רבי יונה אבן ג'נאח
לידה | 995? |
---|---|
פטירה | 1050? |
ענף מדעי | בלשנות |
מקום מגורים | ספרד |
הערות | היה רופא |
תרומות עיקריות | |
ספר השורשים (כתאב אלאצול), שהוא מילון מלא של השורשים שבמקרא, וספר הרקמה (כתאב אללמע), שהוא תיאור מקיף של הדקדוק המקראי לפי תפיסתו. |
רבי יונה אבן ג'נאח (או בקיצור: ריב"ג) הנקרא בערבית אבו אלוליד או מרואן בן ג'נאח או בשמו הלטיני מרינוס, לפי דבריו של הראב"ע הוא חי ופעל בקורדובה שבספרד במפנה המאות ה-10 וה-11, מחשובי המדקדקים העבריים בימי הביניים.
תולדותיו
שנת לידתו ומותו אינן ידועות בוודאות. הוא חי בתור הזהב של יהדות ספרד, ופעל על רקע עולם השירה שהצמיחה יהדות זו. על פי הערות אוטוביוגרפיות המצויות בספריו מתברר כי בצעירותו רצה להיות משורר, ואף למד שירה אצל המשורר רבי יצחק אבן מר שאול בעיר אליסאנה. אולם אמנות השירה לא עלתה יפה בידו, ולימים אף העיד על עצמו כי "השיר אינו ממלאכתי והפיוט איננו מעסקי, ואינני מתייחס אליו...אך אמרתי בימי הבחרות חרוזים, הם נמצאים אצלי ונודעים לי".[1] לאחר ניסיונות הבוסר שלו בחיבור שירים פנה לעסוק בדקדוק ובמילון של השפה העברית, ועד מהרה הוכר כסמכות בלתי מעורערת בתחום זה.
בתורת הדקדוק המשיך את דרכו של רבי יהודה חיוג', ואחז בשיטתו בעניין השורש השלָשי, בניגוד לתפיסה ששלטה בדקדוק העברי עד חיוג', שלפיה מספר העיצורים בשורש איננו קבוע ויכול לנוע מאחד ועד שבעה. הוא אף קיבל את כשרותם של השורשים התנייניים (כמו שורש תר"מ שמקורו בגזירה משנית מן המילה תרומה ששורשה רו"ם), ובכך הצדיק את השימוש שעושה בהם לשון חז"ל. עם הזמן הפך לפוסק החשוב ביותר בענייני "צחות הלשון" בשירה, וקבע כללים שבהם רשאי המשורר לחרוג מכללי הדקדוק המקראי המקובל בגלל אילוצי "דוחק השיר". ככל הנראה ניסיונו המוקדם כמשורר תרם לנטייה שלו להקל על המשוררים ולהתיר חריגות דקדוקיות מסוימות שלא היו מקובלות על כל המדקדקים בתקופתו.
ספרו הראשון, ספר ההשגה, עסק בהשלמות ותיקונים לתורתו של ר"י חיוג' רבו. ספרו המפורסם והחשוב ביותר הוא מחברת הדקדוק, ובו שני חלקים: ספר השורשים (כתאב אלאצול), שהוא מילון מלא של השורשים שבמקרא, וספר הרקמה (כתאב אללמע), שהוא תיאור מקיף של הדקדוק המקראי לפי תפיסתו. בספר הרקמה הוא גם מעיר מפעם לפעם על טעויות דקדוקיות וסגנוניות של פייטנים ומשוררים, בהם דונש בן לברט, יצחק אבן מר שאול ואחרים. הספרים נכתבו במקור ערבית יהודית, ותורגמו לעברית בידי רבי יהודה אבן תיבון. מכיוון שנכתבו ערבית, לא יכול היה רש"י, שחי אחרי אבן ג'נאח, לקרוא את הספרים, ולכן ביסס את פירושו לתורה על שיטת הדקדוק המיושנת של דונש ומנחם בן סרוק. על חיבוריו מסתמכים כל חכמי ימי הביניים שעסקו בדקדוק ובפרשנות המקרא אחריו, ובראשם רבי אברהם אבן עזרא (שמכנה אותו "רבי מרינוס"), והוא אף מוזכר בספר מורה נבוכים של הרמב"ם[2], ובספר חובות הלבבות של רבנו בחיי[3].
