סכולסטיקה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף סכולסטים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בתי הספר בימי הביניים באירופה התנהלו לרוב בשיטה הסכולסטית.

סְכוֹלַסְטִיקָה או סְכוֹלַסְטִיצִיזְם היא שיטה או טכניקה של הוראה ולמידה שנוצרה בסוף המאה האחת עשרה בידי מלומדים ותאולוגים נוצרים באירופה. מקור המונח בלטינית: scholasticus – "זה השייך לאסכולה" (מיוונית: σχολαστικός, "אדם העוסק בפעילויות פנאי. זה שיש לו פנאי להרהר ולחשוב").

סכולסטיקה אינה פילוסופיה או מערך אמונות מוגדר, אלא שיטת למידה. היא צמחה מתוך ההתנגדות לשיטה הנוצרית המונסטית (שיטת הלימוד של הנזירים הנוצרים) שהתקיימה לפניה. החשיבות המיוחסת לה נובעת מהשימוש שלה בהיגיון (לוגיקה) ככלי למתן תשובות לשאלות פילוסופיות ותאולוגיות. זאת בניגוד לשיטת הלמידה המונסטית, שהסתמכה בעיקר על הכתוב בכתבי־יד עתיקים, ללא דגש על עקביות לוגית.

מטרתה העיקרית של הסכולסטיקה היא למצוא תשובות לשאלות או להתיר סתירות. היא הייתה נפוצה במיוחד בתאולוגיה של ימי הביניים, אך היא ידועה גם בפילוסופיה הקלאסית ובתחומי חקר אחרים.

השיטה הסכולסטית

קיימים מספר סוגים של חקר סכולסטי: לרוב החקר היה מתחיל בבחירת ספר לחוקרו, שכונה אָאוּקטוֹר (auctor). ספר זה היה נלמד על בוריו, כדי לעמוד על הבעיות השונות שהוא מעלה או עולות מתוכו. לאחר מכן נלמדו המקורות השונים שדנו בספר, כגון החלטות הקונצילים הכנסייתיים, מכתבי האפיפיורות או הבולות. בשלב הבא, הועלו על הכתב הנקודות השונות השנויות במחלוקת בין המקורות השונים, והנושא נבחן ללא הנחות מוקדמות. במקרים אחרים, הועמדה שאלה מסוימת לדיון, ולא ספר שלם. לעיתים, היה נבחן מכלול שאלות ("סוּמָה", summa) הנוגע לנצרות ולתאולוגיה.

מעת שהתבררו המקורות ונקודות המחלוקת, על ידי סדרת תהליכים דיאלקטיים, היו שני צידי הטיעון הופכים שלמים, כך שנמצאה הסכמה ביניהם במקום מחלוקת. למצב זה ניתן היה להגיע באחת משתי דרכים:

  • ניתוח פילולוגי: מילים היו נבחנות וניתן היה לטעון שיש להן יותר ממשמעות אחת, כך שהכותב היה יכול להתכוון למשמעות זו או אחרת. באמצעות מציאת דו-ערכיות במשמעותן של מילים ניתן היה להתיר את הסתירה.
  • ניתוח לוגי: ניתוח שהסתמך על חוקי הלוגיקה הפורמלית כדי להראות שהסתירות אינן קיימות בפועל.

ההוראה הסכולסטית התנהלה בדרך כלל באחת משתי שיטות: לֶקְטִיוֹ, lectio שבה המורה היה קורא טקסט ומפרשו, בלי שאלות מצד התלמידים. שיטה שנייה נקראה דִיסְפּוּטָטְיוֹ, disputatio, שבה התנהל דיון. לדיון היו שתי צורות: בצורה אחת, "רגילה", הייתה נידונה שאלה מסוימת שהוכרזה מראש. לעומת זאת, בדיון בצורת "שאלה חופשית" (quodlibetal), היו התלמידים מציגים למורה שאלה שאליה לא התכונן מראש, והדיון התנהל במתכונת של קושיות והפרכות הדדיות, ללא קו דיון מחייב, והמורה היה מסכם בסוף הדיון את הטיעונים בהתאם להערות שנרשמו, וביום המחרת היה מציג את העמדה הסופית, בלווית טיעונו המסכם.

היסטוריה

תקופת השיא של הסכולסטיקה הייתה בין השנים 1250 ו-1350, אז נידונו נושאים כמו פילוסופיה של הטבע, פסיכולוגיה, אפיסטמולוגיה ופילוסופיה של המדע. בספרד, העלו הסכולסטיקנים גם תרומות לתאוריה הכלכלית, שהשפיעו מאוחר יותר על התפתחות האסכולה האוסטרית. עם זאת, כל הסכולסטיקנים דבקו בדוקטרינה הכנסייתית הנוצרית, ושאלות מסוימות הנוגעות לאמונה לא טופלו בה.

גישות סכולסטיות (או, לפחות גישות דומות להן), ניתן למצוא אצל הרמב"ם ואצל אבן רושד, אף כי בהשראה ישירה יותר של היוונים ובמיוחד אריסטו.

בתקופה ההומניסטית ובראשית תקופת הרנסאנס, שקעה המתודה הסכולסטית במידה מסוימת מפני גישות חדשות וגמישות יותר. הגישה זכתה לפופולריות מחודשת בקתוליות בסוף המאה התשע עשרה, אך תוך התמקדות במגוון צר יחסית של שאלות וחוקרים, ובמיוחד בדמותו של תומאס אקווינס.

