מלחמת מדין
| עילה | חטא בעל פעור | |||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ||||||||||||||||||||||
מלחמת מדין היא מלחמה המתוארת בתנ"ך אשר התרחשה בין עם ישראל לבין שבטי מדין, מעט לפני כניסת ישראל לארץ כנען. כמתואר בספר במדבר, פרק ל"א. זו המלחמה שתיאורה הוא הארוך והמפורט בתורה. המלחמה הסתיימה בתבוסת מדין, הרג כלל הגברים, הרג מלכי מדיין ושביית כל הנשים והילדים. משה רוגז על מפקדי הצבא על שהשאירו את הנשים והילדים בחיים, ומורה על הריגת כל הנשים וכל הילדים, למעט ילדות בתולות.
רקע
ערך מורחב – חטא בעל פעור
בשנת הארבעים ליציאת מצרים, לאחר שניסה לקלל את ישראל ללא הצלחה, יעץ בלעם בן בעור למלכי מדין ומואב להחטיא את עם ישראל, וכך לגרום למגפה[1]. המדינים קיבלו את עצתו, ושלחו את בנותיהם לפתות את בני ישראל. התכסיס הצליח, ובני ישראל חטאו בגילוי עריות, ואף בעבודה זרה, כאשר בנות מדין קראו להן להקריב לאלוהיהן – בעל פעור. בשיאו של האירוע, נכנס זמרי בן סלוא, נשיא בית אב בשבט שמעון, יחד עם כזבי בת צור, ביתו של אחד ממלכי מדין, לתוך אוהל לעיני כל בני ישראל,ופינחס נכנס אחריו ודקר למוות למוות את שניהם.
עשרים וארבעה אלף איש מבני ישראל מתו במגפה שפרצה בעקבות החטא, ומשה הצטווה לנקום את נקמת ה' במדין, קודם שימות.
המלחמה
משה ציווה את העם שיפרישו 1,000 אנשים מכל שבט למלחמה, ומינה את פינחס ללכת בראשם. בנוסף מינה משה מפקדי-משנה, שרי-אלפים ושרי-מאות. הלוחמים תקפו את מדין, והרגו את כל הזכרים, וביניהם חמשת מלכי מדין – אוי, רקם, צור, חור, רבע – ובלעם בן בעור, שעל פי המפרשים הגיע לשם כדי לקבל את שכרו על עצתו. את ערי מדין שרפו בני ישראל. את כל רכושם של המדינים, וכן את נשיהם, לקחו בני ישראל כשלל מלחמה.
כשחזרו הלוחמים כעס משה על מפקדי הצבא שהשאירו בחיים את הנשים, שהיו הגורם לחטא, וציווה עליהם להרוג כל אשה בוגרת דיה למשכב זכר. כמו כן ציווה משה להרוג את את כל הזכרים שבטף ולהשאיר בחיים ילדות בתולות.
על פי ציווי מפורש של ה', חולק השלל, שכלל את בנות מדין הקטנות ומאות אלפי בהמות באופן הבא: ראשית- הלוחמים קבלו מחצית מהשלל, ושאר העם קבל את המחצית השנייה. לאחר מכן הצטווה הכח הלוחם להפריש חלק אחד מחמש מאות ממחציתו ולתתו לאלעזר הכהן הגדול. שאר העם הצטווה להפריש חלק אחד מחמישים ולתתו לשבט לוי. החלוקה הסופית: הלוחמים (49.9%), שאר העם (49%), הלויים (1%) ואלעזר הכהן (0.1%). בנוגע למטלטלין שנלקחו כשלל לא היה ציווי כיצד לחלק, וכל לוחם בזז לעצמו כרצונו. אך לאחר שמנו הלוחמים את השבים מהמלחמה, ומצאו שאיש לא נהרג, הם החליטו להקדיש למשכן את כל הזהב ששללו.
השלל שנלקח במלחמה מתואר לפרטים:
| סך השלל | חצי לאנשי המלחמה | מתוכו 1/500 לאלעזר הכהן | חצי לעם ישראל | מתוכו 1/50 ללווים | |
|---|---|---|---|---|---|
| צאן | 675,000 | 337,500 | 675 | 337,500 | 6750 |
| בקר | 72,000 | 36,000 | 72 | 36,000 | 720 |
| חמורים | 61,000 | 31,500 | 61 | 31,500 | 610 |
| אדם* | 32,000 | 16,000 | 32 | 16,000 | 320 |
*נקבות עד גיל 3.
דיני הכשרת כלים
- ערך מורחב – הכשרת כלים
אלעזר הכהן ציווה את בני ישראל לטהר את החפצים ששללו ממדין: אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת הַנְּחֹשֶׁת אֶת הַבַּרְזֶל אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת. כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם. מפרשיה זו למדו חז"ל את הלכות הכשרת כלים שבושלו בהם דברים טמאים, או לא כשרים – יש שצריך להעביר באש, יש במים, במים רותחים, ועוד. כמו כן למדו מכאן חז"ל שכל כלי שנלקח מנכרי צריך טבילה, מה שמכונה בהלכה "טבילת כלים".
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הרב משה ליכטנשטיין, מלחמת מדיין, אתר תורת הר עציון, 9 ביולי 2021
הערות שוליים
- ^ העובדה שהחטא היה בעצת בלעם, נחשפת מאוחר יותר: במדבר לא, טז; "הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסור מעל ב-ה' על דבר פעור, ותהי המגפה בעדת ה'"
