חנן פורת

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חנן פורת
הרב חנן פורת ביום עיון לתנ"ך באלון שבות, ג' באב ה'תש"ע, 14 ביולי 2010
הרב חנן פורת ביום עיון לתנ"ך באלון שבות, ג' באב ה'תש"ע, 14 ביולי 2010
לידה 12 בדצמבר 1943
ט"ו בכסלו ה'תש"ד
כפר פינס, פלשתינה (א"י)
פטירה 4 באוקטובר 2011 (בגיל 67)
ו' בתשרי ה'תשע"ב
כפר עציון, ישראל
מדינה ישראלישראל ישראל
מקום קבורה בית העלמין כפר עציון
סיעה התחיה, מפד"ל,
תקומה, האיחוד הלאומי
חבר הכנסת
20 ביולי 19817 במרץ 1984
(שנתיים ו־33 שבועות)
חבר הכנסת
21 בנובמבר 198820 באוקטובר 1999
(10 שנים)
כנסות ה־10, 1215
יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט ה־12
2 במרץ 19987 ביוני 1999
(שנה ו־13 שבועות)

הרב חנן פורת (ט"ו בכסלו ה'תש"דו' בתשרי ה'תשע"ב, 12 בדצמבר 19434 באוקטובר 2011) היה איש חינוך והגות ישראלי וחבר הכנסת, יו"ר האיחוד הלאומי. נמנה עם מחדשי ההתיישבות היהודית בגוש עציון ומקימי גוש אמונים.

קורות חייו

נולד כחנן שפיצר בכפר פינס. אביו, יוסף, שירת ב"הגנה" תחת שם הקוד "פורת" ומשפחתו אימצה שם זה. כשהיה בן כחצי שנה הצטרפו הוריו לקיבוץ כפר עציון, שממנו פונה עם שאר ילדי המקום בתחילת מלחמת העצמאות. אביו היה ממארגני השיירות ולכן ניצל מגורלם של רוב הגברים בקיבוץ שנרצחו על ידי אנשי הליגיון הירדני וערבים נוספים שהשתלטו על המקום. פורת למד בישיבה התיכונית כפר הרא"ה ולאחר מכן בישיבת כרם ביבנה ובישיבת מרכז הרב בעיקר אצל הרב צבי יהודה הכהן קוק, שאותו ראה כרבו המובהק, ואצל הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, והוסמך לרבנות. שירת בצנחנים ולחם במלחמת ששת הימים בקרב על ירושלים, והשתתף בשחרור העיר העתיקה. לאחר המלחמה פעל לחידוש ההתיישבות היהודית בכפר עציון.[1] נמנה עם מייסדי ישיבת הר עציון באלון שבות והיה אחראי לפנייה לרב יהודה עמיטל לעמוד בראשה.[2] במלחמת יום כיפור שירת בחזית הדרום ונפצע קשה בתעלת סואץ מפגז מרגמה שפגע ישירות בכתפו, אך לא התפוצץ. לאחר המלחמה היה ממקימי גוש אמונים וההתיישבות ביש"ע ופעיל במפד"ל. שמו זוהה עם פעילות ההתיישבות.[3] באלול התשנ"ח הקים את המכינה הקדם צבאית "אלישע" בחבל יריחו.

בצעירותו השתתף בפעילויות של סמינר "גשר", שעסקו בהידברות בין דתיים לחילוניים ובהעמקת הזהות היהודית. היה לדמות נערצת על בני נוער רבים ולמורה דרך למחפשים את דרכם לאמונה. דוגמה לכך היא ספרו "את ענת אנכי מבקש", קובץ מכתבים שכתב לאחר מלחמת ששת הימים לנערה חילונית שעברה תהליך של חזרה בתשובה. המכתבים עוסקים במגוון נושאים בתחומי אמונה, ארץ ישראל, גאולה ועוד.

בפוליטיקה

בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים, הקים, עם יובל נאמן וגאולה כהן, את מפלגת התחיה ובמסגרתה נבחר לכנסת העשירית ב-1981. ב-1983 חבר לפורשי המפד"ל, שהקימו את סיעת מצ"ד, מכיוון שהאמין בצורך בשילוב של המאבק למען ארץ ישראל עם מאבק למען התורה. עם זאת נמנע מלקחת את המנדט שלו לסיעה החדשה ובמרץ 1984 התפטר מהכנסת. בבחירות לכנסת ה-11 הוצב במקום הרביעי ולא נבחר לכנסת.

