וולבי צבי חום
 וולבי צבי חום
| |
|---|---|
| וולבי צבי חום וולבי צבי חום | |
| מיון מדעי | |
| תחום תפוצה | |
|
וולבי צבי חום (שם מדעי: Dorcopsis muelleri; ידוע גם כדורוקופסיס חום או בכינוי המקומי: ג'יף) הוא מין של וולבי בינוני בסוג וולבי הצבי, המצוי במערב גינאה החדשה ובמספר איים סמוכים. הוא תואר מדעית בשנת 1827 על ידי חוקר הטבע הצרפתי רנה לסון (René Primevère Lesson) ויש לו כ-5 תת-מינים מוכרים.
תיאור
הדורוקופסיס החום מתאפיין בראש צר ומשולש עם חרטום מוארך, בצוואר קצרצר, ובגוף עגלגל גדול אשר צר בצידו הקדמי ורחב בצידו האחורי. עיניים וחוטמו גדולים ושחורים, ואוזניו משולשות ובינוניות בגודלן. הגפיים שלו דקיקות וקצרות בצורה משמעותית מגפיו האחוריות, והוא בעל ירכיים גדולות וקרסוליים ארוכים המאפשרים לו לנתר. זנבו של וולבי הצבי עבה למדי ובינוני באורכו, והוא מחודד וחסר שיער בקצהו.
למין זה יש דו-צורתיות זוויגית ניכרת במסה ובגודל: אורך הזכר 71–77 סנטימטרים, ואורך הנקבה 54–65 סנטימטרים; אורך זנב הזכר 41–53 סנטימטרים, ושל הנקבה 32–46 סנטימטרים. משקל הנקבה 6.8-5 קילוגרם, בעוד שמשקל הזכר אינו ידוע אך סביר להניח שהוא כבד ממנה משמעותית. תת-המינים החיים באיים קטנים יותר מאלו של היבשת.
הפרווה של הדורוקופסיס החום שעירה יחסית לבני מינו, להוציא את אזור הפנים, הגפיים הקדמיות וקצה הזנב שדלילים יחסית. כפי שמרמז שמו, הצבע של מין זה נע בין גוני חום שונים ומשתנה בין תת-המינים: החל מחום-זית או חום דהוי, עד לחום-אדמדם או חום-שוקולד. אצל כל תת-המינים הבטן, החזה, המפשעה והגפיים בהירים יותר: אפרפר בהיר, שמנת, לבנבן או צהבהב; כמו כן, יש נטייה לצבע כהה יותר בשכמות ובמותניים. הראש בצבע חום חיוור, והלחיים והסנטר לבנים. האוזניים, כפות הרגליים וקצה החרטום שחרחרים. קצה הזנב בצבע לבן בוהק.
תפוצה וביולוגיה
הדורוקופסיס החום אנדמי לצד המערבי של האי גינאה החדשה הנמצא בשליטת אינדונזיה. טווח התפוצה שלו משתרע בעיקר על פני חצי האי ראש-ציפור, חצי האי בומבראי והרצועה שתחתיהם, ובהגיעו לרכס מאוקי מתפצל לעבר השפלות של חופי האי הצפון-מערביים והדרומיים. בנוסף, הוא מצוי גם במספר איים מאיי רג'ה אמפט דוגמת סאלאווטי ומיסול (ייתכן שגם בוייג'יו ובטנטה) וכן באי יאפן במפרץ סנדרוואזיה.
בית הגידול שלו מורכב מיערות טרופיים סבוכים או דלילים בגבהים נמוכים של כ-400 מטר מעל פני הים, והוא נפוץ גם ברצועת המנשק בין היערות לסוואנות הגשומות, ביערות גדותיים על שפת נהרות, בביצות ובאזורים שמוצפים עונתית.
המידע אודות הביולוגיה של הדורוקופסיס לוקה בחסר. הוא פעיל דמדומים בעיקרו, אך הופך להיות פעיל לילה באזורים שבהם הוא חווה הפרעה אנושית גבוהה. את שעות היום הוא מבלה בשכיבה באזור מוצל בסבך. הדורוקופסיס החום ניזון מעלים, עשבי תיבול ופרחים, או מפירות שנפלו מהעצים. הוא נוהג ללעוס את מזונו תוך כדי אחיזה מתמדת עם הגפיים, ולעיתים קרובות דוחף באמצעותם את המזון לעומק חלל הפה. התנועה שלו אופיינית לבני הסוג וולבי הצבי, כאשר רק קצה הזנב נשען על האדמה. הנקבה ממליטה צאצא אחד או תאומים, אשר חיים בכיס שלה למשך 6 חודשים. הנקבות מגיעות לבגרות בגיל 15 חודשים, והזכרים זמן קצר לאחר מכן.
מצב שימור
הדורוקופסיס החום מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), בשל תפוצתו הנרחבת, אוכלוסייה משוערת גדולה, והיותו נפוץ בתחומים רבים שאינם מיושבים על ידי האדם. מגמת אוכלוסייתו נחשבת ליציבה, והוא מצליח להסתגל להפרעה אנושית בסביבת המחיה שלו. אף שדורוקופסיס החום סובל באזורים רבים מציד עבור בשרו או מאובדן בית גידול באמצעות המרת שטחי יערות לשימוש חקלאי, עדיין אין הם מהווים איום קיומי עבורו. באי יאפן, הוא מאויים יחסית בשל כריתת עצים מתמשכת אשר מהווה איום משמעותי בתוך שטח מצומצם כאי. הדורוקופסיס החום מצוי בפארק הלאומי לורנץ. ארגון השימור IUCN ממליץ לפקח על רמות הציד בשביל להגן על המין באזורים מועדים לפורענות.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
