מבצע לשון אדומה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מבצע לשון אדומה הוא מבצע הונאה צבאית שביצע צה"ל במהלך תקופת ההמתנה בחזית המצרית לפני מלחמת ששת הימים. המבצע נועד להטעות את המודיעין המצרי, ולייצר הערכת מודיעין לפיה המאמץ העיקרי הישראלי יתנהל בדרום סיני, ושמטרתו היא כיבוש שארם א-שייח' דרך כונתילה ונח'ל.

המבצע נחל הצלחה, וסייע לכוחות צה"ל להבקיע את המערך המצרי בצפון חצי האי סיני. המבצע נחשב למבצע ההונאה המשמעותי ביותר של צה"ל.[1]

רקע

שלמה אמבר, מפקד אוגדת ההונאה 49

ב-1961 הוקם גדוד ההונאה 577, שנועד לאפשר לצה"ל לבצע הונאה צבאית ברמה האסטרטגית, באמצעות בִיוּם חטיבת שריון. מפקד הגדוד, סא"ל ראובן קולנשר, אימן אותו עד 1966, אז מונה לראש מטה אוגדת ההונאה 49, שהוקמה על בסיס הגדוד. בפועל, כללה האוגדה ב-1967 חטיבת חיל רגלים, שתי פלוגות שריון, כלי צמ"ה ומכשירי קשר שעמדו תחת פיקודו של שלמה אמבר ושיועדו לייצר היקף תקשורת המדמה אוגדה מלאה.[2] תוכנית ההונאה הצה"לית, שאושרה ב-1964 על ידי הרמטכ"ל, יצחק רבין, נשארה על כנה עד פברואר 1967. באותו הזמן, מטרת התוכנית הייתה להניא את צבאות ערב מיציאה למלחמה כנגד ישראל.[3]

ב-14 במאי 1967, יום העצמאות, החלו להגיע ידיעות כי כוחות צבא מצרים החלו להיכנס לסיני, וב-16 במאי הורתה ממשלת מצרים לכוח החירום של האומות המאוחדות להתפנות מחצי האי.[4] שתי הפעולות הללו היו לאות הפתיחה של תקופת ההמתנה.

תפקיד אוגדת ההונאה בתוכנית "קלשון"

תוכנית "קלשון" הייתה התוכנית הצה"לית לביצוע מתקפה יזומה בחזית המצרית שמטרתה כיבוש סיני. על פי התוכנית, תוכננה המתקפה להתנהל בשני מאמצים התקפיים - מאמץ עיקרי דו-אוגדתי בדרום סיני ומאמץ משני אוגדתי בצפון סיני, ובמקביל אליהם מאמץ הונאה במרכז סיני. תפקיד אוגדת ההונאה בתוכנית היה ריתוק האויב בגזרה המרכזית, ולהיערך לתנועה בציר בארותיים-קוסיימה לכיבוש קוסיימה.[5]

בעקבות פינוי כוח האו"ם, החל אגף המבצעים בעדכון התוכניות המבצעיות, בעודו מתבסס על תוכנית "קלשון". התוכנית החדשה כונתה "קרדום".[6]

תפקיד אוגדת ההונאה בתוכנית "קרדום 1"

תוכנית "קרדום" התבססה על הנחת היסוד לפיה הדיוויזיה ה-4 המצרית לא תיכנס לסיני, ותשאיר את המרחב העורפי בסיני ריק.[7] על פי התוכנית, המאמץ העיקרי יהא מאמץ אוגדתי לכיוון ביר חסנה וג'בל ליבני דרך מעברי לוץ וכונתילה, והמאמצים המשניים יהיו מאמץ אוגדתי בצפון - כיתור רצועת עזה, כיבוש אל עריש ושבירת הכוח בג'בל ליבני, ומאמץ אוגדתי בציר ניצנה-אבו עגילה ובציר בארותיים-קוסיימה-אבו עגילה שנועד לרתק את המצרים בקדמת סיני, ולמנוע את חופש התנועה שלהם. במסגרת התוכנית, יועדה אוגדת ההונאה 49 לדמות היערכות של חטיבת שריון במרחב שבין ביר עסלוג' לבין צאלים, באזור באר שבע.[8]

ב-23 במאי נודע כי נשיא מצרים, גמאל עבד אל נאצר, הורה על סגירת מצרי טיראן למעבר כלי שיט לישראל. בנוסף, זוהו שינויים בהיערכות המצרית, ביניהם עיבוי המערך בקדמת סיני והכנות להעברת דיוויזיה 4 לסיני. ידיעות אלו העמידו את היתכנות ביצוע תוכנית "קרדום" בספק.[9]

תפקיד אוגדת ההונאה בתוכנית "קרדום 2"

כניסת הדיוויזיה ה-4 המצרית לסיני יצרה במטה הכללי של צה"ל חשש כי אין לצה"ל די כוח לכיבוש סיני.[10] לאור החששות הללו, סיכם רמ"ח אגף המבצעים, יצחק חופי, כי אוגדה 84 תכבוש את רצועת עזה ושאר פיקוד הדרום יגן בגזרתו.[11] ישעיהו גביש, אלוף פיקוד הדרום, ראה מהלך זה כחוסר אמון בכוחו של צה"ל, ודרש שהכוחות יתקדמו על ציר החוף לכיוון אל עריש ותעלת סואץ.[10] במסגרת התוכנית, שכונתה "קרדום 2", יועדה אוגדת ההונאה 49 לביים מערך משוריין באזור הר צניפים.[12]

