פרנק שרווד רולנד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שרווד רולנד

פרנק שרווד רולנד (באנגלית: Frank Sherwood Rowland;‏ 28 ביולי 1927 - 10 במרץ 2012) היה חוקר בתחום הכימיה אשר עסק בכימיה של אטמוספירה וקינטיקה כימית. שרווד היה פרופסור לכימיה באוניברסיטת קליפורניה באירוויין. בשנת 1995 זכה בפרס נובל לכימיה יחד עם מריו מולינה ופול ג'רוקן.[1]

שרווד למד תחת חסותם של ויליארד פ. ליבי, אדוארד טלר והרולד אריי, ושיתף פעולה עם מריו מולינה במחקר על הסכנות הסביבתיות של כלורופלואורוקרבון (CFC, "פריאון"), כמו היכולת שלו לתרום להידלדלות שכבת האוזון. זו הייתה עבודתו הידועה ביותר, וממצאיה של עבודה זו הביאו לשינויים בינלאומיים בתעשייה הכימית.[TC1][2]

ביוגרפיה

ילדות ומשפחה

רולנד נולד בדלאוור, אוהיו. אביו, סידני ארצ'יבלד רולנד, היה פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת ווסליאן באוהיו, שבה לימים התחנך רולנד. אמו, מרגרט ויס דרייק רולנד, הייתה מורה ללטינית.

ב-1952 נישא רולנד לג'ואן לונדברג, ונולדו להם שני ילדים - בתו אינגריד, שהייתה היסטוריונית אומנות, ובנו ג'פרי.[3]

לימודים

את לימודיו היסודיים והתיכוניים למד בחינוך מואץ בבתי הספר הציבוריים בדלאוור, וסיים את לימודיו מספר שבועות לפני גיל 16[4]. הצד האקדמי של בית ספר התיכון היה פשוט בעבור רולנד, ולכן בכמה קייצים של שנות העשרה המוקדמות שלו, המורה למדעים בתיכון הטילה עליו משימה להתנדב בהפעלת תחנת מזג האוויר המקומית. זו הייתה החשיפה הראשונה שלו לניסויים שיטתיים ואיסוף נתונים[4].

רולנד התחנך בעיר הולדתו באוניברסיטת ווסליאן אוהיו (תואר ראשון, 1948) ובאוניברסיטת שיקגו (תואר שני, 1951; דוקטורט, 1952). הוא החזיק משרות אקדמיות באוניברסיטת פרינסטון (1952-1956) ובאוניברסיטת קנזס (1956-1964) לפני שהפך לפרופסור לכימיה באוניברסיטת קליפורניה באירווין, בשנת 1964. באירווין, בשנת 1970, הוא החל לעבוד עם מריו מולינה. בשנת 1978 נבחר רולנד להאקדמיה הלאומית למדעים.[5]

פרסים ואותות כבוד

  • מדליית טולמן – 1976
  • פרס טיילר על הישגים לשיפור איכות הסביבה – 1983 
  • פרס יפן – 1989
  • פרס פטר דייבי בכימיה פיזיקלית – 1993
  • מדליית רוג'ר רוול –1994
  • פרס נובל לכימיה  – 1995  [4]

מחקר

תחושת דאגה גדולה השתררה בשנת 1974, כאשר הקהילה הבינלאומית נחשפה להיפותזה שהעלו שרווד רולנד ומריו מולינה, לפיה שכבת האוזון מאוימת על ידי הפליטות המתמשכות של גזי פריאון (השם המסחרי של CFC, מולקולות כלורו- פלואורו-קרבונים), קבוצת כימיקלים תעשייתיים שהשימוש בה היה נפוץ מאוד. רולנד ומולינה שיערו כי גזי CFC משתלבים עם קרינת שמש ומתפרקים בסטרטוספירה, משחררים אטומים של חד תחמוצת כלור וכלור, ומסוגלים להשמיד מספר גדול של מולקולות אוזון.[6] מחקרם, פורסם לראשונה במגזין Nature בשנת [TC2] 1974, ביוזמת החקירה הפדרלית של הבעיה. בשנים 1975 ו-1976 נערכו מחקרים נוספים אשר תמכו בהיפותזה של רולנד ומולינה והעמיקו את הבנת נושא הידלדלות שכבת האוזון. האקדמיה הלאומית למדעים הסכימה עם הממצאים שלהם בשנת 1976, ובשנת 1978 תרסיסים מבוססי CFC נאסרו בארצות הברית. אימות נוסף של עבודתם הגיע במחצית שנת 1980, יחד עם הגילוי של מה שנקרא "החור באוזון" שמגן על אנטארקטיקה. בשנת 1987 פרוטוקול בינלאומי שאסר את הייצור של גזים המדללים את שכבת האוזון נידון על ידי האומות המאוחדות במונטריאול.[5][TC3]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרנק שרווד רולנד בוויקישיתוף

הערות שוליים


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0