רבי משולם זושא מאניפולי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי משולם זושא מאניפולי
ציונו
ציונו
לידה 1730
ה'ת"צ
פטירה 28 בינואר 1800 (בגיל 70 בערך)
ב' בשבט ה'תק"ס
מקום קבורה אניפולי
השתייכות חסידות
רבותיו המגיד ממזריטש
האדמו"ר מאניפולי ה־הראשון
? – ב' בשבט ה'תק"ס
חתימה Zushasign.jpg

רבי משולם זוסיל[א] מאניפולי (בכתיב יידי: אניפאלי; ידוע בכינוי "הרבי ר' זוּשֶׁא"; ה'ת"ץ, 1730[ב]ב' בשבט ה'תק"ס, 28 בינואר 1800) היה צדיק חסידי בהאנופיל שבגליציה[ג] בראשיתה של תנועת החסידות, תלמידו של המגיד ממזריטש ואחיו של רבי אלימלך מליז'נסק. אבי שושלת אניפולי.

תולדות חייו

נולד לרבי אליעזר ליפמן[5], שהיה עשיר ובעל קרקעות, ולאמו מירל. אין מידע רב על ראשית חייו.

בשלב מסויים נסע למגיד ממעזריטש, והתקרב לחסידות[6]. בחזרתו מרבו ביקר אצל אחיו רבי אלימלך, שגר אז בעיר שינובה, ורבי אלימלך שהבחין כי רבי זושא התקרב לחסידות, ביקש ממנו שיקחו עמו לרבו. רבי זושא התנה זאת בהליכה מקודם למסעות נדודים ("גלות")[7]. כמנהג ה"גולים", היו יוצאים בלי כסף ובלי אוכל למשך זמן רב. עוד נהגו שלא לישון באותו מקום יותר מלילה אחד.

לאחר מכן נסעו יחדיו למגיד ממעזריטש, והיו לתלמידיו המובהקים.

רבי זושא כיהן כאדמו"ר בעיירה אניפולי, והתקבצו סביבו תלמידים וחסידים. אולם יש טוענים שלא הנהיג עדה[8].

דרכו

ספר תורותיו - "מנורת זהב", מהדורה ראשונה, וורשה, ה'תקס"ב

בתחילת דרכו הצניע רבי זושא את כל מדריגותיו, עד שחשבוהו לאדם פשוט[9]. גם בהמשך, לאחר שהתקרב לחסידות וידעו אודות מדריגותיו הגדולות, עדיין היווה סמל של תמימות וענווה, דבר שגרם להביט עליו כעל אחד שאינו יודע ספר[ד].

מאידך, רבי פנחס מקוריץ העיד על רבי זושא כי שימש ברבנות שלש עשרה שנה, אלא שהדבר נשכח עם השנים[ה].

גם רבי פנחס מנחם אלעזר יוסטמן מפילץ מסר בשם סבו רבי יצחק מאיר מגור, כי בניגוד לדעה הרווחת שרבי זושא לא היה למדן - מדברי תורתו ניכרת למדנותו[ו].

כמו כן, רבי שלום דובער שניאורסון מליובאוויטש, סיפר בשם זקינו רבי שניאור זלמן מליאדי (בעל התניא), ש"אמר על רבי זושא מאניפולי שהיה למדן אמיתי"[10][ז].

רבי זושא חי בדוחק רב. נהג ללמוד ליד האח על רצפת בית המדרש. מסופר כי רבים מהאנשים ששמעו את שמו ובאו מרחוק להיוועץ בו הופתעו מבגדיו הבלויים ומצורת חייו הפשוטה. לפי סיפור נודע, כשבאו האחים רבי שמעלקה מניקלשבורג ורבי פנחס הורוביץ אל המגיד ושאלו איך אפשר לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה (כמובא במשנה האחרונה במסכת ברכות), הפנה אותם לרבי זושא. הם מצאו אותו מאחורי התנור ואמרו לו שהמגיד שלח אותם. ענה להם: נראה שלא שמעתם נכון, אינני יכול להסביר לכם זאת מכיון שמעולם לא היה לי רע[ח].

הוא נהג לדבר על עצמו בגוף שלישי, "זושא אומר". נימק זאת בכך שרק הקב"ה יכול לומר אני, כלשון הדיבר הראשון מעשרת הדיברות "אנוכי ה' אלוקיך".

אמרתו הידועה: "אם ישאלו אותי בשמים למה לא הייתי אלימלך (אחיו) - אדע מה להשיב. אבל אם ישאלו אותי למה לא הייתי זוסיא - יסתתמו טענותי".

