קנגורו אילני דוריה
 קנגורו אילני דוריה
| |
|---|---|
קנגורו אילני דוריה
| |
| מיון מדעי | |
| תחום תפוצה | |
|
קנגורו אילני דוריה (שם מדעי: Dendrolagus dorianus; קרוי גם קנגורו אילני חדגוני) הוא מין של כיסאי פפואני גדול דמוי דובון בסוג קנגורו אילני, האנדמי למזרח גינאה החדשה. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1883 על ידי הזואולוג האוסטרלי אדוארד פירסון רמזי (אנ'), אשר קרא לו על שמו של חוקר הטבע האיטלקי ג'אקומו דוריה (אנ') שהתעסק רבות בחקירת עולם החי של גינאה החדשה.
בעבר היה קנגורו דוריה מחולק לארבעה תת-מינים, אשר תחום תפוצתם השתרע על מרבית גינאה החדשה; עד סוף העשור השני של המאה ה-21, שלושה מהם קיבלו בהדרגה מעמד של מינים עצמאיים: קנגורו אילני סרי, קנגורו אילני וונדיוואי והאיפולה, ואוכלוסייה לא מזוהה נוספת הוכרה כמין בשם קנגורו אילני הוזר. בתוך הסוג קנגורו אילני, "דוריאנוס" הוא שמה של קבוצת מינים הדומים זה לזה מבחינה חיצונית ואקולוגית והיא כוללת מלבד קנגורו דוריה את ארבעת המינים הנזכרים; ההבחנה ביניהם לבין קנגורו דוריה מסובכת למדי, אך ככלל, קנגורו דוריה גדול מהם משמעותית ובעל פרווה עם גוונים חדגוניים יותר.
תיאור
קנגורו דוריה הוא המין השני בגודלו בסוג לאחר הקנגורו האפרורי, ובין היונקים הגדולים ביותר בגינאה החדשה. יש לו מבנה גוף כבד, מסיבי ומוצק, זרועות ורגליים קצרים ועבים, וראש גדול עם פנים רחבות וחוטם גדול. כפות ידיו ורגליו גדולות ורחבות, והן מתאפיינות בכריות ספוגיות מחוספסות בתחתיתן, ובטפרים ענקיים ומעוקלים. כל אלו מקנים לו מראה של דובון או וומבט מאשר קנגורו אמיתי. האוזניים שלו קצרצרות ועגולות, וזנבו הגלילי והשעיר קצר במקצת משל מינים אחרים.
מידות גופו של קנגורו דוריה כדלהלן: אורך ראשון וגופו 51–78 סנטימטרים, ואורך זנבו 44–66 סנטימטרים. קנגורו דוריה נודע בעיקר בזכות משקלו הכבד אשר נחשב לחריג עבור יונק שוכן עצים: משקל הזכר 14.5 קילוגרם, ומשקל הנקבה 10.2 קילוגרם; ידוע על מקרה של זכר שהוחזק בשבי והגיע למשקל 18 קילוגרם, ומקרה נוסף של זכר שנתפס בטבע ושקל לא פחות מ-20 קילוגרם.
הפרווה של קנגורו דוריה עבה וקצרה, ומורכבת משערות זיפיות צפופות. צבע הפרווה אחיד וחדגוני למדי, ועשוי להיות חום בהיר, חום-זהוב, חום קפה או חום שוקולד כהה. באופן כללי, אין הבדלים משמעותיים בצבע בין הצלעות והגב לבין הבטן והחזה, להוציא את אזור הכתפיים שנוטה לעיתים להתכהות לחום-שחרחר. ראשו של קנגורו דוריה נוטה להיות חיוור ובהיר מהגוף (בצבע חום-קרם או אפרפר בדרך כלל), והדבר ניכר במיוחד באזור המצח שצבעו צהבהב או כסוף; הלחיים כהות ואדמוניות, וסביב החוטם יש כתם שחור. האוזניים בולטות היטב בצבען השחור. לזרועות ולירכיים של הקנגורו יש נטייה להיות בצבע אפרורי-כסוף, אך אין זה נדיר שהם זהים לצבע הגוף. כפות הרגליים והידיים בצבע פחם. הזנב נע בין אפרורי לחום בהיר, ובבסיסו כתם בהיר בצבע צהבהב או קרם.
תפוצה
קנגורו אילני דוריה אנדמי לחצי האי זנב-ציפור בדרום-מזרח פפואה, הממוקמת בצד המזרחי של האי גינאה החדשה; טווח התפוצה שלו אשר משתרע על כ-15,000 קילומטרים רבועים נופל ברובו בתחומי רכס אואן סטנלי, ולקראת תחילת רכס ביסמרק במרכז פפואה הוא מוחלף באיפולה. בית הגידול שלו מורכב מיערות גשם טרופיים על רכסי ההרים בטווח גובה רחב מאוד: מכ-600 מטר מעל גובה פני הים עד ליותר מ-3,600 מטר; סביבת המחיה שלו מתאפיינת בטופוגרפיה מחוספסת ותלולה מאוד, המאפשרת לו להתרחק מפעילות אנושית. קנגורויי דוריה חיים בצפיפות נמוכה יחסית.