ביהדות, הייתה נפוצה שיטת הלימוד דומה לגישה הסכוליסטית, אולם ניכרת ההשפעה שלה במיוחד אצל בעלי התוספות בימי הביניים.[דרוש מקור]

אָאוּקטוֹרים נפוצים

כאמור, פעמים רבות החקר הסכולסטי החל בבחירת ספר כנשוא המחקר, והוא כונה אָאוּקטוֹר. במסגרת זאת, נטו רבים לעסוק בכותבים וביצירות מתוך מגוון מצומצם יחסית, וביניהם:

סכולסטיקנים מפורסמים

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בספרו "מקור חיים". הספר, שנקרא בלטינית Fons Vitae, נלמד רבות בקרב סכולסטיקנים נוצריים, מבלי לדעת שמחברו הוא אבן גבירול היהודי. פירוט נוסף על אודות פרשיה זו נמצא בערך שלמה אבן גבירול.


פילוסופיה
תחומים
אונטולוגיהאסתטיקהאפיסטמולוגיהאתיקהלוגיקהמטאפיזיקהמטאפילוסופיהמטא-אתיקהפילוסופיה פוליטיתפילוסופיה של ההיסטוריהפילוסופיה של החינוךפילוסופיה של הלשוןפילוסופיה של המדעפילוסופיה של המתמטיקהפילוסופיה של הנפשפילוסופיה של הפסיכולוגיהתאולוגיהפילוסופיה של המשפטפילוסופיה של המוזיקהפילוסופיה של הקולנוע
P philosophy1.png
זרמים/אסכולות
דאואיזםהאסכולה הפיתגוראיתהאסכולה האלאטיתהאסכולה האטומיסטיתמוהיזםלגליזםנטורליזםהאסכולה הפריפטטיתהאסכולה הסטואיתהאסכולה הציניתנאופלאטוניזםהאסכולה האפיקוראיתקונפוציאניזםסכולסטיקהרציונליזםאמפיריציזםאקזיסטנציאליזםפילוסופיה של הדיאלוגנאו-קונפוציאניזםפנומנולוגיהפילוסופיה אנליטיתפרגמטיזםפוסט-סטרוקטורליזםפילוסופיה בודהיסטיתפילוסופיה הינדואיסטיתפילוסופיה ג'ייניסטיתפילוסופיה יהודית
אישים בולטים
פילוסופים של העת העתיקה לאו דזהקונפוציוסתאלספיתגורסהרקליטוסמו דזההבודההפרמנידספרוטגורסדמוקריטוססוקרטסאפלטוןאריסטוזנון מקיטיוןטימון מפליוספירון מאליספלוטינוססון דזהמנציוסשו'ן קואנגג'ואנג דזהנגרג'ונה
פילוסופים של ימי הביניים שנקרהאוגוסטינוסג'ון סקוטוס אריגנהאבן סינאאבן רושדג'ו שידוגןתומאס אקווינסויליאם איש אוקאם
פילוסופים מודרניים ניקולו מקיאווליתומאס הובספרנסיס בייקוןרנה דקארטברוך שפינוזהגוטפריד לייבניץג'ון לוקג'ורג' ברקלידייוויד יוםז'אן-ז'אק רוסועמנואל קאנטג'רמי בנת'םגאורג וילהלם פרידריך הגלג'ון סטיוארט מילארתור שופנהאוארסרן קירקגורקרל מרקספרידריך ניטשה
פילוסופים בני המאה ה-20 גוטלוב פרגהג'ון דיואיאדמונד הוסרלברטראנד ראסללודוויג ויטגנשטייןמרטין היידגררודולף קרנפקרל פופרקרל המפלז'אן-פול סארטרחנה ארנדטעמנואל לוינססימון דה בובוארוילארד ואן אורמאן קווייןאלבר קאמיג'ון רולסתומאס קוןז'יל דלזמישל פוקויורגן הברמאסז'אק דרידהמרתה נוסבאוםג'ודית באטלר
מונחים
מונחים בסיסיים אינסוףאמת ושקראפוסטריוריאפריורידיאלקטיקההנחהזמןחומר ורוחחוק הזהותטוב ורעישותכשל לוגילוגוסמהותמציאותסיבתיותערךפרדוקסצדקתכונהיום הפילוסופיה העולמי
תאוריות/תפיסות אגואיזם אתיאוניברסליזםאימננטיותאינטואיציוניזםאמנה חברתיתבחירה חופשיתבעיית הראוי-מצויהבעיה הפסיכופיזיתדאונטולוגיהדואליזםנהנתנותהוליזםהיסטוריציזםהרצון לעוצמההשכל הפועלטיעון השפה הפרטיתכשל נטורליסטילוגיציזםמטריאליזםמוניזםמונאדהמכניזםנטורליזם מטאפיזיניהיליזםנומינליזםסובייקטיביזםסוליפסיזםספקנותעל-אדםעשרת הכבליםפוזיטיביזםפטליזםפנאנתאיזםפנתאיזםהפרא האצילהצו הקטגוריהקוגיטוריאליזםרדוקציוניזםרלטיביזםתועלתנותתערו של אוקאם
פורטל פילוסופיה
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0