בשנות ה-80 לימד בישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים. פעל עם הרב בני אלון להקמת ישיבת בית אורות בסמוך להר הזיתים כהנצחה למפקדו גיורא אשכנזי, שנהרג בסמיכות מקום.[4]

ב-1988 נבחר לכנסת ה-12 מטעם המפד"ל, שאליה שב עם אנשי מצ"ד, ובמסגרתה כיהן בכנסת עד 1999. בכנסת ה-14 כיהן כיו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט. כחבר הכנסת יזם בין היתר את חקיקתם של חוק יום ירושלים, החוק למניעת התעללות בקטינים וחסרי ישע (עם דדי צוקר), חוק האוסר על פרסום שירותי זנות, וחוק לא תעמוד על דם רעך.

בפורים תשנ"ד (1994), זמן קצר לאחר טבח מערת המכפלה, שודר בטלוויזיה קטע שבו צולם בקריית ארבע כשהוא מאחל "פורים שמח". המשך הצילום, שבו גינה את הטבח באוזני הכתבת רינה מצליח, לא שודר.[5][6] לאורך השנים נטען כלפיו ששמח על הטבח, ואילו הוא אמר שהצגת הצילומים באופן קטוע ומגמתי עשתה עמו עוול גדול.[7] בראיון עמו אמר:

"הכל היה שקר וכזב מתחילה ועד סוף, לא ראיתי בברוך גולדשטיין כמגן ומושיע, ראיתי בו רוצח. באתי, ולפי תומי, לפני הכל, אמרתי להם "פורים שמח" כי תמיד אומרים "פורים שמח". אני גם זוכר איך אמרו "פורים שמח" בשעה שנרצח חברי הטוב אלחנן אתאלי הי"ד, כי זו ברכה שאומרים תמיד. באתי להגיד פורים שמח כדי להגיד לאנשים שיתחזקו, אבל מעשיו של גולדשטיין נוראיים בעיני.

בתקופת החתימה על הסכם אוסלו ב' נאבק עם אישים נוספים להשארת קבר רחל בשליטה ישראלית. לפגישתם של פורת ומנחם פרוש עם ראש הממשלה, יצחק רבין, הייתה השפעה מכריעה על החלטתו הסופית של רבין בעניין.[8]

בבחירות המקדימות במפד"ל לרשימה לכנסת ה-15 נדחק למקום ה-11, אשר נחשב לא ריאלי, ובעקבות הסכם ואי פרש מהמפד"ל ועבר למפלגת תקומה שהייתה חלק מהאיחוד הלאומי. בבחירות זכתה האיחוד הלאומי רק בארבעה מנדטים ובאוקטובר 1999 פרש פורת מהכנסת, כדי לפנות את מקומו לח"כ צבי הנדל, שפרש עמו מהמפד"ל, על אף שהוצב במקום החמישי (הריאלי) במפד"ל.

לאחר הפרישה מהפוליטיקה

מאז פרישתו לימד פורת במכללת הרצוג שליד ישיבת הר עציון, בישיבת בית אורות ובישיבת ברכת משה במעלה אדומים. דרכו שילבה בין עמדה לאומית מובהקת ופתיחות לשיטות לימוד חדשניות, כולל כאלו שבאו מחוץ לעולם הדתי.

היה פעיל בהנהגת "תקומה", ערך את העלון "מעט מן האור" וכתב בו את הטור הראשי. אחד המאפיינים הבולטים של כתיבתו בעלון היה הבאתו של שיר עברי מדי שבוע וחיבורו לתוכן מאמרו על פרשת השבוע.[9] טורים אלו קובצו לסדרת ספרים על חמישה חומשי תורה והגדה של פסח.

פורת נמנה עם מקימי עמותת "אורות חסד" המספקת מוצרי מזון, חשמל ובגדים למעוטי יכולת, ועמד בראשה. בתקופת המאבק בתוכנית ההתנתקות היה מבכירי המתיישבים שנאבקו נגד הפינוי ובתוך כך חיבר תפילה מיוחדת לשלום ההתיישבות בגוש קטיף.[10] עם התחלת השידורים בתחנת הרדיו גלי ישראל, ב-2010, החל להגיש בה תוכנית קבועה.

