וולבי סלע סגול-צוואר
 וולבי סלע סגול-צוואר
| |
|---|---|
וולבי סלע סגול-צוואר
| |
| מיון מדעי | |
| תחום תפוצה | |
|
וולבי סלע סגול-צוואר (שם מדעי: Petrogale purpureicollis) הוא מין של וולבי בינוני בסוג וולבי הסלע שאנדמי לצפון-מרכז יבשת אוסטרליה. מין זה נודע בצבעו הסגול הייחודי, אך הוכר כמין נפרד רק בתחילת המאה ה-21. הוא חי בקבוצות קטנות על מחשופי סלע וצוקים בתוך יערות שיטה ואקליפטוס, ופעיל בשעות הלילה והדמדומים. הוא מאוים בעיקר מצד תחרות על מקורות מזון עם מינים מבויתים ואוכלוסייתו נמצאת במגמת ירידה.
טקסונומיה
הוולבי סגול-הצוואר שייך לסוג וולבי סלעים במשפחת הקנגוריים. הוא תואר מדעית בשנת 1924 על ידי אלברט שרבורן לה סוף (Albert Sherbourne Le Souef) - ביולוג ומנהל גן החיות טרונגה בסידני; לה סוף, חקר את הוולבים שהוחזקו בגן והאמין שמדובר במין נפרד על בסיס הצבע הסגול הייחודי ותכונות מורפולוגיות, והעניק לו את השם המדעי Petrogale purpureicollis שפירושו "סמור-סלע סגול-צוואר". למרות זאת, התפוגגות הצבע לאחר המוות גרמה לטקסונומים וזואולוגים להאמין שלא מדובר במין, ולאורך המאה ה-20 הוא נחשב לתת-מין בלבד כשהסיווג שלו הוחלף מספר פעמים: בתחילה נחשב לתת-מין של וולבי סלע זנב-מברשת, בהמשך של וולבי סלע חדגוני ולבסוף של וולבי סלע שחור-צד.
הצבע הסגול גרם לפקפוק תמידי אודות מעמדו, ובשנת 1992, חוקרים מאוניברסיטת מקוואר בראשות הזואולוג מארק אלדרידג' הובילו מחקר גנטי ומורפולוגי מדוקדק על הוולבי שנמשך כ-9 שנים והסתיים ב-2001; הם פרסמו את תוצאות המחקר בכתב העת האוסטרלי לזואולוגיה וקבעו שמדובר במין עצמאי לכל דבר על בסיס שונות גנטית ברמה האופיינית למינים אחרים (12-10%).
תיאור
כסות ומאפיינים פיזיים
הוולבי סגול-הצוואר הוא כיסאי בינוני בגודלו עם גוף גוצי ועגלגל שבו הפלג האחורי רחב מהקדמי. הראש רחב וחרוטי, הצוואר עבה, והאוזניים גדולות ומעוגלות. העיניים והאף בגודל בינוני, השפה שסועה והלוע קטן. הגפיים האחוריות ארוכות, שריריות ועבות מן הקדמיות, ומאפשרות לו לקפוץ בזריזות בין הסלעים. בכף הרגל ובמידה מסוימת גם בכף היד, יש לוולבי סוליות או רפידות עבות וספוגיות שמאפשרות לו להיאחז בחוזקה בזיזי הסלעים, ולמשוך את גופו קדימה. זנבו של הוולבי ארוך, עבה וגלילי, ובקצהו מברשת שעירה; הוא משמש לאיזון במהלך הקפיצות. אורך ראשו וגופו של הוולבי סגול-הצוואר: 61-39 סנטימטרים, אורך זנבו: 58-44 סנטימטרים ומשקלו: 7.1-3 קילוגרם. הזכרים גדולים וכבדים מן הנקבות עם חרטום ופנים רחבות יותר.
הפרווה של הוולבי סגול-הצוואר רכה, עבה וצמרירית. צבעה הכללי נע בין אפור-כסוף לחום-צהבהב או בז', והיא משתנה ללבן-קרם, שמנת או שנהב באזור הבטן והמפשעה. הזרועות והרגליים צהובות, והכפות זהובות עם כתם שחור בקצוות. סימוני הגוף דלים למדי, וכוללים טלאי שחור קטן באזור השכמות, פס שחרחר דהוי על הגב, ולעיתים גם פס שחרחר על הגחון. הזנב בצבע צהבהב שמתכהה בהדרגה עד שהופך לשחור-שוקולד בקצה. סימוני הפנים כוללים: פס שחור דקיק על המצח, כתם שחרחר על החרטום, פסים חומים כהים בצידי העין, ורצועות לבנות לאורך הלוע.
