונת רבייה קבועה. לאחר תקופת היריון קצרצרה, נקבת הקנגורו ממליטה ולד יחיד (לעיתים נדירות תאומים), אשר שוהה בכיס במשך השנה הראשונה לחייו. כאשר הגור מתחיל לעזוב את הכיס, הנקבה ממליטה גור נוסף השוכן בכיס פרק זמן מסוים בחברת הגור הבוגר עד שהלה עוזב את הכיס לחלוטין. הגור הבוגר נשאר בחברת האם עד כשנתיים.
תוחלת החיים הממוצעת של הקנגורו האפרורי בטבע היא כ-10 שנים.
מצב שימור
קנגורו אילני אפרורי מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור פגיע (VU), בשל ירידה מתמשכת בגודל האוכלוסייה כתוצאה מציד ובירוא יערות, שמשוערת בכ-30% עד תחילת המאה ה-21, וכן בשל הצפי שאוכלוסייתו תתכווץ במהלך העשורים הבאים של המאה ה-21 בשיעור דומה. האוכלוסייה של תת-המין קנגורו פינץ' מאוימת יותר מהאוכלוסייה של תת-המין המצוי. בגלל כמות הבשר הרבה שניתן להפיק ממנו, הקנגורו האפרורי הוא אחד המינים הניצודים ביותר בגינאה החדשה, והוא סובל גם מלכידת פרטים צעירים ומתבגרים עבור גידול כחיית מחמד. המרת יערות טרופיים למטעי דקל, לשדות ולמטרות חקלאיות אחרות, מהווה אף היא איום חמור עבורו.
הקנגורו האפרורי רשום בנספח ב' של אמנת CITES, שפירושו שהסחר במין זה ובמוצריו צריך להיות תחת פיקוח הדוק. הוא נמצא במספר אזורי שימור מוגנים באינדונזיה. הברית לשימור הטנקיל אשר מתמקדת בשימורם של קנגוריים העצים בהרי טוריצ'ילי, פועלת להגביר את המודעות לשמירת הטבע אצל התושבים המקומיים, ולהמיר את צריכת בשר הבר בבשר חיות הבית. הברית הצליחה להגיע להישגים נאים ברחבי רכס טוריצ'ילי, וכפרים רבים הסכימו להפסיק את ציד הקנגוריים ולהתייחס עליהם כאל חיה מוגנת. נדרשים מחקרים נוספים על מנת לקבוע את טווח התפוצה המדויק של המין.
קישורים חיצוניים
- מידע על הקנגורו האפרורי ומידע על תת-המין קנגורו פינץ' באתר פפואה-ווב.
- מידע על קנגורו אילני אפרורי באתר הברית לשימור הטנקיל.
תמונות של קנגורו אילני אפרורי בבית גידולו הטבעי.
הערות שוליים
