יחסי הפיליפינים–קובה
| יחסי הפיליפינים–קובה | |
|---|---|
|
|
| |
| הפיליפינים | קובה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 300,000 | 110,860 |
| אוכלוסייה | |
| 118,660,149 | 11,179,471 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 404,284 | 545,218 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 3,407 | 48,770 |
| משטר | |
| דמוקרטיה נשיאותית | רפובליקה סוציאליסטית |
יחסי הפיליפינים–קובה הם היחסים הדו-צדדיים שבין רפובליקת הפיליפינים לבין הרפובליקה של קובה. בין שתי המדינות קיימים יחסים דיפלומטיים, לפיליפינים שגרירות במקסיקו סיטי שאמונה גם על היחסים עם קובה אחרי שסגרה ב-2012 את השגרירות בהוואנה, ואילו לקובה הייתה בעבר שגרירות במנילה, אך גם היא נסגרה ב-2013[1].
לשתי המדינות היסטוריה משותפת לאור העובדה ששתיהן היו מושבות ספרדיות, ששוחררו על ידי ארצות הברית במלחמת ארצות הברית–ספרד ובחוזה פריז הפיליפינים הפכה למושבה אמריקאית ואילו קובה הפכה למדינה עצמאית.
היסטוריה
ראשית היחסים
בקובה ובפיליפינים קיימות צורות התיישבות שונות למשך דורות. בתחילת המאה ה-16 הגיעו ראשוני הפיליפינים לקובה דרך הגליאון של מנילה, שהיה נתיב מסחר בין הפיליפינים לבין מקסיקו. הפיליפינים שהובאו על ידי הספרדים לקובה היו לרוב נערי כנסייה, מדריכי קטכיזם ועובדים בכנסייה. פינאר דל ריו שבקובה מפורסמת בזכות הסיגרים שהובאו אליה מהפיליפינים מאחר שהיא הייתה קרובה ונגישה יותר לאירופה. קובה והפיליפינים נשלטו על ידי הספרדים למשך מספר מאות שנים, עד ההפסד של ספרד במלחמה לארצות הברית. שתיהן, יחד עם פוארטו ריקו, עברו לשלטון אמריקאי תמורת תשלום של 20 מיליון דולר[2]. מספר שנים אחר כך קובה קיבלה עצמאות מארצות הברית, בעוד הפיליפינים נשארה בריבונות אמריקאית עד 4 ביולי 1946. באותו חודש שתי המדינות כוננו יחסים דיפלומטיים[3][4].
מאז מתן העצמאות לפיליפינים
היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות נקלעו למשבר ב-1961, על רקע הפלישה למפרץ החזירים. רשמית, היחסים בין שתי המדינות הושבו על כנם ב-26 באוגוסט 1975 בטקס החתימה על הצהרה משותפת בידי פידל קסטרו ואימלדה מרקוס[5].
ב-31 באוקטובר 2012 ממשלת הפיליפינים סגרה את השגרירות שלה בהוואנה במקביל לסגירת שגרירויות בסטוקהולם, בוקרשט והלסינקי וכן סגירת הקונסוליה בסאיפאן. סגירת הנציגויות הייתה חלק מקיצוצים וסידור מחדש של מחלקת המדינה הפיליפינית[6][7]. הפיליפינים הצהירו כי לא תהיה לדבר השפעה על היחסים בין המדינות, ודובר נשיא הפיליפינים אמר כי "לא תהיה השפעה, סגירת השירותים הקונסולריים היא עניין פנימי, כך שאין השפעה עליהן (המדינות שהושפעו מהסגירה), ככל שיש לנו נציגות שם... היחסים הדיפלומטיים לא מתמעטים על ידי קיצוץ השירותים הקונסולריים במדינות.
ביוני 2013 הכריז שגריר קובה בפיליפינים שמדינתו תסגור את השגרירות במקאטי לאור קשיים כלכליים שנבעו בחלקם מהאמברגו האמריקאי. כל ענייניה של קובה במדינה הועברו לאחר מכן לשגרירות בקואלה לומפור[8].
יחסים תרבותיים וחברתיים
בין הפיליפינים וקובה עוברים קווי דמיון שקשורים לשלטון הספרדי שהתקיים למשך למעלה מ-300 שנה. שתיהן קתוליות, ובשתיהן נערכים פסטיבלים עירוניים, מנהג ספרדי במקור. גם שמות ספרדיים נפוצים בשתי המדינות[9].
חברה
פיליפינים-קובנים היא קבוצה דמוגרפית בעלת שורשים פיליפינים שהתיישבה בקובה מאז המאה ה-16. עליהם אפשר למנות את מרסלו אסקרגה פאלמרו (אנ') שהיה ראש ממשלת ספרד הראשון בעל דם הודי.
מחוז פינאר דל ריו בקובה כונה בעבר גם "נואיבה הפיליפינית", מאחר שבמאה ה-18 הייתה הגירה ניכרת של פיליפינים ואסיאתים לאזור בו התפתחה תעשיית טבק משגשגת[10].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ The Manila Times, Cuban Embassy in PH shutting down, ארכיון האינטרנט, 17 ביוני 2013
- ^ "Treaty of Peace Between the United States and Spain; December 10, 1898". The Avalon Project, Yale
- ^ Stamps for 65th anniversary of PHL-Cuba diplomatic ties unveiled, GMA News Online, 7 ביולי 2011
- ^ National Liberation Day of Cuba, Tempo, 1 בינואר 2013
- ^ אסושיאייטד פרס, Philippines, Cuba Resume Relations, The Nashua Telegraph 107, 1975, עמ' 2
- ^ DFA shuts down five overseas posts, with five more to close this year, GMA News Online, 4 בספטמבר 2012
- ^ Jerome Aning, DFA assures closure of 10 embassies will have ‘minimal’ effect on services, Inquirer.net, 8 במרץ 2012
- ^ Cuban embassy in Philippines closes down due to financial difficulties, Stats Of The Nation, 17 ביוני 2013
- ^ Dr. Regino P. Paular, CUBA, FILIPINAS y PUERTO RICO: Historical Vicissitudes and Sociocultural Affinities
- ^ New Philippines' in Cuba', Philippine Daily Inquirer, 16 בדצמבר 2009 ([27-03-2015 ארכיון])
