יחסי גינאה ביסאו – סין
| יחסי גינאה ביסאו – סין | |
|---|---|
|
|
| |
| גינאה ביסאו | סין |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 36,125 | 9,596,967.75 |
| אוכלוסייה | |
| 2,185,362 | 1,425,300,174 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 1,634 | 17,963,171 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 748 | 12,603 |
| משטר | |
| רפובליקה | רפובליקה עממית |
יחסי גינאה ביסאו–סין הם היחסים הנוכחיים וההיסטוריים בין הרפובליקה העממית של סין ובין גינאה-ביסאו. היחסים כוננו במרץ 1974, מספר חודשים לפני עצמאות גינאה ביסאו בספטמבר 1974. בשנים 1990–1998, גינאה-ביסאו שמרה על יחסים דיפלומטיים עם הרפובליקה הסינית (טאיוואן) ולא עם הרפובליקה העממית. היחסים כוננו מחדש בשנת 1998 ונשמרו מאז.
היסטוריה
סין הייתה אחת מהתומכות של מפלגת PAIGC במהלך שתים עשרה השנים (1963–1974) של המאבק לעצמאות. כאשר הוביל ה-PAIGC את המדינה לעצמאות בשנת 1974, היא שמרה על יחסים הדוקים עם המפלגה הקומוניסטית של סין עד לניתוק היחסים בשנת 1990 לטובת טאיוואן.
זכויות אדם
ביוני 2020, גינאה-ביסאו הייתה אחת מ-53 המדינות שתמכו בחוק הביטחון הלאומי בהונג קונג באו"ם.[1]
ביקורים רשמיים
הביקור הדו-צדדי הראשון התרחש ביולי 1975, כאשר שר החוץ הראשון של גינאה ביסאו, ויקטור סאודה מריה, ביקר בסין. נשיאי גינאה ביסאו ז'ואאו ברנארדו ויאיירה (1982) וקומבה יאלה (2002) ביקרו גם הם בסין.[2]
כלכלה, מסחר וסיוע
שתי המדינות חתמו על מספר הסכמים כלכליים דו-צדדיים בין השנים 1974–1990; סין בנתה אצטדיון, בית חולים ומתקנים טכנולוגיים אחרים. לאחר חידוש היחסים בשנת 1998, סין התמקדה בשיפור הייצור החקלאי, הדיור, הדיג וייצור החשמל. מאז הפורום הראשון לשיתוף פעולה סין-אפריקה בשנת 2000, סין העבירה 113 מיליון דולר בסיוע פיתוח רשמי לגינאה-ביסאו.[3] פרויקטי פיתוח מרכזיים במימון רשמי בגינאה ביסאו כוללים:
- 48.5 מיליון דולר למודרניזציה של רשת הטלפונים של גינאה ביסאו[4]
- 18 מיליון דולר להקמת בניין פרלמנטרי בשנת 2003[5]
- ביטול החוב של גינאה ביסאו לסין ב-5.8 מיליון דולר בשנת 2001[6]
החל משנת 2002 ייבאה גינאה-ביסאו סחורות סיניות בכ-4.5 מיליון דולר.[2] בשנת 2010 הכריזה סין על קרן של מיליארד דולר שנועדה להגדיל את הסחר בין סין למדינות דוברות פורטוגזית.[7]
בשנת 2017 הודיעה סין כי בכוונתה להשקיע 184 מיליון דולר להקמת תחנת כוח ביומסה.[8]
תרבות
מספר סטודנטים מגינאה ביסאו למדו בסין; בשנת 1998 למדו בסין שלושה עשר ביסאו-גינאים. סין שלחה גם אנשי רפואה לגינאה-ביסאו, כש-7 עובדים בביסאו.[2]
הערות שוליים
- ^ Lawler, Dave (2 ביולי 2020). "The 53 countries supporting China's crackdown on Hong Kong". Axios (באנגלית). נבדק ב-3 ביולי 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 2.0 2.1 2.2 Guinea-Bissau China Internet Information Center, 10 October 2006
- ^ Austin Strange, Bradley C. Parks, Michael J. Tierney, Andreas Fuchs, Axel Dreher, and Vijaya Ramachandran. 2013. China’s Development Finance to Africa: A Media-Based Approach to Data Collection. CGD Working Paper 323. Washington DC: Center for Global Development.(הקישור אינו פעיל, June 2019)
- ^ Austin Strange, Bradley C. Parks, Michael J. Tierney, Andreas Fuchs, Axel Dreher, and Vijaya Ramachandran. 2013. China’s Development Finance to Africa: A Media-Based Approach to Data Collection. CGD Working Paper 323. Washington DC: Center for Global Development.
- ^ Austin Strange, Bradley C. Parks, Michael J. Tierney, Andreas Fuchs, Axel Dreher, and Vijaya Ramachandran. 2013. China’s Development Finance to Africa: A Media-Based Approach to Data Collection. CGD Working Paper 323. Washington DC: Center for Global Development.
- ^ Austin Strange, Bradley C. Parks, Michael J. Tierney, Andreas Fuchs, Axel Dreher, and Vijaya Ramachandran. 2013. China’s Development Finance to Africa: A Media-Based Approach to Data Collection. CGD Working Paper 323. Washington DC: Center for Global Development.
- ^ Austin Strange, Bradley C. Parks, Michael J. Tierney, Andreas Fuchs, Axel Dreher, and Vijaya Ramachandran. 2013. China’s Development Finance to Africa: A Media-Based Approach to Data Collection. CGD Working Paper 323. Washington DC: Center for Global Development.
- ^ Global Times. 2017.