בסיפורי חסידים מוצג רבי זושא כמי שהחזיר אלפים בתשובה על ידי שהוכיח אותם בצורה מתוחכמת, כאשר היה מתוודה כביכול על חטאיו שלו ליד אדם שבאמת חטא אותם חטאים, ובעקבות כך היו בני שיחו חוזרים בתשובה.

רבי זושא גם נודע ביראתו העילאית, ומסופר כי רבי שניאור זלמן מלאדי בעל התניא, שקיבל ממנו הסכמה על ספרו, אמר עליו: ”עבודתו הייתה ביראה עילאה כל כך, עד שגם בהיכל היראה הייתה יראתו לפלא”[12][ט]. נודע באהבת-ישראל שלו, ופעל רבות לפדיון שבויים[דרוש מקור].

פטירתו

בב' בשבט ה'תק"ס נפטר ממחלה. הוא נקבר בעירו אניפולי ליד רבו, רבי דב בער ממעזריטש. בתחילה היה כתוב על מצבתו: "פה נטמן הקדוש... עובד אלוקים באהבה והשמח ביסורים ורבים השיב מעוון". לאחר זמן נכתבה המצבה מחדש ועליה כתוב אך: "הרבי ר' זושא"[13]. היום כתבו על מצבתו את הנוסח שהיה מקודם: פ"נ איש אלוקים קדוש הוא אדמו"ר הרב החסיד המפורסם רבן של כל בני הגולה עובד את השם מאהבה ושמח ביסורין ורבים השיב מעוון כ"ש מו' משולם זוסיל במוא"ל זצ"ל תנצב"ה.

משפחתו

נישא פעמיים. שם אשתו הראשונה לא ידוע. ממנה נולד לו בנו הבכור. מאשתו השנייה הנדיל נולדו לו בנו ובתו האחרים.

כתביו

שושלת אניפולי

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ביאורים

  1. ^ בכתיב זה חתום על פי רוב[1], וכך מכונה אצל בני משפחתו[2] ועל מצבתו. בחלק מהמקורות נכתב: זוסמן, זוסיא או זושא[3].
  2. ^ כך נכתב ברשימות מפקד אוכלוסין שנערך בהאנופיל ב־1795 (ה'תקנ"ה). זאת בשונה מהמקובל שרבי זושא נולד כ־15 שנה לפני אחיו רבי אלימלך מליז'נסק, לערך בשנת ה'תס"ב (1702)[4].
  3. ^ להבדיל מאנופול ואנופול-רחוב שבפולין, ועוד עיירות בעלות שם דומה.
  4. ^ הדברים מקבלים ביטוי במובאות המובאים להלן (ב'ביאורים'). הם גם משתקפים בדברי יהודה לייב מימון, בספרו 'שרי המאה': ”הרים לא עקר בפילפולו, פילים לא חיבר בקופא דמחטא, ספרים לא חיבר, שאלות ותשובות ופסקי הלכה לא ערך, אבל הוא היה צדיק תמים, חסיד ועניו, ואת עמו אהב אהבה בלי מיצרים”.
  5. ^ ראו: רבי מרדכי חיים סלאנים, סיפורי מרן הרמ"ח, מדור אניפאלי, אות יב: ”רבי פנחס מקוריץ אמר: רבי זושא היה שלוש עשרה שנים רב באיזה עיר, ופלא שכל העולם שכחו זאת, שכידוע לא החזיקוהו ללמדן”.
  6. ^ ראו בספרו שפתי צדיק, ראש השנה, אות כז: ”שמעתי מפה קדוש זקיני ז"ל, אמר: העולם אמרו על רבי ר' זושא ז"ל שלא היה למדן, מתורה זו ניכר שהיה למדן, שאמר על פסוק וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית וגו' לא נזרע וגו' וצויתי את ברכתי”.
  7. ^ ראו עוד בהקדמתו של רבי חיים עהרנרייך (בן רבי שלמה זלמן אהרנרייך משימלוי) לספר 'גדולת רבי ישראל בעל שם טוב': ”ומה נעמו דברי הגאון בעל התניא ושו"ע הרב זי"ע, שהשיב לאחד ששאל אותו ותמה על מה שכתב באיגרת שלומים להר"ר זוסיא מהאניפאלי זי"ע תואר 'הרב הגאון' וכו', הלא אין העולם מחשיבין אותו לגאון. על זה השיב התניא ז"ל בטוב טעם ודעת (ראו שם תשובתו בארוכה), והפטיר בעל התניא: זהו לשיטתך, אבל באמת הר"ר זושא הוא גאון בכל הש"ס כמו שאר גדולים.
    ראו שם ביטוי זהה בשם רבי משה טייטלבוים מאיהל, בעל הישמח משה. ראו גם ספר 'בוצינא קדישא' (עמ' ט אות יט) וספר 'נהרי א"ש' (לרבי שמעון מזליחוב, אות קעא).
    בעלון 'נחלתנו'[11] מובא: ”אירע פעם אצל רבי יעקב יוסף מסקווירא, שאחד התבטא לפניו כי הרבי ר' זושא לא היה יודע ללמוד. הרבי לא היה יכול להירגע מביטוי זה, ומתוך רוב סערת נפשו נגד הביטוי, הרי באותו לילה קידם כל אחד שנכנס אצלו בשאלה-תשובה: "אמת כי הרבי ר' זושא היה יודע ללמוד?. מובאות נוספות ומורחבות - ראו בספר 'תורת הרמ"ז' (עמודים תקיט-תקלב).
  8. ^ סיפור זה אינו מופיע בספר בוצינא קדישא על רבי זושא. ייתכן שזוהי העברה מסיפור על רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב וברכת "שעשה לי כל צורכי" בכל בוקר, למרות שאין לו מה לאכול או ללבוש. גרסה דומה ביחס לרבי זושא עוסקת בתלמיד ששלח מהמגיד ממזריטש אליו בעניין קבלת יסורים בשמחה. רבי זושא לא ידע להסביר, כי "מעולם לא היו לי יסורים". ראו סיפור על קבלת יסורים בשמחה (שערי מועדים, הרבי מלובביץ', תמוז ה'תשנ"ה).
  9. ^ ראו גם בספר ישמח ישראל (ליקוטים): ”אמר הרה"צ רבי יעקב ישראל מצ'רקס שעמד מאחורי כסא של הרה"ק רבי שניאור זלמן מליאדי זצ"ל בערב יום כיפור, ושמע שאמר על הרה"ק ר' זושא זי"ע כי כאשר הגביה עיניו לשמים ביום הכיפורים, אחזו שלשול חזק עם דם רח"ל מחמת גודל היראה”.
  10. ^ ראשי התיבות של שם המשפחה - מז"ל, מקורם בשם האב: משולם זוסיא בן ליפא.