אקולוגיה
קבוצות קטנות של קנגורויי דוריה הוחזקו בשבי במספר גני חיות אירופאים ואוסטרלים לאורך השנים, אך מרביתם אינם קיימים כיום למעט אוכלוסייה גדולה ומשגשגת בגן חיות בפפואה. השהות שלהם למשך מספר שנים בגני חיות, אפשרה להשיג עליהם מעט מידע אשר קשה להשיגו בטבע כתוצאה מבית הגידול הבלתי נגיש. קנגורו דוריה הוא יונק פעיל יום או פעיל דמדומים המבלה את זמנו על העצים ועל האדמה לסירוגין. הוא ניזון בעיקר מעלים, אפיפיטים ושרכים, אותם הוא מוצא על הענפים או על אדמת היער הבוצית, ובמידה פחותה גם מפירות ופרחים.
על פי עדויות של ציידים פפואנים, זכרי קנגורו דוריה נחשבים לאימתניים ואגרסיביים במיוחד כאשר מנסים לצוד אותם; הציד מתבצע לרוב בסיועם של כלבי ציד, התוקפים את הקנגורו לאחר שהופל מהעץ באמצעות חיצים. לעיתים קרובות, במהלך המאבק בין הכלבים לקנגורו, הם חוטפים נשיכות ושריטות עמוקות משיניו וטפריו הגדולים של הקנגורו. מלבד האדם, לא ידוע על טורף טבעי לקנגורו דוריה.
קנגורו דוריה הוא המין החברותי ביותר מבין קנגוריי העצים: הוא חי בקבוצות משפחתיות הכוללת מספר נקבות בוגרות וצאצאיהן וזכר שליט יחיד. אצל הנקבות, יש היררכיה חברתית קפדנית המבוססת על גיל וגודל, כאשר תמיד יש נקבה אחת דומיננטית במיוחד. הן הזכר והן הנקבות נוהגים לבלות במשחקים עם הגורים, ומרבית האינטראקציות בין הקנגורים בהרמון הן שלוות. אצל פרטים מבוגרים, נודף ריח מושק לא נעים מהפרווה, והוא חזק וחריף במיוחד אצל הזכרים. הזכר מפגין תצוגה דומיננטית בפני יריבים, במהלכה הוא יושב על רגליו האחוריות, מגביה את זרועותיו למעלה תוך כדי הרמת הראש, ומותח את אצבעותיו בכדי לחשוף את טפריו הגדולים; תצוגה זו מלווה לעיתים גם בהטחת הזנב מטה. על פי דיווחים מקומיים, לקנגורו בוגר יש יכולת להשמיע שישה צלילים ווקלים שונים, ולעיתים מתרחשת שיחת-קולות בין בוגרים לצעירים.
הרבייה מתרחשת כל השנה ללא עונה מוגדרת, ולאחר היריון קצר נולד וולד יחיד זעיר החי בתוך הכיס של האם במשך שנה. הוא נעשה עצמאי לחלוטין בגיל שנתיים. במהלך תקופת ההתבגרות, הגורים מזכירים בגופם הגוצי והעגלגל את הקואלה. תוחלת החיים של מין זה גבוהה ככל הנראה ממינים אחרים בסוגו.
מצב שימור
קנגורו דוריה מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור פגיע (VU), כתוצאה מירידה בגודל האוכלוסייה בשיעור של 30% בשלהי המאה ה-21. מין זה מאוים בעיקר מפני ציד כבד למזון על ידי הילידים הפפואנים, וסלילת כבישים ברחבי פפואה עשויה להחמיר את לחצי הציד כתוצאה משיפור הגישה ליערות ולרכסים ההרריים. איום נוסף שככל הנראה עשוי להיות חמור יותר בעתיד הוא אובדן בית גידול בעקבות עלייה בצפיפות האנושית בפפואה. קנגורו דוריה נמצא במספר אזורים מוגנים ברחבי הטווח שלו, וה-IUCN ממליץ לעשות מחקרים נוספים אודות האקולוגיה, הביולוגיה והאיומים על המין.
קישורים חיצוניים
- איור ומידע על קנגורו אילני דוריה באתר פפואה-ווב.
- מידע נוסף על קנגורו אילני דוריה באתר לשימור הטנקיל.
תמונות של קנגורו אילני דוריה בפליקר.
הערות שוליים
