פדמלון כהה
 פדמלון כהה
| |
|---|---|
| פדמלון כהה פדמלון כהה | |
| מיון מדעי |
פדמלון כהה (שם מדעי: Thylogale brunii; קרוי גם וולבי כהה) הוא מין של וולבי בינוני בסוג פדמלון, המצוי בדרום גינאה החדשה ובמספר איים מקבוצת איי מאלוקו. הוא תואר מדעית בשנת 1778 על ידי חוקר הטבע הגרמני יוהאן כריסטיאן דניאל פון שרבר (Johann Christian Daniel von Schreber). פירוש שמו המדעי של הפדמלון הכהה הוא "סמור הכיס של ברוין", על שמו של הצייר והסופר ההולנדי קורנליס דה ברוין אשר היה האירופאי הראשון שתיאר חיצונית את המין, ואף פרסם איור שלו בכרך השני של מסעותיו בשנת 1711. יחסית לקרוביו הגוצים, הפדמלון הכהה חולק קווי דמיון רבים יותר עם סוגי וולבים אחרים, בפרט עם בני הסוג וולבי הצבי. כמו כן, הפדמלון הכהה הוא המין הגדול ביותר בסוגו.
אנטומיה ומראה
הפדמלון הכהה הוא כיסאי בינוני עם מבנה גוף מוצק ועגלגל וזנב קצר ועבה. ראשו גדול וחרוטי, והחרטום המחודד שלו ארוך יותר משל פדמלונים אחרים וגורם לבלבול בינו לבין וולבי צבי אפור. עיניו ואפו גדולים ושחורים, ואוזניו גדולות, רחבות ומחודדות בקצוותיהן. גפיו הקדמיות קצרות אמנם מהגפיים האחוריות הגדולות והמפותחות, אך בכל זאת הן ארוכות משמעותית משל המינים האחרים בסוגו. הפדמלון הכהה גדול יחסית: משקל הזכר עד 11 קילוגרם, ומשקל הנקבה 5–9 קילוגרם. אורך ראשו וגופו עד 67 סנטימטרים, וזנבו באורך של כחצי מטר בממוצע.
הפרווה של הפדמלון הכהה צפופה, עבה וחלקה, והיא אינה צמרירית כיתר הפדמלונים. צבע הפרווה הבסיסי הוא אפור כהה או כסוף עם נטייה עקבית לאפור-שוקולדי כהה בפלג הגוף האחורי, בגב, בצוואר ובמותניים לעומת הצלעות שבהירות יותר; במקרים רבים הגוף עשוי להיות כהה כולו. הגוון הכהה עשוי להיות גם בצבע אפור-סגלגל כהה, שחור-כחלחל, ועוד. בניגוד מוחלט לצבע הכהה בחלק העליון, החזה, הבטן והגרון בצבע לבן בוהק או צהבהב-קרמי. הזרועות והרגליים בצבע אפור בהיר יחסית, וכפות הידיים והרגליים שחורות. על הירכיים האפורות, ישנו פס לבן דהוי, ומעליו פס שחור עמום.
ראשו של הפדמלון בצבע אפור כהה, והמצח והחרטום שחרחרים. על הלחיים יש פס לבן בוהק, ומעליו יש לעיתים גם פס שחרחר דהוי בדומה לצבי. האוזניים שחרחרות בצידן החיצוני וורודות בצידן הפנימי. סביב העיניים יש טבעות ורודות, והשפתיים גם הן ורודות בדרך כלל.
הזנב עשוי להיות אפרפר כולו, או שחרחר בצידו העליון ולבנבן בצידו התחתון; קצהו הדליל בשיער עשוי להיות ורוד.
תפוצה ואקולוגיה
הפדמלון הכהה אנדמי לגינאה החדשה, בה הוא מצוי בעיקר בשפלות הדרומיות של האי (הן בשטח פפואה והן בשטח אינדונזיה). הוא מצוי גם באיי ארו ובחלק מאיי קאי הנמצאים בקצה הדרום-מזרחי של איי מאלוקו בים אראפורה ליד חופי גינאה האינדונזים. בעבר, הייתה אוכלוסייה נוספת בחצי האי זנב-ציפור במזרח פפואה (רצועת החוף ליד פורט מורסבי), אולם היא נכחדה כליל כתוצאה מציד.
בית הגידול של הפדמלון כולל את סוואנות טרנס-פליי הגשומות והטרופיות בדרום האי, יערות גשם טרופיים, פסיפס של יער וסוואנה, ויערות משניים שבהם יש הפרעה אנושית נרחבת (כריתת עצים וכדומה). באזורים מסוימים, הוא מוגבל ליערות גדותיים הצומחים בצידי הנהרות. סביבת המחיה שלו נמצאת כמעט בגובה פני הים, והוא אינו מצוי באזורים הרריים.
מעט ידוע על אורח החיים של הפדמלון הכהה. זהו כיסאי פעיל לילה אשר נוהג לבלות את מרבית שעות היום כשהוא ספון בצמחייה הצפופה. בשעות הערב הוא יוצא לתור אחר מזון בקרחות ובשולי היער, בדרך כלל עשבים, עלים ועשבי תיבול. הנקבה ממליטה גור אחד או תאומים לאחר תקופת היריון של 30 יום, והם שוהים בכיס כ-6 וחצי חודשים ומגיעים לבגרות עד גיל 15 חודשים. תוחלת החיים המרבית של הפדמלון הכהה בשבי היא עד 10 שנים.
מצב שימור
הפדמלון הכהה מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור פגיע (VU), מאחר שעל פי ההערכה אוכלוסייתו חוותה צמצום בשיעור של 30% במהלך העשורים האחרונים של המאה ה-20. האיום העיקרי המרחף על המין הוא ציד למזון על ידי ילידי גינאה החדשה, אשר הקטין בצורה משמעותית את האוכלוסייה, וגרם להכחדתו של הפדמלון מהחלק הדרום-מזרחי של טווח התפוצה. נכון לשנת 2020, מין זה אינו נמצא עדיין באזור מוגן רשמי. ארגון IUCN ממליץ לווסת את הציד שלו ולנטר את האוכלוסיות בקביעות.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