פעולת ההונאה

ב-26 במאי נפרסה אוגדת ההונאה 49 באזור ההיערכות שמול כונתילה, והחלה להקים מחנות (שהיו ריקים), לנהל תקשורת אלחוטית בהיקף נרחב, לבצע סיורי מפקדים, פריצות צירים ותנועות סרק באזור מצפה רמון.[13] אמצעים נוספים בהם נעשה שימוש לטובת ההונאה היו מעבר האוגדה בבאר שבע, בדימונה ובמצפה רמון, שסוקר על ידי דובר צה"ל ועיתונאים זרים, ונערך על ידי הצנזורה הצבאית על מנת שייראה ככוח רב[14], הסעת טנקים מחטיבה 14 על מובילי טנקים ביום והחזרתם במסווה בלילה, הדלפות מידע למצרים באמצעות סוכנים כפולים לפיו המאמץ העיקרי יהא בדרום סיני לכיוון שארם א-שייח', הפעלת רכבת אווירית צבאית לאילת, ביצוע סיורים מוטסים וימיים באזור שארם א-שייח' ואימוני הנחתת גייסות מהים.[15] פעולה נוספת הייתה הכנת אוניית אספקה בנמל מאסאווה (אז באתיופיה), בדומה לאוניית האספקה שנשלחה לשארם א-שייח' במלחמת סיני.[16] כמו כן, נערכה חטיבה ממוכנת 8 באזור הר צניפים כחלק ממהלך ההטעייה.

ב-27 במאי הגיבו המצרים להונאה, והחלו להניע כוחות למרחב שמדרום לכונתילה, ובהם מג'מועת[17] שאזלי - כוח מיוחד בסדר גודל דיוויזיוני, ומג'מועה דיוויזיונית נוספת בפיקוד הגנרל יאקוט. בנוסף, נעו דיוויזיות הקו השני לכיוון זה, דיוויזיית החי"ר ה-6 נלקחה מביר חסנה ונערכה על ציר נח'ל-מעבר המיתלה שבעורף כונתילה, ודיוויזיה השריון ה-4 החלה לנוע בלילה שבין ה-2 ביוני ל-3 ביוני ממישור המליז דרומה.[18]

ב-2 ביוני גילתה גיחת צילום מצרית כי במרחב שמול הציר הדרומי בסיני ערוכה חטיבה אחת בלבד.[19] בעקבות התגלית, ניתנה הוראה לכוחות רבים לחזור צפונה, אך לא היה לכוחות המצרים די זמן לחזור.[18] בנוסף, המעבר התכוף בין עמדות הוביל לשחיקת הכוח המצרי.[20] באותו היום עברה אוגדת ההונאה 49 לאזור מישורי פארן על מנת להיערך מול מגמ'ועת שאזלי, מה שיצר מצג שווא של תנועת כוחות ושיירות בסד"כ אוגדתי.[13]

תוצאות המבצע

התקדמות כוחות צה"ל בסיני

הסטת הכוחות דרומה אפשרה לאוגדה 84 בפיקוד ישראל טל לפרוץ בציר החוף של סיני מול כוחות דלים בהרבה מהצפוי. בנוסף, מיקומן של ארבע הדיוויזיות שהוסטו דרומה אפשר לאוגדת המפץ בפיקוד אריאל שרון לאגף את הכוחות המצריים במרחב ביר חסנה. ההונאה המוצלחת, יחד עם מבצע מוקד, הובילה לכך שב-6 ביוני הורה פילדמרשל עבד אל-חכים עאמר על נסיגה של כל הכוחות מסיני, ולבסוף לסיום הלחימה בסיני וכיבוש חצי האי ב-8 ביוני.[1]

לקריאה נוספת

  • עמירה שחר, "ההונאה במלחמת ששת הימים", ב-חגי גולן, שאול שי (עורכים), נחשונים: 40 שנה למלחמת ששת הימים, תל אביב: הוצאת מערכות, משרד הביטחון, 2007.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 קולנשר, עמ' 59.
  2. ^ קולנשר, עמ' 57.
  3. ^ לביא ומלובני, עמ' 22.
  4. ^ גולן, עמ' 7.
  5. ^ גולן, עמ' 14.
  6. ^ גולן, עמ' 23.
  7. ^ גולן, עמ' 22.
  8. ^ גולן, עמ' 24, 26, 28.
  9. ^ גולן, עמ' 30.
  10. ^ 10.0 10.1 גולן, עמ' 36.
  11. ^ גולן, עמ' 33, 36.
  12. ^ גולן, עמ' 38. מופיע "הר צופים", כנראה טעות הקלדה.
  13. ^ 13.0 13.1 לביא ומלובני, עמ' 24; קולנשר, עמ' 58.
  14. ^ ישעיהו גביש, סדין אדום, כנרת זמורה-ביתן, 2016, עמ' 129–130.
  15. ^ שחר (2009), עמ' 22; לביא ומלובני, עמ' 24; קולנשר, עמ' 58.
  16. ^ שחר (2009), עמ' 22.
  17. ^ מג'מועה היא כוח חי"ר ושריון משולב.
  18. ^ 18.0 18.1 קולנשר, עמ' 58.
  19. ^ לביא ומלובני, עמ' 26.
  20. ^ שחר (2009), עמ' 23.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0