ריוג'י נויורי
| לידה |
3 בספטמבר 1938 (גיל: 85) קובה, יפן |
|---|---|
| ענף מדעי | כימיה |
| עיסוק | כימיה ירוקה |
| מקום לימודים | אוניברסיטת קיוטו |
| מוסדות |
אוניברסיטת הרווארד RIKEN אוניברסיטת נגויה |
| פרסים והוקרה |
פרס נובל לכימיה פרס וולף מדליית קופלי |
ריוג'י נויורי (ביפנית: 野依 良治; נולד ב-3 בספטמבר 1938) הוא כימאי יפני, זוכה פרס נובל לכימיה לשנת 2001 ביחד עם ויליאם נולס, על "עבודתם על תגובות הידרוגנציה מזורזות כיראלית".[1]
ביוגרפיה
ריוג'י נויורי נולד ב-3 בספטמבר 1938 בקוֹבֶּה שביפן. עוד בצעירותו פיתח עניין במדעים ולמד פיזיקה אצל זוכה פרס נובל הידקי יוקאווה. מאוחר יותר הוא הוקסם מכימיה, לאחר ששמע מצגת על ניילון בתערוכה תעשייתית. בשנת 1961 סיים תואר ראשון בבית הספר להנדסה שבאוניברסיטת קיוטו, לאחר מכן קיבל תואר שני בכימיה תעשייתית מבית הספר לתואר שני להנדסה באוניברסיטת קיוטו. בין השנים 1963–1967 היה עמית מחקר בבית הספר להנדסה באוניברסיטת קיוטו ומדריך בקבוצת המחקר של היטושי נוזאקי. נויורי קיבל תואר דוקטור להנדסה (DEng) מאוניברסיטת קיוטו בשנת 1967. בשנת 1968 מונה לפרופסור ועשה את הפוסט-דוקטורט באוניברסיטת הרווארד. לאחר הפוסט דוקטורט, נויורי עבד כמרצה באוניברסיטת נגויה ועבד במקביל ב-RIKEN.
מחקר
נויורי מאמין בכוחה של הכימיה הירוקה. במאמר משנת 2005 טען לחתירה ל"אלגנטיות מעשית בסינתזה". במאמר זה הצהיר כי "היכולת שלנו לחשוב על סינתזות כימיות פשוטות ומעשיות היא הכרחית להישרדותם של המינים שלנו." במקום אחר אמר כי "המחקר מיועד לאומות ולאנושות, לא לחוקרים עצמם." הוא מעודד מדענים להיות פעילים פוליטית: "החוקרים חייבים לדרבן את דעת הקהל ואת מדיניות הממשלה לקראת בניית החברה המקיימת במאה ה-21."
נויורי הוא יו"ר המועצה לשיקום החינוך, שהוקמה על ידי ראש ממשלת יפן שינזו אבה לאחר עלייתו לשלטון בשנת 2006.
נויורי מפורסם בעיקר בזכות הידרוגנציה אסימטרית המשתמשת כזרזים קומפלקסים של רודיום ורותניום, במיוחד אלה המבוססים על ליגנד BINAP. (הידרוגנציה א-סימטרית של אלקן בנוכחות ((S)-BINAP) Ru (OAc) 2 משמש לייצור מסחרי של נפרוקסן טהור אננטי-אנומרית (97% ee), המשמש כתרופה נוגדת דלקת. הסוכן האנטיבקטריאלי לבופלוקסצין מיוצר על ידי הידרוגנציה אסימטרית של קטונים בנוכחות קומפלקס הליד BINAP של Ru (II).
הוא עבד גם על תהליכים אסימטריים אחרים. בכל שנה מייצרים 3,000 טון (לאחר התרחבות חדשה) של מנטול (ב-94% ee) על ידי התאגיד הבינלאומי Takasago, תוך שימוש בשיטת נויורי לאיזומריזציה של אמינים אליאליים.[2]
הוקרה
פרס ריוג'י נויורי נקרא לכבודו. בשנת 2000 נויורי הפך לדוקטור לשם כבוד באוניברסיטת רן 1, שם לימד בשנת 1995, ובשנת 2005, הפך לדוקטור לשם כבוד באוניברסיטה הטכנית של מינכן וב-RWTH אוניברסיטת אאכן, גרמניה. נויורי נבחר כחבר זר בחברה המלכותית (ForMemRS) בשנת 2005, וקיבל תואר דוקטור לשם כבוד מהמכון לטכנולוגיה כימית, מומבאי (בעבר נקראה UDCT) ב-23 בפברואר 2018.[3]
פרסים שקיבל:
- 1978 – פרס מטסונאגה.