לפי הערות שיש בספריו עולה כי בראשית ימיו חי בקורדובה, עד גירוש קורדובה בשנת 1012. לאחר הגירוש עבר לעיר סרגוסה. לפרנסתו עסק ברפואה וכנראה אף פרסם ספרי רפואה, שלא שרדו.
מדבריו
בעל המאור מביא בהקדמת חיבורו (ביחס למחלוקותיו שלו עם הרי"ף) מדברי אבן ג'נאח במחלוקתו עם רבי יהודה חיוג'[4]:
כתב החכם המורה אבן גנא"ח בהשיבו על המורה הגדול בעל הדקדוק רבי יהודה ז"ל. הזכיר דברי הפילוסוף שהשיב על רבו ואמר: "ריב לאמת עם אפלטון ושניהם אהובינו, אך האמת אהוב יותר". ואמר עוד: אני לא באתי לגרוע מעלת האיש הזה ולהשפילה, אך להפליאה ולהגדילה, כי כולנו משדי חוכמתו הניקנו, ומעושר בינתו העניקנו, ומפרי פי שכלו אנחנו לוקטים, ובים דעתו אנחנו שטים, והוא אשר פקח עינינו ולמדנו, והועילנו וגידלנו והשכילנו בחכמה הזאת, וכאשר למדנו מפיו אנחנו משיבים מדבריו על דבריו.
לקריאה נוספת
- דוד טנא, ענייני התחביר שבכתאב אלתנקיח (ספר הדקדוק) לר' יונה אבן ג'נאח, הוצאת האקדמיה ללשון, 2016
- זהר עמר וירון סרי, ליקוטים ממילון שמות הרפואות של ר' יונה אבן ג'נאח, לשוננו כרך 63, חוברת 4-3, תש"ס-תשס"א, עמ' 291-280.
קישורים חיצוניים
- ספר השרשים לר' יונה בן ג'נאח, מהדורת חברת מקיצי נרדמים, ברלין, תרנ"ו / 1896, באתר HebrewBooks
- ספר הרקמה לר' יונה בן ג'נאח, מהדורת פראנקפורט, תרט"ז / 1856, באתר HebrewBooks
- רבי יונה אבן ג'נאח, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- ספר הרקמה לריב"ג בתרגום יהודה אבן תיבון, באתר seforim online
- פירוש לכתבי הקודש, ליקט א"ז רבינוביץ'
- רבי יונה אבן ג'נאח, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתב יד, ספר הרקמה, פריס, מאה 14, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
- כתב יד, ספר השרשים-חלקי, נונאנטולה, מאה 13, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
- יוחאי אורלן, מאבק שורשי - מנחם בן סרוק מול רבי יונה אבן ג'נאח, אתר מילימילים
הערות שוליים
פרשני המקרא בימי הביניים | ||
---|---|---|
פרשני המזרח | רס"ג • שמואל בן חפני הכהן גאון • רבי אברהם בן הרמב"ם • רבי תנחום הירושלמי | |
פרשנים פילולוגיים מספרד והמגרב | רבי יהודה אבן קריש • מנחם • דונש • דוד בן אברהם אלפאסי • חיוג' • רבי שלמה פרחון • אבן ג'נאח • רבי משה הכהן אבן ג'יקטילה • רבי יהודה אבן בלעם | |
פרשני ספרד | רבי יצחק אבן גיאת • ראב"ע • רמב"ן • רבנו בחיי • בעל הטורים • בעל העקידה • אברבנאל | |
פרשני צרפת | רבי מנחם בן חלבו • רש"י • רבי יוסף קרא • רשב"ם • רבי אהרן בן יוסי הכהן • בכור שור • רבי אליעזר מבלגנצי • חזקוני | |
פרשני פרובאנס | רבי יוסף קמחי • רבי משה קמחי • רד"ק • רבי מנחם בן שמעון • יוסף אבן כספי • רלב"ג | |
פרשני אשכנז | רבי יהודה החסיד • מנחת יהודה • אביגדור כ"ץ • רא"ש | |
פרשני איטליה | הרי"ד • רבי עובדיה המון • רקנאטי • ספורנו | |
פרשני תימן | רבי נתנאל בן ישעיה • אברהם בן שלמה • רבי זכריה הרופא • רבי סעדיה עדני • רבי דוד הלוי חמדי | |
פרשני המגרב | רבנו חננאל • רבי יהודה אבן קריש • רבי יוסף בן יהודה אבן עקנין |
מדקדקי העברית בימי הביניים | |
---|---|
|