קוויטל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף קויטל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קובץ:בוטשעטש- כק אדש בקריאת הקוויטלאך באוהל הקדוש בבוטשעטש.jpg
האדמו"ר מבוטושאן בקריאת 'קוויטלאך' באוהל אדמו"רי בוטשעטש ברומניה, ביום ההילולא של רבי אליעזר זאב
'קוויטלאך' באוהל הרבי מליובאוויטש. קברו של רבי מנחם מנדל שניאורסון מצד שמאל, וקברו של חמיו, רבי יוסף יצחק שניאורסון מימין

קוויטל (או "פתקא") הוא פתק שעליו רשומים שמות אנשים יחד עם שמות אמותיהם, ולרוב כולל אף בקשות ומשאלות. הפתק מוגש על פי מנהג החסידים, לאדמו"ר, המעיין בו ומברך את המגיש. נהוג לצרף לקוויטל סכום כסף, לצורכי צדקה של האדמו"ר. סכום זה מכונה "פדיון נפש" ובדרך כלל בקיצור "פדיון".

חסידים מאמינים שביכולת האדמו"ר לקרוא בתוך הקוויטל את צורכיהם הגשמיים והרוחניים של המופיעים בו, ולהמשיך משמים את הברכה הנדרשת למבקש, בזכותו ובזכות אבותיו. סיפורים רבים מתהלכים בקרב חסידים אודות כוחו של הצדיק לפעול ישועות בדרך זו. עוד מקובל בקרב החסידים, כי את אופן קריאת הקוויטל קיבל האדמו"ר מאביו או רבו איש מפי איש עד דורו של הבעש"ט.

על האדמו"ר מבעלז, רבי אהרן רוקח, מסופר שבשנותיו האחרונות, כאשר הראייה הייתה קשה עליו, היה הגבאי קורא את הקוויטלעך של המבקשים את ברכתו. לעיתים כאשר הקריא הגבאי את השם רמז האדמו"ר שמשהו איננו כשורה, אף כאשר לא הכיר את האנשים שבהם מדובר, ואכן התברר שהשם שנכתב היה חלקי או בלתי מדויק[1].

בחלק מן החצרות החסידיות מקובל שאחד מן הגבאים משמש בתפקיד "כתיבת הקוויטלעך" עבור המבקשים להיכנס, משום שבחצרות אלו יש צורה מסוימת לכתיבת הקוויטל, ונהוג לשלם לו במטבע או בשטר.

בספרי חסידות[2] מייחסים מקור קדום לעניין הקוויטל, בדברי הרמב"ן על התורה[3]: "ועוד כי הבא לפני אב הנביאים ואחיו קדוש ה' והוא נודע אליהם בשמו יהיה לו בדבר הזה זכות וחיים כי בא בסוד העם ובכתב בני ישראל וזכות הרבים במספרם וכן לכולם זכות במספר שימנו לפני משה ואהרן כי ישימו עליהם עינם לטובה יבקשו עליהם רחמים".

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. יהושע אליקים גרינצווייג, קונטרס בקודש פנימה, בני ברק תשס"ז, עמוד לז
  2. מובא גם במאוצרנו הישן פרשת במדבר.
  3. במדבר, א, מה.