צבע סגול
סימן ההיכר של המין אשר העניק לו את שמו, הוא הפיגמנט הסגול הייחודי שמופרש על ידי העור, ובולט בעיקר סביב הצוואר, החזה והגרון. גוון הפיגמנט משתנה בין העונות ומפרט לפרט, ונע בין ורדרד בהיר עד לסגול סחלב, לילך או חלמיתי. בניגוד למשתמע מן השם, הפיגמנט אינו מוגבל רק לצוואר; הגוף כולו עשוי לקבל לעיתים קרובות פיגמנט ורוד-סגלגל שמעניק לפרווה הבהירה גוון של ורוד קורל או סלמון. הצבע הבסיסי של הראש אפור-צהבהב, אך יש לו פיגמנטים ורודים-סגולים חזקים בפנים ובמצח, והגוון שלהם נע בין חלמית לאדום הודי, קרדינלי ואפילו ארגמני. האוזניים ורודות משני הצדדים ומוכתמות בחום כהה. הפיגמנט הסגול כהה ובולט יותר אצל הזכרים מאשר אצל הנקבות.
מאחר שהצבע הסגול נדיר מאוד בקרב יונקים, חוקרי טבע רבים לא היו משוכנעים שמדובר במין בפני עצמו; אחת הסיבות לכך, היא שהפיגמנט הסגול שמופרש על ידי העור נשטף לעיתים קרובות בגשם והופך לדהוי מאוד, וגם מתפוגג תוך יממה לאחר מותו של הוולבי. כתוצאה מכך, הטקסונומים שבדקו את הגופות חסרות הצבע במוזיאונים האמינו שהפיגמנט הייחודי נבע מהתחככות הוולבים בסלעים צבעוניים בגני החיות. על פי הזואולוג מארק אלדרידג' שאחראי לסיווג מחדש של הוולבי כמין נפרד, הסיבה להופעת הפיגמנט אצל הוולבי אינה ברורה, אך יש לפחות שתי אפשרויות סבירות: הצבע מתפקד כסוג של הסוואה, ונועד להתמזג עם הסלעים הורודים-כתומים בבית הגידול שלו; היות שהפיגמנט כהה ועז יותר אצל הזכרים, הוא עשוי כנראה גם לשמש תפקיד הקשור לרבייה או לדומיננטיות. התפוגגות פיגמנטים מתרחשת גם אצל הקנגורו האדום שצבעו הופך לדהוי יותר לאחר גשם.
תפוצה וביולוגיה
.jpg)
וולבי סגול-צוואר אנדמי לאוסטרליה, בה הוא מצוי בעיקר בצפון-מערב קווינסלנד, ובמידה פחותה גם בצפון-מזרח הטריטוריה הצפונית. טווח התפוצה שלו נמצא לאורך הרמות הצפוניות הגובלות בשפלת עשב-מיטשל, והוא שכיח במיוחד סביבות העיירות מאונט איסה, דג'רה וקלונקורי. בית הגידול של הוולבי מורכב ממחשופי-סלע וצוקים של אבן גיר, קוורציט או אבן חול, הנמצאים בתוך ערבות-עשב ספיניפיקס, יערות שיטה ואקליפטוס.
הוולבי סגול-הצוואר הוא יונק חברותי החי בקבוצות קטנות של עד 20 וולבים, כשגודל הקבוצה תלוי בעיקר בסמיכות למקורות מים. במהלך היום הוא מוצא מפלט באזור מוצל בסלעים דוגמת מערות ונקיקים על מנת להימנע מהטמפרטורות הגבוהות, ויוצא לפעילות בשעות הדמדומים.
הוולבי תר אחר מזון לאורך הלילה עד עלות השחר ואז חוזר למקומו. בימים קרירים, הוולבים נוהגים לצאת גם בשעות היום ולהשתזף על הסלעים. כקרוביו, גם הוולבי סגול-הצוואר ניזון בעיקר מעשבים ועלים.
הרבייה מתרחשת לאורך השנה ללא עונה קבועה, וההריון נמשך 33–35 יום. הנקבה ממליטה גור יחיד ששוהה בכיס שלה עד שישה חודשים; לאחר שהגור עוזב את הכיס, הוא ממשיך לינוק כ-3 חודשים נוספים, ובתקופה זו הנקבה ממליטה גור נוסף. המין מגיע לבגרות בגיל 18–22 חודשים.
מצב
וולבי סגול-צוואר מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור קרוב לסיכון (NT), בשל מספריו הנמוכים יחסית, ועדויות לירידה מתמשכת. האיום העיקרי עליו הוא תחרות על מקורות המזון עם הארנבונים ועדרי צאן ובקר ואולי גם התפשטות טורפים פולשים דוגמת השועל האדום לסביבת המחיה שלו. הוולבי נמצא באזור מוגן אחד - הפארק הלאומי בודג'מולה; ארגון השימור IUCN, ממליץ לרשויות השימור האוסטרליות לבצע מחקרים מפורטים יותר אודות טווח התפוצה המדויק של המין כמו גם הביולוגיה שלו והאיומים המרחפים עליו.
אומדן האוכלוסייה העולמי הוא 12,500-10,000 וולבים.
קישורים חיצוניים
תמונות של וולבי סלע סגול-צוואר, באתר iNaturalist- תמונות של וולבי סלע סגול-צוואר, באתר פליקר
- מידע ותמונות של וולבי סלע סגול-צוואר, באתר אוסטרליה ג'יאוגרפיק
- מידע על וולבי סלע סגול-צוואר, באתר המחלקה לאיכות הסביבה של קווינסלנד
הערות שוליים