פינת זיכרון לחנן פורת בבית המורשת בכפר עציון

ב-2010 פורסם כי לקה במחלת הסרטן. בראיון עמו בערוץ 1 אמר שאינו פוחד מהמוות כיון שאינו מאמין ש"עם המוות כביכול מסתיימים החיים. הם עוברים שינוי, הם עוברים הארה גדולה".[5] ב-2011 זכה בפרס מוסקוביץ' לציונות. בדברי הפרס נאמר עליו: "פורת הפך למודל לחיקוי כדמות אשר נוהגת בהתאם להשקפותיו האידאולוגיות".[11]

בה'תשע"א קיבל את 'פרס היצירה היהודית' מאת 'הקתדרה לתורה ולחכמה' בגבעת שמואל.[12]

נפטר ממחלתו ב-ו' בתשרי תשע"ב, 4 באוקטובר 2011. על מצבתו חקוקות המילים מספרו של הרצל 'אלטנוילנד' 'בנפשו יביא חלומו'. בעת הלוויתו שרו את הניגון ארבע בבות.

משפחתו

חנן פורת היה נשוי לרחל. לבני הזוג נולדו עשרה ילדים והם גידלו ילדה נוספת כמשפחת אומנה, בין ילדיו עמית פורת מנכ"ל הקיבוץ הדתי ומספר 3 במפלגת הרוח הציונית. התגורר בכפר עציון. גיסו הוא הרב יגאל אריאל ובן דודו הוא חבר הכנסת לשעבר מוטי יוגב.

ספריו

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

כתבות
שיעורים

הערות שוליים

  1. ^ ישראל הראל, חנן פורת - מנהיג המתנחלים שנעצר, מעריב, 17 באוקטובר 1974
  2. ^ YouTube full-color icon (2017).svg "איני יודע אם אני ראוי" - חנן פורת מספיד את הרב עמיטל, סרטון באתר יוטיוב
    אלישיב רייכנר, באמונתו, פרק ראשון
    YouTube full-color icon (2017).svg הרב חנן פורת - הקמת ישיבת הר עציון (אירועי הארבעים), סרטון באתר יוטיוב
  3. ^ אהרן גבע, הצטרף לישיבה ותור את הארץ, דבר, 3 בדצמבר 1981
  4. ^ היסטוריה, באתר "ישיבת בית אורות"
    ירושלים – חתירה לשלמות / ראיון עם הרב חנן פורת, באתר "קטיף.נט"
    הרב חנן פורת מספר על הקרב בירושלים והקמת בית אורות, אתר "ישיבת בית אורות" סמל וידיאו מחודש 5.svg
  5. ^ 5.0 5.1 חנן פורת: האור לא התעמעם, באתר ערוץ 7, 4 בינואר 2011 (חנן פורת משוחח עם ינון מגל - ערוץ 1)
  6. ^ עמיחי אתאלי, פורים שמח עצוב: פרידה מחנן פורת, באתר nrg
  7. ^ החלטת ועדת האתיקה בקובלנת חבר הכנסת חנן פורת נגד השר יוסי שריד, ט' בשבט התשנ"ו
  8. ^ נדב שרגאי, על אֵם הדרך - סיפורו של קבר רחל, הוצאת שערים לחקר ירושלים, ירושלים, תשס"ה, עמ' 207-206
  9. ^ נדב שרגאי, חנן פורת מציג: דברי תורה ונעמי שמר, באתר הארץ, 21 באפריל 2008
  10. ^ דליה שרה מרקס, תפילת כל פה תפילות שנכתבו לקראת תהליך ההתנתקות (קיץ תשס"ה) ובעקבותיו
  11. ^ הרב חנן פורת, באתר פרס מוסקוביץ' לציונות
  12. ^ עוזי ברוך, פרס היצירה היהודית לרב חנן פורת, באתר ערוץ 7, 23 ביולי 2011
  13. ^ מאמרים מתוך ההגדה: [1], [2]
    סקירות: עידן יוסף, הגדה עשירה עם חנן פורת, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, ‏28 במרץ 2009
    נדב שרגאי, האומנם דיינו?, באתר הארץ, 8 באפריל 2009 (על הגדת "אור ודרור")
  14. ^ אתר למנויים בלבד בני מר, חנן פורת: האיש שהיה גוש אמונים, באתר הארץ, 5 בפברואר 2013


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0