- 1982 – פרס התרבות צ'ו-נצ'י
- 1985 – פרס האגודה לכימיקלים ביפן
- 1991 – פרס ג'ון ג. קירקווד, האגודה האמריקנית לכימיה ואוניברסיטת ייל
- 1992 – פרס אסאחי
- 1993 – פרס טטרהדרון
- 1995 – פרס האקדמיה של יפן (אקדמאים)
- 1997 – פרס ארתור סי קופ
- 1997 – מדליית כיראליות
- 1999 – פרס המלך פייסל הבינלאומי
- 2001 – פרס וולף לכימיה
- 2001 – פרס נובל לכימיה
- 2009 – מדליית זהב למונוסוב
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ Thomas J. Colacot, 2001 Nobel Prize in Chemistry, Platinum Metals Review 46, 2002-04-01, עמ' 82–83
- ^ Japan: Takasago to Expand L-Menthol Production in Iwata Plant. FlexNews. 10/01/2008
- ^ "Fellowship of the Royal Society 1660-2015". Royal Society. Archived from the original on 2015-10-15.
| זוכי פרס נובל לכימיה | ||
|---|---|---|
| 1901–1925 | ואן 'ט הוף (1901) • פישר (1902) • ארהניוס (1903) • רמזי (1904) • פון באייר (1905) • מואסאן (1906) • בוכנר (1907) • רתרפורד (1908) • אוסטוולד (1909) • וולך (1910) • קירי (1911) • גריניאר, סבטייה (1912) • ורנר (1913) • ריצ'רדס (1914) • וילשטאטר (1915) • לא הוענק (1916–1917) • הבר (1918) • לא הוענק (1919) • נרנסט (1920) • סודי (1921) • אסטון (1922) • פרגל (1923) • לא הוענק (1924) • ז'יגמונדי (1925) | 
|
| 1926–1950 | סוודברג (1926) • וילנד (1927) • וינדאוס (1928) • הרדן, פון אוילר-שלפין (1929) • פישר (1930) • בוש, ברגיוס (1931) • לאנגמיור (1932) • לא הוענק (1933) • יורי (1934) • פרדריק ז'וליו-קירי, אירן ז'וליו-קירי (1935) • דביי (1936) • הוורת', קארר (1937) • קון (1938) • בוטנאנדט, רוז'יצ'קה (1939) • לא חולק (1940–1942) • דה הוושי (1943) • האן (1944) • וירטאנן (1945) • סאמנר, נורתרופ, סטנלי (1946) • רובינסון (1947) • טיסליוס (1948) • ג'יוק (1949) • דילס, אלדר (1950) | |
| 1951–1975 | מקמילן, סיבורג (1951) • מרטין, סינג' (1952) • שטאודינגר (1953) • לינוס פאולינג (1954) • ויניו (1955) • הינשלווד, סמיונוב (1956) • טוד (1957) • סנגר (1958) • היירובסקי (1959) • ליבי (1960) • קלווין (1961) • פרוץ, קנדרו (1962) • ציגלר, נטה (1963) • הודג'קין (1964) • וודוורד (1965) • מוליקן (1966) • אייגן, נוריש, פורטר (1967) • אונסאגר (1968) • ברטון, האסל (1969) • ללואר (1970) • הרצברג (1971) • אנפינסן, מור, סטיין (1972) • פישר, וילקינסון (1973) • פלורי (1974) • קורנפורת', פרלוג (1975) | |
| 1976–2000 | ליפסקומב (1976) • פריגוז'ין (1977) • מיטשל (1978) • בראון, ויטיג (1979) • ברג, גילברט, סנגר (1980) • פוקוי, הופמן (1981) • קלוג (1982) • טאובה (1983) • מריפילד (1984) • האופטמן, קרל (1985) • הרשבאך, לי, פולני (1986) • קראם, להן, פדרסן (1987) • דייזנהופר, הובר, מישל (1988) • אלטמן, צ'ק (1989) • קורי (1990) • ארנסט (1991) • מרקוס (1992) • מוליס, סמית' (1993) • אולה (1994) • קרוצן, מולינה, רולנד (1995) • סמולי, קורל, קרוטו (1996) • בויר, ווקר, סקואו (1997) • קוהן, פופל (1998) • זוויל (1999) • היגר, מקדיארמיד, שירקאווה (2000) | |
| 2001 ואילך | נולס, נויורי (2001) • ויטריך, פן, טנקה (2002) • אגרה, מק'קינון (2003) • צ'חנובר, הרשקו, רוז (2004) • שובן, גרבס, שרוק (2005) • קורנברג (2006) • ארטל (2007) • שיממורה, צ'לפי, טסיין (2008) • יונת, רמאקרישנן, סטייץ (2009) • הק, נגישי, סוזוקי (2010) • שכטמן (2011) • לפקוביץ', קובילקה (2012) • ורשל, קרפלוס, לויט (2013) • בציג, הל, מורנר (2014) • לינדל, מודריץ', סנקאר (2015) • סטודרט, סובאז', פרינחה (2016) • דובושה, פרנק, הנדרסון (2017) • ארנולד, סמית', וינטר (2018) • גודאינף, ויטינגהאם, יושינו (2019) • שרפנטייה, דאודנה (2020) • ליסט, מקמילן (2021) • ברטוצי, מלדל, שארפלס (2022) • יקימוב, בוונדי, ברוס (2023) | |