הערות שוליים

  1. ^ צילום כתב ידו אצל: אברהם כהנא, ספר החסידות, עמ' 142, וכן ברוב הסכמותיו לספרים.
  2. ^ בסוף הקדמת אחיו רבי אברהם ליכטשטיין לחומש "מקראי קודש" (כנפי נשרים), חומש שמות.
  3. ^ ראו גם: תורת הרמ"ז, עמ' רל"ה–רל"ו.
  4. ^ הרב נפתלי אהרן וקשטיין, "ויתילדו" (פורסמו בעיתון המודיע), מס' 139 (אסופת מאמרי ויתילדו חלק ב, עמ' 350, באתר Academia.edu).
  5. ^ דיון אודות שמו המדויק של אביו - ראו בתולדות רבי אלימלך בראש ספר "נועם אלימלך", מהדורת פאר מקדושים הערה ג
  6. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:אוצר החכמה

    שימוש בפרמטרים מיושנים [ עמוד ]
    גרליץ, מרדכי בן יחיאל משה, צנתרות הזהב - א, בני ברק תשס"ז, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
  7. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:אוצר החכמה

    שימוש בפרמטרים מיושנים [ עמוד ]
    גרליץ, מרדכי בן יחיאל משה, צנתרות הזהב - א, בני ברק תשס"ז, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
  8. ^ רבי אריה צבי פרומר, ארץ צבי (ח"א מועדים עמוד רפז).
  9. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:אוצר החכמה

    שימוש בפרמטרים מיושנים [ עמוד ]
    גרליץ, מרדכי בן יחיאל משה, צנתרות הזהב - א, בני ברק תשס"ז, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
  10. ^ תורת שלום - ספר השיחות, עמ' 105 אות יט
  11. ^ הוצאת מכון "נחלת צבי", גליון שיב
  12. ^ בוצינא קדישא, אות כו
  13. ^ ראו כאן תמונות ממצבת קברו.
  14. ^ בהקדמה לספרו מנורת המאור, וורשא תרס"ד, עמוד 8.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0